לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סתם מישקפופר


אני סתם מישקפופר שרואה את העולם בדו- מימד, ומסתכל עליו בכמה וכמה נוספים. ציניקן ואופטימיסט לחילופין. עורך דין ומוסיקאי, תל אביבי, רשום לי רווק בתעודת הזהות, מתאהב לפרקים, עובד קשה. אני סתם הסיפור של כולנו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

סתם


 

פעם הייתי המשקפופר שיש לו הכל.

 

אחר כך המשקפופר שפעם היה לו הכל ועכשיו כבר אין לו כלום.

 

עכשיו אני סתם משקפופר שהרויח הכל מחדש.

 

 

 

פעם הייתי המשקפופר שלא מבין מה יש לו.

 

אחר כך המשקפופר שפתאום הבין מה היה בחלקו ועבר.

 

ואחרי כן המשקפופר שמבין שקשה לאבד דבר שאין לו

 

והיום סתם משקפופר שמעריך ושמח בחלקו.....

 

מעניין איזה משקפופר אהיה מחר!?

 

 

נכתב על ידי סתם מישקפופר , 31/5/2011 23:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מתנצל מראש אם הדברים שאני כותב אינם מובנים לגמרי- אבל זה הכי טוב שאני יכול לכתוב ביום הזה והייתי חייב להוציא.....

 

 

 

 

יום הזיכרון שלי התחיל לפני יומיים. תמיד ביומיים- שלושה שלפני יום הזיכרון מכינה אותנו התקשורת ליום האבל על ידי הבאת מקרים סמי-עצובים למרכז הבמה והעלאת נושאים הקשורים בעקיפין לאתוס החברתי-לאומי סביב הצבא. יכול להיות שה"הכנה" הזו דרושה לאנשים מסוימים. לי היא נראית מיותרת, מה גם שאני לא נוטה לייחס לתקשורת מניעים אלטרואיסטים, אולי איבדתי את התמימות ונהייתי ציני.

 

אחד הדיונים ששמעתי בדרך מהבית של ההורים שלי לחתנת הרכבת שתוציא אותי מכבלי הנוחות והפרובנציאליות החיפאית היה דיון עם אב-מפקד-סוציולוג- אנתרופולוג שהרגיז אותי. תאמינו לי, אני לא זוכר את הטקסט במלואו כי כל כך כעסתי כשהוא אמר שהיה ממש יפה לראות את הבן שלו, ילד בן 18, אחרי חצי שנה של צבא, ממושמע ומסודר ומאושר, שרטנתי לעצמי שעה שלמה אחרי המשפט הזה.

 

האמירה הזו מכעיסה אותי כי היא משקפת את הגישה הישראלית הלאומית החברתית בתמציתה, גישה המערבת כורח המציאות עם אידיאלים, מערבת בין אילוצי השעה לבין החלומות על המחר ומקבעת אותנו למקום בו נחיה על חרב. זה כל כך מעצבן אותי שאנחנו לא יודעים להפריד בין רצוי לבין מצוי, בין צרכי המציאות לאידיאל. כל כך מרגיז אותי שאנחנו במו ידינו הופכים, מדור לדור לאומה ספרטנית, מאמצים את מצב הטבע וטועים לוגית בחשבנו כי מה שקיים הוא טוב רק כי הוא קיים.

 

אינני אטום, אני ככל ישראלי עצוב בימים האלה, גם אני מכיר מהו אובדן, אולם אני חושב שאנחנו חייבים לחדד את השיח החברתי סביב הצבא ולרענן את הטרמינולוגיה. אנחנו חייבים לסלק מקרבנו משפטים נגועים כמו "השירות בצבא טוב כי הוא מבגר אותך"- מי אמר שטוב להתבגר בצורה כזו, בגיל הזה? הרי בכל העולם אנשים חיים מצוין ללא שנאלצו להתבגר בצורה כל כך דרסטית בזמן כל כך קצר. האמת היא שהצבא אכן מבגר אותך, שלא בצורה טבעית, ואותם מאורעות מבגרים עלולים להיות כרוכים בטראומות לא פשוטות- האם ההתבגרות הזו היא טובה או רעה? התשובה משתנה ממקרה למקרה אולם מצדיקה בכל אופן בחינה של הטרמינולוגיה ושל הססמאות שאנחנו זורקים כדי להצדיק לעצמנו את השירות. זיכרו- זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות.

 

אם כך, למה אנחנו בעצם צריכים להצדיק לעצמנו? למה למצוא לעצמנו יתרונות? למה לפאר ולייחס משמעויות חיוביות לשירות? התשובה נראית מובנת מאליה - האדם מוצא לעצמו דרכים לעשות אידיאליזציה של המציאות כדי להתמודד איתה. אנחנו רוצים לחשוב שהשירות נותן לנו משהו- אם חובה לשרת, לפחות לשרת בכיף מאשר בבאסה...לפחות שיצא לנו משהו. וכך גם לגבי הנופלים- אנחנו רוצים להאמין שנפלו כשהיו בשיאם- שיא תעוזתם, פסגת הגשמתם העצמית- מאושרים על בחירתם.

 

אנחנו נבנה לנו מקום טוב יותר לחיות בו אם נבין שאנחנו נמקים בצבא, שאנחנו מתים בצבא, שאנחנו מקריבים את שלמותנו הגופנית והנפשית, שאנחנו משאירים שם את תמימותנו, אבל לא מתוך בחירה, לא כי אנחנו שמחים לכך - אלא מתוך כורח המציאות.

 

וכך גם הזיכרון- אנחנו נזכור אותם, את כל הנופלים, את כל אלו שהקריבו את שלמות גופם, את כל הנכים בנפשם, אלו נתנו את היקר מכל בגלל שהיו חייבים. בגלל שלא היתה ברירה. זה יהיה הזיכרון הראוי לאנשים שנקטפו טרם עת- רק כך נבין את גודל הנתינה- את גודל וחומרת האובדן.

 

ניזכור.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי סתם מישקפופר , 9/5/2011 11:51  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הללויה


1980 ומשהו
כשהייתי ילד אבא נתן לי שיר במתנה....זה היה יום שישי כזה, כשאבא חזר מהעבודה עם שני דיסקים באמתחתו....הייתי חטטן וסקרן ותמיד בדקתי את השקיות שנכנסו בפתח הדלת....לאחר כמה רגעים של רשרושי צלופן הבית התמלא בצלילים ישנים ובקול בס ששר הללויה....

 

2009

אני והמשוקצת יחד. זה השיר שהיא הכי אוהבת. זה השיר שאני הכי אוהב. אי אפשר שלא להכתיר אותו כשיר שלנו.....

סוף 2009- המשוקצת ואני נפרדים. בגירושין היא לוקחת לי את השיר...אני כבר לא מסוגל לשמוע אותו.

 

2011

השעה עכשיו היא 5 ועוד 19 דקות. במשטרה אמרו לי שזה היום האחרון בו לעירייה מותר לאסוף זבל לפני שש בבוקר.....הלילה זה כבר לא יעזור ואת שעות השניה האבודות אני מתעקש שלא לבזבז על שיטוט סרק....כזה אני - פרודוקטיבי תמיד. 

 

הייתי השבוע בבודפשט, הונגריה, למשך שבוע פחות יום. הרגשתי חו"ל אפילו שהיה ממש קצר. מעללי בטיול ירשמו בפוסט אחר, בפוסט הזה אתרכז במחשבה שחלפה בי ברגע הכי יפה בטיול מבחינתי. זה רגע שקט כזה, אחרי שאתה שותה מלא, ואוכל מלא וישן מלא ומתקלח שעתיים באמבטיה של מים רותחים, מן רגע של היטהרות, של עצירה, של מנוחה כשאתה גם ככה עירני, כאשר כל מה שאתה צריך זה להמשיך את השקט הנעים הזה לעוד כמה דקות....

 

ירדתי לרחוב לבוש טוב, היה קריר בחוץ אז התלבשתי טוב ויפה. הבניינים האלה שנותנים לך את ההרגשה והפרופורציה הנכונה, הרחובות השקטים על אף שהם במרכזה של העיר ממקמים אותך באופן מיידי בזמן ובמקום ובפרופורציה הנכונה- איכשהו אי אפשר להתעלם מהיופי שלהם ולעבור סתם ככהלסדר היום...כמה שאני אוהב את אירופה.....שמתי את האייפוד בכיס היעודי במעיל, העפתי מבט מרוצה בסניקרס שלי, האוזניות כבר באוזניים וקדימה....

 

בין הכיכרות, הגנים, הבניינים, האורות הצהובים והחמים האלה, החלונות עם הוילונות הלבנים והאורות הרכים...אני נמצא עם עצמי ועם אירופה ועם ההסטוריה ועם הארכיטקטורה ועם השלווה הזו וגם הזיכרון והקונוטציות השואתיות......הכל נמצא שם ביני לבין אבני הבניינים האלה....ושירים מתחלפים לי בצורה רנדומאלית (גאוני) ומשיר לשיר אני עף למעלה...נהנה מההרגשה שאני מוגן בתוך המעיל ושרק 2 ס"מ מפרידים ביני לבין הקור שבחוץ (למרות שמזג האויר היה לא רע בכלל)......עד שלפתע זה קרה....אותו קול בס מזיז את העצמות הזעירות שיש לי באזניים ומרעיד את עור התוף.....הללויה.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי סתם מישקפופר , 4/5/2011 11:04  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  סתם מישקפופר

בן: 34

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם מישקפופר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם מישקפופר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ