לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Stalker Searching Dignity

עוד אחד שאיבד את היכולת לדבר על מה שבליבו בחיים האמיתיים, אז החליט לתת ניסיון לאלה האלטרנטיביים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2019


אני לא חקלאי. אני קם בבוקר לינוק ג'וינט ואת הזין שלי ועוד ג'וינט או סיגריה, ואז יוצא או לא יוצא לעבודה: באוטובוס. טרם אעלה דורך על מדרכות מתוישתות, מוקף בתי עסק, דירות מגורים, מאות צבעים בנבכי האדם שלא אתמקד בם כי אעדיף לדאוג למרחב פרטיותי הזז כעל מסוע ברחבי הרחוב הכולל, תוך הבטה מוטה אל פתחי ביוב ואל חריצי בטון. אגיע לבניין העבודה ואשק אלי החיישן את הארנק הכחול, ובו שלל כרטיסי מגנט, מהם אחד סולל תזוזת הדלת. ישנו שומר בכניסה: הוא עובד במשמרות של כשמונה שעות האחת, כך שלמעשה הוא שלושה בני אדם במהלך יממה, והם שלושתם נחותים בשעות שונות על פי חוקי החברה הבלתי מרשימים, וזאת למרות שהם יכולים לירות בכולנו ולהעמיק בריכות דם ולהסלים סדר היררכי חדש בתוך הבניין בו הם מטפסים באין מפריע לשיא ההתממשויות של כל שאיפה מודרנית: הקומה העליונה. אך הם יושבים חסרי מעש במבואה על כיסא שאין היו יודעים להנדס בכוחות עצמם, בכיסם נחבץ נשק לכדי התיישנות לא משומשת, על גופיהם בגדים עכבריים לרוב, פיגמנטים שהם לא ברים להפיק על בדים שהם לא ברים לתפור. אעלה במעלית - כלומר אושיט אצבע, אלחץ כפתור, אפסע שני צעדים מדודים פחדנים, הדלת תיסגר, איכשהו, על פי עקרונות חשמל ופיזיקה שאינני מכיר, אביט במראה שמוקמה בפאה האחורית למטרת בידור הנוסעים בזמן. אחטט באף או אסדר את הערווה, כל צורך גופני שניתן לספק בעשר השניות מרוממות הגוף שבסופן קומה 1. הגעתי למתחם חדרי משרד, אין חלונות שרד אך במילא אין איש רוצה לירות בנו, היושבים העלובים המכולבים הנהנתנים שבפנים. אנחנו אחד האדם שהתייתם מהשדה ומזוננו עובר תחנות, כימקול, זמן ועיטוף. ומשלוח; מישהו שאולי לא יודע להכין אוסף ממישהו שאולי לא יודע לרכוב על אופנוע, ומביא. ואז אנחנו נוטים לביקורת, מוסיפים התפלפלויות ממלחנו האישי או גורעים מרכיבים הצדה הצלחת מן הכלל. ואני יותר עלוב בתוך זה, מישיר עין, יושב מול המחשב בפינה כמו מרכיב מנה שנגרע בהגרלה אל בין המספרים שעל קוביה, או אחה"צ שומע תיירים מסלון דירתנו הרחב. להוגי אנגלית וצחקוקים בדרכם אל אטרקציה נוכרית. היה היו זרע וביצית. הייתי רוצה לרגע להיזרק כמו ששמעתי שזורקים בשממה סטודנטים לתואר ראשון במדעי קורס טיס, אבל לחלוטין ללא כלום, עירום מחפתים ומחפצים, רחוק מציביליזציה, ולהצליח להתקיים מחמצן קר משך כמה שעות ולילות, ואז להתכלות לכדי חרקים שיאכלוני. אני מזיז את העכבר, גם כשכיסא המשרד ישן ובלוי הוא נוח לאין שיעור יותר מגזע עץ דוקרני שהייתי אולי משתפד עליו בהתנדבות מתוך הרגע הנוח הזה והמרוהט. אני יושב מול המחשב בפינה ובטבעיות מניד את העכבר (האדם מתאחד עם המכונה, בשיעורי נהיגה עברו נאמר לי להרגיש שאני והאוטו אחד), ויהי אור ותהי קרינה. איזו טיפשות עכשיו עד שתקרקר הבטן בשעה בה השמש אנך. תשוקותיי כלפי מזון רב לעת רעב הובילוני אל פעירה אנאלית כשקרש האסלה נלחץ כנגד ירכיי, בטני מכסה את פיני. אייטם על יוגה צחוק בטלוויזיה, לא צחצחתי שיניים הבוקר, גם לא אתמול בלילה. אחר כך אייטם על צואה, אחר כך על כרישה. כרטיס אד"י. לדמיין מצב בו עדיין קיימת תודעה פוסט מורטם, תודעה משותקת שלא יודעת להניע איברים, חישה מאולחשה שמבינה כי נתלשות ממנה הפרוטזות ועתה היא מצטמצמת לקראת הכלום הגדול. כדי להפחית הגות בעתיד פוטנציאלי, אני צריך להיות מכור לדי הרבה משככי הווה. צריך להיות מכור לצרכים ביולוגיים, בעיקר הכנסה או הוצאה של מצבי צבירה אל ומהגוף. אם הופכים אלה לעיסוק עיקרי שלא פוסק כמעט, הרי שחשיבותו של יציר הדמיון והשפה הקרוי 'עתיד' מצטמצמת פלאים. ההווה מתחלף שוב ושוב בהווה אחר, רתום לצרכים משתנים שהחושים מבקשים, ואם יגיע רגע בו צרכיי ידרשו מהתרוצצויותיי יותר משתוכלנה אלה לספק, תמיד קיימת האפשרות האחרונה הזו, שאומרים שרק האדם מודע אליה מבין כל נתיני ממלכת החי. אמנם לא מדברים על זה, אבל אנחנו מצויים בקשר מיוחד בו הגבר והאישה, שני צעירים באיזה אמצע של עשרים, שותפים לחיים ובו בזמן בתחרות מי ימות ראשון. המירוץ לתרומת איברים. לא נראה לי שהיא חתומה על כרטיס, ולגבי עצמי - הוא לא זוכר האם חתם. אני חושב ששנינו מעדיפים להיאכל בפי רימות על פני לחיות שוב בתוך זהות אנושית שונה באיזו קומבינציה מעוותת שתכלול הליך רפואי ודמעות של בני משפחות ניצולים. במידה שהסיגריות והבטלה לא תחנוננה את חיי לעוד שנים רבות, ארצה לזכור שברגע הזה רציתי את מילותיי האחרונות לאמר שלא הייתה זו החתימה שלי.
נכתב על ידי stalker searching dignity , 18/1/2019 12:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  stalker searching dignity

בן: 26




73,162
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , סגידות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstalker searching dignity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stalker searching dignity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ