לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


“Too many people spend money they haven’t earned, to buy things they don’t want, to impress people they don’t like.”

Avatarכינוי: 

בן: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017

אות חיים


טוב אז.. עדכון חיים, הרבה זמן שלא הייתי פה. ישרא איבד קצת מהתכונות התרפויטיות שלו בשבילי או לחלופין פשוט בגלל שהפסקתי להכנס ולטייל פה אולי זה נשכח כמה הוא היה עוזר לי בעבר.

 

אמ.. אז, חזרתי לעשן גראס אחרי שנים שלא נגעתי בו פשוט כי לא ראיתי סיבה. אף פעם לא אהבתי במיוחד את ההיי של הקנאביס אם לשאול אותי יש הרבה סמים אחרים שהייתי מעדיף לקחת לפני, אבל חזרתי כי הוא עוזר לי עם הכאבים. ואין ספק שהוא עדיף מכל הכדורים הרפואיים.. 

הגשתי גם בקשה לקנאביס רפואי, וכרגע ממתין לתשובה שלא מגיעה כנראה בגלל כל החגים והמסביב.. אז בנתיים מחכה ומתארגן דרך טלגראס- שדרך אגב חייב לומר שזו אפליקציה גאונית לא פחות! ממש מיני לגלזציה אין דרך אחרת לקרוא לזה. 

רק בעיה אחת, חלק יקראו לזה בעיה חלק יאמרו שזה ענק! וזה הקבוצות האחרות שמעבר לסחר בקנאביס ומוצריו, יש שם כמה קבוצות חלקם סוחרים בסמים אחרים שהם מעבר, בעיקר סמיי הזיות. 

ובמקום מסויים זה כמובן הרבה פחות גרוע מסמים "כבדים" כמו הרואין, קוקאין וכו.. אבל הקלות הזו שגם ילדים מתחת ל18 יכולים להגיע לשם(ספק לרכוש כי לפחות הקבוצות ה"מתקדמות" דורשות "אימותים" ולחלקם בהחלט יש מספיק מצפון כדי לא למכור לקטינים ועדיין..)

 

בכל מקרה אז בנתיים מעשן פה ושם ממש מעט רק לכאב אפילו לא להיי.. 

מעבר לזה אני מאוד מרגיש שאני עומד במקום עומד ולא זז, אני יודע מה צריך לעשות ואני יודע איך לעשות ויודע כמה שזה יעזור לח אבח פשוט לא מוצא את קרן האור הזו שתאיר עלי ותתן לי באמת את ההתעוררות הזו שאני כל כך זקוק לה..

 

דבר שני זה בדידות, מצד אחר אני זה ש"דוחף" אנשים הצידה גם המעטים שכן רוצים ומשתדלים לשמור על קשר. המזל הגדול שלי זה שאני כן מסוגל ונהנה גם מהלבד, אחרת כנראה הייתי משתגע מרוב בדידות טוטאלית.. אבל מצד שני אני כן רוצה להיות בקשר עם אנשים זה תמיד מרגיש טוב לדעת שיש עוד כמה אנשים שאכפת להם.

אבל אני לא מצליח, המציאות לוחצת עלי חזק ומרגיש שאני נדחס מכל כיוון ופשוט מאבד את זה.. וזונח קשרים ואנשים שהם *כן* מאוד חשובים לי גם אם זה נראה מהצד שלהם(ובצדק) אחרת.. וכן לא קל לי עם זה אבל לא קל לי בכלל. שחכתי גם מה זה לשתף אחרים בבעיות בקשיים וכו.. מוזר לי, באמת מוזר שאחרים משתפים בכזו קלות ופשטות פשוט מוציאים הכל החוצה..  ואני אפילו קשיים ענקיים כמו קטנטנים וחסרי חשיבות לא מצליח להוציא גם לאנשים שהם בטופ של הסקאלה של האנשים שאני סומך עליהם לחלוטין. 

 

ואולי, אולי זזה פשוט כי אני לא באמת סומך על אף אחד?זו בהחלט יכולה להיות סיבה אבל אם זהו המצב אז איך לשנות אותו? איך כן לסמוך על אנשים? אולי פשוט להפסיק לצפות לדברים כל כך גדולים וגרנדיוזים מכל אחד שאני מחשיב חבר.. אולי הראיה שלי על המושג חברות היא שגויה מיסודה? 

אני אבוד בתוך עצמי ולא מוצא מקום להשען עליו, בהתאם ליחס שלי גם לא באמת מגיע מישהו להשען עליו. אז שוב, כנראה שאתמודד לבד, כרגיל. 

עד שאוכל ללמוד להפתח וכן לשמור על קשרים גם בצורה אקטיבית ולא רק פסיבית עם האנשים שכן חשובים לי.. עד שזה יקרה, ולמר ות שמגיע לי, עדיין מקווה רק שלא יתייאשו ממני לחלוטין (אני כן הייתי מתייאש מאדם כמוני אז למה שאחרים לא?)

 

 

חרטוטים בקול רם,

 

יגואר

נכתב על ידי , 2/10/2017 13:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליגואר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יגואר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ