לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נגד מטוסים.


קצת יותר ממילים אחרונות.

Avatarכינוי:  נעל מטומטמת.

בת: 22




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2018

גיים.


ישבנו לעשן את מה שנשאר לי, אחד ארוך ונקי. ריחפתי, לא היה לי שום גוף ואז התגריתי בו בהודעות.

כי ככה זה, את אומרת לעצמך שתשמרי מרחק ואז מאבדת את הצלילות שלך לרגע אחד.

מסיימת את האריזות, מתה מפחד ובדיעבד קולטת ששכחתי תרופות שלושה ימים ברצף. אין פלא שאני לא יציבה.

אני מוכנה לזה שיהיה לי הכי קר שהיה לי בחיי, הטמפרטורה לא הולכת לעבור את התשע מעלות ורוב הזמן לא תעלה מעבר לחמש - אירופה בחורף. 

אני אוהבת את הקיץ הישראלי, אני אוהבת שמש על העור שלי ואור צהוב בהיר ששורף את הצבע של השדות. אני אוהבת חום.

מתחת לשמיכה, על גוף כנגד גוף. חול רך שמחזיר אלי קרינה, משקפי שמש. 

לרקוד, לזוז.

הכנתי יומן מסע, לתעד, לעקוב אחרי הפעילויות. זה כמו בלוג, רק שטוח יותר, טכני יותר. 

לפעמים אני מרגישה שגם הבלוג שלי הפך לשטוח יותר.

 

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 18/1/2018 09:47  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tanimura / Kitaru ב-18/1/2018 19:18
 



התמהמהות.


את רוב היות ביליתי בלדחות את האריזה לטיסה. חלקו בלבכות. עוד חלק בלחפש מילים שמתאור את איך שאני מרגישה במילון ספיר שנת 97'.

אני לא רוצה לחיות, אני רוצה שהכל יפסיק. 

אומללה

אובדנית

דיכאונית

נטל

בהמה

כפויית טובה

שרמוטה

כלבה מטומטמת

נזק

מופרעת

פסיכית

מטורפת

כישלון

תמותי.

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 15/1/2018 22:44  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דניאלי ודי. ב-17/1/2018 10:45
 



לבד.


אני טסה לבד בקרוב ואני אהיה במדינה זרה במשך שבעה ימים לגמרי לבד. ואני מפחדת.

והריאות שלי מלאות עשן מריר, שואפת, נושפת, מסתלסל. לא חשבתי שאני אהיה זו שיוצאת החוצה בסתר, באמצע הלילה רק כדי לעשן. שומעת שיר על פרידות והחמצה וכוכבים מתים בשמי הלילה. מרגישה מזוהמת.

אני לא מרגישה צורך לדבר עם ההוא כמו לפני שאמרתי שאני תופסת מרחק. הוא קצת חסר לי, אבל רק מאחורה, רק בירכתי התודעה. אני לא מפסיקה לחשוב עליו כמו על מישהו שנמצא ביבשת אחרת: על נשיקות אחרונות ועל להצמיד אותו לקיר ועליו מושך אותי קרוב יותר, עמוק יותר. על המחשבה שזה לא רק אני, אבל זה עדיין לא יכול לקרות. אין לי סוף שמח.

וזה מציק לי שאני לא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה עם הפיה. הוא היה כל כך חשוב לי ואני לא מצליחה להיזכר בזה כמו שצריך. כל מה שקשור בו גורם לי לעקצוצים פנימיים לא מובנים - תמונות שלנו ביחד. מה אני אמורה לעשות איתן? להעביר לתיקיה נסתרת? למחוק? למחוק מהפייסבוק?

הוא היה חלק מהחיים שלי שנתיים וחצי, אני לא יכולה להעלים אותו. ובכל זאת, אני עוברת על פוסטים ישנים ורואה פגמים קטנים במערכת יחסים שלנו וגם רואה המון אהבה ושלווה. הכל מרגיש זר, אני מרגישה זרה לעצמי.

זרה ומנוכרת ולבד.

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 14/1/2018 20:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

25,771
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעל מטומטמת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעל מטומטמת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ