דמיין את הכוח האולטימטיבי. ההוא שיש לאלוהים אם הוא קיים, ולכל גיבורי העל בסרטים שאתה אוהב, ובספרים. דמיין איך הארי הרגיש אחרי שהשמיד את ההורקרוקס האחרון. דמיין נשק גרעיני במלחמת העולם השנייה מעל לראשם של היפנים. דמיין מנתח שמחזיק את הסכין מעל לראשו הפתוח של אדם, דמיין את מוחו מחכה שם כתעלומה בלתי ניתנת לפתירה עד שהחתך הראשון יגיע.
דמיין איך זה. איך זה להחזיק את הכוח אולטימטיבי אצלך בידיים. כל כך עוצמתי עד שכל גופך רועד רק מעצם הידיעה שאתה אוחז בו, מעצם הידיעה שעם כל רעידה קטנה הוא עלול לנחות על הרצפה ולנפץ אותך יחד איתו לרסיסים. דמיין אש, מים, רוח, אדמה. דמיין אותם מתערבלים ביחד. דמיין את אסונות הטבע הכי גרנדיוזים שעולים על דעתך. דמיין איך זה להרגיש אותו מתפשט לך בעורקים, בורידים, בדם. דמיין את הפחד לאבד אותו.
אז תעמוד בשקט, אל תוציא מילה ותעצום את העיניים. דמיין את כל זה. אתה מרגיש טוב? אולי קצת רע? אולי פתאום אתה מרגיש את הרצון לשליטה מתפשט בגופך כמו מחלה? או שמא כדור האש הזה מעקצץ לך בידיים ומכאיב ומכביד ואתה רק משתוקק לזרוק אותו הכי רחוק שתוכל?
או שאולי... אולי אתה רוצה לקחת את הכוח הזה, ולהכניס אותו לקופסא, ולנעול את המנעול. ולהכניס את הקופסא לתוך הקרביים שלך ולשכוח שהיא שם. לחזור להיות אנושי. ואם יום אחד תוכל להשתמש בו שוב, אם אולי יזדמן לך ביום מן הימים להציל את העולם, פתאום תזכר בקיומו. ורק אז תשלוף את הקופסא מתוך הבטן ותפתח את המנעול.
תפקח את העיניים. תסתכל עלי. הכוח האולטימטיבי שלי אצלך בידיים. אתה יכול לתת לו לשרוף אותי, אתה יכול להפטר ממנו, אתה יכול לשלוט בי, אתה יכול לשמור אותו ולחכות לזמן הטוב ביותר למצוא לו שימוש. ואולי, רק אולי, אתה תקח אותו ותנעל אותו בפנים, בתוך הקרביים. אתה מרגיש את הפעימות שלו אצלך בין הידיים, כמו מאיימות לברוח, עם כל רעידה קטנה הוא עלול לנחות לרצפה ולנפץ אותי ואותך יחד איתו לרסיסים. אז אתה מחזיק אותו חזק ולא נותן לי ליפול. אתה מרגיש את הפעימות ממלאות אותך בתיאום כמעט מושלם עם אלו שלך, ובשקט בשקט מניח את הכוח האולטימטיבי בתוך תיבה, ונועל. והכל נשאר חי ופועם, ואתה בוחר ב'אולי' הנדיר מכולם, אתה מוכיח שנשארו עוד כמה גיבורים בודדים, כמו הדמויות מהסרטים שאתה אוהב.
ובכל זאת מפעם לפעם הפעימות ממשיכות למלא לי את האוזניים, והכל כל כך כואב. אז איך, בבקשה גלה לי, איך נועלים את הפחד?
