לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dont be afraid of fear, let it be afraid of you.



Avatarכינוי:  Izaya

בן: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

מה קרה למוזיקה של פעם?


מה לעזאזל קרה לנו ב10 השנים האחרונות?

 

איך הגענו מזה:

 

לזה:

 

איך זה הגיוני שהשיא שהגענו אליו מבחינה מוזיקלית בשנות ה90 לא חזר על עצמו, ושבכל עשור מאז,

חווינו רק מגמות התדרדרות תלולות יותר ויותר?
נכון שיש נקודות אור פה ושם אבל באופן כללי זה לא מה שהיה פעם.

אני בספק אם מישהו יכול להכחיש (אם כי זו עובדה שאם אתם ממש רוצים אתם מוזמנים להתווכח איתה, ברוח טובה כמובן ובלי לרדת לפסים אישיים).

 

הדעה שלי היא, שמאז הביטלז, חברות התקליטים הבינו שמוזיקה טובה היא לא תנאי הכרחי למכירות טובות.

אני לא אומר שהם ספציפית לא עשו מוזיקה טובה, הם היו גאוניים ומהפכניים,

אבל ההייפ והטירוף שנוצר סביבם גרם להם למכור גם הרבה מאוד חרא. התאגידים ראו את זה, והתחילו לנצל את זה. תגידו מה שתגידו,

הביטלז הייתה להקת פופ, בדיוק כמו ליידי גאגא של היום (אם כי איכותית בהרבה ללא ספק). חברות התקליטים הבינו שהייפ מוכר מוצרים יותר מכל דבר אחר.

פעם אנשים ניגנו כי הם נהנו מזה, כדי להיות טובים, כדי להגיד משהו. להפוך לפופולארי ועשיר הייתה רק תופעת לוואי מבורכת.

היום זה נראה כאילו אנשים פשוט נכנסים לעסק מראש כדי להתעשר, חברות ההקלטות וההפקה מכתיבים לאומן אחד לאחד מה הוא צריך לעשות ואיך להראות- המוזיקה מקבלת עדיפות אחרונה.

 

אבל אני רוצה להוסיף, שכנראה זו לא אשמתם הבלעדית. כחברה אנחנו השתנינו מאוד בעשורים האחרונים,

נהיינו תרבות של צריכה מיידית, של שטחיות.

היום זה נחשב כמעט לעלבון לחפש עומק ומשמעות בדברים. לגרד את פני השטח. אנשים בוחרים להשתמש בקלף הפלצנות יותר ויותר.

פעם הפוקוס היה על המוזיקה, כי לאנשים הייתה הסבלנות להקשיב למוזיקה, היום אורח החיים המהיר הזה גרם לרוב האנשים לאבד סבלנות כללית.

לא להרבה אנשים יש attention span בשביל מוזיקה איכותית. זה נוגע גם לסרטים, למוצרים שונים ולעוד הרבה תחומים אחרים.

לראייה- אם תשימו לב, רוב הלהיטים החדשים עוסקים בקצב ותו לא מוזיקה שאפשר לרקוד לצלילים שלה - ולא מעבר.

כי בעצם רק מזה אכפת לנו, לרקוד, להנות, להשתכר, סיפוק רגעי.

אני לא רוצה להתחיל ויכוח האם זה דבר רע או טוב (לרקורד - לדעתי זה דבר רע), זו לא הנקודה.

הנקודה היא שזה השפיע לרעה על איכות החומר המוזיקלי שאנחנו מקבלים.

למה למישהו לעשות מאמץ אם הציבור לא מחפש משהו שחודר את גבול השטחיות?

נכתב על ידי Izaya , 3/12/2010 11:54  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות חולה סרטן.


לפני כשלושה חודשים בצורה מפתיעה לחלוטין הודיעו לי שאני חולה בלוקומיה. וואו.

לא הרגשתי שאני חולה בכלל, הכל התחיל בגלל תא קטן שהשתבש לי בדם, כתוצאה: סרטן.

שלשום עברתי את הכימותרפיה ואני לא מאחל לאף אחד לעבור את זה, אפילו לא לאוייבים שלי.

סרטן זה משהו שאפשר להשוות אותו למחלה סופנית... אני אפילו לא בטוח שבעוד שנתיים תראו אותי רץ בחוץ.

 

הספקתי להתאהב, הספקתי להביא 100 הביתה, הספקתי... לאכול את הגלידה הכי טעימה בעולם!, הספקתי לקנות מחליק ב700 שקל ולא אכפת לי משום דבר כי בשביל מה עבדתי כל החופש?!, הספקתי להרביץ לילד אחד שירד על חבר שלי, הספקתי לקחת מקום 1 בתחרות!, הספקתי לנסות איך זה לגשת למבחן מבלי להתכונן בכלל..., הספקתי להיכנס לאתר פורנו להוריד סרטים ולהישאר ער כל הלילה, הספקתי לשבת ולעדכן את הבלוג.

כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שחליתי בלוקומיה.

עד אז- לא היה לי אומץ. עד אז מנעתי מעצמי ליהנות מהדברים הקטנים של החיים.

עד אז... לא הבנתי מה הם חיים. ודווקא בצורה מפתיעה שכזאת, שהודיעה לי שאולי הרבה לא נשאר לי, התחלתי לחיות.

 

אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם "תיהנו מכל רגע!" כי אני יודע שזה לא אפשרי.

אני לא רוצה לבוא ולהיכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקוראים את זה,

ולדרוש מכם לרחם עליי ולהגיד כמה העולם ככה ואחר... אני רק רוצה שתזכרו תדבר אחד, והוא שהחיים האלה לא הוגנים.

האחד שהתאהבתי בו בכלל לא יודע את זה, ה100 היה בכלל במקצוע לא חשוב, אחריי הגלידה כאבה לי הבטן, והמחליק בכלל התקלקל, קיבלתי תיק במשטרה אחריי המכות עם הילד, התחרות הייתה בכלל חידון בתנ"ך, ובמבחן בכלל נכשלתי, יחד עם הפורנו הורדתי גם וירוס למחשב.

 

אבל כל זה... לא משנה! כי אני יודע שעשיתי את מה שרציתי לעשות!

וזה מילא אותי בהרגשה הכי טובה! ההרגשה הכי טובה שזכיתי להרגיש בחיים האלה...

 

אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם!

אל תאבדו פרופורציות, תנסו לייצב את עצמכם...

אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו, מניסיון זאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם לשמוע את זה,

אל תעצרו את עצמכם!

תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון שיש לכם!

 

והכי חשוב... תשמרו על עצמכם, אין דבר יותר חשוב מהבריאות.

נכתב על ידי Izaya , 1/12/2010 17:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





225
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תרשו לי להעיר , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לIzaya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Izaya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ