לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

איחוד איטליה


הריסורג'ימנטו – התחייה, תקופת המאבק לאיחוד איטליה.

 

מצב איטליה טרם האיחוד

פוליטית: איטליה מחולקת, מפוצלת לשבע מדינות. יש בה שתי ממלכות. האחת בצפון – פיימונט סרדיניה, תחת שלטון אוסטרי. השנייה היא נפולי סיציליה בדרום, תחת שלטון ספרדי-צרפתי. בנוסף, יש מספר דוכסיות ורוזנויות: ונציה, רומאניה, טוסקנה וכדומה. בנוסף להכל קיימת מדינת האפיפיור. לכל מדינה שליט משלה, גבולות משלה, שלטון משלה, דגל משלה וסמלים משלה.

כלכלית: איטליה מפוצלת למדינה שונות ולכל מדיה כלכלה משלה: מטבע משלה, יחידות משקל ואורך משלה. כל מדינה הטילה מיסים משלה, לכל מדינה מכס משלה – כלכלה נפרדת לגמרי.

תרבותית: יש הבדל גדול מאד בתרבויות של המדינות. בצפון התרבות היא תרבות שדומה לתרבות של מערב אירופה באותו הזמן [צפון = מצפון לרומא], טכנולוגיה מפותחת, תעשייה, רכבות, מכוניות, אנשים משכילים, מדברים שפות כמו גרמנית וצרפתית. בדום תרבות נחשלת [מפגרת], ים תיכונית הדומה ליוון, ישראל ורוסיה. תרבות של אנשים אנאלפביתים, רוב האוכלוסיה מדברת ערבית, ספרדית ומט צרפתית, הרוב חקלאים והחקלאות לא מפותחת, עבודת כפיים עם מחרשות עץ כמו בימי קדם. הבדל עצום בין התרבויות, בעיקר בין מדינות הצפון לבין ממלכת נפולי-סיציליה [שתי הסיציליות] שבדרום. רוב האיטלקים לא ידעו איטלקית, רק 2 אחוז.

חברתית: פער גדול בין תושבי הצפון לדרום. בצפון החברה היא עשירה יותר, משכילה, מתקדמת ואילו בדרום האוכ' ענייה ברובה. שם גם קמו ארגוני פשע [המאפייה], אוכ' נחשלת מאד ולא היה קשרה אמתי בין הדרום לצפון. הם לא הרגישו שייכים לאותו העם.

 

מנהיגי המאבק

שלושה מנהיגים ממלאים תפקיד מרכזי בריסורג'ימנטו: בכל תנועה לאומית ישנם תמיד שלושה סוגים של מנהיגים – האידיאולוג, המצביא והמדינאי/פוליטיקאי. 

מאציני: הוגה דעות איטלקי (פילוסוף) שחל לפעול באיטליה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19. הושפע עמוקות מן המהפכה הצרפתית והאמין שללאומיות יש יעד אוניברסאלי – לשחרר את כל עמי אירופה. לדעתו, האל ברא את אירופה להיות מחולקת לעמים שיוכלו לחיות באופן עצמאי. לאיטליה יש תפקיד – לעזור לעמים הלא עצמאיים כדי לקבל עצמאות. הוא ראה בלאומיות לא רק כח פוליטי משחרר, אלא גם מעין צו אלוהי שיגשים את ההרמוניה בין המדינות. איטליה, שהנהיגה את העולם בימי רומא, צריכה לשוב ולהנהיג את העולם החופשי בתקופה החדשה. בעצם, מאציני הוא איש שחושב לאומיות אתנית וליברלית כאחד – הוגה דעות ליברלי בעל הדעה האתנית.

גאריבלדי: מנהיג נוסף של הריסורג'ימנטו. היה המצביא של המאבק. איש צבא הרפתקן שלא אוהב מסגרות ופקודות. פעילותו הייתה בין שנות ה-40 לשנות ה-60. הוא היה הדמות האהובה על העם האיטלקי ולקח חלק בכל הקרבות הגדולים לעצמאות [את שירותו הצבאי עשה בממלכת פיימונט והיה שם אחד הגנרלים]. בשנת 1860 התפרסם שבממלכת נפולי פרץ מרד נגד השלטון הספרדי באזור – הם רצו להוריד את מחיר הלחם. גאריבלדי ערק מהצבא עם אלף מתנדבים וירד לדרום, כבש את סיציליה ואת נפולי וחזר לדרום. לאחר מכן, בא למלך פיימונט ואמר לו: "אני נותן לך במתנה את ממלכת נפולי", וכך איחד את איטליה! הפך להיות גיבור לאומי – מעין קדוש – לעם האיטלקי.

הרוזן קאבור: היה איש אצולה, ראש ממשלת פיימונט-סרדיניה. הוא היה המנהיג המדיני. קאבור שאף שאיטליה תתאחד תחת הנהגתה של ממלכת פיימונט. הוא רצה שבאיטליה תקום ממלכה ליברלית כשהמלך כפוף לחוק ושווה לו וליתר האזרחים [מאציני וגאריבלדי רצו רפובליקה ולא מלוכה – יענו, שלטון שנבחר בידי העם]. קאבור הבין שאיטליה זקוקה לבני ברית במאבק שלה לעצמאות ולא רק לכח צבאי. הוא רצה שאיטליה תשיג לעצמה עזרה ממדינות אחרות שיוכלו ביחד ללחוץ על האוסטרים להסתלק מאיטליה. לשם כך הוא השיג את עזרתה של צרפת. קאבור גם הבין שיש לצמצם את כוחה של הכנסייה, כי היא מפריעה לאיחוד איטליה ולהתפתחותה הטכנולוגית. הוא גם הבין שכדי להביא את פיימונט להנהיג את איטליה, הוא צריך להפוך אותה למדינה המתקדמת ביותר באיטליה. לשם כך, הוא הביא אליה את המהפתע"ש – בנה מפעלים, סלל מסילות וכבישים, פיתח תקשורת ואת החינוך והפך אותה למדינה המתקדמת באיטליה.

 

1790-1815– כיבושי נפוליאון

בתקופה הזו נפוליאון שולט באיטליה ותורם לאיחודה בשלוש דרכים:

-          מבטל את שבע המדינות ומצמצם אותן לשלוש. בראש השלוש הוא מציב את אנשיו.

-          הוא מביא לאיטליה את רעיונות המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון ואחווה.

-          גרם לאיטלקים להתמרד מולו בכך שהטיל עליהם מיסים כבדים, מינה שליטים לא איטלקים וגרם להם לכעוס על השלטון הצרפתי, להתלכד מולו ולמרוד בו.

 

1815-1836 – שלב הריאקציה והרסטורציה

לאחר נפילת נפוליאון, החליט קונגרס וינה להחזיר את המצב באירופה לקדמותו – למצב שהיה לפני המהפכה הצרפתית ולפני השינויים שערך נפוליאון באירופה. רסטורציה = שחזור = Restore. ריאקציה = החזרה למצב קודם. באיטליה, כמו בשאר אירופה, המצב שב לקדמותו:

חזרו להיות שבע מדינות במקום שלוש, השליטים הקודמים חזרו, האפיפיור חזר לשלוט במדינתו. הזיכרונות של תיקוני נפוליאון  נותרו והאיטלקים חלמו עדיין על איחוד. רעיונותיו של נפוליאון נשארו והאיטלקים המשיכו לחשוב על חופש. בתקופה זו איטליה מתפתחת כלכלית, מתגבש בה מעמד בורגני שמתוכו יוצאים המנהיגים של השלבים הבאים במאבק, מתחילות באירופה אגודות מחתרתיות-חשאיות נגד השלטון הכובש. אגודות אלה פעלו בנפרד, כל אחת באזורה שלה, כאשר המפורסמת ביותר היא "הקארבונרים" – "אגודת שורפי הפחם", אנשים אשר עסקו בשריפת עצים ויצירת פחמים. הם פעלו ברוב איטליה, היו להם מדים וסניפים, ניהלו פעולות והשם שלהם היה ידוע על אף היותם חשאיים. אגודות הסתר ניסו לעורר מרידות בשנות ה-20, אך נכשלו משתי סיבות עיקריות: לא היה תיאום בין האגודות; האגודות לא הצליחו להגיע-להשפיע על המוני איטלקים.

 

שלב שלישי – 1830-1848 – מאציני ואיטליה הקטנה

שלב פעילותו של מאציני. מאציני היה חבר באגודת "הקארבונרים" והתאכזב ממנה. הוא הבין שצריך לפעול בדרך אחר. בשנת 1831, מקים את "איטליה הצעירה", שהיא תנועה גלויה שנאבקת לעצמאות והופכת לתנועה הלאומית האיטלקית.

המצע של התנועה (= מטרות / עקרונות של התנועה + דרכי הפעולה להגשמתן) הוא מצע ליברלי.  

 

ערכים ליברליים מתבטאים במצע הם:

בסעיף ב' – "שלטון החוק המשותף" – כולם כפופים לחוק והוא משותף לכולם. שוויון.

בסעיף ג' – מאציני רוצה שבאיטליה יהיה שלטון רפובליקני – שנבחר ע"י האדם ודואג לזכויותיו ושומר על החופש שלו.

בסעיף ו' - ע"פ מאציני, המילים "חירות, שוויון, אנושות" הן חרוטות על דגל התנועה. חירות משמעה חופש לכולם שוויון משמעו שכולם שווים בפני החוק. אנושות ע"פ מאציני היא להיות בני אדם מוסריים שדואגים לזולת, גם אם הם לא איטלקים – ערך ליברלי.

 

דרכי הפעולה שמופיעים במצע:

התנועה רוצה להשתמש בדרכי הפעולה חינוך ומרד. התנועה תפעל בדרך לא אלימה [חינוך], ללמד את האנשים שהם צריכים עצמאות ולהלחם עליה. הדרך הנוספת היא בדרך של אלימות [מרד], מלחמה למען העצמאות.

 

הלאומיות המופיעה במצע:

הלאומיות שמופיעה במצע היא לאומיות אתנית כי מאציני מגדיר את "איטליה הצעירה" כאיגוד כל האיטלקים, שמה שמאחד אותם זה מוצא משותף. זו גם לאומיות ליברלית, כי מאציני שואף שהאיטלקים יחיו תחת שלטון ליברלי, שהם יתאחדו תחתיו, כי הוא אומר שעל הדגל לא יהיו רק צבעים אלא גם ייכתבו עליו המילים "חירות, שוויון, אנושות" (=הומאניות). הלאומיות היא ליברלית ואתנית כאחד!

 

לאחר גיבוש התנועה, פורצות בשנים 1834-1836 מספר מרידות תחת הנהגת התנועה. המרידות נכשלות ומאציני נאלץ לברוח מאיטליה. הסיבה לכישלונות היא בעיקר חוסר התמיכה של האיטלקים בתנועה וחוסר הפרסום שלה. אך, עם זאת, הושגו שני הישגים עיקריים: נוצרו קשרים בין התנועה לבין תנועות נוספות באירופה וזה היה חשוב כדי להשיג תמיכה מעמים אחרים; המאבק התפרסם בעולם ועורר אהבה בדעת הקהל העולמית.

 

שלב רביעי – 1848 – מרידות "אביב העמים"

בשנת 1848 פורצת באירופה שורה של מרידות במדינות רבות שנקראת "אביב העמים" ונמשך שנתיים. במהלכן, מנסים עמים להשתחרר משלטון עריצות ו/או שלטון זר. כלל המרידות נכשלות, אבל כולם לומדים מהכישלון ומתקדמים לעצמאות. גם באיטליה פורצות מספר מרידות. בצפון, בהנהגת גאריבלדי, מצליחים האיטלקים לכבוש את ונציה לזמן קצר מידי האוסטרים [כי האוסטרים עסוקים באותו הזמן ב"אביב העמים" באוסטריה]. בדרום, מצליחים המורדים להכריח את המלך לתת חוקה ליברלית.

יש הישגים, אך לזמן קצר, כי ב-49 חוזרים האוסטרים לאיטליה וכובשים מחדש ומדכאים את המרידות. הסיבות לכישלונות המרידות באיטליה הן חוסר שיתוף פעולה בין הורדים, כל מרידה נעשתה במקום משלה ובפני עצמה. על אף הכישלונות, יצרו המרידות מיתוס של גבורה והמיתוס הזה סבב את גאריבלדי, שתשתתף בקרבות רבים והפך למצביא נערץ על האיטלקים. זה חשוב כי העם מעריך אותו ויציית לו בעתיד.

 

שלב חמישי – 1850-1859 – מלחמת אוסטריה-איטליה

השלב שבו מתארגנת איטליה למרידה הבאה. הפעם הנהגת המאבק עוברת לידי ממלכת פיימונט וראש הממשלה קאבור. קאבור מבין שאת המאבק צריך לנהל בצורה מסודרת בהנהגה של מדינה חזקה. הוא פועל לחיזוקה של ממלכת פיימונט מפנים: הופך אותה למדינה תעשייתית, טכנולוגית ומודרנית בהרבה יותר: מפתח רכבות, מפעלים, חינוך [מוציא משם את הכנסייה, כי הוא טוען שהיא גורם לפירוד ונחשלות], משכנע את המלך לתת חוקה ליברלית והופך את הצבא לצבא מודרני ויעיל.

בשלב הזה, מתפתחים קשרים עם מדינות אויבות לאוסטריה – הוא כורת ברית עם צרפת ובשנת 1859, ביחד עם צרפת, הם תוקפים את האוסטרים ומביסים אותם. למרות המחיר הקשה של מאות אלפי הרוגים, שוחררה כל צפון איטליה [למעט ונציה] משלטון האוסטרים.

 

שלב שישי – 1860-1871 – איחוד איטליה הסופי

במרס 1860, מצביעות מדינות מרכז איטליה בעד האיחוד עם פיימונט. בפני אירופה הוצגה איטליה חדשה אשר כללה את כל איטליה למעט ונציה, נאפולי וסיציליה. אך גם נאפולי וסיציליה לא התעכבו בהצטרפותן לפיימונט: בשנת 1860 התפרסם שבממלכת נפולי פרץ מרד נגד השלטון הספרדי באזור – הם רצו להוריד את מחיר הלחם. גאריבלדי ערק מהצבא עם אלף מתנדבים וירד לדרום, בעידוד מאציני, כבש את סיציליה ואת נפולי וחזר לדרום. לאחר מכן, בא למלך פיימונט ואמר לו: "אני נותן לך במתנה את ממלכת נפולי", וכך איחד את כל איטליה למעט ונציה. לאחר שחרור נאפולי וסיציליה אשר סופחו למדינת פיימונט וחיסול שלטון האפיפיור על מדינתו, התכנס לו הפרלמנט האיטלקי הראשון אשר כלל את כל איטליה למעט ונציה שהייתה בשלטון אוסטרי. הפרלמנט העניק למלך פיימונט את התואר "מלך איטליה".

כשש שנים לאחר הפרלמנט, בשנת 1866, הצבא האיטלקי וצבא פרוסיה נכנסו לוונציה האוסטרית ושחררו אותה מידם. החלק האחרון של איטליה סופח למדינת פיימונט, ששינתה את שמה לאיטליה – ואיטליה אוחדה למדינה אחת וזכתה לעצמאות מלאה!

בשנת 1871, הושלם באופן סופי איחוד איטליה. הפרלמנט העביר חוק לפיו צומצמו אדמות הכנסייה לשטח הוותיקן שברומא. אולם, גם לאחר האיחוד רוב התושבים לא חשו עצמם איטלקים, מאחר והזהויות המקומיות גברו על הזהות הלאומית. לשם כך, פותחה השפה האיטלקית, מטבע אחיד, חינוך בבתי ספר ממלכתיים אחיד לצד טיפוח תחושת הפטריוטיות, האהבה למולדת והתודעה הלאומית בקרב כלל האיטלקים.

 

איחוד איטליה הוא דוגמה ללאומיות פוליטית-ליברלית שניסתה לצמוח מלמטה ונכשלה, ולבסוף צמחה בעזרת השלטון וכוחות החוץ.

 

גורמים מעכבים

1.       איטליה מפוצלת לשבע מדינות נפרדות. רק 2% מהאיטלקים דיברו איטלקית ולא היה להם מכנה משותף.

2.       בתקופה עד 1831, התנועה הלאומית האיטלקית פעלה בדרך של אגודות נפרדות ללא שיתוף פעולה ותיאום.

3.       חילוקי דעות בין מנהיגי המאבק, בעיקר על צורת השלטון ודרך המאבק.

 

גורמים מסייעים

1.       האיטלקים רכשו בני ברית שתמכו במאבק, נתנו עזרה צבאית. כמו צרפת.

2.       כיבושי נפוליאון תרמו למאבק על ידי הבאת רעיונות המהפכה הצרפתית.

3.       מהפכות "אביב העמים" דחפו את האיטלקים להלחם על עצמאותם למרות כישלונות המרידות.

נכתב על ידי , 18/4/2011 11:55  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ