לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

מסגרות בא"י


מסגרות כלכליות~ארגוניות

משטר החסות [אפוטרופסות] של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד

אפוטרופוס הוא אדם בוגר שאחראי על אדם אחר [ילד, זקן, נכה וכדומה] כשהאדם האחר לא יכול לדאוג לעצמו. האחריות היא אחריות בפני החוק.

בין השנים 1882-1900 היה בארץ ישראל משטר אפוטרופסות של הברון רוטשילד על איכרי המושבות. הסיבות לכל שהברון נטל חסון על המושבות הן:

1.       המושבות הראשונות – התושבים שלהן – נקלעו לקשיים כלכליים. הכסף שהביאו איתם נגמר. אבל, כדי לפתח את המושבות [לבנות באר, לפתח תשתיות] לא היה להם כסף והם נקלעו לגירעון כלכלי. התושבים לא ידעו לעבד את הקרקע ולא ידעו חקלאות, ולא הצליחו להרוויח ולקיים את עצמם מחקלאותם.

2.       אגודות "חובבי ציון" ברוסיה לא יכלו לעזור למושבות ולכן פנו ליהודים עשירים וביקשו עזרה. רוטשילד היה זה שהסכים ומ-1882 הוא החל לעזור.

 

עקרונות שיטת החסות

מנגנון של פקידים1 + העברת האדמות של האיכרים לבעלות הברון2 + קבלת קצבה חודשית מטעם הברון + התחייבות לציית לפקידי הברון

 

1 בכל מושבה שבה הייתה חסות של הברון הוקם מנגנון של פקידים יהודים שבאו מצרפת עם משפחותיהם והיו מומחים לחקלאות ולניהול. בזכרון יעקב, רבע מהתושבים היו פקידים, והאיכרים היו חייבים לציית לכל מה שהפקידים אמרו [מי שלא ציית עף מהמושבה] – שזה אומר, בין היתר, לעקור את גידולי הפאלח'ה ולטעת במקומם מטעים [דוגמה: כרם].

2 כל האיכרים היו חייבים להעביר את הבעלות על אדמתם לברון, ובתמורה קיבלו ממנו קצבה חודשית בהתאם לגדול האדמה.

 

יתרונות שיטת החסות

1.       האיכרים עד הגעת הברון היו תחת התמוטטות, גירעון. הם חשבו לעזוב את הארץ. בעזרת הברון הם קיימו רמת חיים טוב והסכנה שהמושבות יתפרקו ירדה.

 

2.       הברון סיפק הגנה משפטית מול השלטונות הטורקיים. רוב העולים היו לא חוקיים, וכל פעם שבאו לגרשם הברון שיחד את המגרשים.

 

3.       הברון בנה שירותים קהילתיים ותשתיות. הוא עזר לבנות בתי ספר, לחפור באר מים, בנה דרכים, דאג לשירותים רפואיים. המושבות בתקופת הברון קיבלו צורה של יישוב.

 

4.       פקידי הברון לימדו את המתיישבים, שלא ידעו חקלאות, חקלאות.

 

5.       הברון פיתח את הכלכלה החקלאית של היישוב – דאג למגוון גידולים חקלאיים כמו כרמים [זכרון יעקב וראשון לציון למטרת ייצור יין], שיחי יסמין [ביסוד המעלה למטרת ייצור בושם], עצי תות [לתולעי משי]. הוא פיתח את הכל ויצר תשתית לחקלאות מודרנית.

 

6.       הברון רכש אדמות בקנה מידה עצום, מעל למאה דונמים של אדמה מהצפון ועד שפלת החוף הדרומית. באדמות אלה הוא איפשר להקים יישובים ונתן את האדמה לתנועה הציונית.

 

חסרונות שיטת החסות

1.       שיטת החסות יצרה פערים חברתיים וכלכליים בין הפקידים – שחיו ברמת חיים גבוהה מאד, אירופאית; לבין האיכרים – שחיו חיים מאד צנועים.

 

2.       האיכרים, במקום לעבד את הקרקע ולחיות מעמל כפיים ולהתחבר לקרקע דרך עבודה חקלאית וליצור דמות של יהודי גא – הפכו להיות תלויים מקצבת הברון וכל חודש הלכו וקיבלו קצבה [בין אם עבדו ובין אם לא] וזה הוריד מהם את המוטיבציה לעבוד – כי את הכסף קיבלו ממילא. הם העדיפו להעסיק ערבים בשכר של כלום ועברו לחיות חיי בטלה כמו בגולה.

 

3.       שיטת החסות הביאה לארץ את תרבות צרפת והשפה המדוברת במושבות הפכה להיות צרפתית ולא עברית – כי הצרפתית נתפשה כשפה השווה וכך התבטלה מטרה נוספת של הקמת תרבות עברית בא"י.

 

4.       שיטת החסות והעסקת עברים גרמה להגירה ערבית גדולה מארצות ערב השכנות לא"י בגלל העבודה הזמינה במושבו. הם באו, ייסדו כפרים או התיישבו בקיימים ועבדו במושבות הברון. כך עלה מספר התושבים בא"י.

 

בשנת 1900 החליט הברון למסור את המושבות לידי יק"א. יק"א קיצצה במספר הפקידים ובמספר המתיישבים, הכשירה מתיישבים לחקלאות, ביצעה חלוקה מחדש של יחידות המשק ובעיקר השאירה את ניהול המושבה בידי נציגיה. היא נקטה בדרך של חיזור המינהל העצמי כדי שמושבה תוכל לתפקד באופן עצמאי. היא החזירה את הפאלח'ה, והפכה את ענף הפרדסנות לענף פופלארי ביותר. המושבות התנהלו באמצעות וועדים מקומיים שנבחרו ע"י בעלי האדמות, שדאגו לענייני בריאות, חינוך ושמירה.

 

המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין

המשרד הארצישראלי הוקם ביפו ב-1907 מטעם ההסתדרות הציונית בהנהלתו של ארתור רופין. ארתור רופין היה ד"ר לסוציולוגיה, יהודי גרמני והיה שילוב של איש מדע בעל חזון ציוני עם דגש על עשייה לאומית. בור גילה גישה מדעית ואובייקטיבית לבעיות ההתיישבות, הקפיד על בדיקה יסודית של הקרקע, הכניס זנים חדשים ושיטות עיבוד חדשות בחקלאות. יחד עם יהושע חנקין ["גואל האדמות"] הוא עשה מאמץ וכבש אדמות באזורים שלא נודעו להתיישבות, והוא נחשב ל"אבי הפועלים" שהקים את הקשר בין ההסתדרות הציונית לבין היישוב בארץ ישראל.

המשרד הארצישראלי היה ממונה על פעולות ההסתדרות הציונית בא"י ועל תכנון ההתיישבות לסוגיה. המשרד הקים חוות לאומיות, שהכשירו צעירים לעבודה חקלאית. הוא סייע בהקמת יישובית ושכונות עירוניות.

בשנת 1908 המשרד הקים את חברת הכשרת היישוב, וב-1920 את קרן היסוד [ראו טבלת מוסדות התנועה להסבר].

 

מסגרות ביטחוניות

סיבות להקמת ארגוני השמירה

1.       במושבות העלייה הראשונה התקיימה שמירה ערבית, שזה אומר שהתושבים שכרו בכסף שומרים ערביים. השמירה לא הייתה יעילה כי זה לא העניק בטחון – הערבים לא שמרו מספיק טוב.

 

2.       ארגוני השמירה רצו לממש את המטרה הציונית של יצירת דמות יהודי חדש בא"י, שעובד את אדמתו ומגן עליה ועל משפחתו.

 

מטרות ארגוני השמירה

1.       השומרים רצו לקבל לידיהם את ההגנה על המושבות כדי לקיים את המטרה הציונית של יצירת דמות יהודי חדש שמגן על עצמו. הם רצו גם לשכנע את איכרי המושבות להגן על עצמם ולא להשתמש בשמירה שכירה – הם רצו להוות דוגמה אישית.

 

2.       ארגוני השמירה רצו גם לעבוד בעבודה חקלאית עברית בעצמם ועל ידי כך לממש את המטרה הציונית של יהודים שמתפרנסים מחקלאות על אדמתם.

 

3.       ארגוני השמירה שאפו גם להקים יישובים חדשים בא"י, שבם יש אורח חיים שיתופי ושוויוני כמו בקבוצה / קולקטיב.

דרכי הפעולה [העקרונות] של ארגוני השמירה

 

"בר גיורא"

"השומר"

ארגון "בר גיורא" חי כקומונה [אנשי "בר גיורא" היו גם אנשי ה"קולקטיב" בסג'רה] – חיו בשיתוף מלא, המשכורות שקיבלו מהשמירה הלכו לקופת ה"קולקטיב" וממנה קנו נשק בשותפות לכולם ואת צרכי הקיום שלהם.

כמו "בר גיורא" + קבוצות השומרים התפלגו ליישובים רבים ובכל יישוב הקימו קומונה. את הרווחים שמו בקופת הארגון הראשית למעט הסכום שהיו זקוקים לו על מנת להתקיים.

אנשי "בר גיורא" ראו בעבודה החקלאית העברית את המהות של הציונות ובבקרים הם עבדו בחקלאות ובלילות הם שמרו. מהר מאד קיבלו שמירה על מושבות נוספות בגליל חוץ מסג'רה כמו מסחה [כפר תבור].

כמו "בר גיורא" + חברי "השומר" הקפידו לשלב בין עבודה חקלאית לשמירה. הם עבדו במושבות, קיבלו שכר, אבל הם גם עבדו במשקי האיכרים בעבודה חקלאית.

הארגון היה סודי וסגור והוקם כמסדר חשאי, לא קיבלו אליו כל אחד ונשבעו לנאמנות ולהקרבה עצמית ולמשמעת מלאה.

"השומר" זהו גלגול של "בר גיורא". מה שחדש בו זה שמספר החברים גדל ולעשרות ואחר כך מאות, והוא גם לא ארגון חשאי- התורכים ידעו עליו אבל לא החשיבו אותו כחוקי. "השומר" הוקם ע"י חברי "בר דיורא" והם קיבלו אליהם חברים חדשים. לא כל אחד יכל להתקבל, רק אנשים שהראו יכולת לחימה וכושר גופני שהראו נאמנות לסוציאליזם נכנסו לתקופת מבחן של שנה ובזמן הזה בחנו אותם בירי בנשק, כושר גופני וכדומה.

אנשי "בר גיורא" שאפו להתיישב בא"י ביישוב שיתופי, שוויוני – ה"קולקטיב" בסג'רה.

חברי "השומר" הקימו יישובים ברחבי הארץ בעלי אופי שוויוני ושיתופי – הקבוצות הראשונות וגם הקיבוצים.

 

 

-

אנשי "השומר" כיבדו את התרבות הערבית, האמינו שיהודים בא"י צריכים לחיות לצד הערבים ולשתף איתם פעולה, אבל אם צריך – גם להלחם בהם. לכן, השומרים למדו ערבית, התלבשו כמעט כערבים [כי ידעו שבגדיהם מתאימים לאקלים], אימצו מנהגים שלהם והערבים כיבדו אותם מאד והעריצו אותם.

 

ייחודו וחשיבותו של "השומר"

במהלך 11 שנות פעילותו [1909-1920], פעל ארגון השומר בארבעה מישורים עיקריים:

1.       שמירה והגנה – השומרים ארגנו את היישוב וחינכו את אנשיו להגנה. בשנת 1912 אף יזם "השומר" תכנית להגנת היישוב, בה מהווים השומרים כוח פעיל, כשבכל יישוב יוקם כח מילואים שישמש כשהגנת היישוב.

 

2.       התיישבות חדשה – תנועת "השומר" תרמה להתיישבות. חברי ה"קולקטיב" בסג'רה, היו הראשונים שהקימו התיישבות שיתופית ועבדו ביחד עם יהושע חנקין. "השומר" רק בחקלאות יעד עיקרי. הוקם לגיון עבודה שעסק בכיבוש שטחי קרקע [כמו מרחביה] והכשיר את חבריו להתיישבות קולקטיבית. הלגיון התקיים זמן קצר, אך מילא תפקיד חשוב בהדרכת הפועל, בארגון עבודתו, בקיומו הפיזי, בהחדרת רעיון כיבוש העבודה, בהכשרת הקרקע ובהחדרת כח התלהבות של שמירה ועבודה.

 

3.       גבורה קולקטיבית – "השומר" טיפח את הגבורה הקולקטיבית ולא את הגבורה האישית. הוא שיבח והלל את היישוב וזכה להערצת ערביי ישראל. זו הייתה גבורה שהושתתה על צוות מאורגן ועזרה הדדית.

 

4.       יישובי ספר – "השומר" שאף להקיף את גבולות הארץ ביישובי ספר. היישוב הראשון הוקם בפון הגליל העליון [כפר גלעדי].

 

מסגרות חינוכיות-תרבותיות

המערכות החינוכיות בא"י

עם בוא העולים הראשונים אל א"י התפתח החינוך והושתת על יסודות השפה העברית, לימודי מורשת, ארגוני תלמידים במתכונת אירופאית וחיזור מגמות חילוניות. עד שנת 1914, היו שלושה סוגים עיקריים של מערכות חינוך:

1.       מערכת החינוך החרדית של היישוב הישן – התקיימה בערי הקודש ובה למדו רוב הילדים. הלימוד התקיים ב"חדר", ב"ישיבה" וב"תלמוד תורה", כאשר למדו השכלה תורנית בלבד ודחקו את לימודי החול. היו גם בתי ספר חרדיים ביישוב החדש, והם לימדו את לימודי החול בשילוב עם לימודי התורה שהיו העיקר. 

2.       מערכות של בתי ספר בתמיכת אישים וחברות פילנתרופיות – בתי ספר הוקמו בעזרת רוטשילד, משה מונטיפיורי, "כי"ח" וחברת "עזרה" הגרמנית. כי"ח החזיקה בבעלותה תשעה בתי ספר ולמדו בהם כ-1,600 תלמידים. הנוסף, היא החזיקה ב"מקוה ישראל" שהוקם בשנת 1870. רוב המורים היו מארצות המזרח והשיעורים התנהלו ברוח המסורת הדתית ותכנית הלימודים כללה לימודי קודש ועברית. תכנית הלימודים נקבעה בצרפת ומרבית השיעורים נלמדו בשפה הצרפתית.  

חברת "עזרה" החלה לפעול משנת 1903, ומטרותיה היו דומות לשל כי"ח – להפיץ השכלה כללית תוך השמת דגש על התרבות והשפה הגרמנית ולימוד מקצוע לפרנסה. "עזרה" לא הייתה ציונית, אך בשיעוריה חינכה לאהבת הארץ. בהדרגה, הפכה הרשת לדומיננטית ביותר. חברת "עזרה" הקימה סמינר למורים בירושלים ששימש כדגם לכלל סמינרי המורים. המורים ב"עזרה" השתמשו בשיטות לימוד חדשניות ולראשונה הייתה מערכת חינוך שלמה ומוגדרת. רבים מן המורים הלאומיים היו בוגרי בתי הספר של החברה הזו.

3.       מערכת החינוך הלאומית ציונית בכפר ובעיר – החינוך הלאומי אופיין בהתפשטות התרבות העברית והשפה בבתי הארץ כאשר המורים היוו את הבסיס להפצתה. הקשיים היו, בעיקר, הפחד של הדתיים שבתי הספר יובילו לחילוניות. עד מלחה"ע ה-I היו 10 גני ילדים ו-27 בתי ספר ולמדו בהם כ-1,500 תלמידים.

 

שלושה בתי ספר שהיו:

1.       בית הספר היסודי העברי הראשון "חביב" בראשון לציון – נקרא על שם דוד חביב לוברמן, שהיה דמות מרכזית בחינוך בראשל"צ. מקצועות הלימוד בו נלמדו בעברית בלבד, ובגלל שלא היו ספרים בעברית המורים כתבו את ספרי הלימוד. בית הספר נתן לתלמידיו חינוך יהודי לאומי, טיפח גישה אינדיבידואלית בעיון מתן השכלה מערבית, זיקה עמוקה למורשת ישראל וחינוך לאומי לאהבת ישראל.

2.       בית הספר התיכון העברי הראשון "גימנסיה הרצליה" ביפו – הוקמה בשנת 1905 ונקראה על שמו של הרצל. היא הפכה לסמל לתרבות העברית המתחדשת בא"י. ב-1910 עברה הגימנסיה לרחוב הרצל, ועד מלחמת העולם הראשונה היו בה 15 כיתות, 330 בנות ו-150 בנות. מרבית התלמידים היו מת"א יפו, אך גם היו תלמידים רוסים שהוריהם רצו חינוך לאומי. הצלחת הגימנסיה נבעה מלימוד כל המקצועות בעברית, והיא גם קיבלה את אישור הממשל העות'מאני – לכן תלמידיה יכלו להתקבל למוסדות גבוהים בחו"ל. הציבור ראה בתלמידיה כדוגמה ל"יהודי החדש" שמלא התלהבות להגשמת המשימה הציונית, נאמן לשפתו, מעורה במתרחש ומוכן לקחת חלק במאבק לעצמאות.

3.       בית הספר לאומנויות ומוסיקה "בצלאל" בירושלים – הוקם בשנת 1906 על ידי פרופסור בוריס שץ. מטרת בית הספר הייתה להקנות לצעירים ומבוגרים מיומנויות טוויה, אריגה, מלאכת מתכת עדינה וכדומה. המוסד ילמד אותם ובסופו של דבר ימכור את יצירותיהם. שמו של המוסד ניתן לו על שם האמן היהודי הראשון, בצלאל בן אורי בן צור משבט יהודה. ערב מלחה"ע ה-I למדו בו כ-500 תלמידים ונוצר ביקוש למוצריו האיכותיים של בית הספר. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1929, נסגר; אך נפתח בשנית עם קום המדינה.

 

הסתדרות המורים – המורים היו נושאי הדגל של המהפכה הציונית הרוחנית וביקשו לאחד את שורותיהם כדי להיאבק למימוש מטרותיהם. בשנת 1903, ביוזמת אוסישקין, נתקיימה אסיפה כללית של המורים בזכרון-יעקב וזו הקימה את הסתדרות המורים. הם התמקדו בהשלטת השפה העברית, חיזוק ההשכלה הכללית וניהלו מאבק בכי"ח וב"עזרה". הם הקימו את "וועד הלשון" ביחד עם אליעזר בן יהודה, והגבירה את השפעת המורה והכינה אותו למאבקי העתיד.

 

החייאת השפה העברית ומלחמת השפות

אליעזר בן יהודי הקים את הבית העברי הראשון בעולם בו כל השיחות נעשו רק בעברית, נלחם בעיתוניו בקנאות הדתיות ובכספי החלוקה, היה מצוי תמיד במרכז הוויכוחים ואף ישב בכלא עקב הלשנות. עיקר פועלו בא לידי ביטוי בשלושה דברים עיקריים:

1.       "ועד הלשון העברי" בירושלים [1889], לימים "האקדמיה ללשון העברית" – בן יהודה חידש את השפה על בסיס התנ"כ ששימר במשך עשרות שנים אותה. הוא הפך אותה לשפה מדוברת על ידי הוספת מילים אשר הרחיבו את אוצר המילים [עיתון, מילון, ממחטה וכדומה].

2.       עיתון "הצבי" – בן יהודה ייסד וערך את עיתון "הצבי" כדי להוכיח שניתן לעשות שימוש יומיומי מודרני בשפה העברית. הפקת העיתון אף הייתה האמצעי ליצירת מילים ושימושי לשון רבים.

3.       "מילון בן יהודה" – חיבור המילון נועד לרכז את אוצר המילים ההולך וגדל. בחייו של בן יהודה יצאו רק 5 כרכים, אך נפתלי הרץ טור-סיני השלים את המילון, שיצא בשנת 1959 והכיל 16 כרכים.

 

מלחמת השפות זהו המאבק להשלטת השפה העברית ולמתן צביון לאומי לבתי הספר ביישוב החדש בערים ובמושבות, שהגיע לשיאו ב-1913. המאבק התלקח בשני מוקדים עיקריים. האחד בשאלת שפת ההוראה בטכניקום ובבית הספר הריאלי לידו ש"עזרה" עמדה לפתוח בחיפה והשני בבית המדרש למורים של "עזרה" בירושלים, שתלמידיו תבעו את הגדלת חלקה של השפה העברית בתכנית הלימודים. משני מוקדים אלה התפשטה אש המאבק לכל הארץ, כאשר כנגד עמדה הנהגת "עזרה" שראתה בהקמת מוסד הטכניקום ובבית הספר הריאלי שלידו את גולת הכותרת של מפעלה החינוכי. מטרתה הייתה להכשיר פועלים מקצועיים וטכנאים ברמה אירופאית. הטכניקום עמד להפתח בשנת 1914, אך כשחבר הנאמנים של "עזרה" החליט כי השפה תהיה גרמנית, התפטרו שלושת הציונים שישבו בו.

עם סירוב ההנהלה כי השפה תהיה רק עברית, הטילו חרם על מוסדות החברה, התפטרו המורים ועברו ללמוד במקומות אחרים. בקונגרס הציוני ה-11 נשא נאם ד"ר שמריהו לוין למה "עזרה" צריכים ללמד בעברית, וב-22 בפברואר 1914 הוחלט כי השפה שילמדו בה ב"טכניקום" תהיה עברית.

 

מסגרות פוליטיות

המפלגות בא"י קמו על בסיס חברתי-סוציאליסטי. המפלגות דאגו למגוריו לשכרו של הפועל, סיפקה לו מזון והיוותה לו בית – הוא הרגיש שיש מי שיתמוך במאבקו.

בשנת 1905 הוקמה מפלגת "הפועל הצעיר", שהושפעה מתורתו של א.ד. גורדון ודגלה בכיבוש העבודה העברית ובהקמת ארגונים למען רווחת הפועלים. היא התנגדה להעמדת הסוציאליזם כמושתת בעיקר על העיקרון של מלחמת המעמדות. תנועת "הפועל הצעיר" ביקשה להתאים את מצע המפלגה למציאות הארצישראלית, וראתה בלאומיות ערך עליון. הדגש היה על עבודת כפיים וחבריה ראו במפלגה מוסד הבא לסייע לחבריו באמצעות מטבחים משותפים, קופות סיוע, עזרה בדיור, ארגון לשכות עבודה ועוד.

שנה לאחר מכן [1906] הוקמה מפלגת "פועלי ציון". "פועלי ציון" הושפעה ממשנתו של בורכוב והדגישה את התפיסה הסוציאליסטית  המהפכנית של מלחמת מעמדות, המאבק המשותף הכלל עולמי של הפועלים. היא ביקשה לשלב את הרעיון הציוני יחד עם מלחמת מעמדות, בדרך להקמת חברה סוציאליסטית. חבריה האמינו כי יש דרך להעביר לידי הפועלים את השמירה במושבות ע"י כיבוש השמירה, ובין החברים בה היו דוד בן גוריון.

נכתב על ידי , 18/4/2011 12:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ