יומנה של חיילת

מיום ראשון צוות תשע נוהל תחת צוות תשע עבדנו גם במקום שלהםצוזה היה סיוט לא רק שאנישונאת את הצוות ההוא אזגם להיות ולעבוד שםאבל מאז כל העינין עם גברת מכנס אני שוקלת לבקש לעבור נתחיל עם בעד א

אין לי אותה על הראש 

התחלה חדשה עם אנשים חדשים חדר חדש בקיצור הכל חדש

עולים לרוב מוקדם יותר 

לעבוד עם מר בחור

נגד

הצוותים האחרים לא כאלה ליגה 

אשר לשכוח משקם ספריה חדר כושר ועוד

מר בחור לא מודע לקיומי

אני מכורה למפקדים שלי 

שונאת את איכמנשטין 

נקשרתי רוב האנשים 

קשה אז בורחים?!

אני לא אתן לה לנצח ׃

אני לא באמת מסוגלת לעזוב הייתי בשבע יומים וכמעט התחרפנתי בכיתי לדוד שיקח אותי מששם ושלעולם לא ישים אותי שם והיום שהחזירו אותי לתשע כמעט בכיתי מהתרגשות

הבעד ונגד

מאז שכל הקשר עם גברת מכנס התפוצץ. כמו שמקסים המקסים קורא לנו את ואחותך הקטנה, כי היא נמוכה ממני. הוא ממש היה בשוק שהוא שמע שאנחנו לא מדברות. 

אני מריצה את הכל שוב ושוב במטרה להבין מה נדפק בדרך. אולי אם אני אכתוב את הכל מההתחלה הדברים יהיו לי יותר ברורים, אז אני אתחיל 

אני והיא התגייסנו לאותה הטירונות. היא התגיסה יום לפני. טירונות כלל צהלית בעובדה אני הייתי צוות 15 עם נוני החמוד והיא צוות 13 לא ממש יצא לי להכיר אותה, לפעמים היא היית זורקת הערות מפגרות שהצחיקו אותי. המפקדים היו נדיבים איתה בשעות ביציאה, כל רגע עונש אחר. 

אחר כך שתינו הגענו לשבוע המיונים, השבוע הראשון שלי בטכני. היינו באותו המיון 21 אבל הייתי עם בנות שהכרתי מהטירונות וחדשות שהכרתי באותו יום, כך ששוב לא ממש שמתי לב אליה. שלא לדבר הייתי בטכני וסבלתי מכל רגע כי המקום ההוא עושה לי רע 

ואז שתינו נבחרנו לקורס דרג א, לקורס של נועה. בהתחלה הראש שלי היה איך אני יוצאת מהדרג ומהטכני, אבל אחרי שקיבלתי את זה כי אני לא טיפוס שעושה בעיות. 

לא הייתי איתה באותו החדר וכמעט אף אחד לא אהב אותה מהקורס במיוחד הבנות שהיו איתי בחדר ואז יצא לי להכיר אותה קצת יותר וקצת לפני המשימה הראשונה שלנו בצאלים ריחמתי עליה לא הבנתי למה כולם נגדה והפכנו לחברות, הכל היה באמת בסדר, היינו מסתובבת הרבה, הולכות למכון כושר ואפילו היא הזמינה אותי לסושי מגפניקה ממש אחיות. שמילינו העדפות לבסיסים שתינו רשמו יחד רמת דוד כשגילינו ששתינו ברמת דוד ממש שמחתי 

הקורס נגמר ועברנו לשבוע סיפוח ברמת דוד למדנו קשה ועברנו את הבחינה המעשית. חזרנו לטכני, קיבלנו סיכות, נפרדנו מנועה וחזרנו לרמה. אמרנו שנבחר את אותה הטייסת וכך היה.

כשדיברתי עם הקצין הטכני לבחירת צוות מפני שפחדתי להתחיל לבד ביקשתי ממנו להיות איתה באותו הצוות והבחור זהב הזה הסכים

וכך עברו להם ארבעת החודשים הראשונים בצבא. 

אני חושבת שמשהו התחיל להדפק לקראת ה 7 חודשים שלנו בצבא.

היא טיפוס יותר מסודר ממני ומהשותפה השלישית. יום אד לא רצינו לסדר והיא התפוצצה עלינו, כמובן בהחצנה, כי אין מה לעשות היא אוהבת קהל וששומעים אותה. ולא דיברנו זמן מה והיא אפילו עברה חדר, אבל הקשר חזר בעצמו  (חשוב לצין שאת השותפה השלישית לא אהבתי בהתחלה וגם היא לא עכשיו אני אוהבת אותה ומשום מה גם גברת מכנס אוהבת אותה צביעות?)

ואז אחרי מעט זמן, ביום ראשון שהגעתי לבסיס בדיוק עליתי על סרבל יצאתי לפינת עישון לדבר עם אימא שלי (דוד יודע שאני חייבת שיחה עם אימא שאני מגיעה) היא ראתה את זה והתפוצצה ולא בגלל שאיחרתי בגלל שרבע שעה לפני זה היא היית עם הפלאפון ודוד לקח לה אותה ולי לא רק שההבדל הקטן הוא שאני הייתי בשיחה חשובה והיא היית בפייסבוק ודוד מעיר לה כל הזמן על הפלאפון

היא התחילה לדבר עלי מאחורי הגב, מילים כמו: הוא מעדיף אותה, היא לא עושה כלום, עלו לאוויר. 

הוא בדיוק ביקש ממנה לעשות משהו שאני תמיד עושה בחוץ בשמש, היא הלכה לעשרים דקות (אפילו לא) ואותי הוא הטשיב מול המחשב כמעט בפקודה לפתור משהו 

שהיא נכנסה שמעתי אותה "למה שאני יהיה בשמש והיא תיהיה במזגן רגל על רגל" למרות שאני עושה את זה כל יום וכמה פעמים. בשמש, בגשם ולמרות שהיא בוכה על כל דבר ואני עובדת ולמרות שהיא עם ידים בכיסים ואפילו לא שמה לב לזה  אבל הבלגתי. 

ואז יצאנו לטכני לשלושה שבועות, היינו באותו החדר אבל לא החלפנו מילה 

חזרנו. קיבלתי ציון גבוהה ממנה 

יום שני היא לא הרגישה טוב והלכה למרפאה לשעתיים, אני עשיתי את העבודה בכיף, בשקט, לא היה מי שיסתכל עלי עקום. 

ואז בני ביקש שאני ינפק לו משהו במחשב, שראיתי את השם שלה במנפק שאלתי איפה קראין, היא נבחה עלי קצת וסיננתי אליה שתסתום את הפה.

יצאתי לעשות עוד סבב עבודה בחוץ ושניכנסתי שמעתי "והספיר המטומטמת הזו" אני טיפוס שקט ועדין שלא עושה מהומות או רב ומקלל, אבל ששמעתי את זה הרגשתי איך אני נשרפת מבפנים, נכנסתי, צעקתי וקיללתי אותה בתגובה היא רק החזירה לי חיוך הרגשתי איך אני נשרפת ויצאתי בשוק איך היא גרמה לי לאבד את עצמי. יצאתי לסיים משהו, בדיוק המפקד השני שלי לקח אותי לתדריך שמירה, יצא טוב, שמרנו אומנם בחג אבל לפחות יחד. אני בטוחה שבאותו יום היא דיברה עלי הרבה. מהתקציר ששמעתי, שאחד הבכירם שאל עלי כי שכחתי טופס שהוא היה צריך להביא לי החצופה התפרצה עליו וסירבה פקודה של דוד

גזר הדין היא הפסידה יום חופש וחזרה יום חמישי לריתוק

זהו בערך, זה כל מה שאני מודעת עליו 

מה היא רוצה ממני אני לא יודעת, מתי זה יגמר ולמה התחיל אני גם לא כל כך בטוחה 

נחמד לגלות שיש כמה שמחזקים אות שהיא מרכלת בפניהם עלי 

אפילו חשבתי לעבור צוות, אולי צוות תשע לא מספיק גדול לשתינו. עוד אחרי שהיא גרמה לי להתפוצץ 

מקסים המקסים אמר שהוא מקבל אותי לצוות שלו אם ארצה ואם הקצין יאשר

אבל אני לא רוצה לעזוב את דוד ואת חסון ואת האנשים שלמדתי לאהוב

ממש כך זה מרגיש לפעמים

 לא יודעת אם זה קשור, סתם גיליתי אותו לא מזמן והוא בשלב הלופ