כרוניקה של מוות ידוע מראש

 ***** *****, להשתכר, לא לאכול כלום כי אין, ולהיזרק על ידיי החברה הכי טובה בעולם.

וכל זה פחות מ24 שעות.

יומיים אסון.

אני קצת רוצה להיעלם...

שיר

בחסות החבר.

מטושטש, אני יודעת. תאשימו תצלם.

יום הזוי בהחלט חברים.

קודם כל לטובת כל אלה שדאגו, הטלפון שלי קם לתחייה בבת ים אחרי שאבא מסר אותו בעדינות לגרוזינים.

(אגב גרוזינים, מי רוצה להביא לי חצ'פורי?!)

את הבוקר פתחתי על ספה בסלון של הדוד הגיי שלי והחבר שלו, עם הכרית הכי רכה בעולם והחבר הכי מקסים בעולם.

ברבע לשש בבוקר.

נשיקה נשיקה, כמה דברים שהשתיקה יפה להם, והוא היה חייב ללכת :/

המשכתי לישון.

..........

אין לי כח, זה לא מעניין.

מי קורא את זה בכלל?

אם היה לי כח הייתי כותבת על הדירה שבה צילמו היום פורנו, והייתי הקטינה היחידה שם, 

השיחות עם החבר הגיי של דוד שלי (האמריקאי), שיחות הוידאו עם מאור (הוא מתגלח ואני בוהה), הריח של החבר שדבק בי,

האוכל בתל אביב, ארוחת החג ותחיית המתים שלי. (של הטלפון שלי) 

שיהיה.

סי יא לייטר אליגייטור.

דה מהשמם.

הטלפון שלי מת.