בלי צנזורה.

שוב.

פקחתי את העיניים והיו מעליי הרבה ראשים.

עד מתי?

מצד אחד אני מרגישה הקלה,

מצד שני אני מתגעגעת למלא דברים.

מצד אחד אני לא שמה עליך, כי אתה כלום ומי אתה בכלל,

מצד שני, אני כל כך מכבדת אותך.

מצד אחד אני חושבת עליך המון,

מצד שני אני בחיים לא אעשה את הצעד וארים צילצול.

בא לי מישהו שיעשה לי פרפרים בבטן.

בא לי להשתחרר ולעשות מהפך חיצוני. (אני יפה עכשיו והעוד 4 חודשים אהיה הרבה יותר יפה).

בא לי להשתגע.

אני היפראקטיבית והשעה 12 וחצי בלילה אני במיטה ואני לא מצליחה להרדם.

מתפוצץ. לי. המוח.

אני שוקעת במיטה,

בחלומות מתוקים עליך.

מתקשה להפרד מהריח שלך שנדבק אליי ומסרב לרדת.

כל כך הרבה דמעות יורדות לי על הלחי.

זאת הייתה אחת השיחות הכי עצובות שהיו לי בחיים.

יפה שלי, אני אתגעגע.

אבל זה הדבר הנכון לשנינו.