לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Think of her, take a breath

Avatarכינוי:  Nyxo

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2011

העבודה משחררת





Oh oh, I want some more
Oh, oh, what are you waiting for?
Take a bite of my heart tonight


אני לא חושבת שיש משהו שאנשים אוהבים לעשות יותר מלעמוד במטבח על כוס קפה עם עוגיה, ולרכל. ובזמן שהם מחטטים שם במקרר, עליו משקיפה העמדה שלי, רווח לי לחשוב שלפחות ככה אני אוכל לקבל מושג כלשהו לגבי האנשים במקום העבודה החדש הזה.
לפעמים אני מוסחת מהמספרים והמסורנים המעצבנים לתוך שיחה בין שני אנשים שמנסים לפענח אם הדברים שבתקרה הם מצלמה נסתרת. ולפעמים זה בגלל שהם צורחים שמישהו אחר מפגר. 

קשה לי נורא עם העובדה שכולם יותר מבוגרים ממני. נגיד כשהייתי בצבא, התעודדתי מהעובדה שכולנו בערך באותה סירה ושכולנו מחוייבים להיות במקום שלא בחרנו להיות בו ושאנחנו איכשהו צריכים להסתדר. זה פתח אותי למלא אנשים.
אבל עכשיו הכל הפוך. עכשיו אני מתקדמת בקצב של צב ואף אחד לא מתקרב אלי. האינטרקציה היחידה שלי עם אנשים זה כשהם חולפים על פני החדר שלי וזורקים מבטים פנימה. כאילו, אין לכם חדרים אחרים להציץ לתוכם?
ממש מרגיז אותי שאני לא מצליחה לשבור את מחסום ה"בשר החדש" הזה. 
אתמול אכלתי צהריים עם עצמי. האמת שמתתי לעשות את זה מהרגע הראשון - לשבת על הבר ולהשקיף על המכוניות. אז עשיתי את זה. ולמרבה הפלא (באמת) זה לא הרגיש טוב כמו שחשבתי שזה יהיה. אנשים עברו מאחורי ופחדתי שיעבור מישהו שאני מכירה. שזה בכלל ריסקי, כי כולם מכירים אותי ואני לא זוכרת את הפרצופים שלהם בכלל. 
אז היום ישבתי לאכול עם האנשים שלי. ושקטתי. 
אחד מהם אמר שאני שקטה באופן מוגזם אז הרגעתי אותי שעוד כמה זמן זה יפסק. תגובה? צחוק מאולץ ומבט בוחן מהבחורה של השולחן. 
היא בכלל מעצבנת. כשאנחנו עוברות במסדרון אחת מול השניה, היא עושה טובה שהיא מסתכלת עלי לשניה ואז ממשיכה הלאה כאילו שהיא לא ראתה אותי בכלל. 
מי בכלל המציא את ההליכות במסדרון. כאילו מה עושים כמישהו בא ממול? 
בכל אופן בהמשך הארוחה עלה הנושא של ג'סטין ביבר והבושם שלו. אז אמרתי שזה ריח תינוקות.
נתעלם מהעובדה שאמרתי את זה כ"כ חלש שבקושי שמעו אותי, ונתמקד בזה שהם שאלו אותי "אה כן? באמת הרחת?" 
כן. יש הגיוני שמשהו שנמכר במלא כסף והוא מותג של צעירולות, יריח כמו תינוק. שזה מה? חרא ונזלת?
באמת?
באמת היה צריך לשאול את זה?

הכי אהבתי כששניים דיברו בינהם בקודים 
"מה אתה אומר?" 
"אה לא משהו דווקא" "
"אז לא הסתכלת על מה שאני הסתכלתי"
פה נגיד עלה לי חיוך קטנטן וקפץ לי בראש - זה היה הנסיון הכי גרוע בעולם להסתיר שיחת דירוג בחורות. פשוט תגיד איך היית עושה אותה, אני אציע לך דרך לשפר את זה וכולנו נמשיך מאושרים בחיינו.
אוף.

אני רוצה שיהיו לי שם חברים. לפחות מישהו אחד. שהוא לא סוטה מוזר עם משקפיים (זה כרגע הוריד את הפוטנציאל לאולי 4. לא, בעצם 1)
חוץ מזה אני בסדר.
כל ערב אצל מר חתול אומר שסוף סוף אפשר לחזור לראות סרטי אימה כי יש מי שיסתיר אותי מהחושך. וזה יתרון רציני. 
אבל מה, כל יום מעייף בטירוף. אני לא מוצאת כוחות לעדכן, ולא לקרוא, ולא לעשות כלום חוץ מלהשמין. העבודה משחררת:(
כאילו, כל פעם אני לוקחת על עצמי ממש הרבה דברים בבת אחת, ואז אני מופתעת שאני לא סופגת את זה כמו שצריך. נגיד עכשיו, שהכל שונה והכל מוזר והכל לא מה שאני רגילה.
I just wanna crawl onto someone's familiar lap and curl into a ball of fur. is it to much to ask??



נכתב על ידי Nyxo , 12/5/2011 22:20   בקטגוריות עבודה, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNyxo אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Nyxo ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ