לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שבראש שלי



Avatarכינוי:  precious

בת: 20




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2014

הקושי שבקשר


23:06 כמעט ושלא נפגשנו השבוע ושלשום באת והפתעת אותי. יצאנו למרות שהיינו ממש עיפים. היה ממש כיף.


נהנתי כל כך, הריח שלך, הנוכחות, מה שהינך הופך אותי לבת אדם טובה יותר. אני רגועה שלוה וחייכנית. גם אם אני חובה רגש קשה כלשהו, הוא מתון.


עלתה השאלה האם ניפגש הסופ"ש, אתה גר רחוק מרחק של שלוש שעות נסיעה. זה קרוב מחשבתית, עד כדי גיחוך. ובמציאות זה כואב וקשה.


אני מרגישה ילדותית, תלותית, רגשנית. מה יקרה אם לא נדבר הרבה. מה יקרה אם לא ניפגש הרבה. זה לא נורא. זה כואב, אני יכולה להתמודד עם הכאב הזה.


עברת ליומיות, חומת חוסר הזמינות נפלה. אתה רץ בין רצונות של הספק, אני מקימה לעצמי חומה נוספת. חומת היומיום - בה אני מספרת לעצמי שלא תמיד אתה פנוי אלי. שאין למה להתקשר הרבה. אני לא רוצה להיות היסטרית או עלוקתית, אני עוברת לקיצון. מדחיקה רגשות כי כואב או כי אני לא בטוחה. 


אני רוצה לבדוק גבולות, לבדוק מה מותר ומה אסור. 


אני נפגעת כל כך בקלות.


בסה"כ התרגשתי לבואך, מלאת ציפיות, מנופחת כבלון. אתה מתקשר ואומר שתהיה מאוד קרוב, החלטתם שאתם מעדיפים פגישת בנים.


אני נושמת עמוק ומגיבה בקול עם מעט אכזבה, שאני מבינה.


אני שותקת הרבה במהלך השיחה, אני מרגישה כאב. אני לא רוצה שתרגיש רע. אני מגישה תסכול.


אני בוכה כבר ארבעים דק'.


 מרגישה מטופשת, זו בסה"כ פגישה. אני לא אמורה להתרגש כ"כ. לבכות. לכאוב.


היום בבוקר הבנתי שאני לוקחת אותך כמובן מאליו. אני רוצה להתרחק. טוב לי ואני מפחדת. 


אני מפחדת מהטוב, אני מבולבלת מהתרחישים החדשים, אני נרתעת מהקרבה והפתיחות. אני מפחדת להיפגע.


אני אוהבת את הקרבה, המגע, הפתיחות, האכפתיות ההדדית.


מצחיק שאמרת לי שציפית לשמוע יותר אכזבה בקול שלי. זה נשמע לי כואב, אתה מספר לי משהו מכאיב ומצפה לתגובה מסוימת.


מדוע?


 אתה רוצה להרגיש סיפוק בעקבות התגובה הכואבת שלי, רוצה לחוות רגשות כעס עצמי כי איפשהו אתה מרגיש אותם.


 אתה מחפש סיבה.


אני מתעסקת בך במקום בעצמי.


מצחיק שכשאני כואבת, הגוף מגיב בתגובת - תחושת שרשרת. הגב נתפס, אני לחוצה. מבולבלת. 


אני לא בטוחה מה תיאור הרגש.


 אני מעורפלת, מרגישה את הכאב בגב, את מלח הדמעות צורב בלחיים. את הצורך לנשום עמוק, גם אם בתוספת נזלת שנכנסת לגוף במקום לצאת.


את הצורך לכתוב.


לנשום. אני רוצה את השקט לכתוב עוד שנים אם צריך, אני רוצה את היכולת להביע את עצמי.


 מכעיס אותי שאני יודעת שהכי טוב עכשיו זה להרגיע את עצמי.


אני רוצה להמשיך לבכות, עד שאתעייף, עד שאכלה כוחותי.


אני רוצה לבכות עד שארגיש שדי.


חשבתי על לא להיפגש הסופ"ש, שאני רוצה להירגע, לנשום, להתאפס.


חשבתי לא להיפגש ביום שני, אולי גם בסופ"ש הבא.


זה קשה כשאני צריכה להתאמץ כדי לקבל טוב, להילחם בכל מיני תגובות אוטומטיות שצפות לי.


אני יודעת שזה לא חכם להתמודד עכשיו לבד. שטוב לשתף.

חברה בבסיס אמרה לי שכל הכיף בקשר - או מילה כלשהי אחרת זו היכולת לשתף. לא צריך להתמודד לבד.


אני רוצה לברוח.


אני זוכרת בחורה מהטיפול הקבוצתי לאחר שלא הגיעה שבועיים. היא אמרה שזה טוב לה, נותן לה שקט והתאפסות.


 אני זוכרת את הבנות בקבוצה אומרות לה ההפך. היא מוותרת לעצמה. בוחרת להתרחק ממקום עם תמיכה כי קשה.


יש המון טוב וקצת רע. לדעתי זה ברור. המדתיות ומה שהיא מושכת.


אני אומרת לעצמי שעצם העובדה שאני רוצה להתרחק ולהסתגר אומר לי שישירות אני צריכה לחשוב על האפשרות האחרת. לצאת, לדבר, לבלות.


אני לא רואה את עצמי כרגע נוסעת מחר לצפון.


 אני לא רוצה, אני פגועה ואני רוצה להתרחק.


 אני רוצה לקום בבוקר ולהרגיש אחרת. להגיד לעצמי שעצם העובדה שאני מתקרבת כשכואב לי, מעיד על עצמי המון.


 עצם העובדה שלא ביטלתי את המפגש עם החברה והזמנתי אותה בידיעה שאני פגועה ובלי מצב רוח במקום להרחיק אותה - מעיד על עצמי משהו.


אני רוצה לקום בבוקר לארגן תיק וליסוע דרומה.


 מצחיק. סיימת את הקורס לפני שלושה שבועות, לבנתיים נפגשנו 3-4 פעמים בכל שבוע.


עכשיו כשיוצא פחות אני ישר מתערערת.


הזכרת לי את החשש שלי מקשר המתבסס על יומיות, שלא חוויתי דבר כזה, שאני פוחדת להירתע, שאני מפחדת.


 אני זוכרת שאמרתי והתכוונתי. 

החלטתי לקחת את עצמי ולעשות את זה. כמו שצריך.


כמו שאני חושבת שזה צריך להיות. לתת כמה שיותר מעצמי בכל רגע נתון, כי זו מבחינתי היכולת להרגיש.


מכאיב לי, אני אומרת לעצמי שטוב, זה אומר שאני מרגישה. אני חווה, מתנסה. אני לא מוותרת לעצמי.


כואב לכאוב. אני אמורה להיות רגילה לתחושה הזו. מה הופך אותה לכה מיוחדת. בכיתי מקודם כמו שלא בכיתי הרבה זמן, לפחות לא לבד. עם התייפחות, צלילי כאב, התכווצות. הרשיתי לעצמי להרגיש מחנק בגרון ואני עדיין מרשה לעצמי.


אני מרגישה מנופחת בראש. זה מצחיק.


 אני לא מבינה את זה. אני חשבת עליך עכשיו. בטוחה שאתה הולך להנות הרבה.


זה צורם לי. 


אני לא אוהבת את זה.


אני אוהבת כשטוב לך. עכשיו טוב לך.


 אני מערבבת תחושות. את הכאב שלי עם המחשבות שלי עליך.


 הכי טוב במצבים כאלה לעשות מקלחת חמה ולא לחשוב יותר מידי.


 זה לא מועיל.


 בימים האחרונים חשבתי הרבה וניפחתי לעצמי דברים.


 אני לא בטוחה אם אני אמורה לשתף אותך במה שעובר עלי עכשיו. סערת רגשות.


 התנהגות בחורתית. זה קשה, הרבה רגשות. 


אני שמחה שאני מאפשרת לעצמי לחוות קשת כה רחבה. 


אני מדליקה :).


 

נכתב על ידי precious , 20/2/2014 23:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




23:40


עכשיו ישבנו ודיברנו. שנינו מול המחשב, שרים שירים יחד וממש כיף לי. שיר של מוקי עולה. משהו על בדידות.


לפתע עולה בראשי המחשבה שתמיד הייתי לבד וזה קשה. לא באופן מוחלט או גורף. היו לי חברים פה ושם, לפעמים כאלו שהחזיקו זמן. חברות שהגדרתי כחברות פגשתי פעם בשבוע שבועיים. אני קוראת חברות לאנשים שאני מכירה ומרגישה איתן טוב, לאיו דווקא דבר מה מעבר. 


כואב לי לפתוח את הנושא. ביום יום אני לא מתעסקת בזה. הדחקה או לא. לחשוב על כך שלהרגשתי ברוב היסודי עשו עלי חרמים, להיזכר בצופים - הייתי רצה אחרי הבנות כדי שיחכו לי - שנוכל לחזור הביתה יחד. הן היו רואות אותי - צועקות בגועל, בהלה ושמחה, רצות יחד. בורחות ממני - רק לא לחזור איתי הביתה.


 מרגיש לי שתמיד שלחתי קוצים, לא באמת מאפשרת לאנשים להתקרב אלי. מעניין שעד עכשיו הנושא לא עלה בין שנינו. אמרת לי עכשיו שמוזר לך לחשוב שאתה החבר היחיד שלי. מנקודת מבטי, זה מרגיש כמו תפקיד בעל הרבה אחריות. אני לא רוצה להכביד עלייך. אמרת לי שאני לא.


אני רגילה לשים מחשבות בצד. לטבוע בעולם של ספרים, לשחות בעולם דמיונות. אני מרכיבה את המציאות שנוחה וטובה לי. אני שמחה ומאושרת. זה עדיף מהרבה בחינות כשאני חווה קושי גדול ביום יום.


אומרים לי שאני חריפה, חכמה, מוכשרת, מבינה, אכפתית, יצירתית. 


מעניין מה בי מתעורר כשאנשים מתקרבים " מידי" לדעתי.


אני נהדרת בהרס עצמי. יש לי מן קטע להגיע למקומות חדשים, לכבוש את כולם בסערה וברגע שנהיה טוב מידי. אני מקצינה את עצמי. מרחיקה, מבודדת. זה כואב. מה הסיבה לכך?


 קשה לי עם תחושות טובות. אני מתמודדת עם כאב הרבה יותר טוב.


 יכול להיות שאני מעוותת בעזרת הזיכרון את הילדות שלי. יכול להיות שהיא קרתה אחרת ממה שאני זוכרת. היא כנראה לא היתה כזו כואבת. ילדים רגילים להקצין דברים.


זה לא נורא כמו שאני זוכרת. אני לא מוכנה להתבכיין ולהתמסכן, לרחם על עצמי.

אתה הלכת לצד, יושב עם הגב לכיווני, נותן  לי את הזמן שלי, נותן לי להתאוורר. אמרתי רק " אני חושבת שאני צריכה לכתוב". ישר קמת ופינית לי מקום. 


אני זוכרת עם החבר הקודם - הוא כעס על כך שאני כותבת ולא מדברת איתו. שאני לא משתפת אותו. הרגשתי רע כשכתבתי. זה קרה פעם או פעמיים. לא ידעתי איך להביע את עצמי בפניו.


נתתי לו לקרוא מהבלוג. הרגשתי חשופה, מעט פגועה.


 במחשבה לאחור. לא באמת הרגשתי בטוחה איתו אף פעם. הוא לא סמך עלי. ניסיתי כל כך קשה. העלמתי את עצמי.


 אני לא חושבת שיוצא טוב ממחשבה על נושאים כאלה. קל לשקוע, ליפול. אני מעדיפה להתמודד עם דברים בציניות וסרקסטיות. אני מעדיפה להתמודד עם כאב בחיוך, הומור וצחוק. מהמצב בו אני נמצאת עכשיו קשה לי להתנער.


אני מפחדת שאני גוררת עצמי למטה.


אני לא אוהבת את הסיטואציה.


 מרגישה שאני רוצה להיות לבד ולהתנער מזה.


 מדהים כמה אני לומדת על עצמי מסיטואציות עם אחרים.


כמה אני לומדת על עצמי ממך, שיחה קלה וכאב גדול מתגלה. כמה כיף לי איתך. אתה מדהים ואני כואבת עכשיו שאני מרחיקה את עצמי ממך, יושבת מול המרקע ומקלידה בשצף קצף.


אני מרגישה שבפעולה הזו אני מרחיקה אותך ממני ובמקביל אני מרגישה שיהיה לך כבד לשמוע את כל מה שיש עלי עכשיו. אני לא בטוחה מה יש לי עכשיו. פשוט כבד.


זה טוב שכבד - אני מתמודדת עם קשיים שלי וזה נהדר. עכשיו אני צריכה להביא עצמי חזרה למעלה - זו עוד התמודדות עם קושי.


 אני נהדרת :)עד עכשיו לא היה לי קשה לקבל ממך אהבה. עכשיו ברגעים בהם חיבקת ליטפת ונישקת אותי -היה לי קשה. משהו בתוך עצמי רצה להתבודד.


להתמודד עם זה לבד, להתאפס על עצמי. הצעת לי לשיר. דיברתי במקביל כשצפית באיזה סרטון ביוטיוב וממש כעסת עלי - על כך שאני לא רואה שאתה מתרכז ושזה מפריע לך. הרמת מעט את הקול, זה דבר שלא קרה קודם. 


אני חושבת שזה היה חלק מכך שנחשפתי ואתה נחשפת אל משהו שקשה לי. זה העמיד אותך בעצמך במין סיטואציה בה אתה צריך להתמודד עם משהו יותר רציני מאשר מה שחווינו עד עכשיו. כשאני כותבת ככה עליך - אני כותבת ככה על עצמי.


 זה מעניין מה שקורה עכשיו, אני שמחה על כזה :).


אתה מנגן מאחורי, זה מעניין. אני יושבת ומקלידה בשצף קצף, שומעת אותך מנגן ברקע. יש לי צמרמורת נעימה.


 אני אוהבת אותך.


23:55


 

נכתב על ידי precious , 7/2/2014 23:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,059
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לprecious אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על precious ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ