לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מטבחונט. הבלוג של דפני - מתכונים, סיפורים ועוד


המקום הקטן שלי סביב ובתוך האהבה שלי למטבח. מתכונים השזורים בסיפורים מהחיים. חוויות והמלצות על כל מה שנעים וטעים. טעמים וריחות עם קמצוץ געגועים לטעם של פעם וטאץ´ עכשווי

Avatarכינוי:  מטבחונט - הבלוג של דפני - מתכונים, סיפורים ועוד





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

11/2012

איך הייתי מאסטר שף ליום אחד...


בסוף השבוע האחרון הייתי בעיתון.

כן. אני וגם עצמי בגליון סוף שבוע של עיתון מעריב.

ואם להאמין לכל מה שכתוב שם, אז הרי שאני בשנות הארבעים לחיי, בשלנית חובבת ובעלת בלוג פופולרי,

שביחד עם עוד שלושה בלוגרים בולטים מסצינת האוכל הישראלית הגענו לאולפני קשת שבנווה אילן והפכנו

למאסטר שף ליום אחד.

אפשר לומר שהפרסום בעתון הוא די אחד מפסגות הקריירה שלי מבחינת הפעילות שלי בבלוג, והפעם הראשונה שהמילים

שלי הודפסו על נייר במקום להיות מוצגים על ידי לחיצת אנטר לבלוג הקרוב למקום מגוריי. כל עוד שכן, בא בעקבות

החוויה המיוחדת במינה שעברתי ביום הזה.

יש משהו שקט מאד במילים שלך שעוברות לעיתון. אין תגובות. אף אחד לא כותב לך בזה אותו הרגע שהמתכון מזכיר

לו את בית אבא, או שהוא רץ להכין כי עכשיו הוא כבר רעב.

אף אחד לא עושה לייק ומצד שני גם אין תלונות.

יש משהו קצר מאד במילים שלך שעוברות לעיתון. הוקצבתי ל-400 מילה. רק הפתיחה עלתה לי 550 מילים ולאחר קיצוצים

הגשתי 480. העורכים כבר קיצצו את השאר.

אז, הנני כאן. חזרתי למקומי הטבעי. כאן אין לי הקצבה לא למילים ולא לתמונות, ותכלס, אני יכולה לפטפט

את נשמתי לבורא עד שימאס לכם לקרוא.

אז, הנני כאן. עם הגירסה המלאה. כל התמונות, כל החוויות, כל הסיפורים וכמובן המתכון.

שקט, מתחילים.

צילום התמונות: רועי ברקוביץ, מיטל גלאם ואני.

 

 

גם אני מאסטר שף!

אז נכון, אולי לא הזלתי דמעות למראה סופלה שצנח לנגד עיניו ההמומות של אייל שני, אך כאמא לשלושה ילדים

אניני טעם, אני משתדלת להמציא את עצמי כל פעם מחדש במטבח הביתי שלי, ולספק מטעמים מגוונים שיתאימו

לחיכם הערב של חבר השופטים המהולל.

הם אולי לא למדו בשום אקדמיה קולינרית, אך יכולים לזהות באופן מוחלט כל גרגיר מלח מיותר, יצקצקו בלשונם

על רוטב שלא הוסמך כראוי, ויהללו את שהצליח לעבור את לשונם המעודנת בשלום.

כחובבת בישול, שמחתי מאד לשמוע על עלייתה לאוויר של מאסטר שף.

בעונה הראשונה אפילו שקלתי ללכת ולהתמודד, אך כשצפיתי בתכנית, ברכתי את ההחלטה להמשיך ולבשל בבית.

חשתי שהלחץ והאינטנסיביות המוטלים על המתמודדים, גדולים מדי עבורי והעדפתי לצפות בהם מהכורסא הנוחה שלי,

כשהם מתפתלים, מזיעים, בוכים ומתרגשים.

 

 

בעונה השניה, כבר לקחתי את התחביב שלי צעד קדימה. הכרזתי על עצמי כמאסטר שף בבעלות עצמית.

מתמודדת בבלוגספרה הקולינרית, בלי לחץ ובלי משימות היסטריות, כשעל כל מתכון חדש שאני משחררת יש חבר שופטים

המחמיא, מעיר, ובעיקר נהנה. מטבחונט הפך לבלוג שאנשים אוהבים.

התערותי החצי מקצועית בעולם הקולינרי, מפגישה אותי לעתים עם חברים מוכשרים יוצאי התכנית, והמסקנה הנחרצת

שהגעתי אליה היא - שמאסטר שף מקצר הליכים. אם יש לך את זה, חובת ההוכחה היא עליך.

ברדת המסך, אם אתה באמת מוכשר, אתה תצליח למנף את הפרסום וההצלחה קדימה. 

אם הגעת לתכנית כגימיק, כנראה שתישאר ככזה.

ודווקא משום כך אני ממשיכה לחטוא לפעמים במחשבה שאולי כן ללכת ולהתמודד.

הדרך להפוך את התחביב שלי למקצוע, כך נראה לי,  תהיה עבורי הרבה יותר קצרה אם תעבור קודם באולפנים.

בדיוק בכדי להבין פעם אחת ולתמיד מה זה מאסטר שף, הגיעה ההזמנה ממנהלות דף הפייסבוק של

"I LOVE FOOD" לאירוע בלוגרים באולפני התכנית שמטרתו להפוך אותנו, הבלוגרים, למתמודדים ליום אחד.

שמחתי מאד לקבל את ההזמנה הזו. סוג של חלום קטן שהתגשם. גם אוכל לראות מקרוב איך ההרגשה באמת

להיות מתמודד במאסטר שף ומצד שני - זה רק בכאילו. בסופו של היום אצעד לי בעצמי לכיוון הדלת הביתה.

 

 

נרגשים , מי יותר (אני) ומי פחות (לא אלשין), הגענו לאולפני קשת ועוד לפני שהגענו לאולפן המשימה

נלקחנו לאולפן האמיתי בו עסקו כמאה איש בהכנות נמרצות לפריים הבא של צילומי התכנית.

מודה ומתוודה, התנהגתי כאחרונת הגרופיות. כמעט תלשתי שיערות למראה אייל שני שישב לו נונשלנט

על כסא ונשם אוויר צח, וכשרותי (והמעטפה) חלפה על פניי, לא היה חסר הרבה שהייתי קופצת עליה,

לחתימה. 

ממש בושה של בלוגרית. תתאפסי על עצמך אישה.

משם נלקחנו כלאחר כבוד לאולפן נוסף שהיה העתק כמעט מושלם של אולפן מאסטר שף המקורי.

כל בלוגר קיבל עמדת בישול הכוללת כיריים, תנור וארגז הפתעות שעוד לפני שנתפח, כבר היה סיבה מצויינת עבורי

להכנס לפניקה. עוד בבית סירבתי לתת למוחי להכנע לתסריטים של מה שאני הולכת לבשל שם כי ידעתי

שאני הולכת לסוג של מבחן "אנסין" שאליו אין אפשרות להתכונן. העדפתי להתמודד עם גורם ההפתעה.

אך כשמבטי פגש את הקופסא כבר התחילו סרטים לרוץ לי בראש.

 

 

מעבר לעמדת הבישול שכל אחד מאיתנו קיבל, עמדו לרשותנו מקררים עמוסים בכל סוגי הבשר והדגים שרק

אפשר לרצות. מכל הגושים הענקיים האלו, תפסו את מבטי שתי חתיכות קטנות של פרגיות שהיו מונחות

בפינה. אנחנו עוד נשוב אליהן...

 

 

 

והנה הגיע הרגע. צוות השופטים נכנסו לחדר במלוא הדרם.

אייל שני אהובי, חיים כהן בעל העיניים הטובות, מיכל אנסקי שהיתה נראית כמו בובת ברבי בגודל טבעי

ויונתן רושפלד שכנראה החליט שהוא לא נראה מספיק קשוח והחליט לגדל זקן.

"בלוגרים יקרים", אמר חיים כהן, "תתחילו לבשל".

 

 

זהו. הגיע הרגע. קופסת ההפתעות נפתחה והנה חשכו עיניי. 

חציל, בצל, עגבניות (נו, איך לא?), ביצים, תפוחי עץ, בננות, פטרוזיליה, חמאה, קמח, זיתים, שוקולד, 

טחינה, סילאן ופיסטוקים.

נו, לך תכין מזה ארוחה.

לקחתי נשימה עמוקה ובליל של אלף רעיונות שטף את ראשי. דבר ראשון רצתי וחטפתי את הפרגיות לפני

שמישהו אחר ישים עליהן עין. פרגיות זה חומר גלם מוכר במטבח שלי ורציתי להרגיש במקום בטוח.

לאט לאט התחלתי לפרק את הקופסא לגורמים ולפתע התבהר לי כי יש כאן מוצרים שאני עובדת איתם

באופן שוטף. חציל. טחינה. סילאן. פיסטוק ויוגורט עזים. לאט לאט נתגבשה דעתי מה אני הולכת לעשות.

התלבטות קלה היתה לי בנושא הכשרות. ביום יום שלי ובביתי הפרטי אני אף פעם לא מבשלת בשר עם חלב.

בארוחות בחוץ אני עוד יכולה להרשות להעצמי להקל ראש מדי פעם בנושא זה, אך אין מצב שבבית אני מערבבת

בינהם. יחד עם זאת, זכרתי היטב שבתכנית אין כל הגבלת כשרות ולקחתי החלטה שהפעם אעשה

עם עצמי וועדת חריגים וכן אקריב את נושא הכשרות עבור המנה הכי טובה שאני יכולה לייצר בתנאים האלה.

מרגע שהתגבשו בראשי שתי ההחלטות הללו - התחלתי במשימה.

 

 

החציל נכנס לתנור, נאפה ורוקן מתוכנו. קמח וחמאה עובדו לפירורים והפכו לקלתית בצק נימוחה.

פרגיות נקצצו וקורמלו וקיבלו אליהן באהבה פיסטוקים קלויים.

הטחינה הגולמית עובדה לרוטב ובהיעדר לימון הוחלט להוסיף לתוכה את יוגורט העזים החמצמץ.

וכך, אט אט הלכה ונרקמה מול עיניי מנה חדשה.

בין לבין הצחיק אותנו בטירוף שי פרץ מחדשות הבידור, שזלל את כל השוקולד מהעמדה שלי

ולא הפסיק להתלוצץ על המילה "קלתית" ששמע ממני.

 

 

 

 

הגיע זמן הצילחות.

קלתית בצק הנימוחה קיבלה לתוכה את המצע הרך של החציל השרוף, עליו הנחתי את מלית הפרגיות המקורמלות

עם הפיסטוקים ולעיטור הוזלפה טחינת היוגורט הנהדרת.

זהו. זמן מנוחה קלה. המנה שלי נחה וגם אני איתה ושתינו מחכות לשופטים בלב פועם ובנשימה עצורה.

 

 

אייל שני, אותו אני מעריצה שלא בסתר, ניגש אל העמדה שלי וטעם:

"ובכן... יש פה שפה חדשה...." "שילוב של מירקמים.. על בצק חולי מעודן..." טוב. אני כבר מתעלפת פה.

מה זה אומר? טעים לך או לא! "מנה מקסימה", סיכם.

פףףףף. מקסימה! אייל שני אמר שהמנה שלי מקסימה!

ועוד עם התנועה האייל שנית שלו עם היד! כמעט התעלפתי.

 

 

אחריו טעמו מיכל שנעצה בי מבט מסתורי, ורושפלד שנתן הערה בונה בנוגע לסוכר בבצק וזהו. נגמר הערב,

אני מותשת ומאושרת ולא רוצה לחזור הביתה. אני יודעת שהערב הזה היה טעימה קלה בלבד של מה שהמתמודדים

בתכנית צריכים לעבור ואני מצדיעה להם על כך, אך אני אהבתי את הטעימה הזו. ונראה, אולי בעונה הבאה...

 

 



והנה תמונה קבוצתית עם כל הנושאים במלאכה ואחראים לאחד הערבים המקסימים והיותר מאושרים בחיי:

מימין לשמאל: הבלוגרים עפר מאוכל אמיתי ומאיר מביסטייל, צוות השופטים, אני, רחל מבישול בזול.

יושבים מימין: מור ממורקייק, טל מטולטולים, דיוויד אהרונוביץ, כתב מאקו שגם כתב על המשימה שלו והזכיר

אותי בכתבה, ושי פרץ מחדשות הבידור, שאת הסירטון המצחיק שלו על הערב הזה תוכלו לראות כאן

 

 

וכמובן, התודה הגדולה מכולן, למיטל וענבל מ- I LOVE FOOD  דף הפייסבוק שהולך והופך להיות הדבר

החם ביותר בתחום האוכל בפייסבוק. תודה על הארגון המופתי, הפעילות המדהימה שאין קודם לה ועל כך

שבחרתן בי להשתתף בחוויה הנהדרת הזו. שאפו לשתיכן.

ולמי שלא זוכר, אזכיר רק שמאסטר שף משודרת מדי ראשון ושלישי בשעה 21:00 בערוץ 2, קשת.

 

 

ועכשיו למתכון:

למי שמעדיף את הגירסה הכשרה רשמתי בסוגריים את ההמרה.

 

 

פאי פרגיות ופיסטוקים


החומרים לבצק:


2 כוסות קמח

150 גרם חמאה קרה (או  מחמאה. שזו מרגרינה בטעם חמאה)

חצי כפית מלח

חצי כפית סוכר

1 חלמון ביצה

2 כפות מים קרים

 

החומרים למלית:

שמן זית

1 חציל

200 גרם בשר פרגיות חתוך לקוביות

1 בצל קצוץ

2 שיני שום כתוש

1/2 כוס פיסטוקים קצוצים גס וקלויים במעט שמן זית במחבת

1 כף סילאן

מלח, פלפל

 

החומרים לטחינת היוגורט:

חצי כוס טחינה גולמית

רבע כוס יוגורט עזים (במקום היוגורט ניתן להוסיף שתי כפות של מיץ לימון טרי)

1 כפית סילאן

מעט מלח

מים בהתאם לצורך

 

אופן ההכנה:

מעבדים במעבד מזון את כל החומרים בפולסים קצרים עד שהבצק הופך פירורי ודביק.

מרדדים את הבצק בעזרת הידיים על תבנית לפאי בגודל 24 כולל שוליים.

דוקרים את הבצק במזלג בכמה מקומות ומכניסים למקפיא לחצי שעה.

לאחר הקירור, אופים בחום של 170 מעלות כ-10 דקות עד להזהבה.

מצננים ומסירים מהתבנית בזהירות.

 

 

מכינים את המלית:

 מכניסים את החציל לתנור בחום גבוה ואופים עד שמתרכך.

מרוקנים את פנים החציל, מסירים גרעינים וקוצצים. מערבבים עם כפית שמן זית וטיפה מלח.

שמים בצד.

מטגנים את הבצל במעט שמן זית עד להזהבה. מוסיפים את השום הכתוש ואת הפרגיות.

ממליחים ומפלפלים. מטגנים יחד עד שהפרגיות מוכנות מבפנים. מוסיפים כף סילאן ומקרמלים. מוסיפים את הפיסטוקים,

ערבוב קצר ומסירים מהאש.

 

 

הכנת הטחינה:

מערבבים יחד את כל החומרים חוץ מהמים, לתערובת אחידה. מוסיפים כל פעם קצת מים עד לקבלת מרקם קרמי.

 

הרכבת המנה:

מניחים את הקלתית במרכז צלחת יפה, ממלאים את תחתית הקלתית בחציל השרוף.

מעל החציל מניחים את תערובת הפרגיות ומעל הכל מזליפים את הטחינה.

 

 

תם ואולי לא נשלם פרק מאסטר שף בחיי.

כרגע אני אמשיך להתכרבל לי בכורסא הנוחה מול הטלויזיה ואין ספק שלא אפספס שום פרק.

האם אשתתף בעונה הבאה? 

נחכה ונראה...

 

נכתב על ידי מטבחונט - הבלוג של דפני - מתכונים, סיפורים ועוד , 10/11/2012 16:59  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



879,215
הבלוג משוייך לקטגוריות: תחביבים , בישול
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למטבחונט - הבלוג של דפני - מתכונים, סיפורים ועוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מטבחונט - הבלוג של דפני - מתכונים, סיפורים ועוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ