לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Caught in a bad romance



Avatarכינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2014

הנפנוף האולטימטיבי


"אתה ללא ספק לחתונה. עם אחד כמוך אני מתחתן בלי לחשוב פעמיים"






"פשוט עכשיו אני בתקופה קצת שונה"


נכתב על ידי , 16/12/2014 23:40  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמיים בוערים


גיא ויהל כתבו שיר עם משפט שמסכם את ההבנה הכי קשה של בן אדם חי - "אלו רק המחשבות שלי, אפשר לחיות כאן במקומי"

 

בזמן האחרון יוצא לי להישאב למחשבות קיומיות - מהמחשבות שבד"כ בורחים מהם.

ככה זה אצלי, אנסה לברוח ממשהו ביום ראשון - ביום שני אקום איתו בבוקר, מחובק, במיטה.

הלוואי שזה היה עובד לי ככה עם בנים כן? אבל זה עובד רק על דברים שליליים.

 

לא יכול להיות שבאתי לעולם הזה כדי לרדוף אחרי כסף ותהילה. ודירה מושקעת. ורכב טוב. וקריירה מצליחה.

בזה זה מסתכם? יש כמובן את עניין האהבה. לאהוב אישה או גבר, להביא ילדים?

המטרה הבסיסית של כל בעל חיים (או בן אדם לצורך העניין) היא להתרבות. אולי בזה זה מסתכם?

 

ואולי זה לא משנה בכלל מה אתה עושה, כל עוד אתה חי ונושם, והמטרה זה להעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר?

אז מה אנחנו? כדור אנושי על רולטה רוסית כזאת? נאבקים באנשים אחרים כדי להצליח, לפעמים נאבקים בעצמנו. כשבסופו של דבר כולם מגיעים למקום אחד. לקיבה של תולעת כזו או אחרת.

 

מצחיקה אותי המחשבה שהמוח הנפלא שלי כיום, יהיה, יום אחד, ארוחה (עתירת קלוריות) לאיזה זחל או תולעת שיתמזל מזלם להיקבר איתי.

 

אז למה זה צריך להיות קשה כל כך לחיות? וליהנות מהכל?

ולמה יש כאלה שזוכים לטעום מהכל בחיים, ויש כאלה שמתים בלי לדעת איזה עוד נופים יש בעולם..

 

אני מבין את העניין הזה של "אם יהיה לך הכל, תזלזל בהכל, ולא יהיו לך שאיפות"

אבל יש כל כך הרבה אנשים שיש להם שאיפות, ויש להם רצונות, והם לא יגיעו לעולם לאן שירצו.

ואולי כל הקסם הוא בפשטות ובצניעות, ולא הפסדנו דבר אם לא יהיה לנו את המכשיר סלולרי הכי חדש, ולא נזכה לבקר בספרד או שחלמנו?

 

ואולי המוח האנושי פרץ גבולות, גבולות שלא תוכננו על ידי אלוהים, והוא פתאום חושק בכל מיני דברים שהוא לא צריך בכלל.

אולי באמת המטרה היא פרימיטיבית ובסיסית - להיוולד, להתאהב, להתרבות, לדאוג לצאצאים, למות.

 

 

לפעמים אני אומר לאמא שלי בצחוק "איך מתאים לי עכשיו לזכות באיזה 4 5 מיליון שקל"

והיא ישר מאבדת עשתונות ומתחילה לצעוק עליי "תפסיק לבלבל את המוח, מה חסר לך? תעבוד ותחיה בצניעות, הכל שטויות.."

 

אני משתכנע, ומרגיש טוב לכמה דקות, אבל אז חוזר לחלום על דולרים שייפלו עליי מהשמיים.

כמה חבל שהשמיים בוערים..

 

ה" אופטימיות " שלי זה שם דבר.

 

נכתב על ידי , 10/12/2014 20:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול?


כשהייתי קטן זה תמיד היה לי ברור

תמיד רציתי להיות וטרינר. אהבתי בעלי חיים, וחשבתי לי, איזה דבר נפלא זה לטפל בהם, ובכך להסב להם אושר ולבעליהם האנושיים.


השנים עברו, התבגרתי, ואמנם האהבה שלי לבעלי חיים (ולטבע בכלל) לא השתנה! אפילו גדלה!

אך פתאום המקצוע וטרינר נראה לי פחות נוצץ. מרגיש לי שלא אגע במספיק אנשים.


בשנים האחרונות התחושה הזאת תפסה תאוצה בלב שלי - לגעת באנשים. כמה שיותר. להשפיע עליהם. לגרום להם להיות טובים יותר.

התחושה הזאת דוחפת אותי לכל מיני מקצועות -


1. חינוך

משהו שהבנתי שאני אוהב, ושאני אפילו טוב בו, דרך התפקיד בצבא. התמודדתי עם ילדים בני 18 (קורא להם ילדים, למרות שהייתי בדיוק שנה וחצי מעליהם, ועדיין הרגשתי שהם ילדים. הילדים שלי.) מכל הצורות והצבעים, חינכתי אותם לא רק איך להיות חובשים תותחים אלא איך להיות אנשים תותחים.. ובכלל, אני חושב שאחד האנשים שהכי השפיעו עליי בחיים זה המחנך שלי בתיכון. ואם אני אוכל לשנות חיים של נער בתור מחנך?

הרגעים הכי גדולים שלי בחיים היו ב2 לפנות בוקר, בשיחה אישית שלא נגמרת עם חייל שבדרך כלל הוא לוחם באיזה סיירת, מנסה לפתור לו קצת מהבעיות בחיים.


2. עיתונאות וכתיבה

אם אתם קוראים את השורות האלה סימן שאני לא צריך להסביר את עצמי. כל אחד שהוא חלק מהקהילה הזאת, בין אם הוא כותב או רק קורא כאן, או גם וגם.. מבין את ההשפעה העצומה שיש למילים.

עוד משהו שעיצב אותי בתור בן אדם וריגש אותי - זה מילים של אנשים. בין אם זה פוסט באינטרנט ובין אם זה דנה ספקטור במוסף 7 ימים. בין אם זה ספר ובין אם זה כתבה במגזין.

אני כל כך מקנא באנשים שיש להם טור בעיתון. איזה כייף להם שהם חלק מחיים של כל כך הרבה אנשים.אין שבת שאני לא יושב במרפסת עם נס קפה וקורא את הטור של דנה ספקטור בעיתון, מתרגש כל פעם מחדש, לומד דברים חדשים על העולם הזה.


3. פסיכולוגיה

מגיל צעיר אני החבר הזה ששם בשביל כולם. זה שאפשר להתקשר אליו באמצע הלילה לשיחת נפש. זה שייתן עצה אובייקטיבית ואמיתית.

זה שיקשיב וישתדל לא לשפוט את מי שמולי.

מישהי פעם אמרה לי "אתה בן אדם מכיל. מרגישה שאני יכולה לדבר עד מחר ואתה תספוג ואני לא ארגיש שחפרתי, או שהגיעו מים עד נפש"

והביטוי הזה שהיא בחרה להשתמש בו, "בן אדם מכיל", נצרב אצלי בזיכרון כמו כוויה בדרגה ג'. משהו שלא עובר.

אני באמת בן אדם כזה, לטוב ולרע, ואלוהים יודע שיש בזה מן הרע, והקושי..

וכך מצאתי את עצמי חושב על מקצוע הפסיכולוגיה. היכולת להכיל.




בין כל מקצועות הרוח והנפש האלה, עומד המקצוע 4. ביולוגיה, תקוע לי כמו קוץ בגן המקצועות הורודים שלי.

למדתי ביולוגיה בתיכון, הייתי חובש בצבא, ואין רגע ביום שאני לא מתפעל מחדש מתורת הנסתר וממדעי החיים.

אני נורא נמשך למקצוע הזה ואוהב אותו, וחושב שאי אפשר להגיע לבגרות אמיתית בלי להבין קצת איפה אתה נמצא וממה אתה בנוי.

ואיך מגיע תינוק לעולם? ולמה יש לו עיניים כחולות אם להורים שלו יש עיניים חומות? ואיך פרפר עף?




אז מה אני רוצה להיות שאהיה גדול??

אני לא יודע, וזה משגע אותי. כל כך מקנא באנשים שמגיל צעיר יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות.

אני רק רוצה לקום בבוקר עם חיוך, לאהוב את העבודה שלי, ולהשפיע על החיים של אנשים. בקשה מוגזמת?


כרגע המציאות מושכת אותי ללמוד ביולוגיה וחינוך. או ביולוגיה ועיתונאות.

אם מדברים על מציאות, אז אני בכלל רק בשלב של הפסיכומטרי. אבל אם יש משהו שאני באמת החלטתי:

זה שאני אעבור את הפסיכומטרי בהצלחה, ואתחיל ללמוד בשנה הבאה באוניברסיטת תל אביב.

מה אלמד? אלוהים יודע. מקווה. שלפחות מישהו יודע מה הייעוד שלי בחיים האלה..!




ובמעבר חד -

זוכרים את הבחור ההוא, שיש לו חבר? והוא משחק איתי משחקים בזמנו הפנוי?

אז GAME OVER. זאת אומרת לא בדיוק OVER כי אנחנו עדיין מדברים. אבל הוא עבר לחדר מאוד מסויים בלב שלי - חדר עם טמפרטורה מאוד נמוכה. שלא יהיה סיכוי שאכנס למשולש אהבה סוער. (למרות שאלוהים יודע שהדבר הכי סוער שקורה בחיים שלי כרגע זה המזג אויר.)





שיהיה שבוע טוב, עם בשורות טובות, שאחליט מה עושה לי טוב, ושפרפרים ימשיכו לבוא לחלון שלי בחדר בבקרים.

(אמיתי. זה מדהים. יצאו לי תמונות ממש טובות מהם. אני אוהב לצלם, אמרתי?)


אוהב





נכתב על ידי , 7/12/2014 22:14  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבן בן. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בן בן. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ