לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בן: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2015

מלחמה של התשה


יום הולדת, עצוב.
בסך הכל יותר לא טוב מטוב.
אני מרגיש לפעמים לבד, חסר אמונה. מה המשמעות? כל הנסיונות שאני עושה לא מניבים תוצאות,
תוצאות עקומות. מבולבל ולא יודע לאן לגשת לאן ללכת.
מרגיש לבד, מרוקן מרגשות אהבה לאחרים. עם פנטזיות על האחד שלפעמים עולות ומהר נעלמות.
תהיות על העוור. אני לא יודע למה אני נימשך. אבל אני יודע למה אני לא.
לא אני לא רוצה להיפגש עם בן אדם שאף פעם לא דיברתי איתו לסקס.
זה מוזר, צריך לדבר קודם, להכיר לשמוע את הבן אדם. לראות איזה תמונת אופי עומדת מולך.
אני לא כמו כולם. לא אני לא כמו ההדר ההמוני שהולך אחרי הסטוצים.
אני צריך לקבל את זה שאני טיפוס יותר רגיש.
שלא הולך בזרם. אף פעם. לא הולך עם החברה.
רואה את הדברים שונה ממנה. ונוטה לתחושת הלבד.
נלחם כדי להתאים את עצמי שוב ושוב לסיטואציות חברתיות
לדבר על הא ודא .
לרצות. אני מספיק טוב בשבילכם?
פנטזיות עולות פנטזיות הולכות.  אני רוצה לפרוץ 
נימאס לי מתהליכים, תהליכים כל כך מורכבים.
תהליכים כל כך קשים כל כך מלאים בחוסר ודאות
מלאי כישלון, אשמה. אני רוצה לעשות. רוצה ליצור
רוצה להצליח וגם לאהוב, אני רוצה את המקום שלי.
איפה הוא?
הוא נעלם. בין ההמון, בין האנשים שפגעו בי, בין הרעשים ברחוב.
לקחו את נשמתי והוציאו ממנה וריסקו כל טוב שבה, גיחכו עליה.
כל פיסה נכונה הם לקחו ושברו. ביטחון? בעולם כל כך תחרותי
כל אחד ישמח שלאחר לא יהיה ביטחון.
לצפצף. לחזק את עצמי.
אנשים. אנשים אנשים. אם לא אתם אז מה בכלל.
התשתם, עייפתם אני מחפש , וחוזר לאותו מקום.
נימאס לי לרדוף אחריכם נמאס לי לפנות אליכם.
תזכרו בי. אני כאן.
נכתב על ידי , 26/1/2015 11:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני הומו ובא לי לקטר על זה


סליחה באמת, שכל פעם שאני מוציא מילה שלילית אני מקבל תגובות של:

אתה לא מקבל את עצמך

יש שלב שצריך לעבור שעוד לא עברת

אתה צעיר

 

אז הרשו לי לספר לכם, עברתי הרבה שלבים.

 

ואולי אתם טועים. אתם מונעים מעצמכם להרגיש רע,

אתם מונעים מעצמכם להוציא ולבטא את התסכול והכאב.

אתם מתעלמים ממנו. אסור לכם לחשוב עליו.

הולכים ברוח החברה בלי לעצור ולשאול את עצמכם: למה, מה החוקים, מה אני עושה כמו כולם, האם החוקים האלה נכונים?

 

האם  זה נכון לשבת כל היום ולהעלאות תמונות: אוכלים, במועדון , קונים נעליים חדשות?

הרי הכל חומרי,  כביכול מנסה לגרום לנו להיות מאושרים, לשמר את חווית הילדות שבה קנו לנו מתנות והיינו "מאושרים" מכך.

 לשם כך העולם מתכוון - דרך חומריות שאמורה לספק לנו אושר?

 

אבל אני מרשה לעצמי.

ובנושא אחר, כן יש הרבה כאב.

יותר ויותר אני שומע ויודע שהחברה שלנו מורכבת מהדרך הפשוטה להרכיב ילדים.

אנשים גדלים להתחתן וגדלים להוליד ילדים זה מה שרווח בחברה, האהבה לתינוקות למסגרת החיים.

יש הורים שהם כבר בגיל שלי, ואו..

ומי שלא עומד בתלם?

 

מטבע הדברים יותר קשה לו להשתלב בחברה, להתחבר כי הוא שונה.

ואני ?

כואב לי שלא אנהל חיים נורמטיביים .

אני שואל את עצמי הרבה פעמים למה אני בעולם הזה,

כמה קשה יהיה להגיע להמשכיות, ילדים, אם בכלל אצליח להגיע לזה,

אולי אצטרך להשיג הרבה כסף בשביל זה.

איך אשיג בכלל כל כך הרבה כסף

זה מה שאני באמת רוצה?

כל המחשבות האלה עושות לי רע.

 

קשה לי למצוא דייטים או אפילו אהבה.

אני מתחיל לשכוח שקיימת אהבה .

עצוב

 

נכתב על ידי , 3/1/2015 08:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOUTסיידר - Gay אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על OUTסיידר - Gay ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ