מריחים קיץ בבתי השחי. חזרתי לשים דיאודורנט אחרי שכל החורף נמנעתי מסיבות אקולוגיות-בריאותיות מגניבות כאלו (וגם כי זה ממש חוסך כמה דקות במורנינג ריצ'ואל). מבטיחה לכם שאני מריחה טוב תמיד, בעזרתם האדיבה של פרפומריים צרפתיים, אבל פיזדץ צריך לעצור את הבלוטות האלו אם לובשים גופיות.

אפרופו קיץ, השבוע הייתי בקיטנה. הביאו לשנקר מרצה אורחת, צלמת מSan Fran שמלמדת בארט אינסטיטוט ב... סן פרנסיסקו נו. היא הגיעה להעביר סדנא לשנים ג' וד', ולשנה א' היה אסור להירשם. בכל אופן, לכולם הייתה הרצאת הכרות איתה, ובסיומה ביקשתי בכל זאת מהפרופסור שאחראי על צילום אצלנו להירשם בכל זאת. החבוב סירב. בכיתי קצת ואז החלטתי להיות ביץ' אסרטיבית אז כתבתי לו מייל כמה שזה חשוב לי וכו'. והופה, הוא הסכים :)

בקיצור, קיבלתי אישור אקדמי להיעלם מהשיעורים הקבועים שלי - הישרדות שנה א' בבית ספר לאמנות - וצללתי לתוך סדנא הזויה עם פיתוח תמונות באמולסיה רגישה לקרינת uv. אמייזינג. יצא שעבר עליי השבוע הכי מדהים מאז תחילת הלימודים, סוף סוף יכלתי לחפור במשהו במקום לרוץ משיעור לשיעור ומהגשה להגשה בלי להבין מה אני עושה לעומק. וזה גם די קייטני כזה, ואלכימי משהו, לשבת בשמש עם קופסת קסמים ולחשוף את התצלום לאור. בשלב מסוים ישבתי עם חברה ועם הקופסה, ועובר אורח שאל אותנו מה אנחנו מוכרות. גברים במתחם הבורסה זה משהו...

האמת שלקח לי זמן להתרגל לגישה הקליפורנית ההזויה של המרצה. בחיי שכמעט יכולתי לאמוד את אחוזי העננות ב-haze המטורף שהלך אצלה בראש. כל המילים נאמרות לאט, מחויכות, כאילו יצאו מוויקנד בפסטיבל קואוצ'לה אחרי שחלקו אוהל עם חבורת דושבאגס מהקומיוניטי קולג'. בקיצור, זה נורא שונה מגישה של מרצים ישראלים שהכול זה דוגרי. צריך להבין מרמזים למה היא מתכוונת, וגם אז, לא ברור אם זה סתם פוליטקלי קורקט שיט, או שהיא באמת מדברת מהקורקבן ומאמינה ב whatever she's saying. ניחא, בסופו של דבר היא השאירה לי כמות חביבה מהכימיקלים ההזויים שהיא הביאה בשקית ניילון אטומה מיו.אס. אוף איי. כל זאת כדי שאוכל לעבוד בבית ולצלם עוד עם השמש. יאי?

דבר נוסף טוב שקרה השבוע, מצאתי הזדמנות וגנבתי שוטים כשאחותי הקטנה והיפה ישנה על הספה אחרי שניגנה בפסנתר. מהשוטים האלה עשיתי תמונה בפיתוח-שמש שהקליפורנית לימדה. נורא פחדתי להראות לאחותי, כי בכללי היא הייתה בשנים האחרונות בגישה של "גט יו פאקינג קאמרה אאוטה הירר". בסוף הראיתי לה והיא אהבה, והיום צילמתי אותה אפילו שוב. שום מילה לא תוכל להסביר כמה שמחתי, אז דמיינו מספר אקורדים מג'וריים להבעת הרגש ההולמת. לצלם את האהבה האמיתית שלי, זה החלום והוא מתגשם.

לא מוצאת עוד טעם לחפור,

הלכתי לראות דיסני.