לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

איחוד גרמניה


מצב גרמניה טרם האיחוד

גרמניה לא הייתה קיימת כמדינה באירופה. התושבים דוברי הגרמנית היו מפוזרים בין מדינות שונות.

פוליטית: עד אמצע המאה ה-19, היה השטח שנקרא מאוחר יותר גרמניה מפוצל ל-300 מדינות נפרדות עם משטרים שונים: ממלכות, דוכסיות, רוזנויות, ערים חופשיות, בישופויות. בתוך גרמניה הייתה ממלכה אחת שהייתה הכי גדולה והכי חזקה מכולן – פרוסיה, שבירתה היא ברלין. בראשה עמד מלך והוא היה השליט החזק ביותר עם הצבא החזק ביותר. לכל מדינה היה דגל משלה, צבא משלה, גבולות משלה וממשלה משלה. אבל, כל המדינות הללו היו חלק מן האימפריה האוסטרית וקיסר האימפריה היה השליט העליון על כל שלוש מאות המדינות. קיסר אוסטריה היה חלש ולא ממש שלט על כל המדינות [ובמיוחד לא על פרוסיה], והיה למעשה שליט מבחינה חוקית בלבד אך לא מבחינה מעשית.

כלכלית: היה פיצול גדול בין המדינות. היו מטבעות שונים, שיטות משקל שונות, שיטות אורך שונות. לכל מדינה היו מיסים משלה והיו חייבים לשלם מכס כשסחורה עברה ממדינה למדינה. המהפכה התעשייתית לא הגיעה לגרמניה בתקופה בה היא הגיעה לאנגליה וצרפת – בתחילת המאה ה-19 – ולכן האוכלוסייה הייתה נחשלת, ענייה וחקלאית. רק במדינות הצפון של גרמניה החלה מהפכה תעשייתית בקנה מידה קטן באמצע המאה ה-19, וגם היא הייתה בעיקר סביב תעשיית הנשק והברזל.

תרבותית: תושבי מדינות גרמניה דיברו גרמנית והיו בעלי מודעות לעבר המפואר שלהם – קארל הגדול, שחי במאה התשיעית לספירה וזכרו ורצו שהעבר המפואר הזה יחזור. מבחינה דתית [חלק מהתרבות], מדינות גרמניה נחלקו לשני סוגים של נצרות: נצרות פרוטסטנטית [זרם שלא מכיר בהנהגת האפיפיור] במדינות הצפון, ואילו במדינות הדרום נצרות קתולית. רוב תושבי גרמניה היו פרוטסטנטים.

חברתית: בגרמניה הייתה מציאות חברתית דומה לזו של ימי הביניים: הפיאודליזם שלט בחברה [פיאודלים = אחוזה], וזה אומר שהאיכרים היו צמיתים וכשנמכרה הקרקע הם נמכרו ביחד איתה. הם היו חסרי זכויות, עניים מרודים, בורים ובמצב של נחשלות. בחברה הגרמנית שלט מעמד האצולה [יונקרים], שהיו אנשי צבא ברובם, עשירים, שולטים בכל המשרות החשובות ולא נתנו לבעלי מעמדות אחרים זכויות. בגרמניה לא היה מעמד בורגני מפותח ומשכיל כמו בצרפת ואנגליה, כיוון שלא הייתה שם מהפכה תעשייתית וכיוון שהפיאודליזם לא אפשר את הקיום של מעמד זה. בגרמניה, השכלה זה משהו של נשים – גבר צריך לדעת לספור, לכתוב את שמו ולהלחם.

 

מנהיגי המאבק

המנהיגים במדינות גרמניה שגרמו להתעוררות הלאומיות בגרמניה באו מתוך המשכילים הגרמנים:

הרדר [Herder]: הוגה דעות ליברלי. הוא נחשב לאבי הלאומיות הגרמנית והראשון שהחל לדבר על איחוד גרמניה ולדעתו, צריכים המשכילים בגרמניה לטפח את המסורת והתרבות של גרמניה ולא לחקות תרבויות אחרות כמו התרבות הצרפתית. הרדר היה הומניסט, האמין בחירות האדם ודגל בזכותו של כל עם להגדרה עצמית. הרדר היה נגד האופי הצבאי והאופי הכוחנים של החברה הגרמנית.

פיכטה [Fichte]: הוגה דעות שיצא נגד הכיבושים של נפוליאון בגרמניה ואמר שהגרמנים טובים יותר משאר העמים משום שנשארו טהורים בגזע ולא התערבבו עם עמים אחרים [מייצג את הלאומיות האתנית].

טרייטצ'קה [Traytchke]: היה מרצה להיסטוריה באונ' של ברלין אשר כתב כמה ספרים וחיבורים וכתב כי [מייצג את הלאומיות האתנית והאינטגרלית]:

            • מדינת הלאום היא ערך עליון מעל הערכים ההומניסטיים. כלומר, המדינה היא עליונה. האדם הפרטי לא נחשב, אלא אם הוא חלק מהמדינה. הצרכים של האדם ממש לא חשובים, ומה שחשוב זה הצרכים של המדינה ושהאדם ישרת את הצרכים שלה.

            • תפקיד המדינה הוא להגן על האזרחים מפני אויבים חיצוניים ואויבים פנימיים – מי שלא מתגייס, לא משלם מיסים וכדומה. למדינה יש גם תפקיד להשליט את עצמה על האזרחים ולעצב אותם לפי עקרונותיה [לחנך מחדש].

            • ע"פ טרייטצ'קה, הפרט צריך לציית לכל חוקי המדינה, מבלי לפקפק כי אם יעשה זאת או לא יציית הוא מחליש אותה. המדינה נותנת לפרט את התחושה שיש לו במה להתגאות, שהוא "שווה", שיש לו ערך, שהוא חזק ולשם כך הוא צריך כל הזמן לציית לדרישות שלה ולנהוג לפיהן.

אוטו פון ביסמרק: פון מציין תואר אצולה בגרמניה [פון = מ... כלומר, אוטו מביסמרק]. ביסמרק היה אציל בפרוסיה, יונקר בעל אדמות, אדם מאד עשיר והוא התמנה לקנצלר [רה"מ] של פרוסיה בין השנים 1861-1890. ביסמרק לא היה הוגה דעות, אלא מדינאי ואיש צבא. ביסמרק רצה שמדינות גרמניה תתאחדנה תחת חסותה של פרוסיה וייצאו מהשפעת אוסטריה. הדרך לאיחוד ע"פ ביסמארק, לא צריכה להיות דמוקרטית: "לא בנאומים פרלמנטריים [פרלמנט = בא מהמילה הצרפתית פרלה, שפירושה לדבר. פרלמנט הוא בית נבחים של נציגי העם וזוהי הרשות המחוקקת] ובהצבעות רוב מוכרעות שאלות היום הגדולות... אלא בדם ובברזל". ע"פ ביסמרק, מדינה לא צריכה להתנהל בדיבור ועל פי החלטות העם, אלא על ידי שלטון חזק שיכפה את דעתו, שיבצע את ההחלטות הגדולות בכוח ובאלימות – "בדם ובברזל", והוא לא רואה בזה דבר שלילי. ביסמרק הוא לאומני והוא מודה בזאת ללא בושה.

ביסמרק שאף לבנות את גרמניה כמעצמה עולמית ולשם כך נקט במדיניות שנקראה "ריאל פוליטיק" – מדיניות ריאלית. הוא אמר שמדינה צריכה להתעלם משיקולים מוסריים כדי להשיג את מטרותיה. היא צריכה להתחשב רק באינטרסים של עצמה, גם אם זה אומר לכבוש בכוח, לנצל ולהרוג את כל מי שמתנגד.

 

1806-1814 כיבושי נפוליאון

בתקופה זו היו חלק ממדינות גרמניה כבושות על ידי נפוליאון, כשגם פרוסיה נכבשה חלקית. נפוליאון הביא לגרמניה את רעיונות החירות, השוויון והאחווה ויצר בפעם הראשונה את המודעות של הגרמנים לרעיון של איחוד לאומי. נפוליאון ביטל את 300 במדינות ויצר 36 מדינות בלבד, סילק את השליטים הקודמים והשאיר שליטים שנאמנים לו. הוא הכריח את המדינות הללו לשתף פעולה ביניהן, והאיחוד הזה נקרא "ברית הריין".

 

1815-1848 – שלב הריאקציה והרסטורציה

לאחר נפילת נפוליאון, החליט קונגרס וינה להחזיר את המצב באירופה לקדמותו – למצב שהיה לפני המהפכה הצרפתית ולפני השינויים שערך נפוליאון באירופה. רסטורציה = שחזור = Restore. ריאקציה = החזרה למצב קודם. בגרמניה, כמו בשאר אירופה, המצב כמעט שב לקדמותו:

חזרו השליטים הקודמים בכל המדינות הכבושות, אבל נותרו 36 מדינות ולא חזרו ל-300. בגרמניה החל בתקופה זו תהליך של תיעוש, בעיקר בפרוסיה, כשהתעשייה שנבנית היא בעיקר תעשיית ברזל, נשק ורכבות. בעקבות כך, הופך הצבא הפרוסי לצבא החזק ביותר באירופה, המודרני ביותר והמצויד ביותר. במקביל, קם בפרוסיה מעמד בורגני מצומצם, חלש וצייתן – אבל הוא מורכב מאנשים משכילים שמביאים לאזור את רעיונות הליברליזם וההשכלה, ויחד איתם את הרצון לקבל זכויות והשפעה על השלטון והכלכלה [ההשפעה הייתה בידי היונקרים]. בין מדינות גרמניה מתבטל מס המכס, וזה צעד שתרם לאיחוד של גרמניה – כשאין מכס הכלכלה יכולה להתאחד ולהיות יתר מגובשת, ואם הכלכלה מגובשת זה מושך גיבוש גם בתחומים אחרים.

 

שלב שלישי – 1848-1850 – מרידות "אביב העמים"

בשנת 1848 פורצת באירופה שורה של מרידות במדינות רבות שנקראת "אביב העמים" ונמשך שנתיים. במהלכן, מנסים עמים להשתחרר משלטון עריצות ו/או שלטון זר. כלל המרידות נכשלות, אבל כולם לומדים מהכישלון ומתקדמים לעצמאות. במרץ 1848, ישנן הפגנות גדולות של סטודנטים בברלין והמפגינים דרשו מהמלך זכויות פוליטיות [בחירות לפרלמנט ושיקומו] ולהוריד את הצנזורה.

המלך נבהל והבטיח למפגינים שתתחבר חוקה. במאי 1848, התכנסה בעיר פרנקפורט אסיפה של משכילים גרמנים שביקשה לחבר חוקה ולהקים פרלמנט בגרמניה. הבעיה הייתה שהאסיפה משכה את הזמן וישבה חודשים ארוכים להחליט איזו חוקה לבנות – דומה לזו שבארה"ב? דומה לזו שבצרפת? איזו מדינה תקום – רחבה וגדולה עם כל הגרמנים באירופה או מדינה קטנה ומצומצמת שתכיל רק את פרוסיה?

המלך התאושש מהפחד ושלח את הצבא בשנת 1850 ופיזר את האסיפה. הוא גם פחד מאוסטריה שאיימה עליו שאם ייתן חוקה היא תצא נגדו למלחמה. שום חוקה לא חוברה והשלטון בפרוסיה הבין, כתוצאה מכל האירועים, שאם הוא רוצה לאחד את גרמניה תחת הנהגת פרוסיה הוא יצטרך לעשות את זה בכוח ובמלחמה.

 

שלב רביעי – 1860-1871 – שלב האיחוד בפועל

ביסמרק הוא קנצלר פרוסיה ולוקח על עצמו את משימת האיחוד. הוא מבצע את האיחוד לפי עקרונותיו, "בדם ובברזל" ועל פי המדיניות שלו שנקראה "ריאל פוליטיק" שמתעלמת מכל מה שמוסרי והומני. ביסמרק ניהל שלוש מלחמות שבעקבותיהן התאחדה גרמניה בהדרגה:

1864 – המלחמה נגד דנמרק: הדנים שלטו על אזור שהיה פעם בשלטון גרמני וסירבו להחזירו. האזור נקרא "שלזיה" ["שלזוויג" בדנית] וביסמרק יצא מולם למלחמה ותוך מספר ימים, להפתעת העולם, כבש אותה וסיפח אותה לפרוסיה. על ידי כך, מספר מדינות בגרמניה החליטו להתאחד מרצונן עם פרוסיה ולהפוך למדינה אחת מתוך פחד. דוגמה: הנובר.

1866 – המלחמה נגד אוסטריה: ביסמרק הכריז מלחמה על אוסטריה, שבמלחמה הזו פרוסיה ניצחה בקלות וכתוצאה ממנה נוצר "איחוד מדינות צפון גרמניה" – כל מדינות צפון גרמניה הצטרפו אל פרוסיה והכירו במלך פרסיה כשליטן. ההצטרפות הייתה מפחד כשראו שצבא פרוסיה חזר ונצח את האימפריה הגדול באירופה, וגם מתוך כבוד והערצה ליכולת של פרוסיה לשלוט במדינות גרמניה. דוגמה: סקסוניה.

1870 – המלחמה נגד צרפת: כתוצאה מאיחוד מדינות הצפון, החלה צרפת לחשוש מפרוסיה שהפכה להיות מדינה חזקה על הגבול המערבי שלה [עד כה, שנת 1866, צרפת תמכה במאבק פרוסיה לאיחוד גרמניה כי פרוסיה רצתה להשתחרר מהשלטון האוסטרים והדבר היה נוח לצרפתים אשר רצו להחליש את אוסטריה]. צרפת רואה שפרוסיה התחזקה יותר מידי ויכולה לאיים עליה – אז היא החלה לפנות למדינות דרום גרמניה ולשכנע אותן לא להצטרף לאיחוד מדינות הצפון. פרוסיה ניסתה לשכנע את צרפת להפסיק, אך ללא הצלחה. לכן, בשנת 1870 פרצה מלחמה בין פרוסיה לצרפת שנמשכה שנה ובה כבשה את כל צרפת ואת פריס. זה היה שוק, טראומה בשביל העולם שהיה נדהם והחל להבין כי פרוסיה היא מדינה חזקה.

כעבור שנה, בשנת 1871, נסוגה פרוסיה מצרפת. הם השאירו אצלם שני מחוזות צרפתיים, אלזס ולוריין, שבהם התגוררו גם גרמנים. טרם הנסיגה מצרפת, התאחדו עם פרוסיה כל שאר מדינות גרמניה ופרוסיה הפסיקה להתקיים ובמקומה קמה "גרמניה המאוחדת" שנקראה גם "הרייך הגרמני השני" בין השנים 1871-1918.

מלך פרוסיה הוכתר לקייזר [קיסר] בטקס מרשים בארמון וורסאי שבפריס, כדי להדגיש את השפלתה של צרפת ואת עוצמתה של גרמניה החדשה. ביסמרק, קאנצלר גרמניה, מחבר חוקה למדינה המאוחדת ויוצר את הרשות המחוקקת – הפרלמנט שלהם שנקרא רייכסטאג [בית תחתון] ורייכסראט [בית עליון] והוא דואג לקבוע סמכויות לממשלה [הרשות המבצעת] והחוקה קובעת סמכויות לקייזר. למרות המראה הליברלי של החוקה, לא הייתה גרמניה מדינה ליברלית באמת, כי לקייזר היו זכויות לפזר את הרייכסטאג כרצונו, לפטר את הקנצלר [גם ביסמרק פוטר בשנת 1890] ולהטיל צנזורה על התקשורת.

 

גורמים מעכבים

תושבי גרמניה היו מפוצלים ל-300 מדינות, כשלכל מדינה שליט עצמאי עם מיסים נפרדים ומציאות נפרדת. השליטים לא חשבו על איחוד עד כיבוש נפוליאון בו איחוד אותם בכוח וגרם להם לראות שהם יכולים להיות בצורה יותר מאוחדת. אבל, הפיצול נמשך והם נשארו שלושים ושש מדינות נפרדות, דבר שהפריע לאיחוד

1.       היה חוסר הסכמה בין מנהיגי המאבק שהתאספו בפרנקפורט באסיפה של המשכילים שניסו בשנץ 1848 לבנות גרמניה מאוחדת ודעות הנציגים נחלקו. כתוצאה מהויכוחים והזמן שבזבזו, יכול היה מלך פרוסיה לפזר בכוח את האסיפה והמאבק נעצר ל-16 שנה.

 

גורמים מסייעים

1.       למדינות גרמניה ולתושביהן הייתה תרבות ושפה שדיברו כולם, הגרמנית, וכך זה הקל על התקשורת ואת ניהול המאבק לאיחוד.

2.       כיבושי נפוליאון תרמו למאבק על ידי הבאת רעיונות המהפכה הצרפתית ואיחוד מדינות גרמניה מ-300 ל-36.

3.       אוסטריה הייתה המדינה ששלטה כאילו על מדינו גרמניה, ולמעשה הייתה אימפריה חלשה עם צבא מיושן ובעיות פנימיות. אוסטריה נחלשה בהדרגה במחצית המאה ה-19 ועל חשבונה החלה פרוסיה להתחזק, כשהיא מאחדת אחריה בהדרגה את מדינות גרמניה. בשנת 1866, בעקבות התבוסה במלחמה נגד פרוסיה, סולקה אוסטריה משליטתה בגרמניה ונסללה הדרך לאיחוד הסופי.

 

נכתב על ידי , 18/4/2011 11:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ