לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נגד מטוסים.


קצת יותר ממילים אחרונות.

Avatarכינוי:  נעל מטומטמת.

בת: 21




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2017

גן השקמה.


יש לי זיכרון שהוא הזיה, אולי סיוט שהתקבע כשהייתי קטנה.

זה היה בגן השקמה, ליד שער העץ של הבית שלו והיינו בערך בני תשע. היה עץ שכשתלשת את העלים שלו הם הפרישו שרף לבן דביק.

אני זוכרת שהוא שם את השרף הלבן על כף היד וזה חורר לו אותה. השרף איכל לו את העור והרירים והגישים ונשאר חור עגול שדרכו ראיתי את הרצפה. אני זוכרת שפחדתי ושרצתי ושלא התקרבתי יותר לגן השקמה או לילד.

ידעתי שזה לא זיכרון הגיוני, וראיתי אותו בבית הספר עם שתי ידיים שלמות, אבל זה לא הרגיש כמו חלום או סיוט. זה עדיין מרגיש כמו זיכרון.

הפינה ליד העץ. הילד עם החורים בידיים.

 

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 13/2/2017 12:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני חולמת.


אני חולמת שאני מתה ולא מאמינים לי. על גופה במעלה המדרגות ועל מתחזה לאותו האדם. ויש בחורה והיא מנסה לעזור לי, כי הוא רודף אחרי ואנחנו הולכות לכיכר ואני מסתובבת והיא נעלמת לי והם לקחו גם אותה. ואני עולה במדרגות והחתול מוביל אותי בשביל אל ביתן קטן, בית משחק של ילדים והכובען שם והוא אוכל נשמות ומחליף אותן, ואף אחד לא מאמין לי והוא לא מסכים לשחרר אותם. אני מתעוררת על הספה ומנסה למצוא את המדרגות כי אני חייבת להציל את כולם, כי אני מרגישה אותו בתוכי, הוא אוכל לי את הנשמה, מבפנים, מכרסם אותה כמו עכבר, כמו תולעת. וזה עולה לי בגרון ואני מטפסת ואני רוצה להתקשר למשטרה כי הם מחפשים את הבחורה שעזרה לי ואני יודעת שהם לקחו אותה כי היא עזרה לי, כי השיער האדום שלה והבחור המת רדף אחריה ואני יודעת שהמשטרה לא תאמין לי - אז אני רודפת אחרי הכובען וכשהוא מחזיר את כולם ומשחרר אותי אני מרגישה שכבר לא נשארה לי נשמה ואני בעצם עוד גופה במעלה המדרגות ואנשים מדלגים מעלי.

במציאות אני מודעת מעוד לכובד של השמיכה עלי ולחום שמקיף אותי ולמרות שאני מפחדת ואומללה אני לא רוצה לקום, כי פה הרגשות מדומיינים וכשאני אפקח את העיניים אני אהיה ברגשות האמיתיים.

אני לא רוצה ללכת לישון. אני לא רוצה להתעורר.

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 1/2/2017 01:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





24,052
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעל מטומטמת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעל מטומטמת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ