לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

דפוסי הפעולה של התנועה הציונית בגולה - "עבודת ההווה"


מדינות אירופה ומדינות האיסלאם

בשנת 1904 נפטר הרצל והתנועה הציונית נכנסה למשבר עמוק. המשבר העמוק הזה נבע מכך שהרצל היה מנהיג אהוב, נערץ על ידי חברי התנועה ומותו השאיר אחריו חלל ריק ושוק גדול. הוא לא מינה יורש ולא היה מי שיבוא במקומו. התנועה הציונית גם ניצבה בפני בעיות של דרכי פעולה [איך להתנהל כי כל מה שהרצל עשה בפעילותו הדיפלומטית נכשל].

לכן, החליטה התנועה על דרך חדשה ושונה שנקראה "עבודת ההווה" – רעיון שנוצר על ידי פילוסוף יהודי גרמני בשם מרטין בובר ותוכנו הוא שהציונית לא יכולה להמשיך ולהתרכז רק במאבק להשגת זכויות מדיניות [צ'רטר] על א"י כי זה נכשל. הבית שיקום בא"י יקום בעתיד, לא ידוע מתי, ולכן התנועה הציונית צריכה להתרכז ולדאוג למה שקורה בהווה, ובהווה יש המוני יהודים שנרדפים, סובלים, מושפלים והם לא חברים בתנועה הציונית – אבל התנועה הציונית צריכה לדאוג להם כי זה תפקידה!

אם התנועה הציונית תדאג גם ליהודים לא ציוניים ושלא חברים בה, יש סיכוי שהם יצטרפו אליה בעתיד. היא תמשוך אותם אליה ולא יהיה מצב שהעם יהיה מפולג בין השני מחנות > המחנה הציוני והמחנה הלא ציוני. לכן, בתנועה הציונית קם זרם חדש לאחר מות הרצל שנקרא "הציונית הסינטטית" > מלשון סינטזה, שילוב של מספר זרמים שבראשו עמד דוקטור חיים ויצמן ולידו עמד דוד בן גוריון, והזרם הזה איחד בתוכו את כל דרכי הפעולה של התנועה הציונית. מה צריכה התנועה הציוני לעשות כדי להקים בית לאומי בארץ ישראל?

            • לפעול הדרך הדיפלומטית המדינית ולהשיג צ'רטר מהמעצמות השונות > זרם הציונות המדינית.

            • לחנך את העם היהודי להיום עם תרבות עברית עם רצון להקים מדינה. עם עם תודעה לאומית > זרם הציונות הרוחנית.

            • ליישב את ארץ ישראל בפעולה, להקים יישובים, תעשייה, חקלאות > זרם הציונות המעשית.

            • למצע התנועה נוסף עיקרון חדש בשם "עבודת ההווה" שאומר כי התנועה הציונית תדאג להמוני היהודים בגולה, גם האלה הלא ציוניים, אלה שנרדפים וסובלים והתרחקו מן היהדות וצריך להחזיר אותם לשם.

 

הגורמים להיווצרות רעיון "עבודת ההווה"

1.       הרצל מת בשנת 1904, ובתקופת מנהיגותו התנועה הציונית שמה בעיקר דגש על הפעילות המדינית. הוא פעל להשגת צ'רטר ולאחר מותו לא היה איש שיכול היה למלא את מקומו, ולכן קמה בתנועה הנהגה קולקטיבית-משותפת- שהורכבה משישה אנשים: שלושה מדיניים ושלושה מעשיים, שבראשם עמד אדם מאד לא כריזמטי ופשרן בשם וולפסון. הוא לא היה אובססיבי לדרך אחת וקיבל את הרעיון שצריך לשלב בין כל הזרמים ולפעול בכל הדרכים וגם באמצעות "עבודת ההווה".

2.       רוב העם היהודי נמצא ב-1904 במזרח אירופה ובעיקר ברוסיה. במקומות אלה, היהודים לא קיבלו אמנציפציה והיו נתינים – לא אזרחים – וסבלו מאנטישמיות קשה [פיסית – פוגרומים; ומילולית – גזרות]. חלק גדול מיהודי רוסיה לא היו ציוניים וכל מה שרצו היה להיטיב את מצבם ברוסיה. לשם כך, הם נאבקו בדרך של הקמת ארגונים ומפלגות מקומיות להשגת אמנציפציה. המפורסמת ביותר שהקימו נקראה "הבונד" – מפלגת פועלים יהודים רוסיים, מפלגה סוציאליסטית שרצתה שוויון בעבודה ובתעסוקה. היא רצתה גם שוויון בפוליטיקה – זכות לבחור ולהבחר ורצתה גם זכות לשמור על התרבות היהודית הגלותית.  מפלגת "הבונד" והמפלגות האחרות שקמו החלו להתחרות בתנועה הציונית בתחרות של "מי ימשוך יותר חברים", כל אחת ניסתה בחניוך ובתעמולה אליה, והתנועה הציונית החלה להבין שהיא צריכה לשנות משהו במצע שלה כדי למשוך אליה יהודים. ואז, התנועה הציונית החלה לפעול ברחוב היהודי ברוסיה ובמערב אירופה והחלה לעזור להם בסבלם.

 

דוגמות "לעבודת ההווה" במדינות אירופה

1.       ניסיון ודרישה להשיג זכויות. את הרעיון אימצו לראשונה חברי התנועה הציונית רוסיה, הרי הכי קשה ומסוכן שם ליהודים. יהודי רוסיה שלא היו ציוניים, הקימו את מפלגת "הבונד" ברוסיה, שגדלה וסחפה אחריה מאות אלפים של יהודים. התנועה הציונית החליטה להלחם בתופעה הזו וכינסה את ועידת הלסינגפורס ב-1906. בועידה זו, העלו ציוני רוסיה מספר דרישות מהשלטון הקוסיה שמשקפות את "עבודת ההווה":

א.       הם דרשו מהשלטון הרוסי להתחיל תהליך של דמוקרטיה שבמסגרתו הם רוצים חירות פוליטית לעם ברוסיה – כי ברוסיה היה משטר אבסולוטי שבו לקיסר יש זכויות מעל כולם. הם דורשים שוויון זכויות ללאומים שחיים ברוסיה, לא רק לאזרחים. הם רוצים אוטונומיה בשטח רוסיה בנושאי החינוך והדת.

ב.       מה שהם דורשים לכל המיעוטים הם דורשים גם ליהודים.

ג.        הם דורשים זכויות פוליטיות למיעוט היהודי ברוסיה – לבחור ולהבחר לכל מוסדות השלטון, הממלכתיים והמקומיים. הם דורשים שהבחירות יהיו דמוקרטיות, שוות, חשאיות ושגם נשים תצבענה.

ד.       הם דורשים שהשלטון הרוסי יכיר ביהודי רוסיה כלאום עם זהות משלו, שזכאי להחליט על עצמו בענייני תרבות וזהות לאומית.

ה.      "כינוס אסיפה לאומית ליהודי רוסיה לשם עיבוד היסודות של הארגון הלאומי" – הציונים ברוסיה דורשים שלטון נבחר משלהם שידאג לאוטונומיה שלהם. התנועה הציונית שואפת שאת המנהיגות היא תתפוס, שכן היא דאגה לועידה.

ו.         הועידה דורשת להכיר בשפת היידיש ובשפת העברית כשפות לאומיות ייחודיות [עברית = השפה הלאומית; יידיש = השפה המדוברת]. הם רוצים שילמדו אותה בבתי הספר, ידברו אותה בבתי המשפט וכדומה.

ז.        עד אז, היהודים חויבו לסגור עסקים בימי ראשון – ואם שמרו שבת הפסידו יומיים של פרנסה. הם דורשים שיוכלו לפתוח חנויות בראשון ולסגור בשבת.

 

בועידת הלסינגפורס באה לידי ביטוי הדרישה של ציוני רוסיה לפעול ברוסיה לדמוקרטיזציה של השלטון הרוסי תוך הרחבת זכות הבחירה, שוויון הזכויות וייצוגם בשלטון. עם ישראל מעוניין להמשיך ולחיות ברוסיה, אבל רוצה שיתוף וזכות פוליטית להשפיע על השלטון כדי לשפר את מצבו.

 

2.       המאבק ב"דומה". ה"דומה" היה בית הנבחרים הרוסי שהעניק זכויות פוליטיות של לבחור ולהבחר גם ליהודים – צעד חסר תקדים דאז. אך, עם הדבר, הציבו ליהודים הגבלות: יהודים שישבו בהיתר ממשלה מחוץ לגבולות תחום המושב לא בוחרים; האזורים בהם יכלים היו היהודים להציע מועמדים לבית הנבחרים היו מעטים ביותר. במהלך הבחירות ל"דומה הרביעית", החליטו פעילים יהודיים שפעלו ברוח "עבודת ההווה" להגיש מועמדויות לאזורים חדשים: ז'בוטינסקי הציג מועמדות לאודיסה, אך נאלץ להסירה מחשש של פיצול קולות ועלייתו של איש ימין קיצוני.

 

3.       ארגונים לעזרה הדדית. בערים ובעיירות נפתחו קופות גמילות חסידים למען נצרכים ונערכו תרומות לטובת אלו הזקוקים לסעד. לקראת חגים ומועדים נאספו מוצרי מזון שהועברו למשפחות נזקקות שסבלו ממצוקת רעב. דוגמה לארגון כזה הוא "הג'וינט" שפעל במזרח אירופה, והקימו אותו יהודי ארה"ב.

 

4.       ארגוני סטודנטים שונים. ארגון ה"חבר": ברוסיה נהגו במדיניות "נורמוס קלאוזוס" בבתי הספר התיכונים וההשכלה הגבוהה. הדבר הנ"ל אילץ יהודים רבים לעזוב את רוסיה ולנדוד אל ארצות מערב אירופה. במדינות אליהם נדדו, נתקלו היהודים בסירוב להצטרף לאגודות הסטודנטים הקיימות והחליטו על הקמת ארגון זה. הארגון הוקם ב-1911, בימי הקונגרס הציוני העשירי והוצבו שני יעדים עיקריים: לפעול למען תודעה לאומית יהודית בקרב הסטודנטים היהודים; להקים קופות לעזרה הדדית למען סטודנטים יהודים נזקקים. האגודה הראשונה הוא ברוסיה בפטרבורג בסוף שנת 1913, ופעילויותיה הוגרו כלא חוקיות ולכן האגודה פעלה שמחתרת. ארגוני סטודנטים בגאליציה: השלטונות האוסטרים לא נהגו במדיניות "נורמוס קלאוזוס", אך לא ניתן היה לסטודנטים יהודיים להיקלט בארגונים. ארגון הסטודנטים הראשון, "בר כוכבא", הוקם בוינה ב-189, ובמהשך קמו ארגונים דומים שמטרתם היא עיצוב גופים פוליטיים פעילים של סטודנטים יהודיים שייצגו את היהודים באוניברסיטאות.

 

5.       עיתונות. ה"עולם" – שנת 1907 – עיתונה הרשמית של ההסתדרות הציונית. ה"שחר" – 1868 – בעריכתו של פרץ סמולנסקין שקוראיו היו יהודים רוסים. פורסמו בו שאלות שהעסיקו את הציונות וטובי האינטלקטואלים היהודים כתבו בו. ה"זמן" – 1904 – יצא בפטרבורג במגמה לפתח את השפה העברית.

 

6.       תנועות נוער. תנועת נוער זוהי ארגון רחב המקיף את עולם חניכיו, מנהל מערכת עצמאית של תרבות, אידיאולוגיה ופעילויות. תנועות הנוער קמו בראשית המאה ה-20, כביטוי למרד הנוער בבורגנות, שראה בה חברה מתחסדת וצבועה. בהשפעת תנועות הנוער הלא-יהודיות קמו גם תנועות יהודיות טרם מלחה"ע ה-I. "השומר הצעיר" הוקם באימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1911, ששמה נקלח מ"השומר". יא תנועה יהודית חילונית הדוגלת בסוציאליזם וציונות, והקימה חוות הכשרה לנוער שעמד לעלות לארץ ולהצטרף לקיבוצים. תנועת "בלאו-וייס" [כחול לבן] קמה בגרמניה בשנת 1912, וחינכה את חניכים לחיי טבע ופשטות עם ערכים יהודיים. תנועת "החלוץ" קמה בשנת 1917 ברוסיה והכשירה את חבריה לקראת עליה לארץ.

 

7.       חינוך לאומי. ברוסיה צמחו ארגונים רבים שהתארגנו סביב מדריכים כריזמטיים. ארגונים אלה נולדו בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 במסגרת "חיבת ציון", והחניכים בהן הבינו כי יש לחנך לתודעה לאומית יהודית. החינוך היהודי ברוסיה במחצית השנייה של המאה ה-19 התנהל תחת מדיניות ה"נורמוס קלאוזוס". לכן הוקמו בתי ספר פרטיים וציבוריים שלא הוקרו ע"י הממשל, ולא נהנו מאותו מעמד ותנאים של בתי הספר המוכרים – אך היתרון הוא שהיהודים למדו בנוסף ללימודי תורה דברים נוספים. "חברת מפיצי ההשכלה" נוסדה ב-1863 בפטרבורג, על מנת לקרב את האוכ' היהודית אל הלשון הרוסית והתרבות. עם הזמן, מספר הציונים בה גדל והיא הרחיבה את החינוך בכיוון הלאומיות היהודית. לפעילות החברה הייתה חשיבות מול מפלגת "הבונד".

 

8.       ספרות עברית. בחינוך הציוני בגולה למדו את יל"ג ["קוצו של יוד", "צדקיהו בבית הפקודות"] ואת ביאליק ["יתמות", "בעיר ההריגה"]. ביצירות אלה הצטייקה החרבה בגולה כחברה דתית קנאית, או מתבוללת המאבדת את זהותה. הם הוצגו כפחדנים. הספרות העברית ביקשה לבחון מחדש את חיי היהודים בגולה, ולא לראותם כגזירה משמיים אלא באור יותר רציונלי ולהציב את "אי כמושא מוחשי של רגש לאומי, חילוני, הרואה בא"י מולדת לעם היהודי כפי שלכל עם יש מולדת משלו.

 

"עבודת ההווה" בארצות האיסלאם

מסוף המאה ה-19, פעלה התנועה הציונית גם בארצות האיסלאם. היהודים בארצות אלו נחלקו לשתי קבוצות עיקריות:

            • יהודי אפריקה – מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים.

            • יהודי אסיה – איראן, עיראק, א"י, סוריה, לבנון, תורכיה, תימן.

היהודים שחיו בארצות האיסלאם הושפעו משתי תופעות שהיו קשורות זו בזו: שקיעת האימפריה העות'מאנית וחדירת הקולוניאליזם האירופאי לשטחים אלה. מעצמות אירופה השתלטו בהדרגה על שטחי האימפריה, וככל שהאימפריה נחלשה – כך ההשתלטות על השטחים הייתה גבוהה יותר. המעצמות המשתלטות:

            • צרפת כבשה בהדרגה את אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו. בכל ארץ שלטה בצורה שונה ובאלג'יריה שלטה הכי חזק, ובמרוקו הותירו את המלך המרוקאי. סוריה ולבנון נכבשו על ידי צרפת במלחה"ע ה-I כאשר הוחלט שיקבלוהן בתור מנדט.

            • בריטניה כבשה את מצרים, סודן, א"י, עבר הירדן המזרחי, עיראק ועדן [עיר נמל בתימן]. את א"י ועיראק קיבלה כמנדט.

            • איטליה כבשה את לוב ב-1911.

 

מצבם של היהודים עד חדירת הקולוניאליזם

היהודים חיו בתנאים לא רעים. הם נחשבו בני חסות – ד'ימי – והיהדות נחשבה ע"י האיסלאם כדת הספר. הסיבה היא שהאיסלאם והקוראן מתבססים על התנ"כ ומקבלים אותו כספר קדוש. הם מאמינים כי מוחמד הוא הנביא האחרון בשורת הנביאים. לכן, הם התייחסו בסובלנות אל היהודים שחיו בקרבתם – אך היהודים סרבו להכיר במוחמד ובאיסלאם ולכן הם נאלצו לחיות חיי השפלה, הפכו לנסבלים בחברה המוסלמית והורשו לחיות בתוכם כאשר הם חסרי זכויות ומעמד. ההשפלה הגדולה ביותר הייתה בחובה לשלם "מס גולגולת" על כל ראש מגיל 12. היהודים גם נאלצו לחיות בשכונות מיוחדות – מלאח חראת אל יהוד – ונאלצו לרדת מן המדרכה אם מוסלמי עבר עליה. אסור היה להם להחזיק נשק, לרכב על סוס, הבתים היו צריכים להיות נמוכים יותר, בגדים בצבעים מיוחדים וכל זה כדי להבדילם ולהשפילם. גם מבחינה כלכלית  נבדלו. הם נאלצו לעבוד בעבודות משפילות כמו הלוואה בריבית, ניקוי רחובות ורוכלות – לכן רוב היהודים חיו בעוני.

עם חדירה המעצמות השתנה מצב זה לטובה. היהודים היו הראשונים לאמץ את התרבות המערבית ואת המודרניזציה, היו אלה שעבדו למען המעצמות [החלו לעסוק במקצועות חופשיים] ולאט לאט היהודים מתעשרים, לומדים אנגלית, צרפתית או איטלקית, יצאו מהמלאח וגרו בין המוסלמים לאנשי השלטון. באלג'יריה קיבלו היהודים אזרחות צרפתית. בתוניסיה, מצרים ועיראק הם מקבלים זכויות ומתבטלות כל גזרות הד'ימי.

ההתקרבות לשלטון המערבי גם פגעה בעם היהודי – ניתקה אותם מהתרבות המזרחית, עוררה קנאה ושנאה מצד הערבים שראו בהם חלק מהשלטון הכובש והחלה אנטישמיות קשה. היא גם יצרה שכבה של יהודים משכילים, חילוניים ומודרניים.

 

ארבעת הגורמים שהשפיעו על עומק החדירה של התנועה הציונית ליהודי ארצות האיסלאם

1.       יחסי השלטון האירופאי הכובש לתנועה הציונית: הפעילות הייתה שונה מארץ לארץ. היו מדינות כמו מצרים שבהן הרשו המעצמות התארגנות ופעילות של התנועה הציונית, וזו התפשטה שם וכללה יהודים רבים. לעומת זאת, היו מדינות כמו מרוקו שאסרו זאת וחשבו כי פעילות ציונית מסוכנת והגביל את פעילותה במדינה.

2.       תגובות בתוך הקהילה היהודית לציונות: א. היו קהילות שהרבנים עודדו את הציוני כי הם ראו בה תנועה שתשמור על היהודים מחילונות. לכן, רבנים רבים שימשו כראשי התנועה בקהילותיהם [דוגמה: הרב הראשי בעיר מוגאדור במרוקו]. אם הרבנים היו בעד התנועה הציונית הם משכו אחריהם את הקהילה. אם לא, הקהילה לא קיבלה את הציונות. ב. בתנועה הציונית השתתפו יהודים מהמעמד המבוסס, כי הם היו הראשונים ששמעו אליה – הם קראו עיתונים, למדו באירופה והראשונים שנפגעו מאנטישמיות. לכן, הם הבינו שהציונות היא הפתרון לבעיותיהם. ג. היו קהילות יהודיות שהושפעו רבות מבתיה"ס של כי"ח [כל ישראל חברים], ארגון וולונטרי של יהודי צרפת למען אחיהם הסובלים. יהודי צרפת קיוו שע"י חינוך צרפתי, היהודים יתקדמו ולכן הם הקימו עשרות בתי ספר יהודים~צרפתים בארצות האיסלאם ובא"י [אליאנס, מקווה ישראל] וחינכו שם על פי התכנית הצרפתית. עד אחרי מלחה"ע ה-I סרבו ללמד עברית ולימדו אותה רק כשפת תפילות. בוגרי בתי הספר התנגדו לציונות ואמרו שתסכן את כל מה שהשיגו בארצות האיסלאם – ולכן קהילות בהם היו הרבה בוגרי כי"ח לא היו ציוניות במיוחד.

3.       יחס האוכלוסיה המוסלמית כלפי הציונות: ככל שהיישוב בא"י גדל, כך גדלה שנאת המוסלמים כלפי הציונית כי הוא דחק את הערבים החוצה – קנה אדמות, השתלט על הפרנסה ועל הארץ. א"י קדושה גם למוסלמים שנפגעים ע"י היהודים, ולכן המוסלמים פוגעים ביהודים שבסביבתם. ככל שהציונות התפשטה בא"י, נפגעו היהודים בארצות האיסלאם.

4.       הציונות חדרה למקומות בארצות האיסלאם שבהן חדרה המודרניזציה. במקומות בהן הייתה מודרניזציה התפתחה תקשורת, אמצעי דפוס, הכתיבה, הקריאה והם הביאו איתם את המתרחש באירופה – כולל את התפתחות התנועה הציונית. רעיונות התנועה חדרו לקהילות היהודיות. במדינות בהן לא הייתה מודרניזציה, חדרה הציונות במובנה הדתי, ובמדינות מודרניות חדרה במובן החילוני יותר.

 

דוגמות "לעבודת ההווה" במדינות האיסלאם

1.       אגודות. קבוצות של יהודים שהזדהו עם הרעיון הציוני, עסקו בהפצת השקל הציוני ובהוראת השפה העברית. "אגודת ציון" הוקמה ב-1911 ועסקה בלימוד עברית וקריאת עיתונות עברית. אגודת "שיבת ציון" פעלה באלג'יריה בשנת 1920, מנתה כ-300 חברים ותמכה ברעיון הציוני שהיה כבוי באלג'יריה.

 

2.       תנועות נוער. תנועות הנוער שפעלו בארצות האיסלאם היו סניפים של תנועות נוער ציוניות שפעלו בא"י ובאירופה. בין התנועות היו בית"ר ומכבי צעיר [תנועות של המפלגה הרוויזיוניסטית שייסד זאב ז'בוטינסקי]. בנוסף, פעלו המו"צ, "החלוץ", "דרור" ו"גורדוניה", שהיו תנועות של המפלגות הסוציואליסטיות~ציונות מפא"י [מפלגת פועלי ארץ ישראל] ומפ"מ [מפלגת פועלים מאוחדת]. בארצות האיסלאם מפלגות השמאל תפסו פחות, ותפסו יותר המפלגות הרוויזיוניסטיות.

 

3.       בתי ספר. מוסד ה"ליצאום", שהיה כדוגמת הגימנסיה העברית התל אביב, ובראשו עמד ד"ר בוגרשוב ששהה באלכסנדריה. לימדו שם עברית, ומוקדים עיקריים היו הרגשות הלאומיים והייחוד הארצישראלי. הם חגגו את חגי ישראל וקיימו כתבי עת. ועד "עבריה" דאג להפצת העברית ולימוד מקצועות הקשורים בארץ ישראל, בסוריה.

נכתב על ידי , 18/4/2011 12:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ