"את קוראת לי השמש שלך שמאירה שמאירה את שמי האביב.ולעצמך הגשם שמפיל טיפותיו על שמשות הרכב בחורף.
אז גם אם את הגשם ואני השמש,
וגם אם את השמש ואני הגשם,
ביחד אנחנו הקשת המאירה את דרכם של רבים אחרים.
עוצמת עיניים, משהו קסום נמצא שם.
עדין לא תפס צורה לגמרי, אבל יש שם משהו.
בוודאות.
עוצמת אותן שוב, לא רוצה לפתוח.
מחייכת כמו תינוק בן שנה שנתנו לו סוכריה ענקית, מהגדולות האלו על מקל שלוקח שעות לסיים.
מושיטה קדימה יד, עוברת דרך אותה הצורה.
היא עדין לא ממש ממשית.
היא עדין בשלבי היצירה.
אבל עם כל רגע אני רואה אותה ברור יותר ויותר.
ואני יודעת... עוד מעט זה כבר יהיה ממשי.
עוד מעט אוכל באמת לגעת.
אוכל באמת להחזיק קרוב קרוב, ולא להרפות.
ממש עוד מעט.
ממש עוד מעט, הכל באמת יהיה הכי טוב שרק אפשר.
***
חודש הגאווה בפתח
החודש בשנה שכל כולו גאווה, אהבה וקבלה.
החודש שהוא המסיבה הכי גדולה שיכולה להיות.
סופרת את הימים למצעד הגאווה בת"א וחיפה.
שנה שעברה, היה מדהים.
השנה? יהיה אפילו יותר!
המשך שבוע טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
