לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בחוץ קר וסגרירי? עשו עוד היום מנוי לבלוג... כי צריך מדי פעם לתת לאצבעות לנוח מהפרו אבולושן, לא?

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2010

למה כדאי להיות בוחש בשוקו(לד) (נוטלה)


המלצת היום היא להשתייך לאיזשהו מחנה.
אף פעם לא השתייכתי למחנה, ולרוב נהניתי מחיים רגועים ושלווים. עד שנולדתי.
כשנולדתי, שיבצו אותי במקום חם מאוד שנקרא ישרא-הל (Isra-Hell בלעז), מקום שבו אתה חייב להשתייך למחנה מסויים, או לפחות לבחור צד בסכסוך כלשהו.
'פה אין מקום למדיניות שוויצרית' הסבירו לי מיד כשיצאתי מהרחם. 'אם לא תתקיף - תותקף'.
בצר לי (ובאין דרכון אירופאי באמתחתי), החלטתי לבחור צד.

בבואך לבחור מחנה, עליך לקחת בחשבון מספר גורמים, שהראשון מבניהם הוא 'האם ההשתייכות למחנה הזה תגרום לי, איכשהו, לקום בשעה מוקדמת יותר בבוקר?' שזה, כשלעצמו, מחסום רציני, בניגוד גמור ל'האם ההשתייכות למחנה הזה תוביל אותי למקום שיש בו אלכוהול בחינם?'
אז החלטתי שאני חייב כבר לבחור מחנה, אבל להתחיל בקטן.
ירדתי לרחוב בכפכפי גומי, שכן בקיץ הישרא-הלי לרדת לרחוב עם נעליים פירושו שאתה כנראה עסוק בפעילות ספורטיבית כלשהי, או עורך דין.
בעודי הולך לעבר הפיצוציה הקרובה, הרגשתי שמשהו מציק לאללה נתקע לי בכפכף.
הטיתי את הרגל ימינה, וגרעין חמניה ריק נפל על האספלט הרותח.
איזה קטע, חשבתי. בישרא-הל אפשר אשכרה לפתוח קליית פיצוחים בעזרת כבישים לוהטים! אבל אז הבנתי משהו הרבה יותר חשוב: יש לי פה הזדמנות חד פעמית אשכרה להשתייך לקבוצה מסויימת!

הקבוצה הזו, של האנשים שמפצחים גרעינים ברחוב וזורקים את הקליפות על הרצפה, היא ממש, איך להגיד, די סבבה.
'מתכלה' היא מילת המפתח פה: מחזירים לטבע אשפה פלוס-מינוס אורגנית.
אבל רגע, זו הפעם הראשונה בחיי שאני הולך להשתייך לקבוצה מסויימת, וכבר להתחיל במחנה כל כך שנוי במחלוקת? כבר להתחיל בהארדקור? אין מצב.

אני מעדיף להשתייך לזרם ההולך וגובר של אנשים שבוחשים בשוקולד נוטלה.
זה לא סוד שהחרא הזה טעים הרבה יותר משוקולד השחר, אבל צריך ממש לצאת מהארון (של המתוקים) כדי להכריז את זה ברבים. בישרא-הל הנוסטלגיה היא שוקולד פרה קדושה שלא נוגעים בה, ואוי למי שיוציא הודעה לתקשורת שקפה נמס עלית זה גועל נפש.

אבל מי שיהיה אמיץ מספיק לזנוח את קופסאות הפלסטיק חסרות השחר ולעבור לצנצנות הזכוכית עם הארומה האגוזית, יבין לבד שאין כמו נוטלה, ועדיף בכמויות מסחריות.
באמת, אצלנו במשפחה עושים ממנו הכל: מגלידת נוטלה אלוהית ועד לכדורי שוקולד נוטלה אנטריקוטים באיכותם, וכלה באיטום חורים ושפכטל. מדובר בחומר הגלם המתוק השמיש ביותר בסביבה, כזה שרק פראיירים קונים אותו באריזות הקטנות שלו.
אבל זה הכל למשתפנים, עד שמדובר באקט המפורש עצמו: פתיחת הצנצנת, נטילת כפית ואכילה ישירה של חומר הגלם מתוך הצנצנת.
זה בוטה בדיוק כמו הפיצוחים ברחוב, מינוס המצפון האקולוגי, וזו הצהרת כוונות ולקיחת צד ברורה: אני משתייך למחנה של אותם אנשים שבוחשים בשוקולד נוטלה וגאים בזה, ושידחפו כפיות כל חובבי הנוסטלגיה בשקל, עם הכאילו-שוקולד באיכות של האפסנאות בצבא האוזבקי הזה שלהם.


ממרח איטלקי מבוסס אגוזי לוז, או ממרח בטעם פרווה?
תעשו לי טובה...
נכתב על ידי , 21/9/2010 11:17   בקטגוריות שחרור קיטור, ביקורת  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעומר לוגסי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עומר לוגסי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ