לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

הגורמים לעליית הלאומיות


תנועת ההשכלה

 השכלה: שאיפה ל- ורכישה של ידע, בעיקר מדע מדויק, אך גם מדעי הרוח, שירה, ספרות ומוזיקה. הכוונה היא שאדם יעשה שימוש בשכלו ובהגיונו כדי להבין ולשלוט בעולם שסביבו.  עד תקופה ההשכלה במאה ה-17, האדם לא השתמש בשכלו כדי להבין את סביבתו, אלא התנהג בהתאם למה שאמרה הכנסייה.

תנועת ההשכלה הינה תנועה חברתית-אינטלקטואלית שקמה בארצות מערב ומזרח אירופה במאה ה-17, והעמידה את השאיפה להשכלה ולידע כמטרתם המרכזית, כי רק ע"י שאיבת ידע יוכלו בני האדם לצבור כח ולהיות מאושרים. חברי התנועה שמו דגש על זכויותיהם הטבעיות [כדוגמת הזכות לחופש, ביטחון, חיים, שוויון] המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם. הם העמידו את המחשבה במרכז והתעקשו על הפעלת שיקולי דעת.

במאה ה-18 מרבית בני אירופה היו אנאלפביתים ולא נחשפו אל רעיונותיה השונים של תנועת ההשכלה. האנשים אשר נחשפו אל רעיונותיה של תנועת ההשכלה היו בעיקר אנשי המעמד הבורגני, אשר ידעו קרוא וכתוב, והיו בעלי השפעה. כל המהפכנים באותה התקופה ידעו את עקרונות התנועה בע"פ – עקרונות הכוללים ריבונות, שוויון זכויות, חופש ביטוי – כל אלה עודדו את רוח המהפכנות באותה התקופה.

ברנסאנס מעטים השכילו, ובתנועת ההשכלה מיליוני משכילים ברחבי העולם. הידע מתפשט בצורה גדולה, אך עדיין ישנם הרבה אנאלפביתים, הם עדיין מיעוט [המשכילים]. ע"פ תנועת ההשכלה, האדם הוא פאר היצירה, שכלו והגיונו גורמים לו להיות כזה. הוא היצור הכי מפותח שקיים, ולכן הוא חייב לקבל זכויות של בן אדם, זכויות טבעיות: הזכות לחיים, לביטחון, לחופש ולקניין. איך זה קשור לעליית הלאומיות? כמו שכל אדם פרטי זכאי לחופש, כך גם כל לאום.

עמנואל קנט, אחד מן הפילוסופים בתנועה, קרא לבני האדם להעיז לדעת ולמתוח ביקורת – כי רק כאשר תהיה לך דעה משל עצמך תוכל לחקור, תוכל לדעת מבלי להסתמך על דברי אחרים.

חופש העניים נלקח ע"י העשירים אותם הם עובדים עוד בתקופת ימה"ב. ז'אן ז'אק רוסו, פילוסוף צרפתי, פיתח רעיון למדינה חדשה ומודרנית בה יש חברה מוסרית, שוויונית וחופשייה – לא עוד עבדים, לא עוד ניצול, לא עוד עריצות ולא עולה מלך ואצולה: רק העם ישלוט. כך גם התפתח לו רעיון הפטריוטיות.

 

ירידת כח הכנסייה והחילון

ככל שתנועת ההשכלה התפשטה באירופה, כך נחלשה הדת ונחלשה כוחה של הכנסייה. אנשים רבים הפכו חילונים. עד תקופת ההשכלה, הכנסייה הייתה אחראית על התחום הרוחני של אדם – היא אחראית על החינוך. היא הכתיבה לאנשים אין להאמין, מה לעשות בתחום הדתי. ההשכלה הוכיחה שאמיתות הכנסייה היא לא נכונה ואנשים רבים החליטו לא ללמוד במוסדות הכנסייה. הבורגנים הקימו בתי ספר חילוניים שלימדו ברוח ההשכלה, ואנשים חדלו להאמין בדת כי הם לא חונכו לכך.

הכנסייה חינכה שהכול משמיים וצריך לקבל זאת, וההתנגדות לרצון האל זן כפירה. ככל שהתפשטה ההשכלה, רצו אנשים לעצב את עולמם בעצמם – הם הרגישו שחוסר האמונה שלהם גרם להם לריקנות [אין פעילות של כנסייה], והם מנסים למלא את החלל החסר, אותו הם מוצאים בפעילות הלאומית ובמסגרת התנועות הלאומיות המהוות תחליף לדת ולאמונה. אנשים החלו לראות עצמם כחלק מלאום ולא כחלק מקבוצה דתית [טרם עליית הלאומיות, הכנסייה שלטה באירופה. אנשים נקראו "נוצרים", ולא לפי המדינות בהם חיו ["צרפתים", "גרמנים"] וכדומה. חופש הביטוי היה אפסי וכולם נחשבו אותו הדבר בעיני הכנסייה ובעיני האחרים, ללא קשר לארץ בה אתה גר. כולם דוברים שפה אחת ומאמינים באותה הדת].

 

השפעת הליברליזם

ליברליזם: מהמילה Liberty, חופש. זרם רוחני, פוליטי וכלכלי שהתפתח באירופה בסוף המאה ה-18. הליברליזם הוא רעיון שרוצה לבנות חברה פתוחה וסובלנית, יותר שוויונית, הם רוצים לבנות שלטון המעניק זכויות לאזרחים שלו וכלכלה יותר חופשית.

בליברליזם טען שכל בני האדם נולדו חופשיים ושווים. לכן, הם זכאים לזכויות טבעיות. בנוסף, עם הזמן נוספו זכויות כמו הזכות לאמונה חופשית, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות. הליברליזם בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים.

בתחום הפוליטי הליברליזם דרש חברה שוויונית וחופשית מדיכוי ושלטון עריצות. התחום הכלכלים הליברליזם דרש כלכלה חופשית בה השלטון לא מתערב והכול מתנהל לפי היצע וביקוש. בתחום התרבותי יש חופש ביטוי ואפשר ליצור כל דבר בלי שהשלטון מכתיב למה לכתוב, מה לא ולא מטיל צנזורה.בתחום החברתי הליברליזם דורש חברה פתוחה, סובלנית ובנוסף חברה ששואפת לשוויון, אך לא מוחלט כמו בסוציאליזם.

הליברליזם ביקר את המציאות של זמנו. המציאות הפוליטית הייתה מציאות של שלטון טוטליטרי, בו לאזרחים לא היו זכויות כלל. המציאות הכלכליתהייתה בשליטת המלך והאצילים. אנשים שילמו מיסים כבדים על כך דבר: מלח, לחם, לעבור בגשר וכדומה. רוב האנשים היו עניים מרודים. המציאות התרבותית לא היה חופש ביטוי – כל דבר שהתפרסם היה באישור המלך ו/או הכנסייה. המציאות החברתית הייתה היררכיה [כנסייה, לוחמים ועובדים] אשר קשה לעבור בין המעמדות: במעמד העובדים היו סוגים שונים של אנשים שבחלקם היו יותר עשירים מן האצולה ואף מן המלך. אותם בורגנים היו המשכילים והם הפסיקו להשלים עם מעמדם ועל מציאותם. לכן, בתוכם מתפתחים הרעיונות של הליברליזם והם רוצים מציאות חדשה. מטרתם היא זכויות ולא שוויון.

הוגה הדעות הראשון והמפורסם ביותר, ז'אן ז'אק רוסו, אמר שבני האדם נולדים חופשיים, אבל הם סובלים מדיכוי. בטבע, בחברה החופשית, בני האדם אמורים להיות חופשיים – אבל חופש מוחלט הוא בלתי אפשרי כי אז "איש הישר בעיניו יעשה" והאחרים נפגעים. במציאות של חופש מוחלט כל אחד יפחד ממה שהאחר יעשה לו ולא ייהנה מן החופש. לכן, כדי לבנות חברה חופשית, בני האדם צריכים לוותר על חלק מן החופש שלהם ולתת אותו לשלטון נבחר, אשר יאפשר לכל אזרח להגן על עצמו ויעשה שימוש בזכויות לפי רצון האזרח, בצורה שיהנה מהן. גם השלטון כפוף לחוק.

 

המהפכה התעשייתית

המהפכה התעשייתית החלה באנגליה באמצע המאה ה-18, כשהמשמעות היא שמכונה עשתה עבודה של ידי אדם. מאז ועד היום המהפכה התעשייתית מתקיימת בדרכים שונות. היא שינתה את החיים של בני האדם בכל תחומי החיים, ובעיקר בתחום הכלכלי והחברתי.

עד המהפכה, בני האדם חיו במסגרות מאד מצומצמות – בעיקר בכפרים, חיים של חקלאות בטבע. המשפחה כולה עבדה יחד במשק והאדם במסגרת זו לא הרגיש בודד כלל, הוא תמיד היה במסגרת מוכרת ותמיד היה מי שיבוא לעזור. האדם היה קרוב לטבע, לאוויר הצח.

כל המציאות הזו השתנתה עם המהפכה. בעלי הון הקימו מפעלים והכניסו מכונות באדמות החקלאיות, כך שלחלק מן אנשי הכפר לא הייתה פרנסה. פעלים קמו לצד ערים ונתנו פרנסה לפועלים שרצו לעבוד לצד המכונות. נוצר מצב בו מיליוני אנשים עברו מן הכפר לערים [עיור = אורבניזציה]: הכפרים קטנו במספרם והערים גדלו מאד. המסגרות המצומצמות התפרקו, אנשים שעברו לעיר חיו במסגרת אחרת – לא הכירו את שכניהם, לא יכלו להיעזר באיש וחשו בדידות וניכור. אנשים הרגישו רחוקים מהטבע, שקועים במציאות מזוהמת [האוויר בעיר היה רבוי עשן ופיח, בתים שחורים, הפועלים חיו ללא שירותים, אוויר, חלונות], ילדים לא ראו את ההורים שלהם רוב הזמן, חלק מהילדים אף עבדו במפעלים ובמכרות, הרוב מתו צעירים – התנאים היו איומים.

ואז, מוצאים האנשים מסגרת חדשה שהיא הפעילות בתנועות הלאומיות. במקום להשתייך לקהילה הכפרית, הם משתייכים ללאום ומרגישים קשר לקבוצה אחרת. זה נותן להם סיבה לגאווה, תקווה לעתיד טוב יותר. המהפכה גרמה להתפשטות הלאומיות בדרך נוספת, בזכות ההתפתחות הטכנולוגית:תקשורת, טלגרף, טלפון, עיתונות, תחבורה, רכבת, אוניות קיטור, הרנטגן – כל אלו גרמו לחיים להיות יותר מהירים, קצב חיים מהיר. רעיונות התפשטו מהר מאוד [לדוג', ליברליזם], אנשים מגיעים מהר יותר ממקום למקום, הם מכירים אנשים ורעיונות. לפעמים יש להם יותר זמן פנוי, אותו הם קוראים ולומדים עם רעיונות ואירועים שמתפרסמים בתקשורת ומושפעים מהרעיונות הללו: אחד מן הרעיונות הוא הלאומיות. אנשים לומדים על מרידות ומהפכות, שומעים על רעיונות הליברליזם, מאמצים אותם, שואפים ליישם אותם גם בשביל עצמם וכך אנשים רבים יותר מצטרפים לתנועות הלאומיות.

 

התנועה הרומנטית

התנועה הרומנטית מתפתחת באירופה באמצע המאה ה-19, ומאירופה מתפשטת לשאר העולם. התנועה הרומנטית זו בעצם תנועה שרואה במחשבה ו/או בפעולות המונעות על ידי הרגש ולא ע"י השכל את הביטוי הנעלה ביותר לבני אדם – כי האדם שונה מבעלי החיים בגלל שיש להם רגש וחשוב מאד שבני אדם ישתמשו ברגש ולא ידחיקו אותו. גם לבע"ח יש שכל ובכך הם פועלים כמו בני אדם, אבל אם בני האדם רוצים להיות שונים מהחיות הם צריכים להשתמש ברגש.

תנועת הרומנטיקה באה כאנטי לרעיונות ההשכלה, ששמו דגש על השימוש בשכל ובהגיון להבנת העולם. הרומנטיקה מתגעגעת לתקופה שלפני ההשכלה, בה בני האדם האמינו – האמינו באל, בשדים, בפיות; פחדו, שנאו, אהבו. הם התגעגעו לתקופה שבה בני האדם היו תמימים יותר. הרומנטיקה גם יצאה נגד המהפכה התעשייתית ותוצאותיה. היא רצתה להחזיר את הערכים עליהם התחנך האדם לפני המהפכה.

הרומנטיקה באה לידי ביטוי בתחומים רבים, בעיקר בחיי הרוח של בני האדם: בתחום הספרות מתפתח ז'אנר הרומן שהוא בעצם סיפור שמתאר עלילה שיש בה רגשות רבים: אהבה, שנאה, קנאה והז'אנר הזה הופך להיות דומיננטי בספרות של המאה ה-19. בנוסף, מתפרסמים בתקופה זו הרבה סיפורי עם שמשקפים את הערכים של התנועה הרומנטית כמו קרבה לטבע, פחד, שדים, פיות [כמו סיפורי האחים גרים וסיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול]. התנועה הרומנטית באה לידי ביטוי גם בציור: מציירים המון נופים, מציירים רגשות, מאנישים אותם בצורת בני אדם. התחום האדריכלות יש חזרה לבנייה הגותית [בנייה גבוהה מלאה בצריחים], בתים שנראים כמו הכנסיות בימה"ב – הכול נובע מתוך געגוע לאותה התקופה.

בתקופת הרומנטיקה גם יש חזרה אל הנצרות ומתקרבים אל הדת – כי הדת היא האמונה והרגש והם רוצים להרגיש אפילו אם זה לא הגיוני.

הרומנטיקה חידדה את ההבדלים בין בני אדם ובין עמים, היא הבליטה את המיוחד והמאפיין של כל עם, את העבר המפואר שלו. היא גרמה לאנשים לפעול בתנועות לאומיות בגלל זה.

 

המהפכה הצרפתית

בשנת 1789 פורצת בצרפת מהפכה שמשנה את פני העולם ועד היום היא משפיעה עליו. בכל חוקי המדינות הדמוק' מופיעים חוקי המהפכה. המהפכה הצרפתית פורצת בעקבות מהפכה אחרת שקרתה בחלק אחר של העולם, באמריקה.

המהפכה האמריקאית התרחשה ב-04.07.1976, שלוש עשרה שנה לפני המהפכה הצרפתית והייתה הראשונה שיישמה בפועל את רעיונות ההשכלה והליברליזם. האמריקאים התנגדו לשלטון הבריטי וטענו שהוא פוגע בזכויות האדם שלהם ולכן הם התכנסו ופרסמו את "הכרזת העצמאות" שלהם. בהכרזה נאמר "שכל בני האדם נולדו שווים והאל העניק להם זכויות שוות שאי אפשר לשלול: הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לרדיפה אחר האושר. לשם כך, כדי להבטיח זכויות אלה, מקימים בני האדם שלטון היונק את סמכותו מהסכמת העם שעליו הוא שולט". למעשה, משמעות ההכרזה היא שבפעם הראשונה קמה בעולם של אז מדינה דמוק' [לא הכי מדויק, כי הנשים לא קיבלו זכות בחירה והשחורים היו עבדים, אבל יחסית למציאות של פעם זה מספיק]. לאחר ההכרזה, פרצה מלחמה בין ארה"ב לבריטניה, ולעזרת האמריקאים הגיעו אלפי מתנדבים מצרפת שבאו לעזור להם במלחמה, כי הם אהבו את רעיונות המהפכה ושנאו את בריטניה. המלך הצרפתי לא אישר למתנדבים לנסוע, אך הם בכ"ז נסעו. האמריקאים ניצחו, ויחד איתם ניצח הרעיון הליברלי. הצרפתים חוזרים לצרפת והסיפורים מתפשטים בכל רחבי המדינה, רוב המתנדבים היו אנשים משכילים שהייתה להם השפעה: קצינים, אנשים ממשפחות מיוחסות והרעיונות הללו מעוררים תסיסה בעם הצרפתי – רצון עז לשנות את המציאות שלהם.

המציאות בצרפת הייתה שלטון אבסולוטי – לואי ה-16, המלך באותה תקופה ואשתו הייתה מרי אנטואנט. שלטון עריץ כשלעם אין שום זכויות. החברה הצרפתית מחולקת למעמדות שאין ניידות ביניהם. כמורה > אצולה > מעמד שלישי.

החלוקה היא ע"פ השיטה הפיאודלית. העם הצרפתי נשא בכל הנטל של המיסים, למעט הכמורה והאצולה שלא שילמו ורוב העם סבל מעוני. האיכרים היו צמיתים – צמודים לקרקע, חסרי זכויות לחלוטין. אך הבורגנים שנמצאו במעמד הזה לא מוכנים לסבול את המצב: יש להם כסף, הם משכילים, הם שומעים מה קרה בארה"ב והם מובילים את המהפכה הצרפתית.

במאי 1789, מכנס המלך את אסיפת המעמדות, אשר בסמכותה היה להטיל מיסים חדשים. אסיפת המעמדות היא גוף של נציגי המעמדות כשלכל מעמד יש קול אחד בהצבעה. בכל הצבעה המעמד השלישי הפסיד, כי האצולה והכמורה תמיד עשו יד אחת. המלך מכנס את האסיפה והוא ציפה שהמיסים החדשים יעברו בחוק. המעמד השלישי רצה שמקום שלכל מעמד יהיה קול, לכל נציג יהיה קול. משום שלמעמד השלישי יש יותר נציגים הם יוכלו לנצח, המלך סירב והמעמד עזב את האולם ועבר לחדר אחר – שם הכריז על עצמו כאסיפה הלאומית של צרפת. הם הזמינו את הכמורה והאצולה להצטרף – אך הם סירבו. המלך קרא לחייליו לפזר את האסיפה, ואז, ב-14 ביולי 1789, ההמון של פריס יוצא לכלא שנקרא "בסטיליה", מצודה בלב פריס שיש בה אסירים של השלטון – עשרות שנים בלי משפט. החיילים ששומרים על הבסטיליה מצטרפים אל ההמון, פותחים את השערים, משחררים את האסירים וההמון מפרק את הבסטיליה. יום הכיבוש הזה הפך ליום העצמאות של צרפת.

 

נפוליאון בונפרטה

מבחינה פנימית: גיבש ועיצב את החוק הצרפתי, בעודו מדגיש את עקרונות המהפכה הצרפתית שהם חירות האדם, חופש היוזמה הכלכלית, חופש המצפון, חופש הדת והשוויון בפני החוק. נפוליאון הופך את צרפת למדינה ליברלית, מבוססת על רעיונות ההשכלה והליברליזם, על שיווין בפני החוק, על חירות וחופש הפרט. מאד חשוב לו לעשות את זה כדי לקבל תמיכה מהעם הצרפתי, כיוון שהוא עלה לשלטון בכח וחשוב לו שהעם הצרפתי יעריך אותו. תוך כדי זה, נפוליאון הופך את צרפת למעצמה הגדולה באירופה, וזו פעילות מבחינת חיצונית, הכוללת בתוכה כיבושים- איטליה, הולנד, ספרד, פרוסיה, בלגיה, חלק מאוסטריה, חלק מרוסיה [פולין השטחים עד מוסקבה], מצרים. מסע הכיבושים שלו נע בין השנים 1797-1814. את השטחים שהוא כובש הוא מחשיב כשטחים משוחררים משלטון עריץ. בשנת 1804 הוא ממנה עצמו כקיסר.

 

הקשר בין נפוליאון לעליית הלאומית

נפוליאון הביא אל העמים הכבושים את רעיונות הליברליזם, ההשכלה והפכה הצרפתית [חופש, זכויות אדם, התנגדות לעריצות, שוויון, השכלה וכדומה]. הוא הציע עצמו כמשחרר העמים משלטון עריצות. הוא לא הסתפק רק בלהביא את הרעיונות, הוא גם יישם אותם בחלק מהשטחים הכבושים. הוא נתן עצמאות חלקית לחלק מן העמים שכבש: לפולנים שהיו תחת שלטון רוסיה והיו כבושים כמאה שנה הוא הקים מדינה שנקראה "דוכסות ורשה" שהייתה בחסות צרפת; באיטליה שהייתה מפוצלת לשבע מדינות נפרדות הוא יצא איחוד של המדינות לשלוש והעמיד בראשן את אחד מאחיו; בגרמניה שהייתה מפוצלת לשלוש מאות מדינות הוא יצר איחוד שקרא  לו "ברית הריין" והפך אותן לשלושים מדינות. ז"א, נפוליאון נתן לאומיות חלקים לעמים שכבש, והעמים האלה טעמו בפעם הראשונה חירות, חופש מדיני ועצמאות. כיבושי נפוליאון גרמו לעמים לרצות להלחם למען עצמאותם ולקבל אותם במלואה.

נפוליאון הופיע שמשחרר העמים מעריצות והעמים קיבלו אותו בהתלהבות בתחילה. מהר מאד, הוא הסיר את המסכה, לא מרצונו, אלא כי נכנס לכיבושים רבים שדיללו את כוחה הכלכלי והצבאי של צרפת: מאות אלפי חיילים נהרגו והוא גייס חיילים מהמדינות הכבושות – דבר שהיה מנוגד לסיסמותיו. יותר גרוע היה המצב הכלכלי: המלחמות עלו המון כסף והוא הגדיל משמעותית את המיסים – הטיל רכוש, השתלט על חומרי גלם והשתמש בזה לטובת צרפת. העמים הכבושים, שלמדו כבר על הלאומיות מנפוליאון, החלו להתקומם נגדו כעם – הדוגמה הבולטת ביותר היא ספרד, שם החלה התקוממות לאומית נגד הצרפתים והם ניהלו גרילה (= מלחמה קטנה, לא רשמית, מלחמת טרור), כשאזרחים שהם לא חיילים נלחמו מול הצבא הצרפתי. אחריהם הגרמנים, האיטלקים, והכיבושים של נפוליאון גורמים להם להרגיש לאומיות גדולה בהרבה יותר.

נכתב על ידי , 18/4/2011 11:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ