לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Elerin



Avatarכינוי:  כרמלושית

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2010

שבוע עמוס ביותר


אז לא עידכנתי יותר משבוע (מפוסט קודם) כי היה לי עומס ממש מטריף שבו היום אני יפרט לכם מה היה בו. (חלק מן המידע חסוי ולא ירשם כאן)

עד עכשיו, היו לי 8 או 9 מבחנים ו-4 בחנים ובנוסף בימים הקרובים עוד מלא, מלא ש"ב, 2 עבודות, וכ'ו. וזה רק בבי"ס. בכל הזמן שלא עידכנתי גם לא הייתי בכלל במחשב ובקושי בטלויזיה, וגם היו מלא שיעורי בית וכאלה שלפעמים חלק אני מספיקה בבי"ס עצמו. חוץ מזה, ביום רביעי שעבר הייתה לי אסיפת הורים, ברוך ה' הכל טוב, בנתיים אני צריכה להתחיל לעבוד על עבודה במידענות (מחשבים) בנושא שבחרתי, במקרה הזה בחרתי ב'פלדמן'. עכשיו, עשו לנו הפתעה בבי"ס, הוסיפו לנו מגמה שבמקרה (אין דבר כזה מקרה אלא רק מה' אז מה') יצא שהוסיפו מגמה בדיוק במה שאני מתעניינת. לפני זה, אני רוצה לספר לכם שאני חולה, ממש חולה קשות על מתמטיקה וכל הקשור בנושא, והמגמה שהוסיפו היא הנהלת חשבונות. האמת, אני שואפת לראיית חשבון אבל לפחות יהיה לי בסיס כי אם אני בע"ה יעבור את המגמה, תהייה בידי תעודת מקצוע! איזה כיף, נכון?? לפחות אני שואפת גבוה כי מי שלא שואף בכלל אז יש לו פחות סיכוי להצליח שתידעו אז שווה לשאוף! ואיזה כיף, התקבלתי ל-4 יחידות במתמטיקה!

 

חח, טוב נראה לי שחפרתי לכם מספיק לא? מקווה שלכם היה שבוע מקסים ומבורך!

אני חושבת על להתחיל לכתוב ספר, מה אתם מציעים לי? באיזה נושא? רומן, הרפתקאות, מה נראה לכם? אני מקווה שאני אמצא זמן לזה אמן. ממש בא לי, כאילו זה כבר יושב לי הרעיון הזה בראש אבל אם אין לי כיוון לספר אז רוב הסיכויים שהוא לא יצליח. אם אתם רוצים אני יכולה להראות לכם משהו שהתחלתי לכתוב מלפני בערך 8 חודשים, אז קראתי לזה- הנשף הראשון שלי ומקווה שתוכלו להגיב לי על זה (:

הקטע שהספקתי לכתוב אז ומאז לא המשכתי (זה כמו רומן כזה, אהבה וכ'ו):

 

הנשף הראשון שלי

אז ככה הסיפור שלי מתחיל, שמי הוא מור, אני מאוד ביישנית, מעולם לא היה לי חבר, אין לי חברות, בכלל בכל שנות ילדותיי לא היו לי חברות, במשפחה שלי  יש שני אחים, אחד גדול בשם וויד,  ואח קטן, בשם מייקל, אמי גרושה כבר 3 שנים מאבי שבגד בה אך בסך הכול היא יצאה מזה.

השנה, משפחתי ואני עברנו לפלורידה, השנה אני אהיה בת 17, השנה האחרונה שלי בתיכון, השנה של הנשף המיוחד שציפיתי לו משהייתי בכיתה ראשונה.

חיכיתי ליום הזה כבר 12 שנים שלמות בצפייה שגם יהיה לי בן זוג ללכת איתו לנשף.

אז יצאנו לדרך באוטו מטקסס לפלורידה בנסיעה שארכה שעות ארוכות.

לא, כבר לא היו ציפיות בנוגע לבנות הכיתה שלי, כול הזמן כולן מתרחקות ממני, כל שנה זה חוזר על עצמו, השנה אימי אמרה לי בתקווה שהשנה זה יהיה משהו שונה, כי זו השנה האחרונה שלי.

אני, כבר לא יודעת, ומה שאני כן יודעת, שיש לי הזדמנות אחת בחיים ללכת לנשף חלומי במיוחד, וזה קורה השנה.

מחר, הוא היום הראשון ללימודים אחרי חודשיים של חופש שעבר ברובו לאט, אז כבר נראה אם באמת יהיה טוב השנה, שונה ומיוחד כמו שאימי אמרה.

הגענו לבית החדש שלנו בפלורידה, הבית, נראה מקסים, והחדר שלי? עוד יותר.

מאוד שמחתי שלפחות הבית נראה יותר טוב מקודמו.

אימי הציעה שנלך לשופינג לכבוד היום הראשון, אני, השבתי לה בשמחה, ככה תצא לי הזדמנות להוסיף על השופינג עוד כמה דברים לשיפוץ התדמית האישית שלי וגם לשיפוץ החדר.

אז יצאנו לשופינג, ראינו מלא דברים, אמא גם פינקה אותי בתכשיטים ובאקססוריז מאוד יפים.

אחרי כמה שעות טובות של קניות, הלכנו לאכול גלידה, אחרי ששבענו, חזרנו הביתה.

כשהגענו הביתה, החלטתי לפרוק כמה מהקרטונים שלי שיהיה פחות בלגן.

הגיע הערב, ואיתו הארוחה המשפחתית. אמא קראה לי מחדר המדרגות בשביל שאבוא לאכול.

"תודה מאמי" - מודה לאמי על האוכל הנפלא שהכינה.

עליתי למעלה, התקלחתי והתכוננתי לשינה. כמו תמיד, הפעלתי את האם פי שלי, ונרדמתי לשיריו, וכעבור כמה דקות, הצלחתי להירדם.

*ררררששש* - השעון המעורר צלצל באוזניי בחוזקה, לאחר שניות ספורות קמתי, התארגנתי, וירדתי לארוחת בוקר.

"יאמי, טוסט עם דבש ומיץ תפוזים טרי" – אמרתי לאימי.

*זאת הארוחה האהובה עליי.*

"הכנתי לך כריך עם חמאת בוטנים וריבה אם תהיי רעבה" – מסרה אימי.

"תודה מאמי" – אמרתי ויצאתי לדרך.

בי"ס  יחסית קרוב לבית החדש, משהו כמו 7 דקות הליכה. שם ביה"ס 'קידמן ע"ש מייקל קידמן'.

בקרבת ביה"ס, ראיתי ליד השער כמה נערים ונערות צעקניים במיוחד שמשכו תשומת לב תמידית.

השתדלתי לעבור במהירות במעבר של השער, שלא ישימו לב אליי – אני ממש שונאת יותר מידי 'צומי'.

לאחר שעברתי את שערוריית השער, נערה בת גילי התקרבה אליי, ובירכה אותי לשלום.

"שלומי בסדר, תודה" – עניתי לשאלתה של הנערה. *עשינו הכירות קטנה*

"קוראים לי ספיר" – היא ענתה.

"נעים לי להכיר אותך" – אמרה.

"אז את בוגרת תיכון, נכון?" – היא שאלה.

"כן, איך ידעת?" – שאלתי.

"סתם ניחשתי, אז כבר ראית את הכיתה שלך, ואת הכיתה עצמה?" – חקרה.

"עדיין לא, רק הגעתי ואני חדשה בעיר" – עניתי.

"אין בעיה, אני יכולה לעזור לך להשתלב עם כולם אם תרצי" – אמרה בשמחה.

עלינו לכיתה, נכנסנו, וספיר הציגה אותי בפני כולם.

כולם מיהרו לברר, לשאול ולחקור יחדיו בשאלות- "היי, מה שלומך? איך קוראים לך? .."

ממש אהבתי את הרגע הזה ואני לעולם לא אשכח אותו – חשבתי לעצמי באושר.

*שמתי לב שבכיתה היו רק בנות.*

"איפה כל הבנים?" – ביררתי עם ספיר.

"הם אוהבים תמיד לפני הצלצול להיות בחוץ בכדורגל" – השיבה.

"אני אכיר לך אותם כבר בהמשך, אני מבטיחה" – אמרה.

*צצצצצצצצצללללללללללללללללל* - צלצל פעמון בי"ס המורה לכולם להיכנס לכיתות.

כבר חיכיתי בצפייה לראות את הבנים.

"האם הם יפים?, חתיכים? שחצנים? או סתם משעממים?"

התיישבתי בכיסא האמצעי בשורה השנייה, לידי ישבה כמובן ספיר.

"זה גרג" – התחילה להציג לי את הבנים שנכנסו אחד אחרי השני.

" וזה מדיסון" – המשיכה.

"לואיס, ניק, יוני .. וכן ככה היא המשיכה להריץ רשימת שמות הבנים לאוזניי.

עד שהבן האחרון עבר בפתח הדלת, הוא תפס את עיניי.

שערו היה זהוב וקצרצר, עיניו תכולות, בגדיו רגילים למדיי, זה היה מת'יו, מת'יו קימבל.

השם רשרש באוזניי, הרגשתי ריגוש וצימרור בכל חלק מגופי.

"הגיעה השעה לאכול !" – הודיעה ספיר בשמחה.

בדרכינו לקפיטריה, דף צבעוני במיוחד תפס את עינינו, זו הייתה התחרות השנתית, תחרות הנשף של מלך ומלכת הנשף של בוגרי התיכון.

"הפרס – מלגה !" – אמרתי בריגוש ענקי.

"ואוו, זה ממש ענק, אני חייבת לזכות !" – אמרתי לעצמי.

"כן, בחלומות שלך תוכלי לזכות" – אמרה ספיר בעצב בולט.

"למה את אומרת דבר כזה?" – חקרתי אותה.

"טוב, כי כל שנה היידי מנצחת!" –אמרה בהחלטיות.

"כל שנה כל הבנים בוחרים רק אותה" –הוסיפה.

"אז השנה, אין לה סיכוי, אני אאזור כל כוחותיי בשביל לזכות בזה !" – אמרתי בנחישות רבה.

"אם ככה, אני אאזור כל כוחותיי בשביל לעזור לך !!" – אמרה באושר גדול.

"זה הולך להיות גדול" – אמרתי.

"בהחלט" – השלימה את משפטי.

אז נכנסנו לקפיטריה, עמדנו בתור, אכלו, פטפטנו ושבענו.

כשפנינו לכיתה, הבחנתי בנערה שמסביבה מעגל נערות מעריצות.

"זאת היידי !" – אמרה ספיר.

"עכשיו אני מבינה על מה דיברת מקודם" – אמרתי.

נכנסנו לכיתה, השיעור התחיל.

כעבור שניות ספורות, הרגשתי מישהו בוחן אותי מהצד.

הסתכלתי, ראיתי את מת'יו נועץ בי מבטים, ולאחר שהסתובבתי לכיוונו, הסתיר את פניו במבוכה שגיליתי אותו.

*אני לא מאמינה, מת'יו נועץ בי מבטים!* - חשבתי לעצמי.

השיעור הגיע לסופו, ובעודי קמה מהכיסא ומסדרת את הספרים והמחברות, שמתי לב למעטפה ורדרדה שהייתה מתחת ליומני.

על המעטפה הייתה מדבקה חמודה של דובי, ועל המעטפה היה רשום " למור ! "

אני? ממש התרגשתי, והחלטתי לפתוח את המעטפה רק בבית.

אני וספיר נפגשנו שוב במעבר הדלת, ודיברנו על מחר, תוכניות ועוד כמה שטויות. לא העזתי עדיין לספר לה על המעטפה שמצאתי מתחת ליומני.

ספיר ליוותה אותי הביתה, מסרה ד"ש למשפחתי ונפרדה ממני בנשיקה.

נכנסתי הביתה, אמרתי לאימי שלום, עליתי לחדרי, והוצאתי את המעטפה מהתיק.

בחנתי אותה שוב ושוב, ממי היא יכולה להיות?, החלטתי לברר זאת על בטן מלאה.

ירדתי לאכול את האוכל הנפלא שאימי מכינה כמו כל הזמן, וכשגמרתי, כבר לא יכולתי לחכות לפתוח את המעטפה ולגלות מה התוכן שבה. לאט, לאט ובזהירות, פתחתי את המעטפה כדי שהיא לא תיקרע, הוצאתי את הדף והתחלתי לקרוא ממנו.

"מור,

אני כותב לך מכתב זה כי את אני רוצה להכיר אותך יותר.

אשמח לשמור איתך על קשר, למטה זה מספר ה-ICQ שלי, ואני אשמח שתצרפי אותו לרשימה שלך.

המספר- 423562662 .

שלך תמיד,

מת'יו קימבל."

בעודי מתרגשת מהמכתב, שמתי לב שעל המכתב, הייתה דבוקה עם נייר דבק סוכרייה מתוקה בצורת לב.

בעודי אוכלת את הסוכרייה, אני נזכרת במת'יו, במבטים שנעץ בי, והחלטתי לדבר איתו עכשיו.

הלכתי בריצה מהירה לחדר המחשב, פתחתי את ה-ICQ שלי, צירפתי את המספר שלו, ולמרבה הצער, הוא היה מנותק.

כעבור כמה דקות, החלטתי לכתוב לו הודעה שיראה ברגע שיתחבר.

החלטתי לכתוב לו, "מת'יו, ברגע שתיראה הודעה זו, תדבר איתי." וכך עשיתי. אחרי שהשארתי לו את ההודעה, התחלתי לעשות את שיעורי הבית דרך אגב שנתנו על היום הראשון.

"באסה." – חשבתי לעצמי.

עברה שעה, סיימתי את שיעורי הבית, ופתאום, ראיתי שמת'יו התחבר !

נורא שמחתי ורצתי לעבר המחשב.

והתחלנו להתכתב.

מת'יו:היי מור, זו את נכון?

מרי:כן, מה שלומך?

מת'יו:מצוין (: ואיתך?

מרי:סבבה . .

מת'יו:אז, נהנית מהסוכרייה?

מרי:כןן.. תודה רבה, היא הייתה מאוד מתוקה [=

מת'יו:חח.. שמח שנהנית XD

מרי:חחחח.. כה, מאוד נהניתי, אז מה ככה משכתי תשומת לב בכך?

מת'יו:ת'אמת, אנ'לא יודע, העיניים שלי חיפשו משהו, וכנראה שהם חיפשו מישהי כמוךך..

מרי:כןן בטח, תגיד ת'אמת..

מת'יו:זאת האמתת ..

מרי:אז אני לא מאמינה לך ! ..

מת'יו:ולמה לא?

מרי:כי אני לא כזאת יפה, אני ביישנית ואני לא צריכה עוד לפרט לך מה ..

מת'יו:לפי דעתי, את מהממתת..

מרי:וגם, איך זה שדווקא ה'חתיך' של ביה"ס, יאהב דווקא אותי, ה'נחותה' של ביה"ס?

מת'יו:קודם כל, אני לא מחשיב ת'עצמי ככה, ושנית, את ממש לא הנחותהה ..

מרי:אז אם אני לא נחותה, מה אני? [ורק את האמת]..

מת'יו:את ..

מרי:אני מה ??

מת'יו:את פשוט .. איך אני יגיד לךך.. זה קשה לי .

מרי:זה קשה לך כי .. ?

מת'יו:כי .. טוב.. בעצם, מה שסיפרתי לך מקודם שתפסת את העיניים שלי, זה שקר..

מרי:ידעתי ! נו.. ומה האמת?

מת'יו:אז ככה, מתי שבאת להירשם לפה עם אמא שלך, נכון?

מרי:כןן.. תמשיךך

מת'יו:אז את תפסת את עיניי וגם את אוזניי, שמעתי את קולך בפעם הראשונה, ואף פעם לא שמעתי קול כזה מהממם..

**עברה דקה ארוכה**

מת'יו:מורי? את עדיין שם?

מרי:כןן פשוט.. אף פעם לא הרגשתי כזאת נאהבת.... אף פעם לא היו לי חברות, ומשעברתי לפה, יש לי כבר חברה טובה ויש לי .. אותך? ..

מת'יו:כןן. ברור שיש לך אותי, אני תמיד אהיה כאן בשבילך לכל דבר !

מרי:חחח... תודה מאמי (:

מת'יו:סופסוף חיוך .. חחח =)

מרי:חח.. טובב.. אז מה ככה?

מת'יו:אהה כןן.. רציתי לשאול אם אני יוכל לבוא אלייך בשבוע הבא ביום שלישי, זה דיי דחוף...

מרי:כןן אבל אתה לא רוצה לפני?

מת'יו:חח.. ברור שכן, אבל ביום שלישי, יש לי הפתעה מיוחדת בשבילךך..

מרי:ומה עם היידי הזאת? היא לא חברה שלך?

מת'יו:נפרדנו היום ..

מרי:אוי.. אני ממש מצטערת, לא התכונתי..

מת'יו:לא, זה בסדר, גם ככה היא יותר מדיי מתנשאת.

מרי:כןן אה.. חח..

מת'יו:אוקיי אז בשלישי זה סבבה? בערך ככה ב-17:00 ?

מרי:כןן..

מת'יו:סבבה, אז נדבר מחר ?

מרי:כן, בטח (:

מת'יו:טוב, אז ביי מאמי, יומטובב ! J

מרי:חח, תודה, גם לך (;

מת'יו:טוב אז יאללה, בי =]

מרי:ביי (:

מת'יו:3 >

*ככה הסתיימה לה השיחה הכי טובה בחיי*

טוב, אז כבר הערב הגיע, הגיע הזמן להתקלח, כולי במרומים, גבוה גבוה.. מפנטזת על נשף סיום חלומי במיוחד, כבר מתכננת מה ללבוש, נזכרתי שעוד לא קניתי שמלה.

"מאמא !" – קראתי לעבר המדרגות.

"מחר אני צריכה דחוף ללכת לקניות, את באה איתי?" – שאלתי.

"כן" – היא אישרה.

"זהו. עניין השמלה מסודר. עכשיו, אפשר להתארגן למיטה  בשקט, חח." (צחקקתי לעצמי)

*ררררששש* - השעון המעורר צלצל לאוזניי, הסתכלתי על המחוגים בקושי, מנסה לפנות אור לעיניי, שמתי לב בתדהמה שהמחוגים הצביעו על השעה חמישה לשמונה !

הייתי המומה, "איך לא קמתי?"

*בעודי עדיין בהלם, מנסה למהר, שמתי לב ל-*הודעה חדשה* בפלא' שלי.

ההודעה הגיעה מספיר – "מורר? איפה את? קבענו ללכת ביחד וכבר ממש מאוחר...."

גם שכחתי שאמא נסעה היום מוקדם לעבודה, שיט !!!

התארגנתי מהר מהר, אך עדין איחרתי, ואני – שונאת לאחר !

הגעתי לביה"ס, ליבי פעם בחוזקה, חוץ מזה שאני שונאת לאחר, אני גם שונאת את המבטים שכולם נועצים במי שנכנס.

לאט אבל בטוח, פתחתי את דלת הכיתה, כולם נעצו בי מבטים כצפוי. הלכתי לאיטי למושב שלי, וישבתי בשקט.

ספיר הסתכלה עליי וחיכתה לתשובה שלי מההודעה שלה.

הוצאתי פתק קטן, כתבתי לה את סיבת איחורי, וזרקתי לה את הפתק.

*מזל שהוא פגע בול במטרה* - חשבתי לעצמי.

ספיר סימנה לי אוקי בידה.

וככה השנה עברה לה, רכשתי עוד חברות חדשות, נרשמתי לקורס משחק וקולנוע ואפילו התחלנו לדבר על מסיבת סוף שנה.

אני ממש מתרגשת, זה הולך להיות מדהים !

"טוב, כל אחד ואחת יכין פתק למחר ובו רשימה של רעיונות למסיבה. ספיר ומור, אתן תהיינה ממומנות להמציא את ריקוד הבנות ולבחור את השיר, ניק ומדיסון, אתם תעבדו על הריקוד שלכם. בהצלחה ואתם משוחררים" – כך אמרה מחנכת הכיתה בבוא הצלצול.

אני כבר מדמיינת איך הריקוד יהיה, התלבושות, והכול !

"אז לבוא אלייך היום ב-5?" – שאלה ספיר בנושא תכנון המסיבה.

"כן, ברור" – השבתי לה בחוסר סבלנות.

אני בבית, אוכלת צהריים ומכינה שיעורים. מחכה בציפייה שספיר תגיע כבר.

זפזפתי בטלוויזיה ופתאום - ***דין דון*** - הפעמון צלצל, מה שאומר – ספיר הגיעה !

"ואוי, כמה זמן כבר חיכיתי לשעה הזאת !" – סיפרתי לה.

"אז מה דעתך על התנועה הזאת?" – שאלה ספיר.

"אולי צריך להזיז בו זמנית גם את הרגל, זה יראה מוצלח" – הצעתי לה.

וכך, שעות ארוכות, ישבנו וחשבנו על תנועות הריקוד, ואז, השיר !

איזה שיר נבחר? יש כל כך המון, המבחר פשוט - עצום –

חשבנו על שיר בלועזית כי זה הכי יפה ולבסוף החלטנו לבחור מספר מועט של שירים, לעשות סקר וככה נוכל לדעת, ודרך אגב, לסקר רק הבנות יוכלו להשיב.

"תלבושות – קודם איזה סוגי פריטים, שמלה, חצאית, מכנס, מה את חושבת?" – שאלתי את ספיר.

"לפי דעתי ניקח חצאית, אולי חצאית בלון, אממ... לבנה, ושהבנות יביאו חולצת בסיס גם לבנה, אבל רק ארוכה שיהיה יותר יפה. ותוספות צריך גם, נחשוב כבר אחר כך, עד כאן, מה דעתך?" – סיכמה.

"אני גם חושבת, מדהים. לגבי התוספות אני חושבת על סרט במותניים שישמש כחגורה, ומשהו על החולצה, אממ.. בד כזה שיחסה חצי אזור ועם קשירה בצד". – השבתי.

"טוב, בואי נשרטט ונסכם." – החליטה.

ביום שלמחרת, הגענו עם כל השרטוטים, תלבושות, ריקוד ושירים, עכשיו נותר רק להראות לשאר הבנות ולערוך להן את הסקר.

בלוח השעם שמחוץ כיתתנו הופיעה הודעה בהקשר הנשף.

ואוי, כבר הספקתי לשכוח. הנשף יומיים לאחר מסיבת הסיום, איזה כיף.

זוכרים את היום שבו אמא ואני הלכנו לקניות?, בקיצור בסוף לא מצאתי שמלה לנשף ולכן שיתפתי את ספיר בכך.

"אין בעיה, נלך היום ביחד ואין סיכוי שאיתי לא תימצאי ואולי אפילו תימצאי יותר משמלה אחת." – צחקה לה ספיר.

כשהלמודים הסתיימו, ישר הלכנו לקניון, כמובן שהתקשרתי קודם לכן להודיע לאמא איפה אני ויצאנו לדרך.

ובנתיים זהו. זה נראה רק הרבה אבל זה לא ואני מקווה שמישהו קרא הכל, חח (:

מאוד חשובה לי דעתכם שאני אדע איזה כיוון מתאים לי.

 

גראפיקה נוספת שלי, שאני מאוד אהבתי ככה שגם שמתי אותה בעיצוב(:

UFU.CO.IL

 

אז מה אתם אומרים?

 

לפוסט זה החלטתי לשפר אתכם בגלל שלא עדכנתי מעל שבוע אז הבאתי לכם טקסטורות שאני משתמשת בהם ותמונות מיוחדות (לפחות אני חושבת שהן כאלה)

תהנוו! (:

 

תמונות:

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

 

וטקסטורות:

UFU.CO.ILUFU.CO.IL

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

UFU.CO.ILUFU.CO.ILUFU.CO.IL

 

וזהו לפוסט הזה, אוהבת המון, כרמלושית ..

שבוע טוב (:

נכתב על ידי כרמלושית , 3/11/2010 18:55  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



579
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכרמלושית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כרמלושית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ