לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Avatarכינוי:  La Russe




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

למה בחורות מתחתנות במאה ה-21?


באוגוסט הקרוב שתי חברות שלי הולכות להתחתן, בהפרש של כמה שבועות זו מזו ובהפרש של כמה שנות הכרות עם החתן לעתיד. אחת יוצאת עם הארוס שלה כבר שבע שנים, מתוכן שנתיים של מגורים משותפים. השנייה יוצאת את ארוסה פחות מחצי שנה, והם לא גרים ביחד. אחת דתיה, כנראה שומרת נגיעה בצורה די שמרנית. השניה התגיירה גיור אורתודוקסי אבל בלב היא עדיין אוקראינית עם תשוקה לגותיקה וצלבים. שתיהן משכילות עם תואר ראשון. ועדיין, אני לא מבינה ממש למה הן רוצות להתחתן. 

 

 

חתונה נראית לי כמו סוף החיים... או אם לנסות לנסח את זה יותר בעדינות, כמו הודאה בכך שלחיים בתור אישה עצמאית יש מחצית-חיים קצרה מאוד, עם תאריך תפוגה, ואולי שבכלל הם לא קיימים (?) - גם במילניום השלישי. ככל שאני יותר נכנסת לשנות העשרים אני מבינה יותר את חידוד התחושה הנוראית שהחיים הבורגניים נותנים לי, וקשה לי לדעת אם לשייך את זה לבית הספציפי, לדת האורתודוקסית שגדלתי בה, או לנפש מיוסרת: ואולי לכל השלושה. אני מרגישה שיש לי קוצים בשרירי התחת, ולא מעודף סקוואטים ואפילו לא מהמרצה למגדר. יותר מכל מיני אספלנדות של פארקים באירופה שהתפלשתי בהם, בגשם ובשמש, לבד ובחבורה, ושם נדבקו אליי כל אותם קוצים, קצוות מחשבה חתרנית, שאולי בכלל לא צריך להתחתן ואין על מה, תודה. 

 

 

אני זוכרת איך דיברתי על זה עם אווה, באחד מהלילות הקפואים בברמבק, כששתינו קפה לוהט היישר ממכונת הנספרסו שנדדה איתה כל הדרך ממדריד. הייתה לה אז חברה בקיימברידג׳, אבל בכל מקרה שום שאיפות התברגנות, אלא כל האופציות פקוחות, כמו עיניים שתמיד רעבות. אפשר לחשוב שזה פתטי, ואפשר גם להעריך את החופש. ואין לשכוח גם שאווה הציעה לי נישואין, בסצנריו כה רומנטי שלדעתי שום כוח גברא לא יוכל לעמעם את גדולתו: ישר לאחר הפגש המלחיץ באולם הבירוקרטיה הגרמני, כשחשבתי שישלחו אותי מעליהם אפילו בלי אומשלאגפלאץ סמלי, בצהריים קרירים על מדרגות חריוני היונים ליד אגם האלסטר הכחול. ואחר כך התחבקנו. 

 

 

ההצעה עדיין עומדת בעינה, היא תמיד ניאותה להזכיר לי כשאנחנו מדברות קצת על טעם החיים, או הסוכר שצריך להוסיף להם. ומה לא הגיוני בכך? להתחתן ולקבל דרכון אירופאי סוג א׳, של ספרד, ואולי להשלים איזה נזק היסטורי שנעשה לכל אותם conversos, אנוסים, שזה בטח הרבה יותר מגניב מהדרכון הגרמני שאין לי דרך ממשית לקבל כרגע. ולהתחתן. להיות כאילו מבורגנת, אבל בעצם נשואה לאישה, שגם לא תבקש ממני לסדר לה מטבח או לגדל לה תפלצת במשך תשעה חודשים בתמורה, מקסימום להצליח קצת יותר בזכות זכותי האירופאית ולהזמין אותה לתערוכה.

 

 



נכתב על ידי La Russe , 25/4/2015 17:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

58,725
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLa Russe אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על La Russe ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ