לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בעיצומו של החורף נוכחתי לדעת שיש בי קיץ שלא יובס לעולם.

Avatarכינוי:  קיסינג'ר

בת: 23

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2015


אולי אתה האוקיינוס הנפרש בליבי, ומכסה את כולו.

אולי אתה כמו מים הנשפכים במפלי רוחי ועוצמתם היא כשל השמש הבוערת.

אתה כמו נוצה המתעופפת בלי שום אפשרות לתפוס, מפני שאין ברצונך להיתפס.

אתה נווד דרכים עתיק אשר צועד בכל פעם במקום חדש, וכל גרגיר חול הניכר בדרכך הוא חדש עבור רגלייך. ואני פצע ההליכה הדוקר שברגליך, או בעצם העייפות שלא מניחה לך להמשיך ללכת, או שמה אני בכלל הצמא הפוקד את גרונך והשמש המסנוורת.

זה בכלל לא משנה, כי כל אלו עבורך הנם מכשולים חסרי משמעות שעל כולם אתה חולף. והלוואי והייתי למכשול שלא תוכל פשוט לחלוף על פנין, אלא להיעצר. להיעצר ולראות אותי. 

להיעצר ולחשוב שאולי עדיף לנוח בצל אהבתי, וללגום ממעיינות התשוקה השופעים שנוצרו ממך ולמענך.

אבל כל זה לא יקרה, כי אתה לעצמך כמו זאב בודד, כמו ציפור במעופה אשר מותירה לליבי עוד שובל של נוצות אשר איני יכולה לתפוס אותן.

ליבי כמו ליבי, תמיד יבחר באהבות הקשות ביותר כי הקלות נמאסו עליו, והאם הוא יכול לתת אהבה, אפילו לאלו שכלל אינם רוצים בזאת?

נכתב על ידי קיסינג'ר , 14/3/2015 21:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקיסינג'ר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קיסינג'ר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ