לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שבראש שלי



Avatarכינוי:  precious

בת: 21




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2015

פגישה עם אמא


11:50

אני לא בקשר איתה בכלליות

אני מניחה שהנתק הגדול קרה בזמן המכינה/גירושים/ההיזכרות באונס.

מקבץ של אירועים לאורך שנה אחת.

יש לי הרבה מטענים כלפיה. אני די כועסת עליה. במעט התקשורת שיש בינינו היא מצליחה להיות דו פרצופית, להתכחש לדברים שהיא אמרה, להכניס לי מילים לפה כי היא אמרה אותם בעתות כעס - אז עכשיו אני אמרתי, כי כך היא זוכרת.

היא מתעצבנת עלי במהירות  ברגע שאני מעלה נושאים שלא נוחים לה. הגירושים עם אבא, חוסר הסכמה על אירועים, או שני האחים שלי וההתנהגות שלהם.

 

כשהיא מתעצבנת היא צועקת, עוקצת, ולרוב מנתקת את השיחה. זמן קצר לאחר מכן היא תשלח לי אסאםאס עם מסר לחיים בו אני צריכה לפקוח את העיניים, להתבגר ולראות דברים נוספים, בצירוף סיומת של 'באהבה אמא'.

 

היא די מנותקת מהמציאות בעיני. 

 

יש לה גם המון צדדים חיוביים. היא דואגת ואוהבת, נותנת מעצמה המון, מבשלת נהדר, קניינית מעולה - דברים נהדרים בעלות פחותה, היא אופה, יש לה חוש טעם והבית תמיד היה נעים. 

הדברים האלו חולפים על פני, הם לא חשובים בעיני.

 

מאז אותו הנתק, אותה השנה, יצא לנו להיפגש לתקופות, בהן ניסיתי להגיע לקידוש או לחלופין להיפגש שתינו, או רק להגיד שלום.

המפגשים האלו לקחו ממני הרבה אנרגיות מכיוון שהיו הרבה דברים בהם שהפריעו לי. התנהגויות שהיה לי קשה איתן, מן אלימות שקטה, עצבים מודחקים, הצקות מכוונות, דיבור מנווט( מניפולטיבי). הייתי יוצאת עייפה לאחר שעה או שעתיים.

הייתי משקיעה הרבה אנרגיה בלשתוק ולהבליג. אז החלטתי שמספיק. וחזרתי לריחוק.

 

יש לי מטענים על אמא שלי. אני חושבת שהיא מנותקת. עצם זה שהיא מתכחשת לאונס של סבא כלפי - אבא שלה, די מכאיב.

יש לה מציאות משלה, בה היא עושה ורואה את הנוח לה.

 

 

הגעתי היום אליה לשיחה, הרגשתי שאני רוצה לפרוק את הקושי ולשתף. הייתי מנומסת ושקטה, ניסיתי להתבטא בצורה נעימה ככל האפשר. על הקושי שחוויתי איתה לאורך המכינה הקדם צבאית, על היחס בבית, על היחסים שלנו מנקודת המבט שלי, על האחים שלי, וקצת על איך אני חושבת על הגירושים, ממש בזעיר אנפין.

 

היא אמרה שאני מגיעה מלמעלה, מתיימרת להכיר אותם כשאני לא חיה איתם, שהיא גידלה אותי ואהבה אותי, תמיד היתה שם בשבילי ושלחה אותי לטיפולים ויועצים, עשתה את כל שיכלה בתור אמא.

מבחינת המעורבות שלי בגירושין שלהם - היא אמרה כי היא התיחסה אלי כאל חברה ולא כאל בת ושזו היתה הטעות שלה.

מבחינת האונס - היא הציעה שאבא שלי עשה את זה. רק זרקה הערה ואז לא הסכימה להרחיב עליה. יש לה נטייה כזאת, להטמין מכאובים קטנים במהלך השיחה באופן כביכול בלתי מכוון, ואז לא להרחיב עליהם, יותר מזה, לטאטא את זה הצידה.

 

אמרתי לה שזה לא עובד ככה, זה לא הגיוני ולא נמצא באותו שלב, אם היא רוצה לפתוח דברים בבקשה, אם היא רוצה לזרוק עוקצים אני מעדיפה שתשמור אותם לעצמה.

 

להכול היא הגיבה בדי אדישות. ניסתה להראות את הצדקותה, עם דיבור רגשי  - תנועות ידיים מוגזמות, אינטונציה מרהיבה, מבטי עיניים מלאי כוונה. 

אולי אני הלא בסדר בסיפור. נכון, נאטמתי כלפיה. דורש ממני יותר מידי כוח וסבלנות להתמודד איתה, או עם סבתי, או שני אחיי. 

לגביהם אני מאמינה שאצבור כוח, יש לי את כל חיי איתם, ואמא תמות עוד כמה עשורים. עדיף לי להשקיע בהם, ועדיין באיזה שהוא מקום בתוך ראשי אני רוצה את האידיליה של אמא שאפשר לדבר איתה ולהתייעץ איתה. זה ממש מודחק מכיוון שהמציאות כל כך רחוקה מכך, במציאות אני מעדיפה לשמור על מרחק רב ככל האפשר, היא לא דמות בעיני. לא אדם ממנו אני יכולה לקחת עזרה, עצות, דוגמה אישית.

 

יכול להיות שני מתנשאת כמו שהיא אמרה.

 

היא אמרה שאני מביאה לה את כל החרא שלי, והיא צריכה להכיל, שהיא מוכנה, ומה הלאה עם היחסים שלנו? שהיא תמיד תהיה נוכחת ומכילה.

דיברתי איתה לגבי הערוץ שהיא החליטה לפתוח על דעת עצמה - לדבר עם חבר שלי. זה חצוף כל כך - להשתמש בו ככלי להתקרב אלי. היא כל כך מאשרת לעצמה את הדברים שהיא עושה. הכל נראה לה הגיוני. היא זרקה לו איזו מילה עולבת לאחר שלא הגיב לה על הודעת טקסט של חג שמח, שהיא שלחה לו על דעת עצמה, לאחר שהשיגה את מספר הטלפון שלו, היא אומרת שממני וקשה לי להאמין לכך.

 

מדהים בעיני איך היא הופכת הכול להגיוני. היא יכולה להוכיח לכל מי שמוכן לשמוע מה הסיבה שהשמש שחורה ובני אדם הם בעצם פרפרים. אם תתרכזו באמת תאמינו.

 

אני מגזימה. די טעונה.

אני חושבת שהנקודה הכי קשה היא שאני מגיבה לזה כל כך רע. והשיחה היתה נהדרת, לא הרמנו את הקול, אני רוצה להאמין שאפילו הקשבנו אחת לשניה.

 

נכתב על ידי precious , 27/7/2015 11:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,343
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לprecious אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על precious ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ