לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נגד מטוסים.


קצת יותר ממילים אחרונות.

Avatarכינוי:  נעל מטומטמת.

בת: 22




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2018

בנייני רכבת.


חלמתי בלילה על יום העצמאות. חלמתי שאני נוסעת עם אחד לבניין של האחר, יושבים בדירה של חברה.


מסתמסת, אומרת לו שאני אעלה עוד מעט לקומה השלישית אליו להגיד היי, לשתות קפה. מרגישה אשמה שניצלתי את הראשון כדי להגיע לכאן, כשבעצם רציתי לראות את השני.


דפיקה מפתיע בדלת. שיט, שיט, שיט. הוא כאן. אומרת לראשון להסתתר, לא רוצה שיראה אותנו ביחד. הוא נכנס בסערה והראשון בדיוק חומק מאחוריו אל המסדרון האחורי, הוא מדבר איתי והחברה ואומר שהוא לא מאמין שנתנו לו את התפקיד שלו.


הראשון יוצא ומתחיל להתווכח. זה בדיוק כמו שחשבתי: אחד מחוויר והשני מאדים. הוא מסתכל עלי במבט פגוע וצועק עלי משהו ואז יוצא מהדירה ומטפס במדרגות אל הקומה השלישית. אני רצה אחריו, מנסה להסביר לו שזה לא ככה. הוא אומר שזה מסביר הכל, שאם אני רוצה אותו אז שאקח.


אני רוצה להגיד שאני רוצה אותו והשני הוא הדרך היחידה שלי להישאר קרובה אליו, אבל לא אומרת את זה. רק אומרת שאני רוצה אותו. המבט שלו משתנה ופתאום הוא אומר לי מילים אחרות, אני נאבקת, אומרת שאני לא, אני לא אוהבת אותך. והוא אומר שרק כמעט וסוגר את הדלת מאחוריו.


החלום משתנה, מתרחק.


אני לבד והלב שלי ריק.

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 18/4/2018 10:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נחש, דירה ולחיצה חזקה.


אני לא מוצאת שותפים, לא מוצאת דירה ואסור לי להתאשפז. אם אני לא אעבור דירה זה ייגמר במחלקה או על החבל.

אני לא יכולה לחיות איתם יותר.

אני לא יכולה לחיות יותר.

הם שומרים לי את הנחש שלי, פיתון מתכדר אייבורי מהמם ואני יודעת שברגע שהוא יהיה אצלי אני אהיה מאושרת ואוהב אותו בחוזקה ואטפל בו הכי טוב שאפשר. אני רואה את הטרריום שלו בצבעי מדבר בהירים ואותי מביאה לו להתפתל על הצוואר ואז מאכילה אותו. אוספת את הנשל לתוך צנצנות יפות. אבל הם לא ישמרו לי אותו אם לא אמצא דירה בקרוב.

ישבתי אצלו ודיברנו על דברים עצובים ואני לא זוכרת מה הוא אמר אבל זה הכאיב לי בכמה מקומות. עליו, עלי. ולא ידעתי מה לעשות, כי הסטטוס קוו במצב מוזר, שביר ורועד. אז הוסטתי כמה אצבעות ולחצתי לו את היד, מסמנת שאני כאן. הוא לחץ אותה בחזרה.

מה אני עושה פה באמצע, במשולש שהוא שלוש צלעות שנוגעות בעצבים חשופים?

הם לא יאהבו אותי, אף אחד מהם. 

גם אני לא אוהבת את עצמי.

יהיה לי נחש ויקראו לו מורפין והוא ישכך את כל כאבי.

נכתב על ידי נעל מטומטמת. , 12/4/2018 17:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





26,260
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנעל מטומטמת. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נעל מטומטמת. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ