לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

מאפייני תופעת הלאומיות במאה ה-19 ומרכיבי התודעה הלאומית



לאום – קבוצה של אנשים בעלת זהות משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה למקום מסוים. בלאום קיימים יסודות משותפים שאני פרי בחירה [דת, שפה, מוצא] ויסודות נוספים הניתנים לבחירה [אידיאולוגיה, ערכים]. במידה והוא לא רוצה להגיע לתוצאה של מדינה ריבונית [כדוגמת הדרוזים] הלאום נקרא קבוצה אתנית.

לאומיות – תחושת שייכות לקבוצה מסוימת או מקום מסוים, התחושה מתבססת על דברים המשותפים בין האדם לקבוצה, כדוגמת שפה משותפת, מנהגים משותפים, עבר משותף, המנון לאומי משותף, סמלים מיוחדים ואופייניים, טריטוריה משותפת וכו'. הלאומיות באה לידי ביטוי וגם ניזונה, נובעת ומבוססת על תודעה לאומיות. הלאומיות היא גם רגש עמוק של מסירות ונאמנות למולדת = PATRIA = פטריוטיזם.

תודעה לאומית – מודעות של קבוצה מסוימת לכך שהיא לאום. תודעה לאומית שואפת שכל אנשים הלאום יכירו ויחיו לפי מרכיבי הלאום, רק כך יוכל הלאום להתקיים ולהשיג את מטרתו – עצמאות.

 

תופעת הלאומיות היא תופעה מאוחרת בהיסטוריה האנושית. אלפי שנים חיו בני האדם בקבוצות שאפשרו להם לחיות חיים טובים ומוגנים. הקבוצות האלה היו בעלות אופי כמו משפחה, מקצוע, דת ולאו דווקא אופי של שטח או שפה: אנשים הרגישו שייכות ומחויבות קודם כל למשפחה שלהם, גם אם המשפחה שלהם הייתה מפוזרת במספר ארצות, אנשים הרגישו קרבה ומחויבות גם לבני המקצוע שלהם יותר מאשר לשכנים שלהם באותה העיר או לבני העם שלהם באותה ארץ (צייר היה מרגיש קרבה לצייר אחר מאשר לשכן סנדלר גם אם הצייר גר בארץ אחרת ומדבר בשפה זרה).

עד המאה ה-19, אנשים הרגישו קרובים אל בני אותה הדת גם אם היו בארצות אחרות יותר מאשר אל שכנים בעלי דתות זרות – יהודים נרדפו באירופה ונרצחו ע"י שכניהם כי היו יהודים ולא נוצרים. אנשים לא חיו ע"פ הלאום שלהם, אלא ע"פ קבוצות שייכות אחרות.

באמצע המאה ה-19 התפתח בעולם המערבי הרעיון הלאומי – בארצות אירופה זה התפתח בעיקר בארצות המערב ולאסיה ואפריקה הדבר הגיע הרבה יותר מאוחר. המושג לאומיות הוא מושג די עמום ולא מדויק ישנם אנשים או קבוצות שמדגישים היבטים שונים במושג. בארה"ב הדגש והמחויבות היא לרעיון ולאידיאל, לחופש ולחירות. מושג הלאומיות מתבסס על מושג הלאום.



מרכיבי התודעה הלאומית

במאה ה-19 קמו תנועות לאומיות רבות באירופה, שנלחמו לעצמאות לאומית ולשם כך טפחו מאד את התודעה הלאומית שלהם: מה טפחו ולשם מה?

 

1.       טריטוריה: שטח, אדמת המולדת. שטח + נוף + זיכרונות מהשטח והנוף + רגשות מהשטח והנוף. ניתוח קטע מקור עמ' 13:

מי כותב המקור? מאציני [מנהיג התנועה הלאומית האיטלקית]

מה חשיבות השטח בשביל הלאום האיטלקי? השטח נותן לעם האיטלקי את הזכות, את ההגדרה של הלאום. בלי שטח האיטלקים הם ממזרים, יהודים בין העמים. אם אין לכם ארץ אי אפשר לפגוע בכם [הוא אומר לאיטלקים], אפשר לסבול מאי צדק חברתי. רק עם שחי על אדמתו יכול לתפקד כעם ולחיות בביטחון.

 

2.       שפה: במאה ה-19, כשקמו התנועות הלאומיות, הם הבינו שלשפה יש חשיבות עצומה לבניית הלאום כי שפה זו תקשורת ואם האנשים יכולים לתקשר הם יוכלו להתאחד ואז הם יוכלו לשחזר את עברם. השפה היא המכשיר שבה האדם חושב, שאיתה הוא חי את שנותיו הראשונות, בה הוא חולם. השפה שלומד הילד בילדותו היא הבסיס לאישיותו ובגרותו. השפה משפיעה על האדם. גם אם לומד האדם שפות אחרות, תמיד יהיה לו קשר מיוחד אל השפה הראשונה שלו, שפת האם. שפת הלאום היא המקור לגאווה ולעצמה, היא נותנת לאדם את הייחוד שלו, עושה אותו שלם ומקשרת אותו אל העבר כדי שיוכל להסתכל על העתיד. לכן, לאומים רבים שנלחמים לעצמאותם במאה ה-19 שמים דגש חזק על פיתוח שפתם והפצתה בקרב בני הלאום שלהם. לדוגמה: היוונים שנלחמו לעצמאותם מהתורכים החיו בזמן המאבק את השפה היוונית העתיקה ויצרו את השפה היוונית המודרנית כדי להרגיש שהם עם ולאום בפני עצמו. גם העם היהודי בזמן הקמת התנועה הציונית החיה את השפה העברית העתיקה והפך אותה לשפת הדיבור של העם היהודי – אליעזר בן יהודה 1881 – גם עמים עצמאיים כמו האנגלים והצרפתים פתחו בתקופה הזו (המאה ה-19) את השפה שלהם ויצרו מילונים. לשפה האנגלית – אוקספורד. לשפה הצרפתית – לרוס.

 

3.       תרבות: התנועות הלאומיות שמו דגש חזק גם על פיתוח התרבות המשותפת של הלאום שלהם ועודד ופתחו את המאפיינים התרבותיים של הלאום. המאפיינים התרבותיים של הלאום נקראים פלורקלור – תרבות עממית, אוסף של המורשת התרבותית של העם, הוא מייצג את המוזיקה העממית, האמנות, הספרות, השירה, הריקודים, התלבושות והדמויות האגדתיות והנערצות.

דוגמות להתפתחות הפלורקלור בספרות הוא המפעל של האחים גרים בגרמניה, במחצית המאה ה-19. גרמניה באותה התקופה היא מדינה מפוצלת תחת שלטון זר, והאחים גרים היו חלק מהתנועה הלאומית הגרמנית והם החליטו שצריך להחיות את סיפורים העם הגרמניים שעברו מדור לדור בע"פ בגרמניה. הם עברו במשך שנים מכפר לכפר, מעיר לעיר, שמעו את הסיפורים וכתבו אותם: עמי ותמי, כיפה אדומה, שלגייה וכדומה. סיפורי העם האלה נאספו לספרים וייצגו את האופי של העם הגרמני – אכזריים, חזקים, אמיצים, בעלי תושייה ויכולת להסתדר. באותו הזמן, אוספים באנגליה את סיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, כדי להחיות גם את המורשת האנגלית. עמים אחרים אוספים סיפור מסוג אחר כמו סיפורי המיתולוגיה – הפינים פרסמו את הקאולבאלה, האיפוס הלאומי הפיני הגדול ביותר. שם מתוארים עלילות המעשים המפוארים של גיבורי האומה הפינית, נדודיהם, מלחמותיהם ושיריהם.

דוגמות להתפתחות הפלורקלור במוזיקה היא האופרה, המלחין ורדי, כדי להזדהות עם המאבק של העם האיטלקי כתב את היצירה "נבוקו". כדי שלא יאשימו אותו בהמרדה הוא כתב "כאילו" על היהודים, כדי להתחמק מהפיקוח של האוסטרים ובעצם התכוון לכתוב על האיטלקים הסובלים שמתגעגעים להיות עם. גם צ'ייקובסקי כתב יציאה הנקראת 1812, לזכר הכיבוש של נפוליאון את רוסיה. הרוסים עצמאיים במאה ה-19, והיצירה מחזקת את הגאווה הלאומית שלהם. כל הכותבים האלה נאבקים למען הלאומיות של העם שלהם.

 

4.       סמלים לאומיים: התודעה הלאומית התבססה לא רק על חומרים כתובים ומופשטים כמו המוזיקה, אלא גם על חומרים צורניים: דגלים, פסלים וכדומה, שנועדו לפנייה לאנשים הפשוטים, האנאלפביתים, ולכן מתפתחים סמלים לאומיים: לכל לאום כל מיני סוגים של פסלים וסמלים.

דוגמה א' – עמים רבים אימצו דגל שמשקף את הערכים שלהם, השאיפות שלהם. עד אז לעמים לא היו דגלים. דגלים היו לשליטים: מלך, משפחת אצולה, בני אצולה ומאז הלאומיות עמים רבים מאמצים לעצמם את הסמל. הדוגמה הבולטת ביותר היא ארה"ב [הכוכבים והפסים על הדגל שמסמלים את המושבות הראשונות ומספר המדינות]. הדגלים מסמלים משהו מסוים עבור העמים, סיפור גאווה ועוצמה מעניקים הדגלים, כדוגמת דגל צרפת.

דוגמה ב' – המנונים. הם מאפיינים ערכים ומטרות של כל לאום. מה משותף ומה שונה בכל המנון? גרמניה היא עם ללא עצמאות. הצרפתים הם עם עצמאי אבל חי תחת שלטון עריץ. השאיפה פה היא חירות, חופש ששני העמים שואפים לחירות.

 

בתנועות הלאומיות שקמו במאה ה-19 נוצרו סוגים שונים של לאומיות – הרעיון הלאומי קיבל פנים שונות, אופני שונה – היו תנועות לאומיות שאימצו את סוג הלאומיות האתנית והיו תנועות לאומיות שאימצו את הציונות האזרחית~פוליטית. עד היום קיימים הרעיונות הלאומיים.

נכתב על ידי , 18/4/2011 11:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSicumim אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Sicumim ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ