לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג שלי! סיפורים לכולם[=

היי מאז שאני זוכרת יש לי צורך חזק לכתוב, אז החלטתי לממש אותו והנה אני פה! [=[=]=]

Avatarכינוי: 

בת: 17

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2010

טוב הגיע הזמן- הסיפור שלי! נראה לי שאני אקרא לו בינבי


היי קוראים לי רעות. סתם ילדה רגילה בת 13, עם ממוצע ציונים נורמלי, חברות טובות, שיער חלק וחום ועיניים ירוקות. לא מעניינת במיוחד.

אבל אני רוצה לספר לכם על חברה טובה שלי, לא בדיוק מהסוג שאתם רגילים אליו. קוראים לה בינבי, היא בת 14, תלמידה מצטיינת, יש לה הרבה חברים, שיער שחור ועיניים חומות.

כן, להבדלים בינינו כבר שמתם לב, תאומות אנחנו בטוח לא, אבל ההבדל הכי גדול בינינו, הוא שבינבי באה מממד אחר.


עד לפני חצי שנה לא ידעתי כלום על הממד הזה, בדיוק כמוכם. אבל יום אחד, סתם יום רגיל, המחנכת שלי הציגה בפני הכיתה תוכנית חדשה של הממשלה שממש עד אותו יום, הייתה סודית לגמרי. היא דיברה על מחקר שגילה שכבר 50 שנה "יצורים" מהממד השני מנסים לתקשר איתנו. החוקרים גילו את התדרים שלהם והתחילו לתקשר איתם. מסתבר שה"יצורים" האלה נראים כמונו והעולם שלהם נראה כמו העולם שלנו. בעקבות הדמיון בינינו לבינם נוצרה חברות אמת בין החוקרים לבין ה"יצורים" (שלמען האמת קוראים לעצמם נוברמים), והמחקר עבר לרשות הממשלה שלנו, ואחר כך גם לממשלות כל הארצות בעולם. הם חקרו את הנושא במשך 13 שנים והצליחו לגלות שערים שבעזרתם אפשר לעבור בין המימדים. אחרי שהחוקרים עברו להתגורר שם כמה שנים וחוקרים נוברמים הגיעו לעולמנו, המחקר הגיע גם למשרד החינוך ושם החליטו להתחיל בתוכנית מיוחדת של חילופי תלמידים. את הכבוד נתנו לבני 13 מכל העולם כי את המחקר התחילו לפני 13 שנה.


וכך הכרתי את בינבי.


ביום שבו בינבי הייתה אמורה להגיע, נסענו כל המשפחה- אמי, אבי, אחי הקטן, ואני- לשער מספר 23. הוא הוקם במרכז העיר, בחצר מאחורי בית העירייה, מקום שבו יוכלו לפקח על הנכנסים והיוצאים, כמו מעין גבול. המראה היה מרהיב ומפחיד גם יחד. מה שראיתי ברגע שיצאתי מבניין העירייה היה מעויין מתכת ענק בגובה 4 מטרים, שבתוכו היה עיגול עץ גדול, ובתוכו ריבוע ממתכת. כעבור שניות ספורות נדלק אור כחול חזק בתוך הריבוע, שממנו יצא איש.

עמדתי נדהמת, מחזיקה חזק את המספר ותגית השם שכמעט נפלו לי מהידיים. אחרי שהתעשתתי (וסגרתי את הפה) התקדמתי לכיוון השער. עמדתי במשך כחמש דקות, והמתנתי. ידעתי מה צריך לקרות שיבשר לי שבינבי הגיעה. השער כבר היה צריך לזהור באור כחול. כבר חשבתי שמשהו לא בסדר כי בינבי כבר הייתה אמורה להגיע, אבל לא היה משהו שיכולתי לעשות, אז המשכתי לחכות. ואז זה קרה- מהשער התחילו לצאת ניצוצות כחולים, והוא התחיל לזהור בכחול. חיוך גדול נפרש על פני- במשך כחודשיים וחצי חיכיתי לבואה של בינבי, והנה, הרגע הזה הגיע. מתוך השער יצאה ילדה. האור הכחול דעך בהדרגה והילדה עמדה במקומה, ואפשר היה לראות שמץ של חשש בפניה. היא סרקה בעיניה החומות הגדולות את החצר, מסוקרנת, כנראה מחפשת אותי, ואז עיניה נעצרו על פני, ולמראה החיוך שנשאר פרוש על שפתי היא חייכה גם כן ורצה לקראתי. ואז גם אני התחלתי לסקור אותה, היא הייתה ילדה די גבוהה לגילה, שזופה מעט, עם עיניים טובות, ושער קצר ושחור, אסוף בקוקו קטן. והיה לה גם פוני, הפוני שתמיד רציתי. הוא קיפץ על פניה העדינות בזמן שרצה אליי, והסתדר בצורה יפה כשנעצרה. "שלום, אני בינבי" היא אמרה בתמימות. ומאותו רגע ידעתי שנהיה חברות טובות.



*נ.ב. רעות זה לא השם שלי, אבל אני אוהבת את השם הזה..

נכתב על ידי , 25/10/2010 22:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ועכשיו הכרות קצת יותר נעימה :)


טוב אז אני-
בת 13, חיה בשביל לכתוב וכותבת בשביל לחיות XD
חולה כל שני וחמישי :( שונאת את זה...
אוהבת: צבע אדום, מוזיקה, סימס, ספרים, לכתוב, תותים, אאוטסיידרים, מיתולוגיות- בייחוד יוונית, גיטרות, תופים, לישון, חופש, קיץ, משפחה, חברות, הסטוריה מעניינת (זה מסובך..), אנשים טובים, ועוד ועוד ועוד...
מאמינה ב- פיות, אהבה, חיים בריאים, להיות מי שאתה, אלים מיתולוגיים, רצון טוב+++
לא מאמינה ב- אמונות תפלות, דיאטות, אנשים מאכזבים, אלוהים (אמרתי מספיק כדי שתשנאו אותי...  )
אבל- בשורה משמחת- אחרי שקצת הזנחתי אותם- חזרתי לספרים! 
אני תמיד אמרתי: אני לא כמו כולם. אני גם לא אנסה להיות כמו כולם כי הכי טוב לי ככה. אני חולת ספרים ואני גאה!!!!
יואו למה לא פתחתי בלוג כבר לפני שנים? זה עושה כל כך טוב!

תודה שאתם סובלים אותי :) (הכוונה לכל האותיות, הבלוג והאתר, ומהקלדת המסכנה. אהה כן ואולי גם האנשים שבטעות נכנסו לפה..)
נכתב על ידי , 25/10/2010 21:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני- נעים להכיר



אני בטוחה שרובכם לא מכירים אותי, אבל חלקכם בטוח מכירים ילדים כמוני. אלה הילדים מהכיתה שלכם, שלא מקובלים, אבל גם לא רוצים להיות, יש להם רק כמה חברים מאוד טובים, וטוב להם ככה, הם שקטים ותמיד נמצאים בצללים, אבל הנשמה שלהם מתה לפרוץ החוצה. וככה אני. אני בטוחה שמאוד תופתעו לשמוע שגם הילדים האלה וגם אני ממש כמו כולם. אוהבים את אותם השירים שממלאים את המצעדים, צופים באותן תוכניות טלוויזיה, ואוהבים את אותם תחביבים. ובכל זאת, מסיבה שאני לא מבינה אותה, ברוב הפעמים מדביקים להם את אותה התווית, "חנון". ולמה? למה זה צריך להיות ככה שמי שלא מקובל חנון? למה כולם צריכים להיות מקובלים?

כמו שכנראה כבר הבנתם, אין לי הרבה חברות, יש לי בסביבות ה-7 חברות טובות, וזהו. אני לא מקובלת, אני לא מנסה להיות מקובלת, ובעיקר, אני לא רוצה להיות מקובלת. להפך, אני מתרחקת ממקובלים. אבל "חננה" או "חנונית" אני ממש לא. הממוצע שלי בין 70 ל-80, ובדרך כלל אני יושבת שתי דקות מול מחברת 2 דקות ועוזבת אותה. אז מה אם אני שוב אבוא בלי שיעורים? לא כזה אכפת לי. אני לא באמת יודעת מה הכיתה שלי חושבת עלי, וגם לא כזה מפריע לי. אבל מסיבה לא ברורה המחנכת שלי מאוד אוהבת אותי. אני מנסה להבין ושוברת על זה את הראש אבל אין לי מושג. אולי בגלל שמתחילת שנה שעברה, מתחילת החטיבה, החברה הכי טובה שלי היא הילדה הכי חכמה בכיתה. לה כן קוראים "חנונית" והיא יודעת שקוראים לה ככה אבל זה לא משנה לה כי אותה תמיד לימדו להשקיע בלימודים ושלקבל ציונים טובים זה הכי חשוב. בזמן האחרון אני חושבת למה נהייתי חברה שלה. כנראה  בגלל שהיא גם משוגעת כזאת כמוני. אבל לא מזמן התחלתי לשים לב שהיא די יהירה ומאוד אוהבת לדבר על עצמה, ובעיקר למה היא מוזרה. זה די עצבן אותי כי אני לא כל כך יהירה ואני אהיה מוכנה להקריב את עצמי למען החברות שלי, ואם חברות שלי לא חושבות כמוני בנוגע לחברות שלנו קשה לי להישאר חברה שלהן, מאוד. בגלל זה כבר היו לי כמה ריבים ממש גדולים עם כמה בנות, והשלמתי עם כולן. אז נשבעתי לעצמי שאיתה זה לא יקרה. לא משנה מה, אני לא עושה את זה שוב. זה פוגע כל כך, לא בי אלא במי שמנתקים איתו את הקשר. לא הייתי רוצה שיעשו לי את זה אז באיזו זכות אני עושה את זה לאחרים?


טוב, אז זאת אני, נעים להכיר :)

נכתב על ידי , 23/10/2010 18:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe זהו שמי[= אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me זהו שמי[= ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ