לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בן: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2014

הדיכאון שברגישות


ממתין לאוטובוס.

נבלע.

הכביש עמוס וסואן משאיות עוצרות את התנועה.

 

אנשים מסתכלים, אך זה לא חשוב לי.

גברים בטעם שלי , לא מסתכלים עלי.

הסיכוי אפסי בכלל למצוא מישהו.

 

נבלע בין ההמון, בין הרעש, בין הפחדים, בין האנשים.

עד שאני מתנתק.

מפסיק לשמוע.

מפסיקים לקרוא אותי. ליראות אותי.

לדעת מה אני רוצה.

 

מפסיק להבין מה אני רוצה,

לא מסוגל עוד,

לרעש של העיר הבלתי פוסקות.

 

לאמא שצורחת על הילדה שלה בקולי קולות.

לאישה שמשחררת את הכלב שלה ליד כביש.

 

ומתנתק.

מסתכל בעצמי,

וחושב, וחושב...

 

חושב על העולם,

חושב דברים מטופשים,

ולפעמים חושב דברים בלי תוכן.

 

לא כאן ,

לא נמצא.

 

הודעה בווטס אפ התקבלה.

הודעת חולין ללא תוכן, הודעה ללא עומק,

שתפקידה רק להיות שם, רק להראות נוכחות של אותו בן אדם,

שלא פה באמת בשבילי.

 

והחוסר רצון הזה של האנשים להיפגש

או אפילו לעבור לשיחת טלפון,

והתקיעות הזאת בווטס אפ, הניסיון לנהל שיחות עמוקות - קרות וריקות

דרך הווטס אפ. לא צולח.

 

וחוזר לעולם, האוטובוס מגיע.

עולה לאוטובוס, שומע את הנהג מתייחס בחוסר סבלנות וכועס.

שוב מתפלא איך הנהג מסוגל גם לנהוג וגם באותו הזמן להטעין לי את הרב קו בכסף

ולתת לי עודף.

 

 

שומע מאחורה חייל שקורא לחבר שלו אחי שוב ושוב, ושוב, ושוב , וזה צורם לי.

 

מצידי תיירים גרמניים, שמתלהבים מהעיר.

 

מאחורי אני שומע גבר מאיים על מישהו בטלפון "אתה לא יודע מי אני, מה אני יכול לעשות".

וכולי מרגיש בחילה .

 

במושבים הקדמיים שומע חבר אומר לחברים שלו, שכנראה קבע איתם והבריזו לו "אתה בן ###..... אבל שתדע לך אתה בן ####"

 

שוב הרעשים לא נותנים לי מרגוע סוחפים אותי לתוך מערבולת אין סופית שמסתובבת כמו הר געש שכל הזמן מתפרץ, ומתפרץ ושורף ,ולא עוצר , לא נח, לא רגוע .

רעש שלילי.

 

רוצה להתנתק,

שוב חושב ...

מדמיין את המפגש האחרון שלי עם בנים.

למה לא הצלחתי, מה אני לא עושה מספיק טוב,

משחזר כל צעד וצעד שעשיתי ועדיין נשאר עם אותה תשובה.

 

 

ומסיים לשמוע מוזיקה.

שומע את נהג האוטובוס מדבר עם אשתו על ענייני בריאות אישיים שלה.

מרגיש כאילו אין פרטיות בעולם הזה.

 

מדמיין את עצמי בעיר אחרת, שקטה יותר,

רחוק מהכל .

 

 

בלי זוגיות, בלי אהבה, ועדיין עם תקווה, שהרגע הזה יבוא

ויהיה לי מישהו.

 

מגיע ליעד שלי וחוזר לשמוע את הרעש של אנשים צופרים אחד על השני בגסות, את הצעקות,

נזכר בנהג ההוא שירק על האוטו שלי בגלל שנסענו לאט מידי לפני כמה זמן.

 

ואולי אני צריך לדעת, לא לקחת את הכל אישי, לא להיות רגיש כל כך.

אבל אם אני רגיש איך אני יכול להיות לא רגיש.

 

נכתב על ידי , 22/3/2014 21:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOUTסיידר - Gay אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על OUTסיידר - Gay ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ