מה?

אה. 

*

חרחורי גסיסה נשמעו ממושבי הצפוני, שכן, כשלוש מאות מקומות פנויים היו ברכבת ודווקא לידי התיישב זה עם הפטמונת דאון. שמן בר-שדיים הוא היה, ואני נאבקתי שלא לחטוף שפשפת רק מן הקרבה הפיזית אליו. ובכל זאת, הייתי מאושרת. לבשתי חולצת פשתן בגוון פוקסיה עם צווארון עור, בסטייל שלא הזכיר ולא במעט את מדי חיל הנפיחה שהייתי מחויבת להיחנט בהם לאורך השנה האחרונה. בארנקי המקושקש נטמן כסף שהרווחתי במו ידיי, ובתיקי נדחסו שלל אקססוריז ואיפוריז בהם תיכננתי להתפלש לכשאגיע למחוז חפצי הדרומי. יום לפני כן, כשחשבתי שאיבדתי את האודם החדש מבית קייט מוס שרכשתי, בכיתי כה חזק עד כדי הפחתה של שני קילו ממשקלי. כעבור מספר דקות הבנתי ש-וואלק, אלו הצרות שלי בחיים כרגע, ואז התחלתי לצחוק ולהשתעל לסירוגין (הרעלת ניקוטין). טוב, אני סוטה מן הנושא. בעצם, אין באמת נושא לסטות ממנו, ככה שאני סתם סוטה.

בכל מקרה, העניין הוא ככה: בחודשים האחרונים אני כנפקנית מקצועית - פרושה על פני כל הארץ. מדי שבוע אני מתפזרת לי בין ביתי שבהווה (צפון הארץ הפורח), ביתי שבלב ובעתיד הקרוב-עד-מאוד (תל אביבוש), ושאר מקומות נלוזים בדרום הארץ (ככה, לפנאן). אני נושמת בזמנים קצובים; בין נסיעה לנסיעה, בין משמרת למשמרת, בין פייסל לפייסל. מאז הראשון בינואר 2013 (היום בו לגמתי שיכר זול והחלטתי את ההחלטה הקלישאתית לפיה "זו תהיה השנה שלי") מתתי לחזור לכתוב כאן. החיים שלי חזרו אליי, הצבע שב לפניי האשכנזיות מנשוא, והפרי שהיה עד כה בוסר, הבשיל כעת כמו רוסיה בת 16. איזו תקופה נפלאה לחזור לכתוב!

אז זהו, שלא.

אחים, יש לנו בעיה. בעיה שורשית כשחורדיניות, עמוקה כבאר ב"הצלצול" וגסה כמו כפות הרגליים של ליהיא גרינר. יש לי טוויטר. ולמה זו בעיה, אתם שואלים? ובכן, התשובה היא פשוטה: קשה לי להרכיב משפט שתוכנו עולה על פאנץ' אחד ואורכו חורג מ-140 תווים. אכן מביש, אבל זוהי האמת המרה. מאז ינואר אני שולפת ציוצים כמו אקדוחן במערבוני ספגטי, אבל פסקאות שלמות? הצחקתם את סבא. אם מישהו יבקש ממני לחבר חפירה שלמה בהינף עפעף כפי שהייתי יכולה לעשות פעם, מה שיקרה זה שאבהה בו בעילגות, אפטיר "אמא שלך מתבוססת בדם של שקנאים" ואלך לדרכי. 

-רגע, קיבלתי הזמנה לסקס בדיירקט מסג'.-

הנה, אתם רואים? בעיה חמורה ניצבת בפנינו. מאז שפתחתי את הטוויטר גיליתי עולם חדש ונפלא של הפרעות קשב וריכוז, התעלמות כמעט מוחלטת מהפייסבוק ושפה שכוללת בתוכה את הביטויים "תיזהר ממני, אני אאנפל אותך!" ו-"יו, שמעת אותה? ריטווטה אותי, הכלבה!". לכן, נידלס טו סיי, לכתוב כאן באופן קבוע יהיה קצת כמו לטבול את הרגליים בים המלח אחרי שעשית שעווה. אז נא מכם, התחשבו. היו עדינים. אחרי כל פוסט צפו בפרק של "דיבוב מצחיק" (כותרת הקטע היא רפרנס) והצבע יחזור ללחייכם השמנוניות. התאזרו בסבלנות, ואט-אט כוחי ישוב לאצבעותיי ואחזור לאכול לכם את הראש כבדרך קבע. בינתיים, קבלו מילון אבן-אני להבנה מירבית של הפוסטים הבאים. עליי.

מחורר - מזיין. 

מחדד - מביא ביד. 

משלה שושלות - מביא ביד.

היטלר - מביא ביד מלא (-״איפה גיא?״ -״בשירותים, שוב רוצח שישה מיליון יהודים״)

איכסונית - פרחה.

פרנסואה - גיי.

״עזבי אותה, היא פוזלת״ - חברה חרא; לא שווה את הזמן שלך.

״עזבי אותה, היא פוזלת שמאלהההה״ - הדגשת הנ״ל.

גלגלת - סטלן.

נוגס בסושי - לא מבין מהחיים שלו.

״יה, זאת קרן? נהייתה אימהית״ - הזדקנה.

קברן - פארטי פופר.

מתנמר - מחבב ערסיות.

שלגיה - מחבב קוקאין.

תרבית - המשפחה המורחבת. (-״עם מי את עושה את הסדר השנה?״ -״סבים, סבתות, הדודים. כל התרבית״)

מדושן עונג - שמן.

רופוס - שמן ממש.

פופיק נרניה - שמן באופן בלתי נתפש.

חביתת מיטה - שמן נפשית; עצלן; צריך לגרד אותו מהמזרון.

מעוניינת - חרמנית.

לא מעוניין - הומו.

מעוניין חלקית - נשוי.

*

זהו זה. היו טובים, צחצחו שיניים והיזהרו מנהגי משאיות!

אהבה חודרנית לכל.

הזקן שלך הוא כמו שיער של ראש /

וזה גורם לכל גופי לרעוש /

עושה לי לחשוש /

שמא אחטוף ממך פרעוש /

ואתאהב גם בו /

המבט שלך מתנשא מעליי /

אך חודר ישר אליי, אולי /

כפי שהיה קורה אם לא היית ממלמל /

שאסור /

לפני כמה ימים אמרת שאני לובשת /

תחתונים שלא מתאימים לארשת /

ואז אמרתי לך, חצי-לוחשת: /

אתה מסתכל על התחת שלי, אה. /

ואז במקום שבו הכל התחיל /

עשיתי לך תרגיל /

רכנתי לפתוח מגירה שלא היה בה כלום /

ואתה המהמת מין המהום /

וזה הספיק לשנינו /

(ובינתיים אתה נוגע. אוחז, לפעמים. וכבדיחה אני אומרת לך שדי, שאתלונן, ומרחיקה אותך שנות אור מהגוף הצעיר שלי.)

וכשהיית שיכור, אמרת לי להתרחק מההוא שליד /

שבכלל לא הייתי קרובה אליו מעבר לאותו מעמד /

וצחקקתי למשמע הקנאה הקטנה /

הניואנס הקטן, הממתק לנשמה /

וכשהיית יותר שיכור, אמרת שלא טוב בגלל /

שזה מדליק אותך נורא /

והסתכלת עליי בדרך שבה אתה מביט ממעל /

כשאתה חושב שאני לא רואה /

ואני קמתי, התבוננתי גם אני בך /

מיקדתי את המבט /

הרמתי אותו אט-אט /

גבהתי מטאפורית אל מול קומתך המוחשית /

לגמתי את הבירה חרישית /

והתקרבתי, ונשמתי, ושאלתי- למה. /

(ושנינו ידענו שאסור. ובבוקר שלמחרת היה מוזר נורא.)

אתה מראה לי תמונה של צללית /

של זוג שעושה את זה במכונית /

ואז אומר לי לסדר את העמדה. /

שבוע-שבועיים, מותק, ואני מסדרת גם אותך

*