לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שבראש שלי



Avatarכינוי:  precious

בת: 21




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2012


ישנה כוס, גודלה- כמות ההכלה תלויה בהרבה משתנים. ישנו ברז, הוא כל הזמן זורם, גם זרמו תלוי בהרבה משתנים.

המשתנים משתנים ללא שליטה ויכולת חיזוי. המים הם החיים  ואני מוצפת.

אני למודה שהדחקה זה רעיון רע, אין לי כלי התמודדות אחר כרגע. מידי פעם הכוס מוצפת, האדוות הקטנות האלו שלאט לאט גולשות משפת הכוס, הן קשיי, קשה לי להתמודד איתם, אני לא יודעת איך.

אז אני מדחיקה, מגדילה את לחץ הקיבולת על הכוס, עד שתיסדק ותתנפץ?

בכל תקופה , לאחרונה הם הולכות ומתקצרות, המים מעט עולים וזולגים משפתי הכוס מטה, לא קל להתמודד עם זה. יש לכך תופעת לוואי, קשה לראות, כי ההצפה מראה תסמינים פיזיולוגיים גם כן, חשיבתך נעשית מעורפלת, אתה מבולבל, כאב ראש זר מצטרף למתקפה.

ואני מדחיקה.

נכתב על ידי precious , 25/3/2012 16:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכובען שלי


אני לא זוכרת אם זו הפעם הראשונה שאני חולמת עליו, למרות שנראה לי שכן. הוא לקח אותי ברכבת המהירה בעולם, באוויר - ליפן.

או כך לפחות קראתי למקום, הכול היה כ"כ ירוק, באופן שקשה להסביר. המסילה היתה מסותת אבן, משהו בסגנון דרך האבנים הצהובות, מלבד העובדה שהיא היתה דקה ושקע עבר במרכזה לאורך כל הדרך, ובתוכו נתיב מים צר, לא עבה יותר משלוש אצבעותיי כחמש וחצי ס"מ (באמת קמתי לבדוק) ולא עמוק יותר משתי אצבעות (שלוש וחצי ס"מ).

הכובען שלי, כך כיניתי אותו ,  הוא אדם, מראהו ופניו אינם ברורים כלל , או לפחות לא ברורים כעת לאחר היקיצה . למרות שכרגע זכורה לי  צללית של אדם גבוהה מאוד, רזה, לבוש מן טוקסידו פינגווין בצבע סגול כהה מעט , כאשר מבפנים יש צבע שחור.

(את הטקסט קמתי ומיהרתי לכתוב איך שקמתי 08:00)

הוא מגשים את כל רצונותיי בהינף יד - תנועה של כמעט ביטול, אך חיננית , עושה הכול בחיוך ותמיד מסתוריות מה מתלווה למעשיו. כשהגענו ל"יפן", לנו בחדר בתוך שכונה שההגעה אליה  היא כמעין סמטה. כמו בנחלאות, כאשר בכל עת, ישנן כמה קשתות המובילות לחנויות ביתיות קטנות ומזמינות, או לרחובות המסותתים באותה אבן (הכול מסותת כאבן המסילה) ויפים  לא פחות, ומוארים באור המשונה הזה בו הכול מואר, אור שמבטיח רק טוב.

הרחובות או שמא אגיד סמטאות לא מלאות בקשקושים או כניסות לבתים, הם רחובות נקיים, וגם במרכזם - הם גם לא רחבים במיוחד.- עובר נתיב המים.

המים זכים, נקיים ונראים שובבים, מלאי חיים. 

לאחר שעוברים בסמטאה דמויות הנחלאות, המשופרת ביותר יש להגיד. - מגיעים למקום לינתנו, למרות שבחלק הראשון בחלום, פשוט נחתנו שם.

מראה המקום לא ברור לי כי בקושי הייתי שם, זכורים לי רק  שני דברים גרם מדרגות צר וגבוה עשוי מתכת  דקה כלשהי, מצופה בצבע ירוק מטאלי, שמשום מה נראה מאוד רגוע ופסטורלי והקירות ברקע, שהיו צבועים בגוון שהוא בין תכלת על גבול הלבן או לוונדר על גבול הלבן.

וזאת זכור לי רק ממבט חטוף בחדר.

אני זוכרת שיצאתי לטיול בסמטאות - כאשר ברחובות הללו, כולם מיהרו להגיע לאיזו "אסיפה", בחוץ הכול היה מאוד פסטורלי. שתי גבעות עם דשא ירוק עד, מחייך, גם הוא זורח בעצמו ובאמצע אותו השביל מסותת האבנים, רק שהפעם קשה לי לזכור אם עבר בו אותו נתיב המים. מה שאני כן זוכרת זה שבדרכם לאסיפה, ראיתי שלל אנשים ססגוניים שהתלבשו איך שהתחשק להם, בצבעים מעורבבים, גם הם זרחו באור המיוחד הזה.

בכלליות, נראה שבחלום, הכול זרח מעבר. כאילו הגבירו את האור, חיזקו את הצבעים.

הלכתי לכל אורך החלום לחנות אחת, גם כן ביתית, בתחילה בהיסוס ואחר בביטחון הגעתי לדוכן ולקחתי כל שנפשי חפצה בו באותו הרגע, רק לאחר מכן תהיתי איך הדברים משולמים.תיארתי לעצמי שהכובען שלי בוודאי משלם אותם, ואז הירהרתי לעצמי אם הכסף מופיע איך שאני הולכת, או ברגע שאני לוקחת את החפץ, חשבתי לעצמי שזו דרך לא כ"כ טובה, אם  אקח חפץ ואתחרט? משום מה החלטתי לעצמי שלקיחת החפץ והתרחקות מהדוחן כחצי מטר הם מספיקים.

היתה פעם אחת, נדמה לי האחרונה, בה קניתי באותו דוכן מספר פריטים רב, כשלפתע כולם יצאו מבתיהם והחלו ללכת לכיוון האסיפה - על השביל מעבר לגבעות הירוקות, מההתחלה הסתקרנתי רבות אודותיה, לכן חזרתי לדירה, בה קיוויתי לשכנע את אישי לקחת אותי.בדרך, כשכמעט עליתי במדרגות, ראיתי את חברתי ט' רכובה(או שמא נכון יותר להגיד שעונה) על ספה רומית סגולה וגבוהה( שילוב בין ספה רומית לכסא ויקטוריאני רחב, אך ללא דוגמה על הבד). סגול בצבע חציל, אך בהיר, בסגנון הסגול המסופק לילדים בערכות צביעה.

הספה עמדה על רמפה כלשהיא בגודלה בערך, כאשר עליה עמד כובעני, וניווט אותה  בעוד הספה מרחפת.

אמרתי לו לחכות  וכי יש לי דברים רבים וצריך לשים אותם בחדרנו - הוא הניף את ידו. בעודי ממשיכה ללכת לחדר, לפתע, שמתי לב כי איני סוחבת דבר מלבד תיק יד קטן, מעט מגונדר ומוזהב. הייתי מופתעת  ומעט המומה, אך התאפסתי במהרה ורצתי לעברו. 

בנק' זו התמונה השתנתה  כי הוערתי ע"י השעון המעורר.

כשחזרתי לחלום, עליתי שוב ל"יפן" אך הפעם היה זה דרך מטוס. כה מוזר. וכמדומני ששילבתי את שני המקטעים יחדיו.

קשה לי לזכור חלומות בדיוק רב. 

לאחר מכן, היה קטע חלום אחר, במכינה בו לקחתי חטיף אנרגיה מאיזו ארונית כשהבת לה היא שייכת הגיעה, החבאתי אותו מאחורי גבי, למרות שכשהגיעה הוא היה מונף באוויר ואף אחת מאיתנו לא שמה לב אליו, ואח"כ בארוני. היא באה ושאלה אותי כי נעלם לה כסף, ואולי ראיתי משהו.

היא ביקשה לבדוק בארוני, הסכמתי ובדקה. הלכתי לשירותים ואחר חזרתי לחדרי ונכנסתי למיטה. שמתי לב שכולם נוהרים אל עבר המועדון וכי השעה 07:19 ולא 07:30 ככל עדכון בוקר אחר, הם מיהרו להם בפיג'מות, אז יצאתי מהמיטה ועשיתי כן.(חולצת פיג'מה וטרנינג שלבשתי קודם כשקמתי לשירותים).

כשהגעתי לאזור המועדון והשטח לפניו- אל מולי נפרש מראה נחמד.

כל חברי המכינה ישבו בזוגות או שלשות, ואכלו מאכלים ביתיים כלשהם ואף אפשר להגיד מן מסעדות. הבנתי כי לכל קבוצה יש מישהו שהכין, התיישבתי ליד שולחן אקראי  בו אל' הכין את הארוחה, אך הוא הכווין אותי לחפש מי הכין לי, הסתובבתי  מעט אובדת עצות, ללא כוח להתחיל לחפש, והגעתי לדוכן ראשי של כולם.

עת המתנתי, נ' מישהי מהמכינה קראה לי אל תוך המועדון ואדם זר, ידיד של ד' חברה למכינה, אשר בחן אותי מקודם, עטף אותי בחיבוק. הוא הזכיר באישיותו מישהו ממציאותי, מעט במראה ולכן איך שפגשתי אותו שאלתי "קרליק"?

אך זה היה בן אדם אחר, אולם שחצן ובטוח בעצמו עד לאין שיעור.

הוא היה יותר שמנמן ומוצק מקרליק הרזה.

מהצד שמעתי את ד' אומרת שהיא לא מאמינה שמישהי מדברת איתו יותר משתי דק' , הרגשתי בובת מריונטה ואף חסרת שליטה במציאות, אף קלת דעת , עודי עומדת כך איתו.

בתחילה הוא חיבק את שתינו, אחר היא זזה לספה כמו כולם, שנינו המשכנו לעמוד במרכז, מחובקים צמוד. זה הרגיש לי כמו הצגה, אז שאלתי אותו למה אנו מחובקים כך, אני לא זוכרת את התשובה מלבד העובדה שהיא היתה בסגנון :" כי בא לי". נפרדתי מחיבוקו ויצאתי החוצה.

נתקלתי שוב בתור לדוכן החלוקה, אך המזון לא היה מלהיב. לקחתי כמה פיסות סלק מבושל והמשכתי לדוכן אחר, בו היו כ"כ הרבה מתוקים, שוקולדים ומאפים, שנפעמתי.עמדתי לידו וזללתי להנאתי.

חשוב לי להזכיר כי לאחר מכן פגשתי באותו בחור. אמרתי לו את כל מה שאני חושבת עליו, חשבתי כי האגו שלו גדול מכדי להיפגע בצורה כזו, אך למרות מסכתו כאדיש, הוא נסדק וחשף פן שמשך אותי אליו, פגיע, רגיש. דיברתי זמן מה - כשבמקביל הבחנתי שאנו טסים במטוס למקום לא ידוע, שנינו בתא הטייס, והעננים כרקע למולנו.


הקצתי.

-

סייימתי להקליד כעת 10:23

נכתב על ידי precious , 25/3/2012 08:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,192
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לprecious אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על precious ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ