לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Hometown Glory


"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה. זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא מבעד לדמעה שקופה. עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה. הנה כי כן, עצמי אמר לי. הייתה לנו תרופה"

Avatarכינוי:  Somebody's me.

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014


אף פעם לא הרגשתי שהשקט הוא יותר מידי בשבילי, זאת חוויה חדשה. לחיות בעולם כל כך מרוקן שהשקט קשה לי מנשוא. לאחרונה אני כותבת הרבה מילים של אנשים אחרים, ולא אומרת דבר. זה כאילו שנתנו לי סטירה מצלצלת (רק שהיא הייתה פיצוצים של מכות בכל הגוף) ומאז נשארתי המומה. אני מחכה שההלם יעבור כבר. פעם בכמה זמן יש איזה רגע שבו העולם נורא נורמלי ופתאום אני מבינה כמה אני שרוטה. אף אחד לא יודע איך לאכול אותי. לפעמים גם אני לא יודעת איך לאכול אותי, אז במקום זה אני אוכלת כל מה שנמצא בהישג יד. ואו, הייתי רוצחת עכשיו בשביל קינדר בואנו.

 

לא בקטע הגוסיפי והחופר על זה שהיא הדרדרה ואוי ואבוי, אבל לשמוע אותה מבצעת את השיר הזה ככה ואז לראות את איך שהיא היום גורם לי להרגיש כמו שאני מרגישה כשאני שומעת שירים של איימי ווינהאוס ומתבאסת על זה שהיא לא תוציא עוד שירים אף פעם

נכתב על ידי Somebody's me. , 3/10/2014 00:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני קוראת המון, עושה המון פילאטיס וזומבה, אופה המון, ממלצרת המון. אני קונה כמות לא שפויה של דברים מאז שהתברר שהטיסה עם החברות שחסכתי אליה כסף לא תצא לפועל. אני נוסעת לכנרת, ולאילת, ולים המלח. אני הולכת עם חברים להופעות ויוצאת ושותה ונפגשת איתם לקפה או בבית או בשוק או בקניון או בסרט. סתם לא, כבר איזה מיליון שנה לא הייתי בסרט. אני ישנה עד מאוחר כשבא לי. אני הולכת לכל ערב פואטרי סלאם שיש. אני לומדת נהיגה ואני ממש טובה בזה. חזרתי לשיעורי פיתוח קול. אני מנסה לשכנע את עצמי לצייר אבל אין לי מוזה. גם ללכתוב אין לי מוזה. אני רואה את חבר שלי פעם בשבוע שבועיים, ורוב הזמן כבר לגמרי מצליחה לחיות עם זה בשלום. הייתי באיטליה איתו עשרה ימים. אני בת 18 עוד יומיים, כי אני פאקינג קטנה לגילי. אני מלא מלא בים. אני עוקבת אחרי כמות לא שפויה של עמודים פמיניסטיים. עשיתי עגיל חדש (סתם הליקס אבל לא עשיתי עגילים מאז שני החורים הרגילים בכיתה ב' אז היי!). ועשיתי גם חינה אדומה בשיער. אני מכינה מלא רשימות. ואני מסמנת בהן מלא Vים. אני אוכלת במלא מקומות. ובכללי אוכלת מלא. ומגישה גם מלא אוכל, ציינתי את זה כבר? אני מחפשת התנדבות שלא דורשת קבע. אני הולכת לישון מתי שבא לי. אני משאירה לאמא ולאחותי פתקים חמודים על הדלת לקרוא כשהן קמות מוקדם. אני נותנת כל כך הרבה מידע על עצמי שאלוהים ישמור אם עד עכשיו איכשהו נשארתי אנונימית זה יפסק ברגע זה.

 

אני מתגייסת עוד שלושה חודשים, ולפעמים קצת לבד לי כי נשארו לי רק איזה שבעה חברים פה והם כל הזמן טסים למקומות וכי המשפחה שלי התפרקה לגמרי, אבל בתכלס אפשר להיות גאה בעצמי על העשייה לא?

נכתב על ידי Somebody's me. , 2/10/2014 02:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





23,071
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSomebody's me. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Somebody's me. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ