לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Stalker Searching Dignity

עוד אחד שאיבד את היכולת לדבר על מה שבליבו בחיים האמיתיים, אז החליט לתת ניסיון לאלה האלטרנטיביים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2019


עדיין מתלבט בין הרשימה המשותפת לעוצמה יהודית, אם להתקלח הלילה או מחר, אם למרוח מיונז או חרדל. משהו בטירגוט המפלגות את הפלאפון שלי סותר. אבל יונית לובשת תכול. מפלגת השמדה עצמית המונית - תקדם ערכי אחדות באומרה שאין הבדל; ימנים, שמאלנים, ערבים, יהודים. כולנו גרועים נורא ואין לזה פתרון חוץ מאשר לא להיות, אז ננצל את הנשק שפיתחנו כדי להתגונן וכדי לתקוף בכדי לאיין את קיומנו. מפלגת ההיגיון הבסיסי - אם על פי מחקרים מספיק אמינים רוב בני האדם מסוגלים שיהיה להם אכפת באופן כן ואמיתי מכמה אחדות או עשרות של אנשים מקורבים להם, איך זה הגיוני בכלל שלחבר כנסת כלשהו, עם כל הרצון הטוב (והדינאמי שמתחלף כל הזמן ולא אחיד כי ככה זה אצל בני אדם) יהיה אכפת ממה שנקרא "ציבור" - קבוצה כלשהי שהוא מן הסתם לא מכיר את מרבית פרטיה. ראש מפלגה כזאת יגיד שהוא מבין את ההיררכיה הבסיסית שטבועה בבני אדם ושמשיקולי כח וממון בא לו לעלות בה שלב, ושהוא מבין שאם ילהג מילים המבטאות רעיונות סותרים על פי סיטואציות מתחלפות באינטונציה זקופה ובטוחה, חסידים יתאספו סביבו. והוא ישא נאום ובו יצהיר שכבר ניסה את האלמוניות ואת השכר הממוצע והוא החליט שעדיף לו עתה נהג פרטי. תרועות בקהל. הזמן זז והמסכים נהיים מתקדמים יותר, הצורך בשינוי גדל. לאו דווקא פוליטי, בכלל. רוב האנשים שהתוודעתי לקיומם מתנהגים ההפך מףופי החתול שאנחנו  גרים אצלו שישן על הקרטון של שואב האבק במשך רוב חייו. הם זזים ומוסחים וטסים ומחליפים וסוערים ומחפשים. הפרעת קשב וריכוז היא ביטוי אחד לזה שכל החיים של כולם הם הפרעת קשב וריכוז, או פשוט רעב מתמשך, צורך לזוז, להתבטא כל הזמן, לראות ולהיראות. ידוע מאוד. במובן הפוליטי-בחירותי אני מניח שכל הנ"ל גורם לאנשים משום מה לחשוב שהבטחה פוליטית שמומשה, בין אם תואמת את דעתך או נוגדת אותה, שווה תוצאה הרת גורל. המדיה משלהבת אותי אבל אני משתדל להבין שמי שלא יהיו בממשלה ובכנסת הבאה ישפיעו בעיקר עליי בתור צופה קבוע של מהדורות חדשות. מי שלא ייבחר, סביר להניח שיהיה לי אוכל במקרר, מיטה לישון בה, שאמות מתישהו ושאנוע תדיר על קו הייאושעצבתקווהשמחה וכל דבר אבסטרקטי אחר. שאמשיך לצאת לבוש מהבית, שיהיו אנשים שיהיה להם יותרופחות בכל מני מובנים. שההתמכרות לחיטוט מקביל באף ובאינטרנט לא תיסוג. פ
נכתב על ידי stalker searching dignity , 16/9/2019 19:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הוגבתי בצורה נחמדת, במילא אני מרענן בלוגים באופן שגרתי, הנטפליקס בחדר השינה לא עובד פתאום וגם רמת הנמנומיות שלי בעבודה מחר לא קריטית, אז עוד אחד. עשיתי מנוי שנתי להארץ בהיסח הדעת כי כתבה אחת עניינה אותי. זה לא בזבזני, אני מניע את הכלכלה. מקצת התואר בפסיכולוגיה שהתחלתי פעם לפני שהוויד הכריע את הכף ואת הכיף, אני זוכר שיש לפרסום מסלול ישיר ומסלול עקיף, או משהו כזה. שאם אין צידוק הגיוני, ינסו לשכנע בעזרת הרגש. ומשהו עם התניות. אמנם אני לא נוטה לקנות מיצים בטעם פרי אבל הפעם המסלול הרגשי החיש אותי להקיש אשראי. כי זה אישי. כי בחודשים האחרונים הפכתי מלוזר סטנדרטי עם שיער פנים לא אחיד שאולי יש לו עתיד נורמטיבי כלשהו לאיש מקסים ומתוק שאיזה מזל שיש אותו. אבל בלילה אחר אמרת לי שאני דפקתי אותך וזה רק נראה ההפך. בשילוב המבט שהפגנת, המשפט הזה דוגר לי במוח. זה פומבי. 

ועכשיו בוקר שוב, הבטן הפכפכה ואוויר חם פוקע מהחור המיוער שבמרכז הישבן. שוב עבודה, שותפי לתא עודו לועס פירות בדרור. שוב אני מגיע לתא הקולי של רשת סלקום. הפעם חמוש במנוי להארץ. לא שמאלני חלילה, אני נגד כל אדם ללא קשר לדעותיו ובעד אף אדם שחושיו פעילים. הצבעתי פעמיים למרצ בתקופה בה ישנתי ללא מצעים וגם לא קראתי מצעי מפלגות, זה היה כדי לצאת לכמה דקות מהבית דאז בניסיון לנכס לאופיי קצת השפעה תרבותית לא יודע על מי. כדי להגיד אחר כך שכך הצבעתי. ולהתפלפל סביב השולחן כאילו יש דבר כזה דמוקרטיה מופשטת. האוכל המוחשי מזין יותר.

עכשיו צהריים עם צפירות של דחפורים. גם תחושת משמעות היא אבסטרקטית מכדי להבין, אז במקומה אבא קנה לי בלנדר. הוא הוציא אותו מהאריזה ושם בשקית כדי להקטין את הנפח, ועליתי איתו על האוטובוס הממולא והתיישבתי ליד איש גדל גוף בעל מבט נודד שהיה הראשון שראיתי שלא שם את התיק במושב שליידו כמו ששאר האנשים עשו כדי שלא יישבו ליידם. חשבתי שהוא בטח קיווה שתתיישב שם בחורה. 

נכתב על ידי stalker searching dignity , 8/9/2019 22:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יושב בעבודה רק עם עוד מישהו אחד בחדר, יש בינינו מחיצה ואנחנו לא מתראים כמעט, אני קורא בוויקיפדיה על הים התיכון והוא אוכל פירות לסירוגין. בטני נפוחה עקב עודף חמצה, ספחה והתנפחה. יכולתי לצוף כאבוב בים התיכון אם רק הייתי בפנים. אני חושב שאני רבע שעה הליכה ממנו, גר ועובד כאן כבר שנה וחצי ושנתיים והייתי לחופיו רק פעמיים וטבלתי 0 פעמים בגיגיתו הכחולה. אם באמת לא היה אכפת לי מה חושבים עליי הייתי מתגלח. אולי אוכל זבובים בטעם סומק, או סומק בטעם זבובים. נהנה מניחוח גופי בפומבי. ולבסוף הולך לים התיכון ונשאר בו כמה שעות. אני קרוב אליו בגוף ובדמיון אבל רחוק ממנו מנטלית. אני חושב שזה יהיה מאוד מוזר עבור מי שמכיר אותי לשמוע ממני שאני בדרך לים. יש אנשים שזה לא מפתיע אם הם יגידו דבר כזה. קיבלתי מהמנכ"ל שובר על סך 120 ש"ח לכבוד יום הולדתי, מבט חטוף בכרטיס הנלווה אליו מראה ששום רשת לא מוכרת רפסודה. אולי ריקושט. אני חושב שאחד הדברים היחידים שיהיה יותר מוזר לשמוע ממני מאשר שהלכתי לים הוא שהלכתי לריקושט. לפחות אני נצר לשושלת גברים שאין להם חליפה בארון. 
נכתב על ידי stalker searching dignity , 8/9/2019 13:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  stalker searching dignity

בן: 27




73,655
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , סגידות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstalker searching dignity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stalker searching dignity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ