לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

הצהרת בלפור


הרקע למתן ההצהרה

במהלך המלחמה, באופן הדרגתי, החליף המרכז הציוני בלונדון את מקומו של המרכז הציוני בברלין, שהיה עד אז המרכז החשוב ביותר של התנועה הציונית. בתקופת המלחמה ראשי התנועה הציונית ניסו לשמור על ניטרליות , עם זאת ,  נעשתה בלונדון פעולת הסברה ענפה מצד אישים ציוניים כשהמגמה היא ליצור גשר אל בריטניה, המעצמה שישבה במצרים ושכוחותיה לחמו בזירה זו נגד טורקיה. 

האישים הציוניים ביניהם:  אחד העם, נחום סוקולוב, הלורד ליונל רוטשילד והחשוב מכולם – ד"ר חיים וייצמן, אשר חי באנגליה ושימש בה כמרצה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר,   שיתפו את הבריטים בשאיפות הלאומיות של התנועה הציונית וקיוו ששאיפות אלה יכללו במסגרת ההסכמים שעתידים היו לסיים את המלחמה.
ויצמן נפגש במסגרת פעילותו הדיפלומטית עם בכירי השלטון הבריטי, אליהם היה מקורב, בהם לויד ג'ורג', הלורד בלפור, הרברט סמואל ווינסטון צ'רצ'יל. הוא ניצל את קשריו עימם ואת השפעתו כדי לשכנעם לתמוך בשאיפות התנועה הציונית.

ביולי 1917 התבקשו נציגי הציונות בבריטניה לנסח את בקשתם, הנוסח שהוצע על ידם לא התקבל, אך מאמצי השיחות, המפגשים והמשא ומתן הביאו  בסופו של דבר לפרסומה של "הצהרת בלפור", ביום 2 בנובמבר 1917. מדובר בהצהרה שפורסמה כאיגרת רשמית ששלח שר החוץ הלורד בלפור אל הלורד רוטשילד, ששימש כנשיא הכבוד של הפדרציה הציונית באנגליה.

תוכן ההצהרה

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917
לורד רוטשילד היקר,
לעונג לי להעביר לידיך, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות-הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה דבר שעלול יהיה לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת."
אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.
בכבוד רב,
ארתור ג'יימס בלפור

 

קשיים הנובעים מניסוח ההצהרה

כפי שצויין לעיל במהלך המשא ומתן הציעו נציגי התנועה הציונית נוסח משלהם  להצהרה, המשקף את עמדתם בנושא הציוני. נוסח זה לא התקבל, שכן היתה בו משום התחייבות מפורשת מדי של בריטניה לרעיון הלאומי הציוני, דבר שעלול היה להשפיע לרעה על יחסי ברטניה עם ערביי האזור  , אילוצים אלה יצרו קשיים בניסוח ההצהרה , והותירו ביטויים רבים בתוכה מעורפלים ונתונים לפרשנות שונה ומורכבת.

 

א. הביטוי "בית לאומי" מעורפל למדי ולא ברור, החוק הבינלאומי לא מכיר מונח כזה, אמנם לא מדובר באוטונומיה עדתית , אך גם לא ברור האם הכוונה היא למדינה יהודית עצמאית או רק לאוטונומיה יהודית בחסות בריטית.


ב. הביטוי "בית לאומי בארץ ישראל" הוא ביטוי מעורפל מבחינת שטחי ההגדרה של הבית הלאומי. מניסוח זה לא ברור האם הכוונה להכיר בכל שטחי ארץ ישראל ההיסטורית  כשטח המיועד לבית הלאומי היהודי, או שבית לאומי כזה יוקם רק בחלק משטח ארץ ישראל. ואם רק בחלק מארץ ישראל  לא ברור מהו אותו שטח/ שטחים שיוקצו להקמת בית זה .

 

ג. הביטוי "רואה בעין יפה..." אינו קובע כי בריטניה מתכוונת לנקוט צעדים מעשיים להשגת המטרה, אלא רק שהרעיון מוצא חן בעיניה. ניסוח זה , אין בו התחייבות ממשית.


ד. הביטוי "תעשה את מיטב מאמציה..." אינו מפרט כמה ואלו מאמצים תעשה. האם תסייע באופן ממשי, האם רק באופן דיפלומטי? למעשה אין מדד ברור למונח "מיטב המאמציה"


ה. תנאי ראשון – בתנאי ברור שלא ייעשה דבר שעלול יהיה לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בארץ ישראל  , תנאי זה יצר מצב בלתי אפשרי , מצד אחד ,  לא מוזכרים בו ערביי ישראל באופן מפורש ובנוסף ברור ממנו  שבריטניה בשלב זה לא רואה בערביי ישראל לאום אלא עדה מצד שני לא ברור כיצד ניתן ליישם את התנאי הזה , ומה ייחשב פגיעה/ אי פגיעה? במקרה קיצוני ניתן להתייחס לכל פעולה ציונית כפגיעה..

 

ו. תנאי שני –אין לפגוע "בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת."
מדוע בריטניה הזכירה את יהדות העולם וקבעה כי אין לפגוע בזכויות אלה במדינות אחרות? סעיף זה נכתב בלחץ יהודים משתלבים שחיו בבריטניה ואשר חששו שההצהרה והקמת מדינה יהודית תפגע במעמדם המשפטי- אזרחי בחו"ל.

לסיכום: עיון קפדני בהצהרת בלפור מעלה סימני שאלה לגבי ההתחייבות הבריטית למהותו והיקפו של הבית הלאומי, נראה שבריטניה היתה מעוניינת להשאיר לעצמה מרחב תמרון דיפלומטי ויכולת פרשנות רחבה על פיה היא תנהל את א"י.

חשיבות ההצהרה

למרות כל הבעיות והסתירות בנוסח ההצהרה , הצהרת בלפור אינו עניין מובן מאליו, ניתן לראות בה (1) הישג היסטורי חסר תקדים לתנועה הציונית ודרכה ויש כאלה שמשווים אותה מבחינת חשיבותה להצהרת כורש.

זאת מפני שהצהרת בלפור מהווה נקודת מפנה בעם היהודי ובתנועה הציונית, יש פה הישג מדיני משמעותי ראשון לתנועה הציונות ולדרך ההמדינית של הרצל , פעם ראשונה מזה 2000 שנה  הכירה מעצמה חשובה באמצעות מסמך רשמי בזכויותיהם של היהודים  לבית לאומי בארץ ישראל.
(2) ההצהרה בלפור העניקה לתנועה הציונית יוקרה רבה, חיזקה את מעמדו של ד"ר חיים ויצמן  והפכה אותו למנהיגה הנערץ של ההסתדרות הציונית .
(3) ההצהרה ליכדה את שורות העולם היהודי-ציוני בהעמידה אתגר משותף לכל יהודי העולם. היא העלתה את מורל היהודים ברחבי הגולה, הפיחה בהם תקווה להתחדשות עם ישראל בארצו, ועזרה להגביר את העלייה ארצה.
(4) במישור הבינלאומי. ההצהרה זכתה לתמיכה בינלאומית נרחבת. חבר הלאומים (שהוקם אחרי מלחמת העולם הראשונה) אימץ את ההצהרה והתבסס עליה כשהעניק לבריטניה מנדט על א"י.

 

האינטרסים של בריטניה למתן ההצהרה

1. אינטרס אסטרטגי ביטחוני – הצהרת בלפור נועדה לאפשר לבריטים להתחמק מההתחייבויות שנתנו לאחרים בנוגע לא"י. א"י הייתה צומת דרכים חשובה בין יבשות, ולבריטים היה אינטרס לשלוט בה מכיוון שהיא קשורה בין אזורי שליטתם באפריקה ותעלת סואץ לבין אזור שליטה חדש שנוצא במלחמה – עיראק. בנוסף, א"י הייתה אזור שבו יכלו הבריטים לעגון עם אוניותיהם בדרכם מאירופה לתעלת סואץ ולהודו. בגלל זה, בריטניה הייתה צריכה תושבים שנאמנים לה – היהודים. במהלך מלחמה"ע ה-I, בריטניה הייתה במצב קשה ובעודה מנסה להשתלט על אזור א"י וניסתה להיעזר בערבים, תושבי המקום. לכן, בשנת 1915 שלח מושל מצרים, מקמהון, אגרות לשריף חוסיין ממכה ובו הבטיח לו שאם הערבים בחצי האי ערב יתמרדו כנגד התורכים ויעזרו לבריטניה לכבוש את א"י, בני השריף יקבלו שליטה על כל האזור ותקום ממלכת ערבית תחת חסות בריטית. הבריטים לא הסתפקו בערבים, אז הם החתימו את הצרפתים – הסכם "סייקס-פיקו" [סייקס היה בריטי ופיקו היה צרפתי]. בהסכם הזה התחייבו בריטניה וצרפת שאם יעזרו זו לזו לכבוש את אזור המזרח התיכון הם יתחלקו בו שתיהן – צרפת תקבל את דרום סוריה, צפון א"י ולבנון ואילו בריטניה תקבל את יתר א"י ואת עיראק.

במהלך 1917 התחזקה בריטניה – המציאה כלי נשר,החלה להתקדם מכיוון מצרים לא"י, כבש את א"י מהדרום והתקדמה לירושלים. היא הרגישה שהיא יכולה להשתלט לבד על האזור ולא צריכה עוזרים. היא חשבה שאם יקום בית לאומי יהודי בא"י תיווצר מציאות שתפריע לצרפתים ולערבים לשלוט על א"י.

 

2. אינטרס של בריטניה לצרף את ארה"ב למלחמה באופן פעיל – בריטניה הייתה מעוניינת בהצטרפותה של ארה"ב למלחמה לצד מדינות ההסכמה. עד אפריל 1917 ארה"ב הייתה ניטרלית ואזרחיה היו נגד הצטרפותה למלחמה. בתחילת 1917 מצבה של בריטניה עדיין היה קשה משום ששלטונה בים נחלש. צוללות גרמניות פגעו בה ובספינות אמריקאיות – ולכן ארה"ב הכריזה מלחמה על גרמניה באפריל 1917. למרות שהכריזה מלחמה היא לא שלחה חיילים לאירופה ולא השתתפה באופן פעיל וחיילים לא הגיעו לעזור לבריטניה. בריטניה חשבה שאם תיתן הצהרה פרו-ציונית, יהודי ארה"ב יכירו תודה וילחצו על הנשיא ווילסון לשלוח את החיילים במהירות לבריטניה.

 

3. פעילותו הדיפלומטית והתקשורתית של חיים וייצמן בקרב בכירי הממשל הבריטי להגברת אהדתם לרעיון הציוני – בריטניה לא יכלה להתעלם מפעילותו של ד"ר וייצמן למען המאמץ המלחמתי הבריטי. וייצמן המציא מרכיב לייצור אבק השריפה ונתן את הפטנט לממשלת בריטניה כמתנה, פטנט שעזר מאד למאמץ המלחמתי הבריטי. בנוסף, פעל למען התנועה הציונית. הוא השתמש בקשרים שיצר ונפגש במשך חודשים עם הצבא, השרים והתקשורת הבריטית כדי לשכנעם לתמוך בהקמת בית לאומי בא"י. פעילותו עזרה לשכנע את ראש הממשלה ואת שר החוץ בלפור למתן ההצרה. הלורד בלפור היה ידוע באהבתו לתנ"כ ובאהדתו לסבלת העם היהודי בגולה, ואלה עזרו לויצמן להשיג את ההצהרה.

 

4. ניסיון למנוע את פרישתה של רוסיה מהמלחמה – במרץ 1917 הייתה מהפיכה ברוסיה – הצר התפטר מחוסר ברירה ורוסיה הפכה לרפובליקה דמוקרטית. השלטון החדש הכריז על נאמנותו למעצמות ההסכמה והתחייב להמשך במלחמה נגד גרמניה. בנובמבר הייתה מהפיכה נוספת, בה עלו לשלטון חברי המפלגה הבולשביקית הקומוניסטית. הקומוניסטים פעלו למען פרישה מהמלחמה, הסכם שלום עם גרמניה והפיכת רוסיה לקומוניסטית. הבריטים לא רצו שרוסיה תעזוב את המלחמה והחליטו לפרסם את הצהרת בלפור על מנת לזכות באהדת יהודי רוסיה, תומכי התנועה הציונית, מתוך תקווה שאותם יהודים ישפיעו על השלטון להישאר במלחמה.

 

תגובות להצהרת בלפור

1.       התגובה הציונית – קיבלה את ההצהרה בהתלהבות וראתה בה את הצ'רטר שניסה הרצל להשיג בשנות מאבקו. למרות השמחה הצ'רטר הזה היה מעורפל בניסוחו וקשה היה להבין ממנו מסקנות מעשיות כלשהן. לראשונה קיבלה התנועה הציונית הכרה בשאיפותיה ממעצמה גדולה. ההצהרה אושרה על ידי מעצמות ההסכמה. בכך הפכה התנועה הציונית למעין נציגה רשמית של העם היהודי כלול. בזכות ההצהרה, הפכה התנועה משלב החלום האוטופי לשלב הביצוע המדיני.

 

2.       תגובת האורתודוכסים – בן גוריון ששהה בניו יורק בתקופה ראה בהצהרה נס ותחיית המתים הלאומית אבל לדעתו ההצהרה אינה מספיקה. יש לגשת למלאכת בניין הארץ וליישב אותה ביהודים.

·         ח. וייצמן היה נלהב אבל גם זהיר ומתון. קרא לאיפוק ושיקול דעת לעומת מנהיגים ציוניים אחרים שרצו להגשים את חלום המדינה היהודית במהירות. וייצמן התייחס להצהרה כדבר לא מוגמר. לדעתו אין די בהצהרה להקמת מדינה יהודית.

 

3.       התגובה הערבית להצהרה -  ההצהרה הכתה בהלם את התנועה הלאומית הערבית. הדבר גרם להגברת העוינות כלפי התנועה הציונית. ההצהרה היתה מנוגדת להתחייבות הבריטית לערבים כפי שבאה לידי ביטוי במכתבי חוסיין מק'מהון. מנקודת ראות ערבית. מכתבי חוסיין מק'מהון כוללים את ארץ ישראל בשטח המדינה הערבית. ההצהרה השפיעה על הקמת התנועה הפלשתינאית.

 

4.       נקודת המבט הבריטית – שירתה את האינטרס הבריטי להיות שליטים יחידים בארץ ישראל. לאחר המלחמה קיבלה בריטניה מנדט לשליטה על ארץ ישראל.

נכתב על ידי , 18/4/2011 12:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ