לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

בן: 31



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2012

רגיעה? שוב יצאנו נמושות


אחרי יותר מ-200 רקטות ופצצות מרגמה, 14 נפגעי גוף ולמעלה מ-20 נפגעי חרדה, ישראל שוב הוכיחה כי מי שקובע את המהלכים בשטח הם ארגוני הטרור ברצועת עזה. הם אלה שיחליטו מתי לשבש לחלוטין את החיים בדרום, מתי לשגר רקטות ומתי להכריז שלא מתאים להם יותר כדי להתכונן לסבב הבא.

 

את הימים האחרונים העברתי בדרום. בכל יום בשעות הבוקר נסעתי לאזור המלחמה, וביקרתי בערים הגדולות - באר שבע, אשדוד ואשקלון, וביישובים הקטנים - המושבים והקיבוצים הסמוכים לגדר המערכת. הפסקת האש הזו שנכנסה הלילה לתוקף, לא הפתיעה אפילו לא את הפועלים הזרים שעובדים בחממות של הקיבוצים. גם הם כבר יודעים לספר שצה"ל לא קובע כלום, והשוו את החיילים לדחלילים המוצבים בשדות.

 

"פגיעה אנושה"? צה"ל חושב שהציבור מטומטם

 

לצערי, לא כל הכתבים הצבאיים חשבו להגיע לדרום. יש כאלה שהעדיפו להישאר רחוק מקו האש, וללעוס ולבלוע את מה שהגיש להם דובר צה"ל, תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי. מה שרוב הציבור לא יודע, זה שהקצין הבכיר הזה מחזיק קומץ של כתבים, מתדרך רק אותו ומעניק סיפורים רק לו. מי שלא פועל לפי הכללים, עלול לקבל במקום הגזר את המקל. כך, למשל, בתדריך לכתבים שנערך בין הימים ראשון ושני, סיפר פולי כי פגענו פגיעה קשה ואנושה בארגוני הטרור ברצועה. הוא דיבר על 19 מחבלים הרוגים וילד אחד שנכנס לטווח האש.

 

ובכן, אני בוחר שלא להיות חלק מהעדר ולהגדיר מחדש את הדברים. צר לי לבשר לדובר צה"ל, אך עליהם להגדיר מחדש את המושגים "אנוש" ו"קשה". מבחינתי, כאזרח וככתב לענייני ביטחון, פגיעה אנושה או קשה בצד השני היא כזו שלא ניתן להתאושש ממנה, או אם תרצו פגיעה שלוקח הרבה מאוד זמן להתאושש ממנה.

 

הפגיעות של צה"ל במחבלים לא היו כאלה. כבר היום, אם הם רק ירצו, הם יכולים לשלש את כמות הרקטות שישוגרו לעבר שטח ישראל, להרחיב את הטווח עד אחרי כפר סבא ולצאת במתקפה משולבת במספר חזיתות, אבל הם לא מעוניינים בכך. הם רוצים לבצע את הירי בתנאים שלהם ולהפסיק בתנאים שלהם, ואתם יודעים מה? הם גם מצליחים.

 

 

 

 

גנץ מדגמן למצלמות, ההסברה כושלת

 

במהלך הימים שהעברתי בדרום, שוחחתי רבות עם קציני הביטחון של היישובים המופגזים. אלה הם האנשים שישנים הכי מעט ועובדים הכי קשה. בכל סבב לחימה שכזה, למרות העבודה הקשה, הם מוצאים זמן לשוחח עם עיתונאים שמגיעים ממדינות אחרות ולהסביר להם על המצב הבלתי נסבל.

 

פגשתי כמה עיתונאים כאלה, והופתעתי לגלות שבמשך כל ימי הלחימה דובר צה"ל לא כינס אותם כדי להסביר להם על המתרחש, והסתפק לטענתם בהודעות ביפר בשפה האנגלית על התקיפות שביצע צה"ל ברצועה. כתב של רשת תקשורת מאוד מוכרת אמר לי: "הצבא מתקשר אלינו כשיש תמונות של הרמטכ"ל, וחשוב לו שהן יפורסמו. אבל כאשר אנחנו צריכים מידע, איש אינו עוזר לנו. לכן הצד של ישראל חלש ולא מתפרסם".

 

מה שהכתב הזה אמר במילים פשוטות הוא שהפסדנו בקרב הסברה, והוא הוסיף שהפסדנו גם בסבב הלחימה. אני מסכים עם הקביעה הזו, ויכול להוסיף שהמפסידים העיקריים הם שוב תושבי הדרום שחיים במציאות בלתי נסבלת, וכלל אזרחי ישראל שימשיכו לשלם מסים גבוהים כדי שהמדינה תוכל לבזבז אותם בסבב הלחימה הבא. 

 

 

אז מה בעצם השגנו ?

 

אם נחזור רגע לניתוח הביטחוני, נוכל לראות בבירור ששוב לא השגנו דבר. אפילו לא מטרות בסיסיות. נכון, צה"ל השמיד כמה מחסנים של אמצעי לחימה, אבל יש עוד 1,000 כאלה. נכון, צה"ל פגע והרג כמה מחבלים, אך מדובר בטיפה בים. שלושה טילים שיוצאים ממערכת "כיפת ברזל" עולים לנו יותר מכל הרקטות ומחסני הלחימה שהשמדנו בסבב הזה גם יחד.

 

הדברים של הרמטכ"ל בני גנץ ושל בכירים נוספים מהבוקר, לפיהם צה"ל לא ניצל אפילו אלפית מכוחו, הרתיחו אותי. במקום לנפנף בעובדה שלא ניצלנו את היכולות שלנו, אולי הגיע הזמן לנצל אותן ולתת ליותר משני מיליון תושבים את איכות החיים המגיעה להם. הצהרתו של הרמטכ"ל כי שקט ייענה בשקט - מבישה.

 

הרמטכ"ל העדיף לבחור בנק מטרות חלבי, ולאורך כל המערכה תקף צה"ל מחסנים וחוליות משגרים. זה לא קרה סתם. מדובר במטרות שלא יתסיסו את הגזרה, וזו הייתה המטרה. הם תקפו אזרחים, ואנחנו תקפנו מחסנים – רק כדי לא להסלים את המצב. למען הסר ספק, צה"ל מחזיק בנק מטרות רחב לתקיפה בעזה, אך הרמטכ"ל  לא מעוניין להשתמש בו עד שלא יהיה אירוע בעוצמה שלא הכרנו. למשל אירוע עם הרבה נפגעים או רקטת פאג'ר בתל אביב.

 

המצב בו צה"ל לכאורה נכנע ומקבל מיד הפסקת אש כאילו אנחנו הצד החלש (או שאולי אנחנו באמת הצד החלש) פוגע מאוד בהרתעה ומעלה את המוטיבציה של ארגוני הטרור להמשיך ולהוציא פיגועים. במדינה אחרת, עם רמטכ"ל אחר, איש לא היה סולח על ירי של יותר מ-200 רקטות ופצצות מרגמה לעבר אזורים אזרחיים, בהם ערים גדולות. הצד השני היה צריך לספוג כזאת מהלומה וכזאת כמות של נפגעים, שהוא היה מתחנן להפסקת אש והיה חושש להרים את הראש במשך תקופה ארוכה. אבל זה כאמור במקום אחר. אנחנו נמצאים במדינת ישראל, ופה עד שילדים בגן או משפחה בארוחת שישי לא ישלמו בחייהם - איש לא ייתן דין וחשבון.    

 

לצד הדברים האלו, חשוב להזכיר ולהדגיש כי הצלחתה של הפסקת האש בשעות ובימים הקרובים תלויה בצד השני. הם אלו שיקבעו האם תושבי הדרום יוכלו להמשיך לישון בשקט, לפחות עד החלטה אחרת של ארגוני הטרור, או ימשיכו להסתובב בפחד ברחובות. כך או אחרת, התשובים יודעים כי מבחינתם המערכה רחוקה מסיום.

 

 

 

דורון נחום הכתב לענייני ביטחון ופלילים NANA10
 

ניתן ליצור קשר: drdgold@gmail.com


  

גם בפייסבוק: Doron Nachum

 

 

 

נכתב על ידי , 13/3/2012 12:16  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-14/3/2012 12:28



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדורון נחום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דורון נחום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ