לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שבראש שלי



Avatarכינוי:  precious

בת: 21




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2012

אלוהים


 







 


אלוהים, למה תמיד קוראים לך כשנמצאים במצוקה, לך או זורקים ג'יזס לאוויר, סתם כך, כמו קריאת תבוסה.


למה קוראים לך אם אתה בכלל לא שם, ואם היית אתה חושב שהיית עוזר? לי לא נראה כך. בהתחשב בהיגיון הבריא שלי עד כה, אני בעצם מפנה את השאלות האלו לעצמי. או לגורל? הרי אין לי אף אחד מלבד עצמי, עצוב כמה שאמא שלי אטומה ואני באמת כל כך מבולבלת מהמצב בבית. אני יודעת שהוא מעט חריג, אבל ההתנהגות של כולם גורמת לי לחשוב שזו אני הפגומה. יש התעלמות כללית מהכול וזה ממש מעצבן. אמא שלי הרגע אמרה, ואני מצטטת מחוץ להקשר " אני לא מקשיבה לאף אחד". אני יודעת שזה שגוי לפרש מחוץ להקשר(אמרתי לה שהיא לא מטפלת באח שלי הבינוני) אבל, ממה שאני מבינה, אם זו דרך ההתמודדות שלה, לא להקשיב לאף אחד ולעשות את מה שהיא רואה לנכון היא מפספסת המון. יש המון תחומים שכל אדם יכול להיוועץ בהם, להיעזר ברצונם הטוב של מכריו.


וחבל שכך.


אני באמת מרגישה פגומה, שלשום היא רצתה לדבר איתי כשכביכול נרגעתי, אך לא הסכמתי לשמוע אותה. קראתי לידיד שלי וישבנו בקרבת הבית. הוא אמר לי שאני חיה בסביבה עויינת ושיש לי שתי אפשרויות, האפשרות הראשונה הנה להמשיך כך ולא לפתוח תיק לאחי, ובעוד 3 וחצי שנים לבזבז את כל הכסף שחסכתי מהצבא בניסיון לתקן את הנזק שנגרם לי בבית, ע"י טיפולים פסיכולוגיים מרובים, דבר שייקח יותר זמן ממה שאחשוב ויהיה קשה לפתירה, וכן יבזבז ממון רב.


האפשרות השניה היא לפתוח לו תיק - וכן לעצמי, עצם הפניה למשטרה אך בשלי רק יהיה כתוב שהותקפתי ע"י אחי, לעזוב את הבית ולהתגורר אצל סבתא- אמרתי לו שאני לא מרגישה בטוחה עם אבא. ולהתחיל את החיים שלי עכשיו, להמשיך לטפל בעצמי ע"י המפגשים הפסיכולוגיים השבועיים ולהתרחק מהבלאגן שפה. לא כ"כ מדהים אך גם הפסיכולוגית תקופה ארוכה רוצה שאצא מהבית.


אני שומעת את הטיעון ומנקודת מבט מנותק, זה נשמע ונראה כ"כ הגיוני, אך קשה לי כ"כ להתנתק מהרגש.


אני לא רוצה לעזוב את הבית, גם במחשבה מפגרת לחלוטין שאיכשהו המצב ישוב לקדמותו, ואני אומרת זו בידיעה מוחלטת על כך שגם ה"ישוב לקדמותו" שאני רוצה, אף פעם לא היה קיים. משום שלפני זה הייתי די עמוק באנה, מנוטרלת ע"י עצמי, מדוכאת מעט, זומבי. כעת המצב טוב בהרבה ורע בהרבה, יחי האיזון?


אני מבינה בהחלט שזה לא בסדר שכל היום אח שלי צורח עלי ומקלל אותי, שזה לא הגיוני שאמא שלי חושבת שהדרך הטובה ביותר לטפל בזה היא לתת לנו לפתור את זה בעצמנו, שכל היום הוא מחפש דרכים קטנות להפוך את יומי לטוב יותר, שכשהוא מתעצבן ואני ליד, זה בד"כ לא ייגמר טוב.


אבל ובישביל זה אבל די גדול, למרות שאני יודעת שהוא תירוץ-


הוא בדיוק עבר ל4 יח"ל, מה שלא אומר הרבה , אבל בעיני זה נראה כמו שהוא עובד על עצמו ומנסה להשתפר - וגם מצליח. אם אפתח לו תיק זה יפגום בזה, ברגע שאמרתי את זה אתמול הידיד שלי באמת לא ידע מה לעשות איתי, הוא הבין שהוא לא יכול לעזור לי כי אני לא רוצה לעזור לעצמי. הוא אמר לי משהו בסגנון שהוא לא באמת מתקדם וכי לא יכול להיות שזה בא על חשבוני.







ואני באמת מבינה את זה. שזה לא בסדר. אטבלך לא מוכנה לעשות עם זה כלום בשביל לעזור לעצמי, כי לא מגיע לי עזרה, טוב, תמיכה, אהדה, שיתוף, וכיוצא בזה.


וכמובן שעם גישה כזו שלילית איך אני יכולה לצפות שהדברים ישתנו הלא כן? הרי החיים מובלים ע"י קארמה מסוימת, ועד כמה שקשה לי להאמין בכך, ישנם מידי פעמים רגעים מועטים המזכירים לי זאת.


הבעיה היא שכל הרגשות, מחשבות, תכנונים השליליים קבורים די עמוק בפנים, מסתתרים מאחורי קיר איתן או בונקר בתת מודע שלי, ומידי פעם יוצאים החוצה.


אני חייבת להודות שעל אף שזהו פתרון מפגר בהחלט, הדחקה שלי כן עובדת וזה מתיש, אני מרגישה כל כך מרוקנת, אני רוצה לבכות ולישון ולהעביר כך כמה שעות טובות מחיי, לפחות עכשיו. אך אין באפשרותי לעשות כך. אני חייבת לקחת אחריות ולהתמודד, לא לחזור לישון לאחר שקמתי היום בשבע ועשרים- למזלי ישנתי הלילה תשע שעות, לאחר יומיים של שמונה ביחד, כי החלטתי לנצל את השהות בבית, וכעת אני משלמת על כך.


אני חייבת להתמודד, כי אין מישהו אחר, כי אני לבדי, כי אם לא תמודד לא יקרה כלום, או שאפול חזק ומהיר, או שניהם במקביל.


בתחילת השיחה שלנו אתמול הוא אמר לי בחצי רצינות שאני צריכה סטוץ, להתנער ולנקות את הראש, כנראה שזה נכנס לי לתת מודע גם כן.


נפגשנו בשבע שלשום, נפרדנו בעשר או אחת עשרה, הוא דאג שאקח כדור כי רקותיי היו על סף התפוצצות- כנראה עוד סימפטום פסיכוסמטי, ואשתה מים, המליץ שאתקלח ואלך לישון ויצא. אני מקווה שהוא נהנה, הרי ערב העצמאות אמור  להיות מאורע כיפי.


אני חזרתי לחדרי, שוחחתי דקה או שתיים עם חברה ויצאתי לבימה שבפארק הלאומי, לא מצאתי אותה כי לא היתה לה קליטה, אף פגשתי בבחור כלשהו שהעביר כמה דק' מזמני, לאחר מכן פגשתי לרגע באימי, ומזווית עיני ראיתי חבורה מהתיכון, הצטרפתי אליהם והיה חביב, ביניהם היה גם את זה שכנראה כביכול היינו חברים מספט' עד ינואר, כביכול, כי זה היה די רחוק ממערכת זוגית. אני לא יודעת למה אבל היה משהו, סתם שיחקתי בו, השתעממתי וירדתי בחזרה למטה. היינו חבורה של 13 בבית שלו. הזוי אך זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את החדר שלו, נשארנו עד חמש, התפזרנו בנגלות ולאחר מכן התקמבנו חמש במכונית, כשאחד הבחורים ליווה אותי הביתה, התחלקנו בסיגריה ובעשן, ואז השני חזר, הם הסיעו אותי הביתה ועליתי לישון לארבע שעות.


אז הנה שני סטוצים, אחד רק נשיקה, האחד מעט יותר. שום סיפוק, היה כיף.


למרות שאני די בטוחה שמטרתם אינה סיפוק, היתה תקופה שהשתמשתי בכלי זה. זו לא דרך חכמה להתמודד עם דברים, אך מי אמר שאני כזאת?


היום בבוקר היה לי דחף לא מובן לספר לידיד שהשלמתי את כסת הסטוצים, במין נימה חצי מרירה וחיוך חצי עצוב. אך זהו דחף מיותר, מקווה שלא אתפתה אליו מאוחר יותר.


משום מה אני חייבת לקבל את ה"וי" שלי, כל כך פתטי מצידי.


בשעה שלוש וחצי אני אמורה להיות בשער יפו, ליד מגדל דויוד, עוד לא ארזתי את התיק יהיה זה חכם לפרוש מכתיבתי ולהתחיל להתארגן.


בדיוק כשהתחלתי להקליד את השורה אמא באה, ובדרכה העדינה העירה לי על השעה- "עופי מהמחשב ותצמאי לתחנה המרכזית כי עם חושי ההתמצאות שלך".. משהו שלא הקשבתי . זה כיף, כל הנימה החריפה הזו, וכמות העצמבים התמידיים ששוררים פה, אני חושבת שעדיף לי לארגן את התיק עכשיו וישר לצאת לירושליים, להסתובב שם מעט, לנקות את הראש.


מקווה שאוציא את זה לפועל.


 סופ"ש נעים.






 זה די מעצבן שמאתמול הוא מדבר אלי בטון אדנותי, מסרב להכיר בעובדה שהמשחק נגמר, מנדנד לי בהודעות טקסט. מעניין מתי ייתש כוחי, אני בהחלט סובלנית עימו. זה שכביכול היה חבר שלי. אני באמת לא מבינה מה עשינו יחד, הוא שיעמם אותי, ואלוהים איזו פלצנית אני נשמעת, יאק, אפשר לחשוב שאני כזו מציאה =).


 


 

נכתב על ידי precious , 27/4/2012 11:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




1,194
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לprecious אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על precious ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ