לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כל הזין במקומות שהוא לא שייך אליהם.

Avatarכינוי:  Teenage Wasteland

בת: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

פתקים של לילה


א'

בחורה צעירה, מזוגגת-אישונים ואספרגרית לחלוטין, יושבת על הבר ומספרת לקרן על העבודות שלה בזנות. עכשיו היא פונה גם אליי. טוב, אנקה את המקרר. הופס, "האנגליה" מבקשת עוד שיר של בלר בלועזית קלוקלת! "טובוש", אשיב, ואעביר שפריצר על הדיספליי. אך היי, המגמגם החליט לבקש עוד מש-מש-מש-משקה ואת המס-מס-מס-מספר שלי. טוב, אמזוג לו עוד וודקה ואלך לסדר את הכוסות מחדש. ושלום לבוס! עוד ג'יימסון, אדוני? כמובן. לסגור את החשבון, סר? בהחלט. לפתוח את הרגליים, מסייה? מיד. והנה הברמן הדוחה מהבר השכן, והנה השכן הברברי מהבניין המתפורר, והיי, בדיוק הגיע הזמן לקרצף את המכונה כשגבי מופנה אל ההמון, בעודי מזמרת בליבי את ההמנון: "אסקפיזם של ניקיון, בריחה בריח תפוח-לימון, אם תגעו בי אקיא המון."

 

ב'

בחנבציותם הרבה, רואים הלקוחות שאני עסוקה עד כלות במלאכת הבהייה בקיר, ועדיין מעזים לבקש ממני כוסות מים עם לימון. נשברו לי כל הצורות המטאפיזיות של זין.

 

ג'

פעם גרתי במנחמיה ואף אחד לא ניחם אותי. אחר כך עברתי לקריית עקרון ואיבדתי את כל העקרונות. בבית שמש השתמשו בי, בהרדוף רדפו אחריי, בפקיעין התפקעתי. בסוף נחתתי בתל אביב ומאז אני לא מפסיק לייבב.

 

ד'

דקות אחדות לפני שהוא מציל לי את החיים, ראשו של הדביל טמון במשחק בסמארטפון. קנדי קראש, אנגרי בירדס, משהו פסיכוטי עם פיצוצים שחורכים לי את הסבלנות. הוא שקוע במסך באופן טנטרי כמעט, מגהק תכופות ולא שם לב למבטים שלי שננעצים בו כמו שיפוד בפרגית. הוא נראה כמו אבולוציה קלוקלת של משהו תמים: עיניים קודרות על פרצוף בהיר, חולצה מפויחת על חזה חלק, דוני דארקו על תלת אופן ורוד.

 

אני בדיוק חושבת על כמה שנמאס לי לשוטט בפלורנטין בלילות. השפתיים שלי רוטטות מקור והעיניים שלי שורפות ממסקרה ומסקנות: לא רוצה את העבודה הזאת יותר, לא רוצה את העיר הזאת יותר, רוצה לחזור לברלין, רוצה ליבלוב, רוצה אושר ויופי וקרני אור שנחות על חיפושיות שנראות כמו עגבניות שרי. "ס'ראבק", אני נאנחת, שולפת את האייפון בקונפורמיות ופותחת את הטוויטר. אין לי על מה לצייץ. הכל נראה לי אפור, פחוס, משמים; שוב חיפושי דירה נלוזים, שוב חתול מעצבן, שוב ציטוטי סטלות ולירלורי סרק. מישהו לידי מדבר בטלפון על זבובים. לעזאזל איתך, בנאדם, מה זבובים בשתיים עשרה וחצי בלילה.

הדביל עדיין משחק באייפון. אני ממנשנת משהו לאריאל ונזכרת איך לפני פחות משנה ישבנו מתחת למגדל המים, אני עם כוס פלסטיק עקומה והוא עם יין קידוש, ולא הייתה אף טיפת זרות בשום טיפת משקה. אני נזכרת שאני כבר לא זוכרת איך השפם שלו נראה. אני נזכרת שיש לי יומולדת עוד חודשיים, שאני צריכה לדבר עם מור, שהאורות של המ-

 

ת'

בבוקר חלמתי שאני ונופר מתחמקות ממטאור וצוללות אל תוך אגם קסום. האגם היה צלול ומזמין – סירות פרחוניות שטו תחת מימיו ולוויתנים לבנים ריחפו בין נדנדות עלים – ולמרות זאת, אם המטאור הגדול לא היה מגיע, לא היינו קופצות לעולם.

נכתב על ידי Teenage Wasteland , 14/4/2014 11:23  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTeenage Wasteland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Teenage Wasteland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ