לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caught in a bad romance



Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

למה אני שונא את העובדה שמחר יש לי יום הולדת


      קודם כל כי ממש אהבתי להיות בן 21

ו22 זה כבר תחילתה של ידידות מופלאה עם שנות ה30 (תקראו לי מגזים, אני יודע. אני מגזים. תגידו את זה למוח שלי)


אני גם שונא את העובדה שהרוב המוחלט של החברים שלי נמצא באיזור חיוג 03 (המרכז)

ואני כרגע מתגורר באיזור חיוג 04 (הצפון. הצפון המוגזם אבל)

ועד כמה שזה נשמע מושלם שהיום הולדת שלי חל בשישי בלילה (!) - הערב הזה כנראה יתחיל ויסתיים במיטה. לבד כן? 


ומה שאני הכי שונא

זה שכל כך הרבה אנשים טורחים לציין בפניי כמה שהם אוהבים אותי, כמה שאני מיוחד, וכמה שהם מתגעגעים

ומחר אני בטח ארגיש בשמיים, באמת, בטח אקבל גם כמה מתנות (החלק הבאמת טוב ביום הולדת)

ואז, כשליל שבת יגיע, הקסם יתפוגג

ממש כמו הכרכרה של סינדרלה שחוזרת להיות דלעת סדוקה ב00:00 בדיוק



מה שמזכיר לי שאני ממש מתגעגע לסרטי וולט דיסני הישנים.




רק עוד קצת, כי במרץ - בתל אביב הבנויה


שבת שלום וסופ"ש חורפי כלבבי

נכתב על ידי , 21/11/2014 19:34  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך אפשר לרצוח ( או: זה הכל חינוך)





התחלתי את הבוקר עם ההיסטריה של אמא שלי, ששומעת על פיגוע בירושלים קילומטרים ספורים מגן הילדים של אחיינים שלי

אחרי שהבנו שהכל בסדר עם הילדים, שמעתי את תוצאות האירוע

4 הרוגים, שנרצחו בדם קר, ע"י רוצחים שנשמתם מזמן קיבלה את הצבע השחור


כל רצח הוא מזעזע כשלעצמו, אבל אותי במיוחד מזעזע רצח על רקע לאומני

איך אפשר לגזול נשמה חיה, אבא לילדים, אח מבין אחים, בן להורים - מבלי להסס בכלל? מבי להכיר את הבן אדם?

איך אפשר לפתח שנאה תהומית לאדם רק משום שבא מרקע מסוים?


איך אפשר להסתער על אדם, עם סכין מטבח? לדקור? ולדקור שוב? וכשהנפש שהוא מנסה להשמיד נאבקת כדי להישאר בחיים,

איך אפשר יכול להמשיך לדקור? ולרצוח?


המחשבה הזאת שבכל רגע מישהו יכול לגזול ממך את החיים. ומסיבה לא מוצדקת.

ובעצם מהי סיבה מוצדקת לקחת חיים? אין כזאת.

אפילו לרוצחים האלה לא הייתי נותן את התענוג במוות. הייתי שם אותם בצינוק ומקצה להם כל יום 30 גרם לחם וחצי כוס מים. משהו שמצד אחד ישאיר אותם בחיים, ומצד אחד יגרום להם להמשיך לסבול עד יום מותם, שהחרטה והכאב אולי יטהרו להם את הנפש החולה - ואז המוות כגזר דין.


תמיד הייתי ימני בדעותיי, אך אף פעם לא הייתי קיצוני. בחיים לא תשמעו אותי אומר "לזרוק את כל הערבים לים", כי אז אני נזכר בערבים מוסלמים, שהם אנשים טובים שאני מכיר. בודדים.

אני בעד לזרוק לים את שונאי ישראל, את שונאי החינם. את המחנכים לטרור.


אני לא מתמצא מספיק בהיסטוריה ובמדעי המדינה בשביל להבין מה הבעיה בלקחת את כל המוסלמים ולזרוק אותם בלבנון או באיראן. מה דחוף להם לשבת על המקום היחידי שמוגדר כהבית של היהודים.

ובהתחשב בעובדה שיש כ"כ הרבה רופאים, עורכי דין, מהנדסים, ואפילו חברי כנסת מהמגזר - אני לא מבין מה הם מתלוננים. שיחיו כאן כמיעוט, לא אכפת לי. אבל אל תפריעו לי ולאחיי היהודים לחיות.


אז ככה נפתח הבוקר שלי, אני מטבעי לוקח דברים קשה, לא הצלחתי ללמוד ולא עשיתי משהו מיוחד עד הדקות האלה ממש. המחשבות לא עוזבות אותי וכמו כן הצער..


בזמן האחרון כשאני מתבקש לענות על השאלה שאני שואל את עצמי "איך אפשר לרצוח ככה?"

אני עונה לעצמי שהכל מתחיל ונגמר בחינוך. הילדים שנולדים למשפחות המוסלמיות שונאות ישראל, מחונכים לשנוא.


אני מניח שאם מהרגע שהייתי נולד ועד גיל הבגרות היו הוריי אומרים לי שזה בסדר ושזה גבורה ללכת לדקור ערבי באשר הוא - הייתי עושה את זה

כי זה היה כל עולמי

וזה מה שידעתי

וזה מה שהם יודעים מהרגע שהם נולדים




בחודשים הקרובים איאלץ לבחור מקצוע ללימודים הגבוהים באוניברסיטה

המקרים האלה גורמים לי לרצות לשלב בתואר חינוך או עיתונאות

למה חינוך? כדי לנסות להבין איך משפיעים על העולם הזה של חינוך דור צעיר לנורמות אחרות

למה עיתונאות? כי התקשורת שלנו חולה, ואני לא מסוגל לקרוא "ארבעה יהודים נהרגו בפיגוע יחד עם 2 פלשתינים" ("הארץ" - ביזיון. במקום שיהיה כתוב "ארבעה יהודים נרצחו ע"י מחבלים. מחבלים חוסלו. נקודה)




יום לא קל.. והכי עצוב?

שמחר יום חדש, וזה יעבור לסדר היום, עד הפיגוע הבא.


הרי מי זוכר את התינוקת שנרצחה לפני פחות מחודש ברכבת הקלה? או החייל שנדקר תוך כדי נימנום באוטובוס בת.מ עפולה?

לי התמונה של התינוקת לא יוצאת מהראש, הלוואי שלמנהיגי המדינה היא גם לא הייתה יוצאת מהראש


והיחידים שלא זוכים להמשיך הלאה, הם המשפחות השכולות.. שמספרם עולה ועולה..



נכתב על ידי , 18/11/2014 15:13  
הקטע משוייך לנושא החם: האינתיפיאדה השלישית
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טלפונים חכמים, אנשים טיפשים


     

 

"הוא התחבר לפחות 3 פעמים מאז ששלחתי הודעה" היא מייבבת כמו ילדה בת 12. רק שהיא כבר אישה צעירה, בתפקיד ניהולי, בחברה מבוססת. מתמודדת עם גברים מכל קשת הסוגים והצורות באופן יומיומי.

"לא מבינה מה הקטע בלראות ולא לענות?" היא ממשיכה, והעצבים שלי כבר ממריאים כמו חללית עם עודף דלק.

"את לא חושבת שאולי הוא בעבודה?" אני משתדל לשמור על איפוק. "את בעצמך אמרת לי שהוא נורא עסוק בשעות הבוקר", אני מנסה להכניס קצת היגיון במה שנשמע לי כמו רצף של גחמות-העידן-החדש.

השיא הגיע, כשהתשובה שלי לא סיפקה אותה כמובן, והיא מילמלה " אז זהו שגם אתמול כששלחתי לו לילה טוב עם נשיקה הוא החזיר לי לילה טוב בלי סמיילי, יבש כזה".

איבדתי עשתונות כבר, "את שומעת את עצמך?" הרמתי את הקול בעודי שופך על עצמי נס קפה מושלם של בוקר סתווי - מעצבים. "מילא היית מתבגרת-מפגרת שכל חייה דחוסים בתוך מסך זכוכית 4 אינץ'... אבל זה לא המצב ! אז תצאי מהסרט הזה כבר שברגע שיש צפצוף על המסך זכוכית הבן אדם השני צריך לרוץ ולענות, שחס וחלילה לא יווצר הרושם שהוא סינן אותך!"

 

"אני לא כזאת, אתה סתם מגזים, מה עשית ממני?" היא מסתגרת, כאילו שלפני שניה היא לא הזילה דמעה בעודה בוהה ב'נראה לאחרונה' של הבחור שאיתו היא יוצאת בווטספ.

"תראי, אני לא שופט אותך, אני גם כזה לפעמים, מאבד פרופורציות עם הסמארטפון, לפעמים גם אני מוצא את עצמי בפאב מרפרף בפייסבוק, ככה זה, הנגישות הזאת וכוח ההרגל - מביאים אותי למצב שבו אני מוקף אנשים אבל בוחר להתייחד עם חתיכת פלסטיק"

 

"אז אני לא מבינה מה אתה יוצא עליי" היא מתעוררת לחיים ומרגישה קצת בלתי מנוצחת אחרי הגילוי נאות שלי.

"אז זהו, שההבדל בינינו הוא שאני מודע לעצמי, ומשתדל להילחם בתופעה" אני מסביר.

 

משם השיחה התגלגלה לתיסכול שלי בכל הנוגע לתרבות הסמארטפונים, אתן דוגמא -

 

יצא לי כבר כמה פעמים לשבת בפאב, על הבר, ולצפות במחזה מדהים שבו כל יושבי הבר, בלי יוצא מן הכלל, שקועים.

שקועים אחד בשני? זהו שלא, שקועים בסמארטפונים שלהם.

אני באמת לא מבין, התלבשתם, חברתם יחדיו, נסעתם, הגעתם לפאב, כל זה בשביל לעשות משהו שאפשר לעשות במיטה לבד?

שוב, אני לא קדוש מעונה, גם אני חובב מושבע של האינסטגרם, ומוצא את עצמי נבלע לחשיכה הזאת של המסך גם כשאני בחברה. אבל מבטיח שאני מעניש את עצמי לאחר מכן (מכבה את הפלאפון ועושה ערימת מכשירים מכל מי שיושב איתי בפאב לדוגמא)

 

עוד דוגמא, עצובה יותר, היא שאפילו התרבות הקדומה של החיזור הפכה לסמיילי קורץ בווטספ.

חברה טובה שלי, יפהפייה אמיתית, כל הזמן אומרת לי "אני לא מבינה מה נהיה מהעם הגברי. חבורה של פחדנים. מתחילים איתי רק כשהם שיכורים מתים"

הסברתי לה שהשכרות זה תירוץ, כי אכן הם מתביישים לעשות מהלך שכבר מזמן הפך למשהו "מביך" או "הזוי".

היום? היום אם מישהו מחבב מישהי, הוא עושה לה לייקקקק על כל תמונה אפשרית בכל מסגרת ממוחשבת אפשרית, ואז, אם הוא ממש אמיץ הוא.. ישלח לה הודעה !! (וואו, האומץ)

אחרי שהוא ישלח הודעה, הוא ייכנס למצב מנתח. הוא ינתח את השעה שבה הוא שלח הודעה, יחד עם השעה שבה היא הייתה מחוברת לאחרונה.

הוא יוסיף לזה השערה "אולי היא ראתה את ההודעה, ואמרה לעצמה שהיא תתקלח ואז תענה" וכדומה.

 

למי מביניכם שחייו משעממים להפליא ויש לו את האפליקציה סיקרט (לי, למשל)

אפשר לראות שכל פוסט שני הוא של ילדה בת 12 ממורמרת, שגדלה לעולם הזה של הסמארטפונים:

"פשוט בוהה במסך והוא לא מחזיר הודעה. נשבר לי הלב. הלכתי לבכות בשירותים"

 

 

פשוט מזעזע.

 

בדיוק היום עוד בחור "אמיץ" עשה לי לייק על כל תמונה אפשרית באינסטגרם בתקווה שאבין מזה את המסר ואפתח איתו בשיחה

לא נכנעתי לתופעה והוא נאלץ לשלוח הודעה בעצמו. איזה גבר אה?

וגם באותה שיחה הבהרתי לו שאם יש לו משהו להגיד שיגיד בלי לשלוח רמזים ולשחק משחקים

(כמובן שהדבר הכי עמוק שהוא אמר זה "איזה חתיך אתה מאיפהה?" וכאן בערך הבנתי שאין עתיד למערכת יחסים הזאת.)

 

אני באמת מאמין שהסמארטפון זה כלי מדהים, ומי כמוני מוצא את הצילום שבכל סיטואציה ומשתף אותה באינסטגרם, או חופר לחברים בווטספ

אבל ידידיי, קחו הכל בפרופורציה. תקשורת דרך מסך היא לא תחליף לתקשורת בינאישית.

די להסיק מסקנות, וי 1, 2 וי, 4 וי בצבע כחול, ראה, לא ראה, די נמאס ! קחו בקלות את התקשורת המזויפת הזאת, שכן היא דרך מסך.

 

 

כמעט לסיום - סרטון שרץ ברשת של התרבות המזעזעת הזאת של לדבוק במסך הטלפון בלי גבולות

(ניסיתי לשים כאן את הסרטון, עצמו אבל כמובן שלא הצלחתי. מאותגר טכנולוגית בסופו של דבר)


-

בתחום הרומנטי, אין חדש תחת השמש.

השם של הבלוג ממשיך להיות רלוונטי - נדלק על סטרייטים בלבד עם חיוך כובש.

(בדיעבד פתחתי את הבלוג כתוצאה ממצוקה של קראש מטורף על בחור סטרייט ששיחק ברגשותיי)


מעבר לכך

שמח שחזרתי לכתוב

שיהיה המשך שבוע מעניין ומרגש, תניחו את הפלאפונים בצד !! תסתכלו אחד לשני בעיניים

תספרו סיפורים מהעבר, תסתכלו קצת מסביב.. תעשו שטויות בפאב או במסיבה, תיצרו אינטרקציה


בהצלחה

נכתב על ידי , 13/11/2014 22:22  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבן בן. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בן בן. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ