שאני צריכה לבכות. ממש זקוקה לזה. מדמיינת סיטואציות אמיתיות או לא אמיתיות, מחשבות, שירים, סרטים, דמויות, וכלום לא עוזר. לפעמים יורדות לי כמה דמעות ואני מרגישה ש

כמעט

אבל זה לא מספיק. אני מרגישה שאם אני אבכה לגמרי, עם כל הקולות המכוערים האלה של הבכי שנשמעים כמו עצירות, אוכל להוציא את המועקה החוצה מימני ולנשום טוב יותר, חופשייה מדיכאון.

מתי בכלל בכיתי ככה? אני זוכרת בגן שכולם בכו ככה עם הקולות והבלגאן ורק אני לא, או שסתם לא הייתי מודעת לעצמי. אז אחר כך כשבכיתי מהגננת מסיבה שקרוב לוודאי הייתה מטופשת, בכיתי עד הסוף ושמתי לב שזה היה משחרר יותר אבל גם מביך. שמעתי ילד אחד צוחק וסברתי שעליי, אז הלכתי לבכות מאחורי הקיר ולהטיח בו את התסכול. מאז אני מתחבאת, בפנים, רחוק. לפעמים אני בוכה ודרמטית כשאין לי דבר להפסיד, אבל חוץ מזה

כלום.

כתיבה מדהימה ללא ספק.

הייתה לי יום הולדת וזה היה נחמד. עטפו אותי מעט דיכאון ובדידות ששינו לי את התכניות אז החלטנו שנדחה את יום ההולדת ליום אחר בשבוע ואהיה מאושרת כיאה לילדת יום הולדת. ביקשתי ברכה.

יש איזה שיר של יוני בלוך שממש מתאים לי להתמכר אליו ובא לי לראות ספרות זולה בפעם הראשונה מבלי לקרוא אפילו את הספר. אני אתקלח ואצא עם הפוני שלי ושמלה לספרייה העירונית בשביל להשלים בגרויות ואחר כך אשב בטיילת מול הים עם חברה. אולי מחר סופסוף היא תשלח לי את הטפסים בהם היא איבחנה אותי בתור כשירה או בלתי כשירה לשירות לאומי ואתחיל לחיות.

לשבת על הספה, על המיטה, על ערסל באמצע שום מקום, על הדשא בפארק או על חוף הים ולקרוא. אני רוצה לשבת ולקרוא כל החיים שלי ולא לכתוב לעולם עד שאתפוצץ ואעשן איזה משהו בבית החולים רק כדי לשרוד את התמוטטות העצבים.

לקרוא כל דבר שמישהו כתב אי פעם. כל פיסת דף שנכתבה למגירה בצד השני של העולם, כל צירוף של שתי מילים, כל "אני אוהב אותך" שכתבו אי פעם על מראה. בכל מקום, בכל שפה. לחוות הכל ומכולם, את כל מה שקיים או לא קיים, להרגיש משהו.

(חבר שלי?)

שאלתי איש מבוגר ברחוב אם הוא צריך שאעזור לו עם השקיות והוא ממש התרגש אבל הוא לא הסכים כי הלכנו לכיוונים הפוכים ולמרות שהתעקשתי היה לו לא נעים. האמת היא שאני מזדהה איתו ושנינו בשלב הזה שהדבר הכי קטן שיש הוא השיא של אותו היום ואני חייבת לעזור לאנשים כאלה. הגיע הזמן שאחזור להתנדב בבית האבות.

מה יהיה איתי ביום ההולדת |אני לא מאמינה שאני לא באף מסגרת |קניתי טיימאאוט כמו שאני אוהבת |צריכה לקנות חזיות ובגד ים

למי שלא קרא את הספר בילדותו ונשאר במתח: מסופר בילדה שלא היו לה חברים, אפילו כשהיא ישבה לבד על הספסל היונים עפו מימנה והיא נעלבה. היא סיפרה לאמא שלה והן הכינו יחד ברכות מושקעות למסיבת יום ההולדת שלה לכל הילדים בגן ולמרות שהיא חששה שאף אחד לא יבוא כולם באו והיה כייף והכל טוב.