| 5/2013
פרק 26 ספיישל !! XD
נקודת מבטו של אדמונד -
החתונה של זאק ודיאנה הייתה יפה , אני הייתי השושבין של זאק הוא נראה מאושר בחתונה שלהם וגם דיאנה אני הייתי החבר הכי טוב של זאק מאז או מתמיד אבל מאז שגילה שאני הארוס של רוזה הוא התרחק ממני הוא לא רצה שאנחנו נהיה ביחד אבל לא הייתה לו ברירה אלה היו ההורים שלנו שהחליטו את זה . רוזה הייתה ממש יפה בחתונה , לבסוף החלטתי לבקש ממנה לרקוד איתי היא התנהגה אליי כאילו שזה לא אומר שום דבר היא הייתה חסרת רגשות לא הבנתי מה יש לה נגדי אני רק מנסה שזה יצליח שאנחנו ניהיה יותר קרובים כשנתחתן .
"רוזה אני יודע שאת לא רוצה את זה אבל אין לנו ברירה" לחשתי לה היא גיחכה ,
"אתה באמת חושב שאני לא יודעת ? בהתחלה זה לא הפריע לי אבל בגללך כמעט ולא הרגו אותי וכמה בנות נרצחו רק בגלל שמצאת עם מי לצאת" העיניים שלי נפערו ,
"את מאשימה אותי בכל , את לא חושבת שאני מרגיש גם ככה מספיק אשם בלי שתגידי לי את זה?"
"זה מגיע לך ! אתה היית צריך לגמור אם אינסלן בדרך אחרת להסביר לה את זה יותר טוב"
"אני לא ידעתי איך היא תגיב על כך , תנסי לשים את עצמך במקומי ?!"
"ומה איתי ?! אני הייתי תקועה מעל ערמה של גופות של האקסיות שלך יום שלם !!" היא אמרה את זה בקול מונוטוני וחסר רגשות , ואני רעדתי כי זה הציק לי אני באמת לא רציתי שהיא תיפגע .
לא סיימנו לדבר וזאק התקרב אלינו וביקש ממני לתת לו לרקוד עם אחותו נאנחתי ונתתי לו התיישבתי לצד ראק ובן הם היו החברים הכי טובים שלי.
"נו איך היה לרקוד עם הארוסה שלך" שאל בן בגיחוך ,
"היא לא סולחת לי על כול מה שקרה עם אינסלן היא חושבת שאני אשם בכול" מלמלתי והרגשתי שזה מפריע לי אני לא יודע מה אני מרגיש לנערה הזאת היא תמיד התנהגה כמו ילדה קטנה וקופצנית היא הייתה חמודה ונחמדה לכולם היא גרמה לכולם לשמוח תמיד ופעם היא הייתה כול הזמן נדבקת אלי וזה היה מציק לי זאק פעם צחק על כך ואמר שהיא מאוהב בי אבל אני לא אמנתי לו , ואמרתי שהיא קטנה מדי כדי לאהוב אבל עכשיו אני מצטער שזה לא היה אמיתי , כי אולי זה היה מקל אליה בכול זאת אנחנו נצטרך בעוד שנתיים לראות אחד את השני כול יום ולגור ביחד .
"מה אתה מתכוון לעשות?"
"אני מתכוון להכיר אותה יותר אני רוצה להיות מאושר אני רוצה להתאהב בה אני רוצה להיות מאושר ולא לסבול כול החיים ואני לא רוצה שהיא תסבול כול החיים" לגמתי מהשמפניה שהמלצרים הביאו לי . הסתכלתי על רוזה שחייכה אל זאק והרגשתי איך הלב שלי מתכווץ למה היא לא מסוגלת לסלוח לי ? אני חייב לגלות מה קורה לה !
המסיבה נמשכה עד הבוקר , ליווינו את הזוג הטרי אל המכונית שלהם וכשהם נסעו התקרבתי אל רוזה וניסתי לדבר איתה שוב -
"אני לא מוכנה עדיין לדבר איתך אדמונד !" פלטתי נחרה ,"למה את עושה את זה ?! את לא יכולה לקבל את זה כבר וזהו ?"
"תקשיב איבדתי את החבר הכי טוב שלי במקרה הזה , ולדעתי אתה אשם בכך יקח לי זמן לקבל אותך אתה מבין או לא ?" הרגשתי שאני מתרגז ,
"את רצינית ?! את עושה את זה קשה יותר מימה שזה באמת , אני לא קשור לכך סולן היה חבר שלי גם את חושבת שלא כואב לי אליו אבל אני לא הייתי אחרי על במעשים של אינסלן "
"אני חושבת אחרת !" היא כעסה ,אבל לפחות היא הביע איזה שהם רגשות ,
"אני לא מבין מה יש לך נגדי , אני מצטער על כך שהמשפחה שלי החליטה לספר לי את זה מאוחר כול כך !! אני לא אשם בכך את מבינה את זה ? את גם לא ידעת על כך שאת מאורסת אליי , אבל ידעת כול החיים שיש לך כבר ארוס אני לא ידעתי את זה לא סיפרו לי ! לא ידעתי שזה אסור!!" השיחה שלנו הגיע לצעקות וכולם מסביב הסתכלו עלינו .
סדריק התקרב אלינו ונעמד לידנו -
"רוזה אדמונד אתם יכולים להסביר לי מה קורה ?"
"אבא סליחה על הסצנה אבל זה בינינו" היא שלחה אלי מבט עצבני ואני פלטתי אנחה של חוסר עונים .
"אדמונד ?"
"הכול בסדר אדון סדריק"
"אתה יכול לקרוא לי סדריק אנחנו כמעט בני משפחה" המשפט הזה גרם לרוזה לרעוד היא הסתובבה והלכה .
"בו בני אני צריך לדבר איתך"
סדריק הוביל אותי אל המשרד שלו והתיישב לצד השולחן ואני מולו ,
"אני מבין שיש לכם בעיות , רוזה היא ילדה עקשנית ואני מבין אתכם אתם לא רוצים להתחתן אתם לא הייתם מוכנים לכך שתתחתנו אחד עם השני היא גם לא ידע שום דבר וגם אתה , וזאת אשמתנו אנחנו נתקן את הטעות הזאת בעתיד , אם לזאק ודיאנה תיהיה ילדה היא והארוס שלה ידעו מהתחלה שהם מאורסים" נאנחתי ,
"אני לא חושב שזה קשור לכך , היא פשוט לא מסוגלת לסלוח לי על המקרה עם אינסלן היא כול הזמן מאשימה אותי בכך , אני יודע שאני אשם בכך אבל לא חשבתי שזה ישפיע אליה אבל אם המוות של סולן היא התחילה לשונא אותי היא לא מסוגלת אפילו להסתכל עלי"
"זה בסדר היא תעבור את זה את רק צריך לחכות בסבלנות "
"ואם היא לא תסלח לי ?"
"אתה לא צריך לדאוג רוזה אף פעם לא הייתה אחת ששומרת טינה היא תסלח לך ובזמן הזה אתה צריך להיות עדין אליה והכול יסתדר" אחרי השיחה עם סדריק הרגשתי קצת יותר טוב , כשיצאתי מהבית של מישפחת דרגון ראיתי את רוזה עומדת בחוץ ומדברת עם גריי הוא חיבק אותה בכתפיים והיא הניחה את הראש על הכתף שלו - פתאום משום מה הרגשתי כעס , היא נותנת לו לגעת בה ? ואולי היא לא מסוגלת אפילו להסתכל נורמאלי ? הסתובבתי אל המכונית שלי ונכנסתי אליה בדרך טרקתי את הדלת חזק ראיתי אותם נבהלים הם היו עסוקים בשיחה שלהם והטריקה הבהילה אותם כהוגן .
החניתי את המכונית מול הבית שלי , בתוך הבית חיכתה לי הפתעה מכתב מחברה מאוד טובה שלי שעזבה לבריטניה לפני כמעט שנתיים התכתבנו כול הזמן אבל מה שהיה מפתיע זה שהיא הודיע לי שתגיע בעוד כמה ימים היא חוזרת כדי ללמוד באוניברסיטת שיקגו .
חכיתי בקוצר רוח לפגישה עם ביאטריס היא הייתה אמורה להגיע בשעה תישע בערב לשדה התעופה , ברבע לתישע כבר הייתי שם היא יצא יחד עם כול הנוסעים של המטוס שלה . החיוך חזר אל הפנים שלי בימים האחרונים הרגשתי רגשות אשם כול הזמן לגבי כול הדברים שרוזה אמרה אבל עכשיו אני מרגיש יותר טוב טריקס מחזירה לי את המצב רוח - תמיד קראתי לה טריקס ואז היא הייתה מתעצבנת עליי.
"טריקס !!!"
"אדמונד לא השתנתה אה .. כמה פעמים ביקשתי לא לקרוא לי ככה " נעמדה מולי ושיחררה את המזוודה ,
"תביא חיבוק אדי" התחבקנו , וצחקנו - היא תחייה בבית שלה הם לא מכרו אותו הוא נישאר שלהם . עזרתי לה לסדר את הדברים ונסענו לקניות כדי שיהיה לה מה לאכול סיפרתי לה דברים שלא הספקתי עוד לכתוב לה והיא סיפרה שניפרדה ממייקל החבר שלה מלונדון כי היא תישאר כאן להרבה זמן וזאת הייתה החלטה הדדית .
"איך היחסים שלך עם רוזה ?"
"היה יותר טוב כשלא דיברנו בכלל" נאנחתי והיא הרימה גבה ,
"קדימה תספר" וסיפרתי לה על מה שקרה והיא ניסתה לעודד אותי ואז סיפרתי לה על רוז וגריי איך שהם התחבקו .
"אדי אתה הרי יודע שהיא הבטיחה לסדריק על כך שלא תתנגד לשידוך הזה ואם היא תהיה עם גריי יהיו לה בעיות גדולות ובכללי היא רק תיפגע מזה אני בטוחה שהם רק עודדו אחד את השני לפי הדברים שלך גריי איבד את אחיו ורוז איבדה את החבר הכי טוב שלה קשה להם אתה לא יכול להאשים אותם בניסיון לנחם אחד את השני" גלגלתי את עיניי ,
"זה ניראה יותר מניחום" היא צחקה ,"ואתה מנסה לשכנע אותי שאתה לא אוהב את הילדה הזאת , אתה הרי מקנא" צחקתי אבל בתוך תוכי הרגשתי שהיא יקרה לי .
"נו באמת אתה אפילו לא מסוגל להודות לי ! באמת אני הרי לא השפוט אותך קדימה תודה בזה!"
"אני לא יודע מה אני מרגיש אני רק יודע שמפריע לי שהיא שונאת אותי "
"לא היא לא , הרי אתה בעצמך סיפרת לי שתמיד חשבת שהיא מאוהבת בך כשהיא הייתה קטנה יותר היא כול הזמן הייתה רצה אחריך ועוקבת בכללי אחרי החבורה שלכם"
"עכשיו אני כבר לא בטוח בזה כול כך " היא חייכה אלי וחיבקה אותי.
פרק אחרון !! ואז עונה שלישית !! XD
| |
פרק 25 ספיישל !! XD
נקודת מבטו של סואל -
ברגע שהמוכנית של זאק ודיאנה עזבה הרגשתי איך קוראים לי , קוראים לי לחזור למעלה התנתקתי מהעולם הזה וחזרתי חזרה אל מלאכים . המקום שאליו בעבירו אותי ישר היה בית המשפט של מלאכים כאן שופטים את המלאכים שחוטאים ולא מבצעים את החוקים של המועצה .
עמדתי מול המועצה וכרעתי ברך -
"מועצת השמש"
"סואל , אתה מלאך שומר !!! אתה יודע למה את נימצא כאן" סואל שתק ,
"אתה כאן בגלל שהתאהבת , ולא סתם ביצור של חושך" סואל הנהן ולא קם הוא הרגיש רגוע הוא כבר קיבל את הטעות שלו הוא התאהב ולא קיבל אהבה בחזרה זה היה החלק הראשון של העונש ועכשיו המועצה תעניש אותו בכך שתפיל אותו הוא יהפוך למלאך שחור - נפיל הוא יפול מגן העדן לאדמה ושם יתחיל חיים לילים חיים בחושך הוא יותר לא ילחם למען האור הוא יהיה חלק מיצורים החשוכים .
"אתה מודע באשמה שלך ?"
"כן אני מודע "
"אתה יודע את העונש שלך!"
"כן"
"אתה ראוי לכבוד תמיד הייתה חייל נאמן אבל אלקסה הצליחה לשבור אותך מלאכים וחיילים כמוך לא אמורים להתאהב אתה איבדת את האימון שנתנו בך עכשיו אתה תהפוך ליצור של חושך וזה העונש הראויי לך "
"אני מוכן לקבל את העונש שלי , אני ראויי לעונש" המועצה קרא בשם של לוציפר - לוציפר הוא המלאך שמבצע את העונשים הוא גורם לעונש להיות כואב יותר ולכך שמלאכים סובלים יותר לפני המוות או הנפילה אל הכדור הארץ.
לוציפר נעמד מאחוריו ואז הרגשתי את הכאב החד והשורף אבל לא הגבתי אני לא אראה שום רגשות אני ראוי לעונש ואני לא ראוי לחמלה .
אחרי הכאב השורף איבדתי את ההכרה , אני לא יודע כמה זמן הייתי בלי הכרה אבל כשהתעוררתי הייתי במיתה בבית של דילן , קלרה לואיס ודילן היו לצידי הופתעתי -
"כמה זמן הייתי בלי הכרה ?"
"שבוע שלם" התיישבתי במיטה וישר היד נשלחה לאחור הרגשתי את השריפה מאחור הורדתי את החולצה והסתובבתי אל המראה שהייתה בחדר על הגב שלי היה מצוייר איקס גדול בצבע שחור , דילן התקרב אלי מאחור -
"אתה מוכן להסביר לי מה קרה ?""נפלתי"
"מה זאת אומרת ?"
"איבדתי את הכנפיים שלי, יותר אני לא מלאך שומר "
"אבל למה ?"
"כי התאהבתי ביצור של חושך" דילן התקשה הוא הסתכל עליי בהלם הוא לא האמין ,
"דיאנה יודעת על זה ?"
"לא , לא סיפרתי לה אף פעם לא הייתי מסוגל ואם הייתי מספר לה המלאכים היו יודעים על זה יותר מוקדם ואני הייתי צריך את הזמן הזה , דיאנה הייתה זקוקה לי אבל עכשיו המלאכים יודעים ואני משלם על כך שמשכתי כול כך הרבה את הזמן" קלרה התקרבה אליי והניחה את היד שלה על הכתף שלי ואז חיבקתי אותי -
היא התחילה לבכות , זה הפתיע אותי הרמתי גבה -
"למה את בוכה ?"
"כי זה עצוב עד כמה דיאנה יכולה להיות אטומה"
"היא לא אטומה אני בטוח שהיא שמה לב לזה אבל היא לא רצה להרוס את החברות שלנו כמו שאני לא רציתי אז שמרתי את זה לעצמי אני לא רצתי לספר כי ידעתי שהיא לא מרגישה אליי שום דבר חוץ מי אהבה אל חבר טוב ועכשיו אני מרגיש רגשות אשם על כך שהרסתי לה את המצב רוח בחתונה שלה.."
"מה עשית ?"
"אמרתי לה שאני לא רוצה לשמור איתה על קשר" שלושה זוגות עניים נפערו ,
"למה עשית את זה ?"
"כי אני לא אהיה מסוגל לראות אותה אם זאק גם ככה זה כאב לי לפני זה , אבל תמיד הייתה לי תיקווה שהיא תעזוב אותו ואת כול מי שהיה לה לפני זה ותסכים להיות איתי אבל עכשיו אני מבין שזהו זה לא יקרה יותר היא נשואה אל זאק"
"אבל אתה צריך לשים את עצמך במקום דיאנה היא אוהבת אותך כמו אח היא לא רוצה לאבד אותך היא רוצה שתהיה לצידה , ואתה צריך להיות מאושר בגלל שהיא מאושרת" דילן התחיל לצחוק מהמילים של קלרה -
"אולי את צריכה לשם את עצמך במקום סואל , תחשבי על מה שהוא עובר אפילו מלאכים אגואיסטים הוא לא יהיה מסוגל לראות אותם ביחד"
"אני חשוב שעם הזמן כן אבל עכשיו אני לא אהיה מסוגל...."
קלרה הסתכלה בכעס על דילן ,
"מה אם דיאנה לא מגיע לה אושר אחרי כול מה שהיא עברה ?"
"מגיע לה אני לא אומר שום דבר אבל את לא יכולה לצפות שסואל יחזור להיות החבר הכי טוב שלה כמו פעם" נאנחתי ושמתי בחזרה את החולצה , סירקתי את השיער ואספתי אותו כדי שלא יפריע בעניים -
"אני רעב" מלמלתי , הרגשתי מוזר אני כבר לא מלאך אני יצור של חושך שניקרא מלאך שחור אני צריך לגרום לבני אדם לעבור לצד האפל שלהם לגרום לקינאה לבגידות וכו' אבל בנתיים אני לא מרגיש צורך לעשות את זה עכשיו אני מרגיש ממש רעב בכול זאת שבוע בלי הכרה .
שבוע עבר מאז שהתעוררתי אני מרגיש הרבה יותר טוב , בשבוע הזה כול הזמן ישבתי בבית ולא יצאתי. דילן בהתחלה דאג לי אבל אחרי כמה זמן הוא הבין שאני צריך למצוא את הדרך שלי להתמודד עם שיברון הלב .
ביום שישי בבוקר החלטתי שהגיע הזמן להתשנות אני כבר לא מלאך ואני צריך לשנות כמה דברים הלכתי למספרה הכי קרובה לבית של דילן וביקשתי ממנה מהספר לגזור את השיער הארוך שלי כך שיהיה חמש או שש סנטימטרים הוא סידר את השיער שלי , הסתכלתי במראה והרגשתי בחיסרון של השיער אבל הייתי חייב שינוי .
בערב יצאתי יחד עם דילן אל המועדון שלו , דילן היה מודע למה הפכתי ועכשיו הגיע הזמן שאני בחר איך אני ההרוס את החיים של בני האדם החלטתי בלי שום מוות ודם החלטתי לעשות את מה שהייתי מת לעשות לזאק ודיאנה אני מרגיש ממש רע לגבי זה .
הזמנו משקאות ישבתי על הספה והסתכלתי מסביב חיפשתי את הזוג הקורבנות הראשון שלי ומצאתי אותם זה היה זוג בני אדם היא הייתה צעירה ממנו היא נראה לי הייתה בת 20 והוא בכמה שנים יותר גדול ממנה חייכתי לעצמי כשראיתי אותו הולך לשירותים התקרבתי אל הבר ולקחתי משקה אלכוהולי כמובן שבישבילי הוא היה בחינם כי אני חבר של דילן התקרבתי אל הנערה -
"שלום לך " חייכתי אליה וראיתי איך היא מסמיקה ישר כשראתה אותי מחייך ,
"היי , תקשיב -"
"אל תדאגי רק רציתי להביא לך את המשקה הזה , הוא על חשבון הבית" אמרתי בחיוך היא הרימה גבה ,
"אתה עובד כאן ?"
"לא אבל אני חבר טוב של בעל המקום" היא הסמיקה כשנגעתי ביד שלה ,"לא תרצי להתצטרף אלי אני הולך מחדר בו תמיד יושבים האורחים המיוחדים.."
"אני הייתי שמחה לבוא איתך אבל אני כאן עם חבר שלי" החיוך שלי לא ירד , שמחתי עוד יותר שצדקתי בניחוש שלי.
"אבל הוא לא כאן עכשיו , בואי לכמה דקות רק אני מבטיח לא לעשות שום דבר שלא תרצי" היא נראתה מהורהרת לכמה שניות ואז לבסוף חייכה והנהנה .
הובלתי אותה לחדר בתוך המועדון שם היו כמה סוקובים שנהנו מחברת בני אדם , היא חייכה בהתרגשות התיישבתי ותפכתי על המקום לצידי היא התיישבה לא רחוק ממני אבל אני שמתי את היד שלי על הכתף שלי וגרמתי לה להקרב שמעתי את הלב שלה דופק היא הסמיקה כשנגעתי בה שוב היא רעדה אבל לא פחד .
"אני לא בטוחה" הקול שלה היה חלש ומעומעם , תפסתי את הפנים שלה ונישקתי אותה והיא החזירה נשיקה האנרגיה שלה זרמה אלי הרגשתי ממש טוב אם עצמי מהם הראשונה הצלחתי !
הנשמה שלה נהייתה יותר אפלה היא חטאה וזה הרגיש טוב , פעם הייתי עוצר את זה בכול מחיר אבל עכשיו אני לא מלאך יותר ואני מקבל מזה הנאה פתאום שמעתי רעש מחוץ לחדר ואז לתוך החדר נכנס החבר שלה הוא נראה עצבני והפנים שלו היו אדומות -
"קים ! איך יכולת עזבתי אותך רק לכמה דקות ?" קים קמה במהירות מהספה והסתכלה אליו בהתנצלות ,
"ריי אני לא יודעת מה קרה לי מצטערת בבקשה תסלח לי" הוא סגר את עייניו ויצא מהחדר הנערה רצה אחריו .
חזרתי אל דילן עם חיוך מרוח על המפנים הוא גיחך ,
"איך עבר הצייד הראשון ?"
"הוא עבר מושלם כנראה שאני מיודע לעבודה הזאת" גיחכתי ולגמתי מהשתייה שהייתה בכוס שלי.
| |
פרק 24
אחרי חודשיים -
ישבתי בחדר של רוזה , לצד שולחן האיפור שלה היא ישבה על המיתה והסתכלה איך מסדרים לי את השיער -
"את לא מתרגשת ?" שאלה בפעם האלף אותי ,
"קצת ..."
"איך את יכולה זאת הרי החתונה שלך !!!! קצת זה לא מספיק " היא ניערה את הראש ברוגז , היא חזרה לעצמה אחרי המקרה עם אינסלין היא לא יצא מהחדר כמה ימים אף אחד לא הצליח לדבר איתה אפילו לא אני או אדמונד עד שגריי לא נכנס לתמונה הוא נכנס אליה פעם אחת ואחרי זה היא יצאה מהחדר מחייכת . גריי לא עזב יותר לזמן ארוך כול כך הוא נשאר כול הזמן לצד רוזה רק עכשיו הוא הלך לעזור בסידור הגינה לטקס .
"את תתרגשי בחתונה שלך בעוד שנתיים ?" שאלתי מנסה להעביר נושא , היא השתתקה לרגע , חשבתי פתאום שהעצבתי אותה אבל דרך המראה ראיתי שהיא מחייכת בעדינות -
"אני לא בטוחה , את הרי יודעת שזה שונה אני לא אוהבת את אדמונד כמו שאת אוהבת את זאק"
"זה עוד יכול להשתנות"
"דיאנה אני בקושי רואה אותו , הוא לא רוצה לראות אותי" נאנחה ,
"אני הבטחתי להורים שלי שאני לא אברח ושלא אעשה בעיות , ואני לא מפחדת את יודעת שדודה מכיאל גם התחתנה עם דוד ג'ייס בגלל ההורים שלה ועכשיו הם חיים באושר ואוהבים אחד את השני"
"אני בטוחה שאת ואדמונד תחיו באושר הוא נחמד ואני בטוחה שהוא יהיה בעל טוב" היא חייכה אליי , אבל בזמן האחרון שמתי לב שהיא מסתירה את הרגשות שלה אני אוהבת אותה מאוד ואני לא רוצה שהיא תסתיר דברים אני רוצה שהיא תוציא את כול מה שעל הלב שלה היא לא צריכה לסבול .
"רוזה את יודעת שאת יכולה לספר לי כול דבר אני לא אשפוט אותך " היא הנהנה ,
"אני יודעת דיאנה , אני אבל הכול בסדר , בינתיים ...." הספר סיים עם התיסרוקת שלי היא הייתה בצורה של פרח על הראש כול השער שלי היה אסוף למעלה ובתוכו היו פנינים לבנות , שהתאימו לשמלה שלמעשה פשוטה למדיי היא הייתה לבנה , בלי כתפיות צמודה בחזה מבאיזור החזה היו מצויידים פרחים קטנים ובאמצע שלהם היו פנינים השמלה הייתה ארוכה עד הריצפה עם חתך בצד .
"זאת ההינומה של אימא שלי " רוזה הושיטה לי אותה , הלב שלי דפק ממש מהר באמתה תרגשתי והרגשתי שאני הולכת לבכות מאושר אני מבינה עכשיו עד כמה שאני שמחה שבקרוב אהיה של זאק לנצח , הוא החצי השני שלי הוא הנשמה התאומה שלי הוא המיועד שלי אנחנו מתאימים אחד לשני כמו שתי כפפות ואני מרגישה שאני לא רוצה לעזוב אותו לעולם ..."את מוכנה" אמרה רוזה ברגע שחיברה לי את ההינומה לשיער קמתי מהכיסא , צעדנו באטיות אל כיוון הכניסה לגינה הדלתות היו סגורות ומלאות בפרחים - הגינה הייתה מהממת מסודרת בצבעים לבנים ואדומים , סדריק הוא היה זה שיחתן אותנו גם באמת וגם לפי החוקים של הלהקה כול אלפא צריך לדעת את זה .
שמעתי את המנגינה מתחילה והדלתות נפתחו בהתחלה לנכנסה רוזה בשמלה הירוקה שלה מקפצת מזורקת פרחים לצדדים ואז אני צעדתי לתוך הגינה , שמעתי הנחות מכול הצדדים אבל המבט שלי נתקע על זאק הוא חייך אלי היד שלו הייתה מושטת קדימה ואני החזקתי את עצמי כדי לא לעבור בריצה את כול הדרך אני צריכה ללכת לאט לפי המנגינה ...
נעצרתי לצד זאק מול סדריק , והטקסס התחיל -"התכנסנו כאן כדי לחבר בין שני נשמות תאומות בין שני מיועדים , זאק דרגון ודיאנה (אף פעם באמת לא היה לי שם משפחה אמיתי כי לא ידעתי מי היו ההורים שלי) ....."
"האם אתה זאק דרגון תיקח את דיאנה לאישה ?"
"כן"
"האם את דיאנה תקחי את זאק דרגון כבעל ?"
"כן"
"אני מחריז אליכם כבעל ואישה !! אתה רשאי לנשק את אשתך" זאק גיחך ונישק אותי במהירות החזרתי לו נשיקה שמעתי את הלהקה מוחאת כפיים ואז הגיע הזמן לטקס השני .
"זאק דרגון ודיאנה דרגון מעכשיו אתם בעל ואישה , ולפי החוקים שלנו אתם קשורים לנצח שום דבר לא יכול להפריד ביניכם , לא הצער ולא המוות אתם קשורים אחד לשני דרך קישרי אהבה והמשפחה ..." סדריק סירטת משהו באוויר והופיעו כמה אותיות ולצידו הופיעו הרוחות של הזאבים . שניים מהם בלטו במיוחד אחד אדום ושנייה שחורה .
"אלקסה , ילדה שלנו כול כך גדלת!!" הרגשתי שכול העולם שלי מזדעזע , הקול היה נשי ונעים לאוזן הזאבה התקרב עלי והזאב מהצד השני ,
"אנחנו כול כך שמחים שמצאת את המשפחה שבא את רוצה להיות , אנחנו מצטערים על כך שאנחנו לא יכולים להיות לצידך עברת כול כך הרבה ואנחנו לא היינו לצידך כדי לתמוך בך אני לא יודעת עם תסלחי לנו אבל אנחנו רק רוצים להגיד לך שאנחנו אוהבים אותך" הזאב התקרב אליי ,
"אנחנו אוהבים אותך , ושמחים שמצאת את הלהקה שלך"
"אבל למה עזבתם ?"
"כי אנחנו לא יכולים להיות בעולם שלכם .."
"למה ?"
"אנחנו אלים , אנחנו חלק מהלהקה הראשונה אנחנו הפכנו לנשמות אבל כשיצרנו אותך לא רצינו שתחיי בעולם הנשמות רצינו שתחיי אז שלחנו אותך לעולם שיותר אנושי אבל לא החזקת הרבה זמן והגעת לעולם הזה ופה מצאת את השלווה ואת האהבה .."
"אני שמחה שלפחות פעם אחת ראיתי אתכם.."
"אנחנו כול הזמן משגיחים אלייך ונעזור לך אם תצטרכי" חייכתי והרגשתי את הדמעות על הלחיים זורמות וזורמות .
"אנחנו הנשמות הקדומות קושרות אתכם דיאנה דרגון וזאק דרגון אחד לשני , לפי החוקים של הלהקה מהיום אתם נשואים" והם נעלמו ...
זאק חיבק אותי חזק ונישק אותי , חייכתי לעצמי סוף סוף אני יודעת מי הם ההורים שלי . אחרי הטקס התחילה הארוחה היה הרבה אוכל מכול הסוגים הייתה מוזיקה נעימה ומרגיעה ואני הרגשתי מאושרת רקדנו נהננו זאק כול הזמן החזיק את היד שלי וליטף אותה רוזה הייתה לצידנו כול הזמן , כמה שהסתכלתי אליה הבנתי עד כמה היא שמחה בשבילנו היא רקדה וצחקה ואז באמצע המסיבה אדמונד הופיע לצידה הוא הושיט את הידו וביקש ממנה לרקוד איתו היא קפאה אבל לא הראתה שום רגש ואז הנהנה .
הם רקדו לצלילי המוזיקה , רוזה ואדמונד נראו כמו זוג מושלם שניהם נראים טוב והתנועות שלהם היו מושלמות אבל חסרות רגשות הפנים של רוזה היו רציניות ושל אדמונד לחוצות הוא מלמל לה משהו והיא גיחכה גיחוך חסר רגשות לא הבנתי מה קורה ביניהם אבל ראיתי שרוזה לא רוצה להיות לצידו אז ביקשתי את זאק לרקוד איתה.
בהמשך הערב כולם באו ובירכו אותנו , סואל חייך אלי בעדינות ונישק את ידי אבל לא יכולתי להבין מה על מה הוא חושב הוא היה אטום נאנחתי וחייכתי אליו -
"אני לא עוזבת את התפקיד"
"את כן , את לא יכולה לבצע את התפקיד עכשיו כשאת נשואה" הוויכוח הזה נמשך כול הזמן הוא לא היה מוכן שאני המשיך להיות שומרת אבל אני לא רציתי להשאיר אותו לבד,
"אבל-"
"בלי שום אבל את לא יכולה וזהו ימצאו לי מישהו אחר נקודה" הרמתי את העניים , הלב שלי התכווץ -
"אתה הרי לא תעזוב אותי נכון ? אתה תמשיך להתראות איתי אני גם הגיע אליכם אני לא רוצה לאבד אתכם""את לא צריכה אותנו יותר יש לך משפחה וחברים חדשים" העיניים שלי נפערו ,
"מה על מה אתה מדבר , אני לא רוצה לאבד אתכם אתה ! תמשיך לשמור איתי על קשר אתה מבין אותי ? אתה לא עוזב אותי בשום פנים ואופן" הוא גיחך בעצבנות ,
"את לא מבינה מה את עושה אלקסה , את תגרמי לנו רק לכאב עם תמשיכי ככה" הרמתי את גבותיי ,
"על מה אתה מדבר ? אני לא מבינה ? התנהגתי רע אליכם ?"
"אולי לא אמרתי את זה נכון , את תגרמי לי לכאב אם אני המשיך להתראות איתך ולא רק לי אלה גם לעוד מישהו שקרוב אליך מאוד" הוא נעלם , קמתי מהכיסא והתסתכלתי מסביב זאק חזר ולקח את היד שלי בשלו -
"קרה משהו ?"
"אני לא יודעת אבל יש לי הרגשה שעכשיו איבדתי את החבר הכי טוב שלי" בלעתי את הדמעות , אסור לי להיות עצובה ביום הזה אני רוצה שישארו מהיום הזה רק זיכרונות טובים .
המסיבה המשיכה עד הבוקר , לקראת הבוקר כבר הרגשתי את העייפות עוטפת אותי זאק חייך והודיע שהגיע הזמן שנצא לטיול שלנו הרמתי את הגבה הוא לא אמר לי שום דבר על טיול חשבתי שנישאר בבית של ההורים שלו אבל הוא הפתיע אותי. ניפרדנו מכולם ועלינו לחדר של זאק שם עמדו מזוודות ארוזות ,
"לאן אנחנו נוסעים ?"
"אנחנו נטייל קצת לפני שנחזור אל הבית שלנו" הרמתי גבה ,
"הבית שלנו ?"
"יש לי עוד כמה הפתעות בשבילך ..." יצאנו מהבית יחד עם המזוודות שמנו אותם במכונית של זאק וניפרדנו שוב מכולם נכנסנו אל המכונית חגרתי את החגורה ואז הסתכלתי במראה האחורית וראיתי שם את סואל עומד ומסתכל עלי הייתה לי הרגשה שהוא מסתכל לי ישר בעניים ואז ראיתי משהו מנצנץ בעניים שלו העניים שלי נפערו והתכוונתי לצאת אבל זאק כבר התניעה והתחיל לנסוע - אז זאת פרדה ? ... או התחלה חדשה ?
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
