לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Hometown Glory


"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה. זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא מבעד לדמעה שקופה. עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה. הנה כי כן, עצמי אמר לי. הייתה לנו תרופה"

Avatarכינוי:  Somebody's me.

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2013


לבד לי

 

קשה לי יום יום להעביר את התקופה הגם ככה סופר לחוצה הזאת במקום כל כך לא מוגן וכל כך לא בטוח, ובנוסף לזה בתוך תקופה כל כך בודדה. קשה לי עם השאריות PTSD בכל פינה קשה לי שהוא מסתכלי עלי קשה לי להמשיך הלאה ככה וקשה לי שאף אחד לא מסוגל להבין מה לעזאזל אני רוצה ואיך זה שזה לא פשוט עובר ומחלים ודועך ואיך זה שאני אף פעם לא שוכחת. וכל שבוע אני הולכת לפסיכולוגית ויושבת, ופעם עוד הייתי מדברת באמת, אבל בחודשיים האחרונים עם כל שבוע המילים שלי מתמעטות (אפרופו, אפילו לכתוב אני כבר בקושי מסוגלת). אני פשוט יושבת שם על הספה הירוקה ובוהה בציור של שתי הנשים עם השמלות הענקיות מאחוריה, מחשבת כמה שקלים אני מבזבזת לדקה עם השתיקות המטומטמת שלי ומדברת שטויות על מתכונות במתמטיקה ודברים שלא באמת מזיזים לא לי ולא לה את התחת. ואני חושבת בראש על דברים קטנים שעושים לי צמרמורת. הדברים ה"לא חשובים מספיק". אני חושבת על זה שמתוך כל ה40 מקומות שיש אצלי בכיתה בשני המקצועות שהוא לומד בה הוא יושב דווקא במקום שלי, ושמכל ה40 מקומות שיש אצלו בכיתה אני יושבת דווקא בשלו. סיכוי של 2 מתוך 80, ואיך לא, ברור שאני אפול על ה2 האלה. זה מפחיד אותי שאפילו בדברים כאלה קטנים ומטומטמים אני אף פעם לא מצליחה להתחמק ממנו. וזה מפחיד אותי שאני מאבדת את היכולת לדבר על זה אפילו עם מי שפעם עוד הייתי מסוגלת, ושאולי אני אשמה בהכל, פשוט כי אני לא יודעת להלחם מספיק חזק.
"אני לא מצליח להבין מה זאת הגישה התבוסתנית הזאת. דפקו אותך אז תצעקי עליהם, זה מגיע לך ואין סיבה שלא יתנו לך את זה". וקשה לי להגיד את מה שיש לי להגיד בלי להשמע מרחמת על עצמי, אבל קיבינימט. מתי בדיוק עזר לי להלחם על עצמי? זה הרי כבר ידוע שאני תמיד מפסידה. ממתי בכלל אנשים מקבלים את מה שמגיע? וזה מטומטם אבל הרגשתי קצת רע שציפית ממני ליותר בזה. אולי כי זה לחץ לי על נקודות רגישות ולא קלטת, ואולי כי איפשהו קיוויתי שהבנת עם מה יש לך עסק וקיבלת כבר את זה שלפעמים אני קצת תבוסתנית. ובסוף אני צריכה להודות לך על זה, כי נאבקתי וזה באמת פעל, והעלו לי את המגן ונתנו לי לשנה הבאה עוד אופציה מעולה. אבל בכיתי כל כך הרבה, ובסדר גודל שאני רואה את העולם אני בכל זאת לא מצליחה לגמרי להחליט אם זה היה שווה את זה.
ואני רוצה להגיד לכולם ולעצמי שאמרתי לכם, אני רוצה לצרוח את זה. ידעתי שאני אפול. ידעתי שברגע שהכל יהיה קצת פחות ורוד אני אקרוס שוב בחזרה. מזה בדיוק פחדתי כל כך. שאני אאבד אחיזה ופתאום אחזור שנה אחורה, ככה ברגע אחד קטן כאילו כלום לא קרה. אני מפחדת שצדקתי בזה שפחדתי. אני מפחדת שאולי אני סתם מדחיקה ומדחיקה אבל לא מתקנת. שזה טוב ויפה שאני טורחת להרים את כל הלבנים הכבדות האלה ולהצליח לבנות מהן בניין, אבל ששכחתי לתקן לפני זה את היסודות.
אני מרגישה שכולם נאבדים לי, או אולי זה בעצם שאני נאבדת לכולם, ואחרי רמיסת ביטחון עצמי רצינית העברתי היום שעתיים בלברר בוודאות שאפשר ללמוד משפטים עם שלוש יחידות. לא שיש לי מושג מה אני רוצה לעשות בכלל עם החיים שלי, כן? אבל סתם לוודא שהרעיון היחידי לקריירה מציאותית שאי פעם קרץ לי לא הלך לזבל.
אני מפחדת מהחושך בזמן האחרון, ואני מפחדת לישון לבד. ממתי אני מפחדת מהחושך בדיוק? חלמתי שאמא ואבא משותקים ופצועים ואחותי הקטנה מוצאת אותם במיטה ולא מזהה אותם וקוראת לי מהמסיבה מלאת האלכוהול שארגנתי בסלון לבדוק מה קורה, ואני באה ומזדעזעת ורצה לחפש טלפון כדי להתקשר ל101 אבל לא מוצאת. כשאני מוצאת אני לא מצליחה לחייג. בסוף אני מחייגת אבל אמא אומרת שצריך יותר מהר, אם לא אף אחד לא יאמין לדרך שבה זה קרה, ואני לא יודעת אם בסוף האמינו או לא. מה שכן בטוח לעומת זאת, זה שחזרו לי הסיוטים.

אני שונאת להיות בכיינית. ואיייייייי כמה אני שונאת את הפוסטים הבכייניים האלה.

נכתב על ידי Somebody's me. , 21/5/2013 23:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




פפפפפפפפפפפפפפפפפפהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
הההההההההההההההההאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא #@%$*#)(*$@_(!#
)_~(!@_+)^%_^@+_#

 

אני יוצאת מדעתי

יותר מידי יותר מידי יותר מידי יותר מידי יותר מידי

 

מה נסגר עם החג הזה כבר אני צריכה בשר לא רוצה עוד ללמוד די די בא לי לבכות

הלכתי להספיד את המוח שלי ביי

 



נכתב על ידי Somebody's me. , 14/5/2013 22:58  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל תצא


יש גן עדן בתוכי

גן עדן מלא עננים ושמיים

ריח מתוק של פרחים עם הבזק קליל של מלוח

יש גן עדן בתוכי המוני עננים ושמיים ושמש

רק אל תצא

גן עדן גדול ועצום שמכיל ומכיל אותי ואותך והכל מצליח, הכל משנה

הכל צומח ומטפס ומטפס

רק אל תצא

רק אל תצא

יש גן עדן

גם כשהולכת לישון

והחלומות מתערבבים עם פיסות גיהנום

אז בבוקר בבוקר לפני הזריחה פוקחת עיניים

קצת מזיעה קצת רועדת קצת

מדווחת לגן עדן מה שלום גיהנום

גן עדן נותן נשיקה

השמיים מכחילים והשמש עולה בגן עדן שלי

רק אל תצא

רק אל תצא.

 



נכתב על ידי Somebody's me. , 9/5/2013 21:13  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





20,246
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSomebody's me. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Somebody's me. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2013 © נענע 10 בע"מ