לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

PRISMIC


we can do anything and we can do the right thing

Avatarכינוי:  pinkuiro

בן: 27

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2019

forme


נשארו לי זכרונית קלושים מהריח שלו ומהטעם שלו, וכשאני מנסה להזכר בהם יותר לעומק אני מרגיש כאילו אני יכול להתמסטל מזה, ושאני מכור בגמילה שמשתוקק למנה הבאה ויש לי את המודעות שזה הורס לי את החיים וחושב שאולי זה דווקא שווה את זה כי גם ככה החיים לא משהו.

ככל שהזמן עובר אני מסוגל להסתכל אחורה על הדברים בצורה יותר אובייקטיבית ואולי גם טיפה יותר בוגרת, ואני מפחד להגיע לתובנות לא טובות. הזמן שהיה לי איתו בהחלט היה מלא בשדים וסרטים וחוסר ביטחון בערך בהכל, אבל זאת גם הייתה אחת החוויות היותר משמעותיות שהיו לי בחיים ואני חושב שדווקא את זה אני מעדיף לזכור. אחד הדברים שאני יותר שונא שקורים לי זה להסתכל אחורה לעבר אחרי שלמדתי דברים והתפתחתי ולהבין שהמקרים שקרו הם לא בדיוק מה שחשבתי באותו הזמן. כמו להבין שאנשים שאהבתי מאוד לא בדיוק היו חברים כל כך טובים, או להבין שהמעשים שלי לא בדיוק היו טובים או נכונים. זה פאקינג מבאס וגורם לי להבין שחייתי בסרט. אני פשוט מפחד שניתוחי היתר האלה שעולים לי במוח, אולי כדי דווקא להדחיק אותו או להפוך אותו לדוש כדי שאוכל לכעוס עליו, יהפכו את הכל לזיכרון רע. יכול להיות שהיו דברים פחות טובים, אבל הוא לא בנאדם רע. אני חושב שהפחד מלשכוח אותו ולהמשיך הלאה כבר עבר לי. הרצון לקבל אהבה דווקא ממנו פחת, ולהמשיך הלאה ולשכוח ממנו ולהפסיק לחשוב עליו בצורה הזאת כבר לא נראה לי כמו משהו מפחיד. אני חושב על הלילה הראשון שלי ביחד איתו, על כל פעם שהוא שאל אותי אם אפשר להמשיך ולגעת בי בצורה הזו, או בצורה ההיא, ואם נעים לי וטוב לי, והרגשתי ביטחון בידיים שלו, והרגשתי ביטחון עם הגוף שלו עליי, והוא נתן לי תחושה כל כך טובה שדווקא הוא לא יפגע בי ושהגעתי למקום הנכון. בדברים האלה נעים להזכר כי הם היו משהו מאוד מרענן, משהו שאני לא רגיל אליו. והוא תמיד תמיד תמיד שאל, אם טוב לי, אם אני רוצה, אם נעים לי, אם בא לי לעשות את מה שהוא מבקש ממני. דווקא את הדברים האלה אני רוצה לזכור מהקטע הזה. לא שום דבר אחר. אני לא רוצה אותו יותר, רוב הזמן. אני רק רוצה זכרונות טובים שלא ידפקו לי את הנפש בעתיד, שלא יגרמו לי לפחד שאני עושה משהו לא נכון, שאני טיפש, או שיגרמו לי להבין דברים אחרת. אני לא רוצה זכרונות שיגרמו לי להרגיש כאילו כל הגברים בעולם רק רוצים לפגוע בי. וכן, אני חש געגוע. אבל אני לא חושב שזה לבנאדם עצמו, אלא לדמות שראיתי בו, לשמש הגדולה הזאת שהאירה לי את החושך שבפנים. אותה אני כן רוצה לזכור. אותה אני כן רוצה להוקיר. לה אני כן רוצה להגיד תודה. אחרי הכל לא הספקתי להכיר אותו יותר מידי. אני לא יודע מי הוא, ובתכלס, הוא לא יודע מי אני. אז הכל יהיה בסדר. פשוט הנפילה חזרה לתוך החושך מאוד קשה אחרי שאתה רואה איזשהו אור שמביא איתו התרגשות ופחדים חדשים. לא נורא, יש כל מיני נצנצים. אשמור אותם. 

ואני מבטיח להשתדל להפסיק להלקות את עצמי אם אני חושב עליו שוב, או מוצא את עצמי מתגעגע אליו שוב. גם אם לדעתי עבר יותר מידי זמן בשביל להמשיך לחשוב עליו ולרצות שיחזור, זה נורמלי, וזה יעבור. לאט לאט איט וויל פייד אוואי.

בינתיים יש הרבה לעשות.


איזה טמבל הזוי אחד שפגשתי, בחור שמתיימר להיות איש חינוך, מטפל בפסיכו-דרמה או פסיכו-זובי או וואטאבר, שמע שאני מאור יהודה וכאילו נכנס לשוק, ״אוי ואבוי, מה אתה עושה שם?״, ״הממ.. גר שם. מה לך ולאור יהודה?״, ואז הוא התחיל להסביר לי שהוא עבד בקידום נוער בעיר ושהוא ממש סבל כי האוכלוסיות באור יהודה, לטענתו, ממש קשות ופרימיטיביות, ושהוא לא סובל את העיר, ואני התעצבנתי מאוד אבל שמרתי על קור רוח ואמרתי לו שאני ממש לא מסכים איתו במילים יפות, אבל מה שבאמת רציתי להגיד לו היה תקשיב לי טוב חתיכת פלוץ אליטיסטי מסריח שמי ישמע מאיפה הגעת יא תחת, זה שהיו לך חוויות קשות עם הנוער שוליים של העיר רק מעיד עליך ועל איך שאתה מתפקד בתור מישהו שאמור להיות מורה של קידום נוער. חוץ מזה, מה ציפית מקידום נוער? שיהיה לך קל? קידום נוער ידועים בתור ילדים מאתגרים, בכל הארץ ולא רק באור יהודה, ואם אתה מגיע בתור מישהו שקורא לעצמו איש חינוך ובא מלכתכילה בעמדה שאתה יותר שווה מהם כי הייתה לך האפשרות ללמוד בבצפר טוב ולרכוש השכלת זיבי גבוהה, רק אומר עד כמה אתה חרא של איש חינוך. אור יהודה לא מושלמת ויש לי המון ביקורת, לא אשקר. אבל אף פלוץ לא יגיע מבחוץ וינתח לי את העיר שגדלתי בה, את האוכלוסיה שאני וכל החברות שלי חלק ממנה, ולא אכפת לי אם אנחנו מדברות כמו פרחות ושומעות עדן בן זקן ובוכות תחיים כי אין לי אף אחד בבית ואין לי אותך. אתה מוזמן לקחת את עצמך ואת הטמטמום שלך ולגזגז לי מהעיר. כן, אז מאוד רציתי להגיד את זה אבל אני בנאדם מאופק ושוחר תרבות אז לא אמרתי. אבל כל זה התחולל לי בפנים בזמן שהוא ממשיך לחרבן לי על העיר עם המילים שלו. כמובן שסיננתי מידי פעם איזו הערה עוקצנית וכמובן שפרצוף חמוץ, ורק רציתי להגיע לאוטו ולהפרד ממנו בתקווה שלנצח אלוהים. הוא קלט שהוא קצת עיצבן  אותי אז הוא התחיל לנסות לכפר על הטמטום כשהוא אמר ״אבל איזה מסעדות יש אצלכם, אה?״, רציתי לדפוק לו שיפוד במוח.

תמות.עצבני


טוב די, נגמרה לי האנרגיה לטינדר ולגריינדר ולאטרף ולכל השיט הזה. זה מרוקן ממני את כל השקט הנפשי וגורם לי לחשוב מחשבות רעות על עצמי וזה גורם לי להזכר בו ולא בא לי יותר. אני לא רוצה יותר. אני מוחק את כל אפליקציות השיט האלה, גם ככה משם לא תבוא הישועה.


לאחרונה אני מסתובב הרבה בתל אביב, וכל איזה 20 מטר יש ריח של ג'וינט וזה עושה לי חשק לחזור לתקופה של לפני חצי שנה-שנה, שאמנם הייתה חרא גדול בדיוק כמו עכשיו, אבל הייתי לי נחמה בערבי העישון המהממים שעשיתי לי מול הנטפליקס או עם האוזניות או סתם במרפסת בוהה בשמיים. כמה רעיונות גדולים, גכמה השראה. אהבתי את היכולת הזאת שקיבלתי פתאום להסתכל על סרט או על סדרה ולהבחין בכל הפרטים הקטנים, בכל רפרנס, בכל ניואנס, במשחק, בסט, בזוויות הצילום, בכתיבה,לנסות לנתח כל דבר ואולי גם לנסות להבין אם הבמאי התכוון פה לאיזה משהו (במידה וזה סרט). וזה לא משנה אם זה לראות שוב "בצפר" בויאודי, להחנק מצחוק ולהבין עד כמה ארז בן הרוש הוא בן אדם פסיכופת וגאוני, או לראות שוב כתום זה השחור החדש ולהנות מכל רגע, או לראות אן עם הצמות ולרצות לחיות במאה ה-19 ולהרגע בטבע. גיליתי את עולם ה"להתמסטל לבד" ואהבתי אותו מאוד. זה היה גם בתקופה שהנפש שלי הייתה מקבלת את הירוק בשמחה, אפילו רוצה אותו. בתקופה שנסעתי לאילת עם חברות, ובמסיבת טבע שהוויד והאלכוהול ישבו לי פצצה ולא הצלחתי להפסיק לרקוד גם כשישבתי. הכל היה כל כך מושלם כשהייתי בסטלה. הכל היה נרגע. היה רעש - שכטה - יש שקט. הכל היה מושלם עד שהתחילה תקופת יובש ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי בלילה. התחלתי לשתות בירה ויין לבן כמו איזה מעפן, מה שלא סיפק את הסחורה, עד שבאיזה יום שישי אחד חברחה טובה השיגה חומר מאיזה מישהו מפוקפק, ורציתי כל כך להתמסטל שלא היה אכפת לי. החומר  הזה הרס לי את החיים. אני בטוח שהוא היה מקולקל. התחלתי לחוות סטלות רעות, פראנויות ומחשבות מלחיצות ברומו של עולם. חשבתי שזאת סטלה רעה וחד פעמית אבל זה התחיל להלחיץ שזה היה חוזר בכל ישיבה, גם עם חברים. אז הפסקתי. מאז אותה תקופה עישנתי פעמים ספורות עם חברות והחוויה לא הייתה כל כך משמעותית כמו שהיא הייתה בעיניים שלי אז. אבל הריח של הקנביס המתעשן ברחובות תל אביב פתאום החזיר לי את החשק לעשן לי ולחשוב מחשבות אומנותיות ומעוררות השראה. לצרוך תוכן מעניין ולחשוב עליו מחשבות מעניינות. בכל תקופת החרא הזאת, לילות העישון שלי היו כמו גלגל הצלה. אני לא יודע אם המעשה החכם הוא לחזור ולעשן על בסיס קבוע כי גם ככה החיים שלי בבלאגן אחד גדול ואני לא מצליח לאסוף את עצמי, תארו לכם מה יקרה אם אני אהיה גם מסטול בנוסף לכל.

בשישי האחרון היה טיול. איך שפקחתי את העיניים לא יכולתי להתעלם מהרעש של הגשם שהגיע מבחוץ, כי החלון היה פתוח והחדר שלי הרגיש כמו מקפיא, ואני הרגשתי כמו קרחון. הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לצאת מהמיטה. רציתי לישון. לא רציתי לנסוע עכשיו לקצה של המדינה וללכת בהרים. התלבטתי קשות אם לקום ולהתאפס על עצמי או להמשיך להתכרבל תחת הפוך, מה שלרוב אני אף פעם לא מסרב לו. בסוף הקמתי את עצמי בכוח, כי אני חייב את זה לעצמי, ויצאתי לטיול. לא מתחרט על זה. גאה בעצמי. שוב, אנשים מקסימים. הלכתי עם בחור צרפתי חמוד אחד שמידי פעם קטף לי כל מיני דברים כדי שאני אריח (זעתר, מרווה וכו'), והיה כיף לשוחח איתו, וגם הרגשתי קצת מחוזר וזה היה נחמד. חוץ ממנו היו את האנשים שכבר הכרתי בטיולים הקודמים שהם גם מקסימים מאוד (רובם, כי אף פעם אי אפשר לאהוב ולהתחבר לכולם) ועוד כמה אנשים מעניינים. מה שמעצבן אותי, יכול להיות שיבינו אותי, זה שדווקא מי שמעניין אותי מעבר לסתם שיחה, מי שנראה טוב בעיניי, מישהו שבא לי להכיר קצת יותר לעומק, תפוס עמוק, נשוי, גר עם חבר כבר שלושים שנה. ככה זה, העולם מתחלק לשניים - הנורמלים שמצליחים לנהל זוגיות, והמסכנים כמוני שצריכים להנדס לעצמם את הדרך בין כל הפסיכופתים שנשארו רווקים. מה שהיה עוד יותר נחמד היה שהיה שם מישהו גדול גוף, אבל מאוד מאוד יפה, וזה נתן לי תקווה שאולי גם אני שמן ויפה. הייתי בעניין שלו אבל הוא תפוס כי העולם זה זין אחד גדול ולא במובן הטוב. 
קצת באסה לי כי אני לא יודע אם אני אהיה זמין לטיולים הקרובים, אבל אני מאוד אשתדל.
אני מאוד רוצה חברים. אין לי חברים גברים. אין לי חברים הומואים, בכלל. ואני שמח שאני מתחיל להפתח ולהתגבר על הפחד לי מהמין הגברים ולהכיר אנשים שהם כמוני.


וזאת שקדיה שצילמתי! 
היו שם כמה ממש מרשימות וענקיות, וכיף לי שהצלחתי לראות את הפריחה שלהן לפני שהן נובלות.
זה קצת מזכיר סאקורה לא?

התמכרתי לסרטוני ASMR ביוטיוב ואני לא מצליח להגמל, לא מצליח להרדם בלי זה, לא מצליח לחיות. בהתחלה כשנחשפתי לזה חשבתי לעצמי מי אלה כל הפסיכיים האלה ואיך יש להם סבלנות לחרא הזה, אבל כשהתחלתי לחזור ולראות את זה שוב ושוב הבנתי שאני פסיכמי בעצמי. אני לא אוהב את המטומטמות שמלקקות מיקרופונים כי זה מטריד, וגם לא את הלועסים כי זה גועלי. אבל כל השאר, או לפחות רוב השאר, אם זה עשוי טוב, זה יכול להוריד לי את קצב הדופק לאפס וזה מושלם והצילו.

אפרופו דברים מרגיעים, האלבום החדש של יוקי יצא והוא אחד המושלמים, וזה לא שאני לא אובייקטיבי, הוא פשוט טוב מאוד וכיף לי לשמוע אותו והוא כבר גרם לי לבכות פעם אחת (איזה כיף שאני שוב בוכה, טוב בערך בוכה). גם המשלוח של העותק הפיזי שהזמנתי הגיע תוך ימים ספורים ולא חיכיתי הרבה זמן בכלל. ואתמול יוקי הייתה בת 47, והיא בכלל נראית כמו אחותי הקטנה, אבל זה בסדר כי היא קסם וקסמים זה דבר יפה.
הלוואי והייתי יכול לשתף פה את האלבום אבל הוא לא זמין בשום מדיה מחוץ ליפן, לא ביוטיוב, לא בספוטיפיי, לא באפל מיוזיק, בשום מקום, וזאת באסה רצינית כי ממש בא לי לשתף אותו.
אשתף את הפרסומת הקצרצרה הזאת לאלבום סתם כי לשים שיר אחר פשוט לא מרגיש לי זורם.
חולה עליה חולה עליה חולה עליה הצילו ביי.

התלבטתי קשות אם להעלות את הפוסט הזה או לא, במיוחד את הקטע הראשון בו שהיה כתוב לגמרי אחרת בהתחלה. גם לקח לי ים זמן לכתוב אותו. אז הנה הוא. הרגשתי קצת תקוע בימים האחרונים אבל לצערי זאת לא תחושה שהיא זרה לי. אנסה לזוז יותר, למרות שביחס לעבר אני עושה מלא דברים.
המשך שבוע מהמם.
נכתב על ידי pinkuiro , 18/2/2019 22:08  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

28,806

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpinkuiro אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pinkuiro ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ