לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Song and story


סיפורים ושירים.....ועוד...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

פרק ראשון


 "סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש"



הגיע היום האחרון של הלימודים, זה היה זמן מסיבת הסיום של כל שכבות יב'.


האולם היה גדול ומפוצץ אנשים, אך מה היה הפלא זה הבצפר העירוני הכי גדול בניו יורק, ואולם הספורט באמת היה ענק, קירותיו היו צבועים בצבע תכלת השמים והם גם נשאו כמה קישוטים למיניהם במיוחד לערב הזה.


זה היה ערב רגיל של אמצע חודש יוני, ודווקא היום לא היה כזה חם כמו תמיד.


האולם שקק רעש והתרגשות, אנשים דיברו, צחקו, צעקו ומאחורי הקלעים התלמידים חיכו בקוצר רוח שזה כבר יגמר.


הס השתרר באולם לאט לאט כשהמנל עלה לבמה וחיכה שהתאורן יכוון אליו את אור הזרקורים, ושהטכנאי יתקן את הרמקול שפתאום הפסיק לעבוד,ובאותו הזמן כל ההורים, התלמידים, צוות המורים התפללו בליבם שהשנה הנאום יהיה קצר אך כמו התמיד לא אכזה לבוא ולמחוץ את תקוותיהם.


אחרי הנאום "הקצר" של המנהל, ואחרי עוד כמה תיקונים התחילו לעלות כל תלמידי שכבות יב' אחד אחד לבמה לקבל את התעודות.


הנה זה הרגע שכולם חיכו לו, הרגע שלו חיכו מכיתה י', מאז תחילת הבגרויות. הרבה התרגשו כל כך ואחרים רק התפללו שכל הסיפור יגמר כבר.


הנה עבודה של 3 קשות השתלמו והכל כבר מאחוריהם.


בהתחלה עלתה יסמין ואז אחריה טיילור, אמבר, וקייטי שבה מתמקד סיפורנו, ואחריה עלו כל השאר.


כשכבר קיבלה את את התעודה חייכה חיוך אחרון וארוך לעבר אביה ואחותה שישבו בתוך הקהל וצילמו אותה.


ואז זה מגיע, הרגע שבו כל התלמידים תופסים בכובעים וזורקים אותם כמה שיותר גבוה, וכן, זה הרגע שבו באמת נפרדים מהתיכון.


"אל תדאג אבא" הרגעתי את אבי, אחרי שתהחבקנו והתנשקנו הלכתי ביחד החבר'ה לבלות במועדון כדי לחגוג בפעם האחרונה יחד, כי כמו שהבנתי חלק החליטו לעזוב ויש כאלה שנשארים רק לתקופה קצרה או תוכניות אחרות, אבל העיקר הלכנו לחגוג על סיום הסיוט.


אך לי הייתה עוד סיבה סמוייה, בשכבה יש בחור שקוראים לו טיילור ואפשר להגיד שאני מאוהבת בו כבר איזה שנה וחצי ושעד היום לא אמרתי לו את זה, וחשבתי שעכשיו זו ההזדמנות האחרונה.


הוא תמיד היה הבחור הכי יפה,מצליח, חכם, חמוד בבצ'פר, אבל אפ'עם הוא לא ממש שם עליי, ובעומק ליבי קיוויתי שאולי היום הוא כן ישמים לב אליי.


נכנסנו 50 ומשהו למועדון ענק (חלק מהכיתה שלי וקצת מכיתות אחרים), קירותיו צבועים בשני צבעים, הקיר מולי ומאחורי היו צבועים אדום ארגמן והקירות שמשמאלי וימיני הוא צהוב וזה באמת השתלב מצויין,כמו אש, זה יצר אויירה קטלנית. באמת שמעתי דברים טובים על המועדון הזה.


נכנסו וכולם התחלקו לקבוצות ופנו למקומות אחרים באולם, גררתי את אנג'ל אחריי לרחבת הריקודים שהייתה מלאה בחבר'ה צעירים ובזוגות שרקדו וקצפו לקצב המוזיקה המסחרר.


כדי שתבינו אנג'ל ואני החברות הכי טובות מהיסודי, ממש כמו 2 אצבעות דבוקות אחת לשניה בלי הפרדה.


הוריה הם רופאים במחלקת הסרטן והיא בת יחידה, ולא פעם לקחו אותנו הוריה לשחק ולשמח את הילדים החולים.


מה שבטוח אני ממש כמו בת שניה בשביל הוריה ואחות בשביל אנג'ל מרוב הפעמים שהיא או אני ישנו אצל אחת אצל השניה וככה גם גם בביתי מרגישים אליה.


טוב חזרנו לתמונה ההווה שלנו שבה אנחנו הולכות לשבת בבר אחרי איזה 3 או 4 ריקודים בקצב, אני לא יודעת לא ספרתי.


היינו בבר ושתינו ופירלטטנו, חלק מאלו שבאו איתנו לחגוג עדיין רקדו ואחרים אולי הלכו למקומות אחרים במועדון הענק הזה.


וחזרנו לרחבת הריקודים עם 2 בנים, אבל אני רציתי לרוקד עם טיילור שישב לו שם עם בנות אחרות, ואחרי רבע שעה הוא נכנס לרחבה עם איזה בלונדה שהחלק העליון שלה הולך לפניה, נפגעתי, זה כאב, אז העדפתי להשאיר אותם כאן והלכתי לקחת משהו בבר.


אחרי איזה כמה כוסות שלא ספרתי הרגשתי מספיק בטוחה לגשת לטיילור, טוב גם איך לא הייתי שיכורה במילה הקטנה וכבר לא הבדלתי מה הוא ימין ומה השמאל שלי, עירבבתי קצת דברים בשתיה ושתיתי לא קצת אבל לא ציפיתי שזה לידי כך, טוב באמת לא פעם אמרו לי שאני לא יודעת לשתות, לא כמו אנג'ל ששותה לך את זה כמו מים.


הזמנתי את טיילור לרקוד ולהפתעתי הוא הסכים,ככה רקדנו לבד לפי ערך הזמן זה הרגיש לי שנים אך בנורמאל זה היה סך הכל 5 דקות ואז כל אחד הלך לדרכו להחלפת זוגות או לכוסות.


החלטתי ללכת עוד פעם להזמין אותו ולספר לו מה אני מרגישה, וביציבה וההליכה ישרה שיכלותי ללכת ניגשתי אליו כדי לראות תמונה מזעזעת שבמצב שלי לא יכולתי לקלוט, הוא פשוט ישב שם על אחד הספות של המועדון והשמוטה הבלונדינית ממקודם יושבת עליו והם פשוט מצטרפתים שם ואוכלים אחד תשני. באותו הרגע רק חשבתי לעצמי "אוחח כמה שהיא מכוערת".


ובלי לחשוב מה אני עושה, זאת לא חשבתי לפני המעשה ואחרי המעשה, פשוט ניגשתי אליהם ושפכתי על החולצה שלו את כל תכולת הכוס שהיתה בידי.


"אההה" צעקה המכוערת.


"מה קרה לך משוגעת?" קפץ על רגליו בזמן שהוא מעיף אותה מעליו וצורח עליי.


הוא היה מלא בושה,הפתעה,וזועם והתחיל לנקות את עצמו.


לא ידעתי מה לענות, והמכוערת ומכוערת שניה עמדו בצד וצחקקו אז התעצבנתי.


"זה הגיע לך יהומו" צרחתי עליו והלכתי משם לצד השני של המועדון, שם לא שמעו על מה שהיה אז רקדתי כנראה עדיין שיכורה עם בחור אחד גם שיכור שם, את זה בטוח יזכרו שיזכרו בקייטי סמית מהתיכון.


לא זוכרת כל כך ממה שקרה אחר כך, מכאן אנג'ל סיפרה את ההמשך, שרקדתי עם איזה בחור שרק צחק על מעשיי ושחשב שיצאתי גדולה, ובקשר לטיילור הוא רק הוריד את החולצה והמשיך לרקוד בלעדיה עם המכוערת.


שאנג'ל תפסה אותי במועדון היא לקחה אותי לשירותים לשטוף פניי ואז לגרור אותי אחריה לבר ולהכריח אותי לשתות מים קרים ומשם הביתה. ואז-


בוקר? איך? ולמה הראש שלי מרגיש כאילו הוא מסמר שדופקים לקיר עם פשיט אוו שאני רצפת מגרש כדורסל שמשחקים בה מליוני שחקנים עכשיו.


לקח לי זמן להיזכר, אבל בסוף נזכרתי, כנראה שאנג'ל החזירה אותי הביתה עם עוד איזה בחורה ובן מהשכבה. וברור לי שאנג'ל לא היתה שיכורה כמוני.


אוףף הלוואי שהדפיקות האלו יפסקו, אה-רגע זה הדלת.


"כן" צעקתי עד שקלטתי שזה בא מהדלת שבסלון ולא מהחדר שלי.


"סופסוף אני שנה דופקת" אנג'ל נכנסה כרוח סערה.


"למה את צועקת?" הנחתי את ידי על ראשי והלכתי לשכב על הספה.


"תודה" הודתי לאנג'ל ולאלוהים שנתן לה מוח כדי להבין מה עובר על ראשי המסכן, ועל החוכמה שגרמה לה להביא לי מים ואספירין.


"עדיין מרגישה רע?" שאלה אחרי 10 דקות.


הנהנתי.


"טוב אין פלא, כמה שתית אתמול אני עד עכשיו לא מאמינה, הייתי בטוחה את כל הקבוקים שהיו במועדון."


"תגידי אנג'ל-"התחלתי לומר.


"אממממ כן"


"כל מה שקרה אתמול עם המכוערת ועם טיילור קרה באמת?" שאלתי כשניסתי לדלוף מידע מראשי.


"עם הבלונדינית?" ניסתה להבין.


"כן הבלונדינית המכוערת"


"כן זה קרה, למרות שהייתי צריכה לעלות על כיסא כדי לראות מה קורה כי היו כל כך הרבה אנשים מסביב." הודתה


"אויייי"לקחתי את אחת הכריות של הספה ודפקתי אותה על פנייי בייאוש.


"תאמיני לי אפ'חד לא ייזכור כלום כי כולם שם היו שם שיכורים" ניסתה לעודד אותי.


"או שהם יזכירו לי את זה כל החיים והכי חשוב הרסתי לעצמי את הסיכויים עם טיילור"


"בשביל מה את צריכה אותו יש לך עולם שלם בחוץ"


"כן אבל אין שם אפ'חד כמו טיילור"


"כן כי יש יותר טובים ממנו, בחייאת רבאק קייטי תשכחי אותו הוא לא שווה את זה, וחוץ מזה תראי את זה ככה, סיימנו את הלימודים ועכשיו שום דבר לא יכול להפריע לאושר שלנו, אנחנו חופשיות" היא חייכה ושאני התעודדתי.


"וגם-"היא התחילה וקרצה לי.


"וגם?"


"נווו" זרקתי עליה כרית.


"את זוכרת את המועדון מלפני שבועיים, אז מצאתי לנו שם עבודה כברמניות" קפצנו כמו משוגעות משמחה.


עכשיו האושר שלי באמת יכול להיות שלם חוץ מטיילור, העולם שבחוץ תתכונן כי באה.


טוב אז למקרה שלא הבנתם אני קייטי סמית ואני בת 17 וחצי ואתמול סיימתי את הלמודים.


וכבר הכרתם את אבי לאו בן ה-52, הוא עובד כמנהל עבודה במפעל לייצור רהיטים.


ויש לי אחות קטנה בשם אלה שהיא בת 13 ולומדת בכיתה ח' בחטיבת ביניים.


וגם כבר הכרתם את אנג'ל חברתי הטובה שהיא בעצם כמו אחותי.


וכאן אני גרה בשכונה "איסט-וילג'" שנמצאת בניו-יורק.

נכתב על ידי , 30/9/2010 16:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הדס? ב-3/10/2010 21:32
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 21




הבלוג משוייך לקטגוריות: בלוגי בנות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsan17 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על san17 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ