לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

That’s right, it’s come to this



כינוי: 

בת: 42

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2011


אני מתקשה לעכל.

 

תיארתי לעצמי שיגיע היום שבו אפרוש מן היחד הזה, 

אם אהיה מספיק אמיצה להחזיק מעמד

ולא להסיט ממנו מבט נוקב וצלול.

 

ובכל זאת,

אני מתקשה לעכל.

 

האם אנחנו נפרדים?

 

אנחנו בדרך לשם, כך נראה.

 

האם אין אהבה?

 

יש אהבה, יש משהו מן האהבה,

אבל תקשורת אין, והחוסר בתקשורת, בדיבור העמוק שבין לב ללב ובין שכל לשכל- פוער בור בינינו

וההד העולה ממנו מחריש אוזניים.

 

אני רואה את הבור הזה, אני מרגישה את הבור הזה.

אפשר לעדור סביבו, להקים ערוגה מטופחת,

לגדל נוריות

או לתת לחמציצים ולחרציות להפריח את צבען העז, החי

 

אבל הבור ישאר, כהה ועמוק וריק

וגשר מעליו אין. גם לא דלי שאפשר להעביר מיד ליד, כדי לטעום מן המים הנקווים בתהום.

הבור הוא בור.

 

ימים קשים עומדים בפתח.

אני מתקשה לדמיין את הכאב והריקנות שעתידים לבקוע בצווחות רעבות

מתוך הקן הנבנה כעת ביסודיות

בתוך בטני.

 

השנים לימדו אותי שלא לזלזל בחומו של גוף זר, אך קרוב

במיטה הזוגית הרחבה.

 

זכרון העדינות הבלתי נשכחת

בה נהגת לכסות אותי בקומך

יחרוך אותי כל בוקר.

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 24/5/2011 21:14  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מגלה עם חלוף הזמן (והזמן חולף, כל כך מהר הוא חולף),

כמה אני מכוערת בזוגיות. כמה לא מחמיאים לי ולנתוניי יחסים ארוכי טווח, כמה זה מכער אותי בכלל, להתקרב.

איך תמיד אני מתאכזבת לראות מה נהיה ממני, מה יוצא ממני, מה נשאר ממני.

וכמה זה יכול להיות הפוך ממש- כשאני לבד.

פתאום אני יפה.

אני מושכת. אני מעניינת.

אבל רק תתקרב- כל זה יהפוך לחרבות מחלידות, שמכוונות

אליך.

 

והייתי רוצה להיות לבד, לא לגמרי לבד, אבל -

לא לגור יחד עם בן זוג, לא להיות משועבדת.

כנראה שאני לא ממש טובה בלהיות יחד ובו זמנית 

להצליח לשמור על החופש שלי באורח שיגרום לי להרגיש מספיק טוב.

 

כמעט כל התקרבות אלי מתפרשת כחודרנות, התקרבות שיש בה ממש,

וזה נכון תמיד להתקרבות מצד בני המין השני, ולעיתים גם לבנות מיני.

ואני, אני כל כך רציתי להתקרב בעבר. וכמה סבלתי מהרצון הזה.

ביזיון.

אני לא מצליחה לעמוד בזה.

או שאולי אני רוצה עדיין להתקרב אל האחר, מבלי שהוא יתקרב אלי.

זה נשמע מתאים לי.

 

***************************

 

מעבר לסוגית הקרבה והיחסים הבין-זוגיים,

שמעיקים עלי כמו גיליוטינה ששורטת ומכבידה על הצוואר בחיי היום-יום,

החיים סבירים.

 

המגע המתמיד עם הספרים עושה לי טוב, עושה לי מרחב.

הקריאה המתמדת בכתבי היד שניתנים לי, ולא משנה אם הם רעים,

גם היא עושה לי טוב.

העבודות שלי מעניינות אותי. אין בהן את האיום שיש בבני בשר ודם.

הבת שלי מלמדת אותי מה זו אהבה, אהבה גדולה, של ממש, עם נפח ועומק,

עם כלי דם לאורך ולרוחב,

אהבה שמתגשמת בבשרה,

וברוחי.

 

היא לא מתרחבת לאזורים אחרים. רק תיאורטית. היא מוסיפה בי אהבה אל הצומח והדומם שתמיד אהבתי-

מקרוב ומרחוק,

ואל החי- היא מוסיפה מרחוק.

מתקרב, אבל רחוק.

 

נא לא לגעת.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 21/5/2011 13:14  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לa girl with chestnut hair אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על a girl with chestnut hair ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ