לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  _Wasteland

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

לראות דרך קירות


בחמישה לשש בבוקר חזרתי להכרה וסירבתי למה שיכול היה להיות, בנסיבות שונות לגמרי, ההרפתקה של החיים שלי: ילדה מבולבלת במדינה זרה, בלי טיפת כסף וכיוון, משוגרת למציאות של שיכרון חושים ופחד משתק וניכור קסום; מציאות מפעימה של זנות רוחנית, אי-ודאות ועיניים נוצצות. נפלא, לא?
כן, ברור. ולמרות זאת, הגיע הבוקר ועיניי אולצו להיפקח ולהיתקל בשתי משקולות אפורות של מצפון ואחריות ששכבו בין מיליון רסיסי הזכוכית הצבעונית. דווקא הן - המשקולות - היו אלו שדקרו בי, הציקו לי, דרשו שאעביר כבר טאטוא. דווקא הן היו אלה שסימנו לי שאי אפשר להתחייב למבצע בסדר גודל כזה כשאני בעצם לא מי שהבטחתי לעצמי שאני, ועדיין אין לי את היכולת להתגבר כל כך מהר, ועדיין אין לי אמון מלא בבני אדם ובהזדמנויות, יפות ונכונות ובעלות תזמון מושלם ככל שתהיינה. פייר, הופתעתי. בלילה, כשעיניי נעצמו, לא הרגשתי במשקולות האלו. הרגשתי רק בלחיי הסמוקות ובברכיי הדואבות ובגוש גדול של אש שהלך והתלבה בקרבי ושרף את כל מה שלא היה איתן מספיק בכדי לעמוד לו.
-
כמה שעות אחר כך, אל מול שמש בהירה, כבר שקעה בי הידיעה: בלילה, מאחורי חושך ועיניים עצומות, מתקיים בי עולם ערכים שאינו שלי. 
-
*
-
יום אחר כך, אני יושבת עם ש' ו-ג' על הבר ומספרת להן הכל ולא מאמינה למה שיוצא לי מהלוע. גם הן לא. העיניים שלהן פעורות והן שואלות יותר שאלות משיש לי תשובות עליהן, בעוד אני מנסה להשביע את רעבונן. בין לבין אני מקשיבה לעצמי, מחייכת ומקיאה קצת בפה. אין מנוס מלתהות אם כל זה אינו למעשה דבר מלבד בדיה. ממשפט למשפט אני נשמעת לעצמי כמו חולת מאניה-דיפרסיה ששוזרת עולמות חדשים בתרחשויות שמעולם לא קרו, מאגדת אותם בגומיית קטיפה ומשליכה אחורנית אל קהל נשים צמא. אבל זה לא מה שקורה. מה שקורה הוא שאני יושבת עם ש' ו-ג' על הבר, מגלגלת סיגריה ומגוללת סיפור אמיתי. שום בדיות, שום מאניה-דיפרסיה. הכל באמת קרה, ולא רק שזה קרה, זה קרה לי. אני חוזרת על המנטרה הזו בראש: זה קרה לי, זה קרה לי, זה קרה לי. 
-
יותר מאוחר, מתחת לשמיכה, אני מנסה לקודד זכרונות מהפיצוץ לפני שייבלעו בים של ערפל ועשן. אני בעיקר מצליחה להיזכר בידיעה שהאחד הולך וניתק ממני, לצד התחושה של השני בתוכי. 
-
*
-
תחביב ידוע שלי מינקות הוא למצוא דברים ולנסות לאכול אותם. לפני כמה ימים, ממש בעיצומו של הטירלול שפקד אותי, מצאתי בבית קפסולות סידן מסיסות במים, דומות לאלו עם האספירין שאמריקאים אוהבים להטביע בכוס גבוהה ולגמוע כשהבוהן והאמה מעסות את הרקות. אז הטבעתי בכוס גבוהה ושתיתי. זה היה מגעיל. לא תגידו מגעיל תחת, אלא מגעיל הרבה יותר כביר מזה; מגעיל אימתני; מגעיל איציק זוהר. הנחתי את כוס האימים על השולחן בחדר שלי ושכחתי מזה עד היום. היום, כשחזרתי מהעבודה וגמרתי אומר להפסיק להתפלש בבלאגן הרוחני של עצמי, החלטתי לסדר גם את הבלגן הגשמי של השולחן. יבבתי קצת, כי אני עוד לא מוכנה לראש ולשולחן מסודרים, אבל שינסתי אמיגדלה והתחלתי למיין ניירות ומצתים ופתקים מהעבודה ששירבטתי עליהם סכיני מטבח וכפות רגליים. ואז, אחרי כל הסכינים והכפות, הגעתי להתמודד עם הכוס. התבוננתי בה, משתאה. הר אוורסט קטן של סידן נח בתוכה, מופרד מדפנותיה בחומה דקה של מים, כאילו מרחף. הר אוורסט קטן שעשוי מפתיתי שלג ועננים כתושים, לבנים לבנים, צחורים וטהורים, ומעליהם - זבוב גדול מת.
חייכתי לעצמי. איזו מטאפורה יפה: פסגה קטנה ולבנה, ומעליה גופה עבה ושחורה.
-
*
-
פתאום נזכרתי באדם שהייתי בשבועות שלפני שהכרתי את ת'. הדברים שהגדירו אותי בימים ההם היו התמקצעות בהצעת מיטות זרות, ערוּת עיקשת בשעות הקטנות של הלילה וסברה עוד-יותר-עיקשת שימי המחזור הורסים לי את הוייב. כל עוונות העולם לא הטרידו אותי כמו הגרגיר שתקוע לי מתחת למקש הרווח במקלדת. לאנשים שאמרו לי שאני מקסימה, עניתי: איזה מין כישוף הטילו עליכם שאתם מסוגלים לראות דרך קירות?
-
*
-
חוץ מכל זה, הכל סבבה. לא ורוד, אבל צהבהב חמים. נפרדתי, הבנתי, חתמתי, ולראשונה מזה שנתיים, כל הערוצים שלי פתוחים. יכול להיות שכבר בינואר אתחיל בהליכי קבלה למוסד אקדמי מכופף-ראשים. ואולי בכלל אלך להיות קצת דיילת (קיבלו את המועמדות שלי אחרי יום. איכסוש, נואשים). ואולי אסיים כבר את כל הציורים, ואולי אפרוש עצמי תחת השמש של טקסס, מחויכת ועצלה וחדלת אישים. מי יודע? אני כקערת קריסטל אל מול הקומפוט של החיים. רק בבקשה, בבקשה, שיהיה טעים.
(ושאפסיק כבר להתגעגע)
נכתב על ידי _Wasteland , 22/7/2015 21:46  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחיים


קרו לי הרבה מאוד דברים, אבל -

 

בחיים לא הלכתי שלובת ידיים עם רוקסטאר בן 42 לאמפם בדיזינגוף בארבע בבוקר ודפקתי מולו סנדוויץ' חביתה

 

בחיים לא נאמר לי פעם אחר פעם אחר פעם, במבטא אמריקאי עמוק וחם, שאני "סו פאקינג ביוטיפול, איט'ס קרייזי"

 

בחיים לא קרעתי מצחוק קרוּ שלם של להקה

 

בחיים לא הקדישו לי בלייב שורה משיר שבנה לי את הפרסונה אי-שם בגיל 16

 

בחיים לא שמעתי כאלה סודות

 

בחיים לא התכרבלתי בעירום עם רוקסטאר מול VH1 וצחקנו על קליפים ישנים ושרנו ביחד

 

ובחיים

בחיים

בחיים

לא היה לי סקס כמו ג'סי היוז מהאיגלס אוף דת' מטאל

 

 

עד

שלשום.

 


 

".Look at me. I'm fucking beaming, baby girl. I can't stop smiling. I'm so glad you came back"

"me too, papa bear. me too"

 

 


ועכשיו אני הולכת לישון עד קץ העולם

נכתב על ידי _Wasteland , 15/7/2015 06:42  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_Wasteland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _Wasteland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ