לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרויקט יונה


מסע בעקבות פירורי הלחם שהשאירה אחריה יונה שפירא - פעילה פוליטית, אסירה בגולאגים הסטאליניסטיים וסבתא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2011

נולדה לנו משפחה


הפוסט הזה מחכה להכתב כבר שלושה שבועות. המחקר הקטן של אמא ושלי פתאום קיבל תפנית מפתיעה, שבהחלט דורשת עדכון נלהב כאן בבלוג. אבל דווקא בגלל גודל הגילוי, ובגלל החשש שאולי איפשהו טעינו בדרך, והכל טעות אחת גדולה, תקף אותי קפאון. גם העובדה ש"פרויקט יונה", המחקר שלנו והבלוג הקטנצ'יק הזה שמלווה אותו, שלא באמת נכתב כדי שמישהו יקרא אותו, פתאום נוגע גם לאנשים אחרים, אמיתיים, חיים, שאפילו יודעים לקרוא עברית, לא תורמת לתחושת הקלילות שבכתיבת הפוסט.

 

אבל בכל זאת, כנראה שלא טעינו בדרך, והגילוי הוא אכן אמיתי, ולכן אניח את חששותיי בצד, ואספר את הסיפור.

 

עם קבלת המסמכים מהקג"ב בעניין המעצר של יונה על ידי הקג"ב, לפני כמה חודשים, קיבלנו שני פרטים ביוגרפים חשובים עליה – שהיא ילידת ברודי, ושלאמא שלה קראו גולדה. את שם אביה, הרץ, ידענו עוד קודם, וזאת משום שברוסיה נקראים בנוסף לשם הפרטי ולשם המשפחה גם לפי שם האב והיא תמיד נקראה יונה גרציבנה שפירא. (אם אתם תוהים איך הרץ הפך לגרץ, תשאלו את הרוסים למה הם קוראים להמבורגר "גמבורגר", ולמה לא חשובה להם היגיינה של הגוף אלא "גיגיינה").

 

יחד עם זאת, רק כאשר קיבלנו את המסמכים הנוספים מהקומינטרן, שכללו גם אוטוביוגרפיה קצרה, פתאום באמת חשבתי על כך שהיא לא צצה לעולם משום מקום, אלא שבעצם וודאי היתה לה גם משפחה. פתאום דמויות ההורים העלומות "הרץ" ו"גולדה" קיבלו פנים. גילינו שהרץ היה סוחר נודד, שערק מהצבא במלחמת העולם הראשונה, ושגולדה עבדה כתופרת. אפשר כבר לצייר משהו בראש.

 

ואז חשבתי שאם כך, יתכן שאותם שני הורים, תושבי מזרח אירופה, סיימו את חייהם באותה צורה כמו שישה מיליון יהודים אחרים, ושאולי כדאי לבדוק זאת בארכיון המרכזי לנושאים אלו, יד ושם. אולי ניתן יהיה למצוא איזכור שלהם באיזו רשימה שמית של נרצחים.

 

חיפשתי שם את השמות שפירא הרץ, ושפירא גולדה, ובאופן מפתיע, עלו שני דפי עד. אחד של גולדה שפירא, בת ליששכר בר ורוזה שיקלר, נשואה לנפתלי הרץ, ואחד של נפתלי הרץ, בן לפישל וחיה שפירא, נשוי לגולדה ואב לארבעה ילדים. שניהם מברודי.




 

לא ברור מאיפה פתאום הגיע ה"נפתלי" הזה, אבל אני יודעת שהיה מקובל באותה תקופה להחזיק בשני שמות, אחד יהודי מובהק והשני יותר לועזי, כך שאם נניח את הפרט החורג הזה בצד, נראה שכל הפרטים האחרים מסתדרים.

 

הפרט הכי משמעותי בדפי העדות היה בסעיף הזהות של נותן העדות. בשני הדפים היה כתוב שנותן העדות הוא אדם בשם שמחה שיקלר, - בנם של הנרצחים, המתגורר בארץ, בחיפה. חיפוש אחר דפי עד נוספים שאותו שמחה שיקלר כתב העלה עוד כמה שמות: משה וינטה, אח ואחות, ושלושה ילדים בשם אברהם, יצחק ויעקב (זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב), בניו של משה.

 

פתאום נוצר עץ משפחה שלם – להרץ (נפתלי) ולגולדה היו ארבעה ילדים: השניים הראשונים הם משה וינטה שנרצחו בשואה, השלישי הוא שמחה שנתן את העדות, אבל הרביעי או הרביעית אינם מוזכרים בדפי העדות וזהותם לא ידועה. יכול להיות שזוהי יונה?

 

כדי לבדוק את ההשערה הזו, חשבנו לפנות לצאצאיו של נותן העדות, שמן הסתם כבר אינו בין החיים.  אמא שלי כבר היתה בדרך אלי, כדי שאראה לה את דפי העדות ובדקות הספורות להגעתה הספקתי כבר למצוא בחיפוש קצר ויעיל בגרסה (הלא ממש חוקית) של מרשם האוכלוסין את בנו ונכדתו של שמחה שיקלר, את כתובתם בחיפה ואת מספרי הטלפון שלהם.

 

בערך דקה אחרי שאמא שלי הגיעה כבר הרמנו אליהם טלפון. החלטנו להתחיל עם הנכדה. בהתרגשות רבה חייגנו את המספר ואחרי כמה צלצולים ענתה הנכדה. אמא שלי התנצלה על ההפרעה ושאלה בחשש האם יכול להיות שלסבא שלה, שמחה, היתה אחות בשם יונה. זו היתה שיחה די מוזרה, אני מניחה שלא בכל יום בנאדם מקבל פניות בנוגע להיסטוריה המשפחתית שלו. הנכדה לא ידעה לענות, אבל הציעה שנדבר עם אביה, שוודאי ידע יותר פרטים.

 

התקשרנו אל האב, שבינתיים כבר שמע על כך מבתו, והשיחה איתו היתה מגומגמת ומרגשת, בין שני אנשים מבוגרים, זרים, שבודקים האם יכול להיות שהם קרובי משפחה. אמא שלי שאלה האם היתה לו דודה בשם יונה. הוא לא זכר את השם, אבל זכר שאביו סיפר לו על אחות שהיתה לו, שעלתה לפלשתינה ואחר כך היגרה לברה"מ. הוא גם החל לומר ש"היא היתה...." ואז נעצר. ראיתי את המתח נבנה בפניה של אמא שלי, כאילו היא יודעת מה הוא הולך לומר. אחרי כמה שניות הוא השלים את המשפט - "והיא היתה....קומוניסטית".

 

הפרט הקטן ולכאורה שולי הזה על האורינטציה הפוליטית של הדודה חתם את הזיהוי סופית. כל האסימונים נפלו למקומם, ונולדה ההכרה החדשה – יונה בכל זאת לא נולדה מהים. היתה לה משפחה, שחלקה נרצחה בשואה, וחלקה היתה כאן בארץ. ולאמא שלי יש בן דוד, חי, שהיה כאן בארץ כל השנים האלו, ועוד בת דודה שנפטרה למרבה הצער ממש לא מזמן. לשניהם גם יש בנות, ואפילו נכדים. עץ משפחה שלם נולד פתאום.

 

תהינו מדוע שם המשפחה של שמחה היה שיקלר ולא שפירא כמו הוריו, והבן (אני כותבת "הבן" ולא מפרטת את שמו כי לא נעים לי לחשוף באינטרנט שמות של אנשים חיים) ענה ששמחה החליף את שם משפחתו כדי להסתתר מהבריטים בזמן שנלחם כאן כרוויזיוניסט. פרט נוסף שעלה בשיחה הוא שלמעשה הם היו חמישה אחים ולא ארבעה כפי שהיה כתוב בדף העד, ושהיה עוד אח נוסף בשם גדליה, אשר היגר לארה"ב.

 

אז יש לנו שני אחים שנרצחו בשואה, אח אחד שנסע לאמריקה, אח אחד רוויזיוניסט-בית"ריסט, ואחות אחת קומיניסטית. ממש הסיפור של העם היהודי בזעיר אנפין.

 

-

 

אמא שלי שלחה כאות תודה מייל לארכיון יד ושם, וסיפרה להם שבזכות הפרויקט תיעוד שלהם היא מצאה קרובים חיים. אני זלזלתי במייל הזה ואמרתי לה שבטח יש להם מאות סיפורים כאלו, אבל הם החזירו לה תשובה נלהבת מהר מאוד ואמרו שהם רואים בסיפור הזה עוד הוכחה לחשיבות כתיבת דפי עדות על קורבנות שואה. הם התלהבו כל כך עד שהם החליטו לקחת על עצמם את הפרויקט והזמינו את כולנו להפגש לראשונה אצלם בירושלים, אולי אפילו בנוכחות תקשורת. הם כל כך רציניים ששלחו לנו ממש לו"ז מפורט, עם זמן לקבלת פנים, זמן להפסקה וזמן להעמקת הכרות. אז באחד עשרה ושלושים בבוקר ה-21 לאפריל, בככר גטו ורשה ביד ושם, תפגשנה שתי משפחות שגרות במרחק שעה נסיעה אחת מהשניה, אך עד לפני שלושה שבועות לא ידעו בכלל זו על קיומה של זו.

נכתב על ידי , 11/4/2011 21:17   בקטגוריות פרויקט יונה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: זכרון והנצחה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא. תמיר שפירא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א. תמיר שפירא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ