לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caught in a bad romance



Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

המוסכניק המתלמד





הבוקר שלי התחיל בזה שנזכרתי שאני חייב לעשות טיפול לרכב

טוב אז לא כלכך נזכרתי - התנעתי את הרכב ונדלקה הנורה המפחידה הזאת.

אמרתי לעצמי שעדיף לדחות הכל ולסיים עם השטות הזאת, למרות שאני שונא ללכת למוסך כי המוסכניק שם תמיד מפחיד אותי.


אז נסעתי למוסך שמתי את הרכב במקום הקבוע וצעדתי לעבר הכניסה

ציפיתי לראות את המוסכניק הותיק שם, מאוד מבוגר, מאוד לא אסתטי, ומאוד עצבני

אבל ראיתי משהו אחר.

מכירים את זה שתמיד כשנכנסים למוסך יש גבר עם הגב אליכם, שמתכופף ומתעסק במכסה מנוע של רכב שנמצא בטיפול?

אז ככה בדיוק. ג'ינס קרוע, תחת מושלם (סורי על הבוטות), וגופיה לבנה מלוכלכת. נו באמת. מי בא עם חולצה לבנה למוסך?? בכוח תלשת את עצמך מתוך סרט הוליוודי?

אמרתי לעצמי מה זה הדבר הזה ולמה יש לו שרירים בגב.

הוא הסתובב אליי באדישות מוחלטת ואמר "שלום.. אני מתלמד.. איך אפשר לעזור"

מזל ששמתי את הפלאפון בכיס ואת המפתח של הרכב בכיס האחורי - אחרת, שניהם היו נופלים לי מהידיים


מה זה השלמות הזאת?? ומה נראה לו שהוא פונה אליי ככה בבוקר בלי התראה מוקדמת?


גימגמתי משהו כמו "טיפול לרכב.. מכירים אותי כאן.. איפה יעקב??"

"יעקב בהפסקה" הוא התעצבן, "אני כאן ואני יעזור לך. איפה הרכב?"

הובלתי אותו לרכב וכשהגענו אליו הסתובבתי אליו. והוא אמר "איזה חתיך"


לרגע נפל לי הלב לתחתונים. אני?? חתיך?? הוא בקטע?? מה?

ואז הוא התקרב לרכב, טפח על המכסה מנוע ואמר "ממש חתיך.."


הוא התכוון לרכב -_-


החלפתי צבעים ואחרי כמה שניות לקחתי אויר, אימצתי את הקול הממש גברי שלי, והטחתי בו "בקיצור עוד כמה זמן להיות כאן?"

הוא חייך אליי חיוך רחב ואמר, "יקח לפחות שעה, בוא למשרד, אכין לך כוס קפה ואתחיל לעבוד"...


באותו רגע אמרתי לעצמי שאם אני אכנס איתו למשרד אני או אזיל עליו ריר או אתאהב בו ואתחיל לחפש אותו בפייסבוק כדי לבהות בתמונות.


אז בפרץ של בגרות, ניסיון, וכבוד עצמי, אמרתי "לא תודה, אני יורד פה לביג לקנות כמה דברים.. תודה רבה"


כשחזרתי אחרי שעה וחצי לקחת את הרכב, המוסכניך הותיק, יעקב כבר קיבל את פניי ושאל לשלומי.

"איך המתלמד החדש שלי??" שאל, "קיבל אותך כמו שצריך? אתה VIP כאן!"

מילמלתי משהו כמו "הוא בסדר גמור.." ובלב אמרתי עניתי לו "הוא מושלם מאיפה הבאת אותו? ומה נראה לו שהוא ככה סקסי?"


וככה התחיל היום שלי

פשוט הגעתי למסקנה שככל שהגבר יהיה יותר סטרייט-קלישאתי, ככה אני יתלהב ממנו יותר.

וברצינות, מי שם גופיה לבנה למוסך?? בכוח להוציא לי את העיניים?? זבל


יום מוצלח נטול סטרייטים חתיכים!

נכתב על ידי , 25/11/2014 10:33  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה אני שונא את העובדה שמחר יש לי יום הולדת


      קודם כל כי ממש אהבתי להיות בן 21

ו22 זה כבר תחילתה של ידידות מופלאה עם שנות ה30 (תקראו לי מגזים, אני יודע. אני מגזים. תגידו את זה למוח שלי)


אני גם שונא את העובדה שהרוב המוחלט של החברים שלי נמצא באיזור חיוג 03 (המרכז)

ואני כרגע מתגורר באיזור חיוג 04 (הצפון. הצפון המוגזם אבל)

ועד כמה שזה נשמע מושלם שהיום הולדת שלי חל בשישי בלילה (!) - הערב הזה כנראה יתחיל ויסתיים במיטה. לבד כן? 


ומה שאני הכי שונא

זה שכל כך הרבה אנשים טורחים לציין בפניי כמה שהם אוהבים אותי, כמה שאני מיוחד, וכמה שהם מתגעגעים

ומחר אני בטח ארגיש בשמיים, באמת, בטח אקבל גם כמה מתנות (החלק הבאמת טוב ביום הולדת)

ואז, כשליל שבת יגיע, הקסם יתפוגג

ממש כמו הכרכרה של סינדרלה שחוזרת להיות דלעת סדוקה ב00:00 בדיוק



מה שמזכיר לי שאני ממש מתגעגע לסרטי וולט דיסני הישנים.




רק עוד קצת, כי במרץ - בתל אביב הבנויה


שבת שלום וסופ"ש חורפי כלבבי

נכתב על ידי , 21/11/2014 19:34  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך אפשר לרצוח ( או: זה הכל חינוך)





התחלתי את הבוקר עם ההיסטריה של אמא שלי, ששומעת על פיגוע בירושלים קילומטרים ספורים מגן הילדים של אחיינים שלי

אחרי שהבנו שהכל בסדר עם הילדים, שמעתי את תוצאות האירוע

4 הרוגים, שנרצחו בדם קר, ע"י רוצחים שנשמתם מזמן קיבלה את הצבע השחור


כל רצח הוא מזעזע כשלעצמו, אבל אותי במיוחד מזעזע רצח על רקע לאומני

איך אפשר לגזול נשמה חיה, אבא לילדים, אח מבין אחים, בן להורים - מבלי להסס בכלל? מבי להכיר את הבן אדם?

איך אפשר לפתח שנאה תהומית לאדם רק משום שבא מרקע מסוים?


איך אפשר להסתער על אדם, עם סכין מטבח? לדקור? ולדקור שוב? וכשהנפש שהוא מנסה להשמיד נאבקת כדי להישאר בחיים,

איך אפשר יכול להמשיך לדקור? ולרצוח?


המחשבה הזאת שבכל רגע מישהו יכול לגזול ממך את החיים. ומסיבה לא מוצדקת.

ובעצם מהי סיבה מוצדקת לקחת חיים? אין כזאת.

אפילו לרוצחים האלה לא הייתי נותן את התענוג במוות. הייתי שם אותם בצינוק ומקצה להם כל יום 30 גרם לחם וחצי כוס מים. משהו שמצד אחד ישאיר אותם בחיים, ומצד אחד יגרום להם להמשיך לסבול עד יום מותם, שהחרטה והכאב אולי יטהרו להם את הנפש החולה - ואז המוות כגזר דין.


תמיד הייתי ימני בדעותיי, אך אף פעם לא הייתי קיצוני. בחיים לא תשמעו אותי אומר "לזרוק את כל הערבים לים", כי אז אני נזכר בערבים מוסלמים, שהם אנשים טובים שאני מכיר. בודדים.

אני בעד לזרוק לים את שונאי ישראל, את שונאי החינם. את המחנכים לטרור.


אני לא מתמצא מספיק בהיסטוריה ובמדעי המדינה בשביל להבין מה הבעיה בלקחת את כל המוסלמים ולזרוק אותם בלבנון או באיראן. מה דחוף להם לשבת על המקום היחידי שמוגדר כהבית של היהודים.

ובהתחשב בעובדה שיש כ"כ הרבה רופאים, עורכי דין, מהנדסים, ואפילו חברי כנסת מהמגזר - אני לא מבין מה הם מתלוננים. שיחיו כאן כמיעוט, לא אכפת לי. אבל אל תפריעו לי ולאחיי היהודים לחיות.


אז ככה נפתח הבוקר שלי, אני מטבעי לוקח דברים קשה, לא הצלחתי ללמוד ולא עשיתי משהו מיוחד עד הדקות האלה ממש. המחשבות לא עוזבות אותי וכמו כן הצער..


בזמן האחרון כשאני מתבקש לענות על השאלה שאני שואל את עצמי "איך אפשר לרצוח ככה?"

אני עונה לעצמי שהכל מתחיל ונגמר בחינוך. הילדים שנולדים למשפחות המוסלמיות שונאות ישראל, מחונכים לשנוא.


אני מניח שאם מהרגע שהייתי נולד ועד גיל הבגרות היו הוריי אומרים לי שזה בסדר ושזה גבורה ללכת לדקור ערבי באשר הוא - הייתי עושה את זה

כי זה היה כל עולמי

וזה מה שידעתי

וזה מה שהם יודעים מהרגע שהם נולדים




בחודשים הקרובים איאלץ לבחור מקצוע ללימודים הגבוהים באוניברסיטה

המקרים האלה גורמים לי לרצות לשלב בתואר חינוך או עיתונאות

למה חינוך? כדי לנסות להבין איך משפיעים על העולם הזה של חינוך דור צעיר לנורמות אחרות

למה עיתונאות? כי התקשורת שלנו חולה, ואני לא מסוגל לקרוא "ארבעה יהודים נהרגו בפיגוע יחד עם 2 פלשתינים" ("הארץ" - ביזיון. במקום שיהיה כתוב "ארבעה יהודים נרצחו ע"י מחבלים. מחבלים חוסלו. נקודה)




יום לא קל.. והכי עצוב?

שמחר יום חדש, וזה יעבור לסדר היום, עד הפיגוע הבא.


הרי מי זוכר את התינוקת שנרצחה לפני פחות מחודש ברכבת הקלה? או החייל שנדקר תוך כדי נימנום באוטובוס בת.מ עפולה?

לי התמונה של התינוקת לא יוצאת מהראש, הלוואי שלמנהיגי המדינה היא גם לא הייתה יוצאת מהראש


והיחידים שלא זוכים להמשיך הלאה, הם המשפחות השכולות.. שמספרם עולה ועולה..



נכתב על ידי , 18/11/2014 15:13  
הקטע משוייך לנושא החם: האינתיפיאדה השלישית
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבן בן. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בן בן. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ