לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ליומני היקר שלום!


כל הרגשות כל מה שאני חושבת על כל מה שיעלה במוחי אני רושמת בלי לסנן! בלי לצנזר!! ככה זה חיי!!!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

8/2011

השינוי בתוכנו


אני עוברת תקופה סוערת בחיי בתקופה האחרונה אני לא יודעת אפילו למה זה נובע או ממה.

תקופה זו מובילה אותי להרבה שאלות בדרך שגורמות לי לתהות על הרבה נושאים, הרבה מקרים,

למשל: שאלות עמוקות לגבי עצמי: מי אני? האם אני נמצאת במקום מאושר? האם אני בכלל נקראת

מאושרת? ואם כן אז למה צפות לי שאלות כאלה? ואולי זה טבעי בעצם.

עולות לי שאלות גם במובן הסביבתי והכוונה היא: האם אני נמצאת אם מי שאני רוצה להימצאות?

האם אני עושה את הדברים הנכונים בדרך? אולי אני מחפשת כיום יותר את הדרך הבטוחה?

האם בכלל יש דרך בטוחה בחיים?

פעם הייתי מאמינה שלא צריך לתת למחשבות כאלה מקום לחדור אלינו, היום למדתי שזה הכי

חשוב לתת מקום לשאלות ולמחשבות האלה כי ככה אתה מחזק את עצמך בדרך לפחות אותי ואני

בטוחה שאיפשהו בעולם יש כמה שיחשבו כמוני. הרי כולם תמיד במרדף אחרי האושר ובעצם מתי

אתה מפסיק לרדוף אחריו? לא ידוע עם כל עוד בן אדם חי הוא מפסיק .אני חושבת שיש לנו את

הצורך באושר זה חלק מהאנושיות שבנו. אבל אפשר להסתפק בדברים הקטנים ואנחנו לא עוצרים

עם זה חתונה, ילדים, בית, אהבה, עבודה, טובה, הצלחה, העלאה, קידום, טיול בחו"ל, נופש כלשהו ועוד

מיליוני דברים... אצל כל אחד זה משהו אחר אבל לאותו מטרה: למלאות את החיים. אני למדתי שלא

משנה כמה אני במרדף אני יכולה לפספס את הדברים הקטנים שגורמים לאושר ולא הנחתי עליהם

את האצבע כי רצתי לדברים הגדולים מה שנראה כמו אושר מבטיח, מה אם החיוך של מישהו שאתה

אוהב אחרי ששימחת אותו? או מישהו שגורם לך להתגלגל מצחוק כמו ילד קטן? או לראות מישהו

שבאמת מראה אכפתיות אמיתית כלפייך? או שיחה מלב אל לב לבן אדם הקרוב אלייך? חיבוק חם?

עזרה לזולת זה אושר!!! זה שיא האושר! מתי הפסקנו להסתכל על הדברים החשובים כל כך האלה

ולרוץ במירוץ החיים? אני אישית יכולה להגיד לכם שאיבדתי את עצמי בדרך והייתי שקועה בהרבה

מאוד דברים מהעבר ויום אחד זה הכה בי: רגע מה אם ההווה הרגע הזה שאני רוצה לחייך בו? למה

אני צריכה לחשוב על טעויות עברו שאני יכולה לחיות בשמחה את היום או פשוט לזרום את הזמן גם

אם זה סתם יום לרבוץ על הספה מול איזה ספר טוב או לעשות תחביב אהוב? לנצל את הרגע, פשוט

מאוד זה הסוד!

ואז בסופו של דבר גם עולות השאלות היותר כלליות מה ניהיה בעצם ממנו האנשים?

 איפה האחווה היפה שהייתה פעם? איפה התקופות שמספרים לנו סבא וסבתא וכל מיני זקנים למינהם?

איפה עזרה לזולת? איכפתיות? משהו כזה, לפחות קמצוץ?

ועוד מילא לא עוזרים אחד לשני אבל לדפוק אחד את השני? לגנוב, לרצוח, לשקר, להתעלל בבן

אנוש, ועל מה? שום דבר לא שווה את זה ואנחנו לא מבינים שוב ושוב מוצאים את האנשים האלה

בחדשות.

ואולי זה מה שגורם לסערה בתוכי להתחולל והשאלות צפות וכמובן תמיד זה בא בשאלות אישיות

קודם לכן.

לפני איזה שבוע גנבו לאחותי את התיק מהאוטו כאילו כלום. בידיוק שנייה שהיא עשתה צעד וחזרה

אל האוטו ואין יותר תיק ומה? בשביל כמה גרושים ואף אחד לא יודע באיזה צרות היא מסכנה והיא

האישה הכי מלאך שלא מגיע לה ולאף אחד לא מגיע כמובן אבל בשבילה זה ישראכרט, צ'קים,

רישיון נהיגה, ת.ז, ופלאפון אם זכרונות תמונות וכד'. ואנשים לא חושבים על כמה המעשה נורא.

גנבו לאחותי השנייה אוטו מהחנייה של הבית כמה הסיכויים גבוהיים עם שניי גנבות בערך באותו

שבוע פלוס מינוס זה אומר שיש את זה הרבה ואנחנו שותקים עוברים הלאה כי לך תמצא ת'תיק או

את האוטו וממשיכים על סדר היום.

אולי שורש הבעיה בעצם זה בממשלה שמפקירה את הנרקומנים ברחובות, את הסודנים

זרוקים ומתעסקים בפשיעה כי אין להם מקצוע שפה אוכל או משהו אז הם ניהיים קרמינלים כי ככה

הם יודעים מהארץ שלהם ואנחנו מפחדים לסמוך מפחדים לתת אמון באנשים הסודנים למשל חיים

בתל-אביב איזה 40 50 איש בדירת 3 חדרים וכל אחד משלם איזה 400 שקל וכשלמישהו זה מכניס

כסף מה איכפת? בסופו של יום הוא לא ישן איתם באותו דירה אז הוא לא מפחד לצאת בלילה בזמן

ששכונת התקווה או אזורים מהסוג הזה ששם נמצאים הסודנים שותים משתכרים, דוקרים, רבים

מכות ואפילו שוטרים לפעמים לא משתלטים עליהם או שפשוט גם הם יודעים שזה חמולות הם

טריליונים כמו ג'וקים השתלטת על 1 יבואו עוד 40. בלאגן.

ואין פתרונות ואנשים נעשים צרי עין וסליחה על הביטוי כל אחד דואג לתחת של עצמו ובמדינה שלנו

זה נראה שזה בצדק ככה אתה חייב לחיות עם לא יטפסו עלייך האם ככה אנחנו רוצים לחיות?

האחד שעוזר לשני לדפוק ת'שלישי? ככה נצליח?

מה עם טיפת נאיביות האהבה מה שהיה פעם? הרי אומרים שזה היה עולם הרבה יותר יפה פעם לא?

אנחנו חיים בעידן כה מתקדם אם אנחנו רוצים לדבר עם חבר יש לנו פייסבוק, פלאפון, טלפון,

אימייל, סקייפ ועוד מיליון דברים ודרכים אבל דווקא עם כל הטכנולוגיה הזאת אנחנו הכי רחוקים

אחד מהשני.

מי יצא פעם אחרונה לשדות להריח פרחים? גם אני לא! לפחות לא שאני זוכרת בתקופה האחרונה,

מי יתנתק מהטכנולוגיה לגמרי ליום שלם וישב בטבע ויתחבר לבריאה לאוויר לרוחניות שבו? גם אני

לא אני בטוחה שרובכם לא. אתם בטח בשלב זה חושבים שהשתגעתי אבל זה שאלות שפשוט

צפות מתוכי משהו בתוכי צועק לעצור לנשום ולהגיד רגע בוא ניהיה אנשים יותר טובים בואו נתחבר

לשורשים לאהבת הבריאה לאנשים מסביבנו, נאהב את כל המתנות שהעניקו לנו בעולם הזה.

(ואני לא מדברת על אייפון או מחשב נייד אוקיי?!) בוא נפרוץ גבולות שום דבר לא עוצר אותנו מלבד

אנו עצמנו שבטוחים ממיליון סיבות שלא צריך וזה לא הזמן ובלה בלה בלה בלה.... בוא נעשה צעד

נשנה משהו בתוכנו נכניס עוד מקום בלב לסביבה לצומח, לחי, לאדם.

מי יודע מה היה איתי אם לא משהו בתוכי זעק ועובדה שעברתי איזה שהוא שינוי בחיי (התשמשתי בסמים ונגמלתי)

אני רוצה להרחיק גבולות לזנק למרומים לצעוק, לצחוק בקום רם, לבכות מאושר, לחבק, לחוש,

לאהוב, להיות נאהבת, להעניק, להצחיק, לחזק, לעזור.

אז אני בטוחה שהראייה על העולם תשתנה ונראה אותו עולם הרבה יותר ורוד השינוי מתחיל בכל

אחד ואחד מאיתנו ועוזר ליצור משהו יפייפה בעולם שמלחמות ופשע זה כמעט ועיניין בשגרה אחוזי

הפשיעה יירדו והכי חשובים יהיה שלום בין אנשים, אהבה זה המפתח לפתוח איזה פתח קטן אצלכם לשינוי,

כל אהבה עם זה לאלוהים, עם זה למדינה, עם זה לשכן, לחבר/ה, או לצמח שאני מטפל בו בתשומת לב רבה.

 

 

 

משאלתי היא שאולי הצלחתי לגעת בלב אחד מכם אנשים ולשלוח אליו את אהבתי

אולי הצלחתי לשנות משהו קטן, כל הדברים הגדולים התחילו מצעד אחד קטן לא?!

תמיד תחייכו אנשים אהובים ותדעו שבישביל אפילו בן אדם אחד בעולם אתם דבר מאוד יקר ערך!

נכתב על ידי צמר , 18/8/2011 00:16  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  צמר

מין: נקבה

תמונה




547
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , מוסדות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצמר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צמר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ