לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

my cold evil world!


welcome to my darkness evil life!!

Avatarכינוי:  haunted princess

בת: 21

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

ריקוד החיים


ריקוד החיים

 

רקדנית. יש בתוכי  רקדנית קטנה שמסתתרת מהעולם.

רקדנית קטנה שרוצה לפרוץ החוצה ולרקוד את ריקוד החיים.

היא רוקדת לבדה. עם עצמה. אף אחד לא רואה.

הריקוד הוא חופשי. מופלא. קסום. רוחני באיזשהו אופן . היא חשבה לעצמה.

אך כאן, בחדר המראות שהייתה בו, השקט עטף אותה.

ראתה את השתקפותה בכול המראות והרגישה שהיא כבר לא לבד.

שיש עוד רקדניות קטנות איתה בחדר שרוקדות בדיוק כמוה באותו הקצב.

כולן נעות לצלילי אותו שיר נעים. רוקדות באותו המקצב.

חיוך קטן ואמיתי מתגנב לפניה הקפואות. הופך אותן לחמות ונעימות יותר.

היא מתחילה לחיות. להשתחרר. ליהנות ממקצב הריקוד. מהתחושה שהיא  לא לבד.

מהרגע בו היא עטופה מכול עבר בדמות החופשית של עצמה.

רואה את   דמות הרקדנית שהסתתרה עמוק בתוכה פורצת החוצה ורוקדת לצלילי המוזיקה את ריקוד החיים לפי הקצב שהיא מכתיבה לעצמה.

נעה כמו ברבור הפורש את כנפיו, עף למרחבים, משוחרר, שוחה לאן שהוא רוצה.

החיוך תפס את מקומו  על שפתיה. נישאר שם ולא יורד. נדבק. עד סוף הריקוד לא יהיה ניתן להסירו.

גופה נע באלגנטיות וחינניות לפי מקצב צלילי השיר.

תנועות קלילות ומהירות. תנועות של רקדנית קטנה קלת רגליים.

הריקוד משחרר אותה ממחשבות, רגשות ותחושות לא נעימים.

משחרר אותה מכול מה שרע . נותן לה חיים חדשים. אוויר לנשימה נקי יותר.

היא מאושרת. רוקדת ללא הפסקה. גם אם כואב. הכאב נעלם והיא ממשיכה לרקוד. מתעלמת מהכאב.

הריקוד הוא חופשי. אין שליטה על התנועות. הגוף זז מעצמו לפי מקצב השיר.

אין תחושה טובה מזו.

כול הדמויות של הרקדנית הקטנה מחייכות אליה בפנים חמות ונעימות.

היא מחייכת אליהן בחזרה. איך מורידים את החיוך המטופש הזה מהפנים?

תפסיקי לרקוד! ציווה קול  פנימי בראשה

למה להפסיק לרקוד? אני לא רצה להפסיק. היא ענתה לקול הזר בראשה.

אבל את רוצה להוריד את החיוך מפנייך לא? אם כך  הפסיקי לרקוד.  צאי מחדר זה והפסיקי את החיוך שאת כה שונאת. המשיך הקול לדבר בתוך ראשה.

ליבה הלם במהירות, והנשימות עולות ויורדות במהירות. היא צריכה לעשות הפסקה ולנוח.

כשהחליטה לעשות הפסקה , הפסיקה גם את המוזיקה.

היא התיישבה ליד כול המראות ועטפה את עצמה במגבת לבנה רכה. מנגבת את הזיעה שהצטברה על עורפה ופניה.

נושמת ושואפת. מנסה להסדיר את הנשימות לקצב אחיד.

מרגישה טוב יותר ילדה? שאל הקול בראשה

עכשיו כן. החיוך לפחות נעלם. זה כבר טוב.

יופי. נוחי לך רקדנית קטנה. את לא צריכה להתאמץ כה הרבה כדי להרשים את עצמך. את טובה ואת יודעת את זה. וזה צריך להספיק לכול מי שאי פעם יצפה בך רוקדת. הקול דיבר וקולו היה מעודד ורך.

הרקדנית הקטנה ידעה את זה. היא בהחלט הייתה טובה בריקוד והיא לא צריכה להתיש את עצמה  כדי להוכיח שהיא טובה. היא טובה. וזה צריך להספיק לה וגם לכולם.

בחוץ מחכה לה קהל שלם שבא לצפות רק בה.

היא התאמנה מספיק. עכשיו הגיע זמן האמת-

לצאת לבמה ולכבוש אותה בריקוד אחד ויחיד-

ריקוד החיים.

~~~~~~~~~~~~~~

מי שלא הספיק לקרוא את הסיפור שלמטה מוזמן. ובלי תגובות  שלכם  לא אדע אף פעם מה אני צריכה לשפר בכתיבה שלי. יכול להיות שיש עדיין דברים שצריך לשפר בכתיבה ובלי  תגובות לא אדע זאת.

אז מי שרוצה לקרוא ולהגיב , מוזמן. עצות לשיפור יתקבלו בברכה.

 



 



 



נכתב על ידי haunted princess , 17/4/2014 23:50  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור מזרימה


החלטתי לקחת בידיים את ההצעה של עצמי - לזרום עם כול רעיון (אפילו אם לא תכננתי אותו) שעובר לי בראש ולכתוב אותו כדי שלא ילך לאיבוד.ואתמול בערב החג היה ירח מלא שתמיד נותן לי השראה לכתיבה.

וזה מה שיצא לי באותו הרגע:

 5 עמודים הסיפור ואני חושבת שאפשר עוד להמשיך אותו. סיימתי הרגע לעבור עליו ואהבתי את מה שיצא.

לפעמיים כשאני לא מתכננת סיפורים, יוצאים לי הסיפורים הכי טובים והכי מעניינים שיש! ופעם ראשונה שנהניתי פשוט לזרום בכתיבה ולא לחשוב יותר מדיי מה יקרה ומה יהיה. פשוט לכתוב ולזרום עם העלילה והדמויות.

תהנו :)

 

ירח מלא

 

הלילה היה קריר ונקי מעננים. התמקדתי בעזרת מבטי החודר בירח המלא שהופיע בשמיים לצד כוכבים קטנים מנצנצים.

עצמתי עיניים ונשמתי נשימה אחת מלאה ונקייה. מנקה את גופי ומטהרת אותו מחומרים רעים ורעילים.

ברקע שמעתי את קולות הצרצרים שמלאו את אוזניי ומחשבותיי. הצרצור היה נעים והזכיר  לי משום מה את העובדה שזאבים מייללים לאורו של הירח המלא.

הם מייללים. הצרצרים מצרצרים. זה לא אתו הדבר אבל  זה מה שזה הזכיר לי באותו הרגע.

ולאחר רגע באמת שמעתי את יללות הזאבים הקוראים לאחיהם כשראשם או בעצם אפם הלח והשחור מופנה כלפי מעלה לעבר הירח המלא שזרח בשמיי האופל של הלילה הקר.

יד  זהירה ועדינה הונחה בקלילות על כתפי. קפאתי במקומי. עדיין לא מסובבת את ראשי '' אל תיגע בי''. סיננתי ליד הזרה שהייתה מונחת על כתפיי.

הוא עדיין לא עזב אותי '' את לא מכירה אותי ילדה? כבר שכחת מי אני?'' הקול של הזר היה קריר ונעים. לא משקף איום או סכנה. נימה קלילה וחברותית.

גלגלי מוחי התחילו לפעול . מנסה להיזכר של מי היד ולמי שייך הקול שדיבר אליי כרגע.

הסתובבתי אליו '' אלוהים!'' הוא צעק בבהלה '' מה קרה לך אריקה!? מה קרה לפנים שלך!?'' עיניו הירוקות נפערו  לרווחה, ופיו נפער גם הוא. לא הבנתי למה צעק ולמה נראה כה מבוהל.  אני לא אנשך אותו או  משהו.

כשהסתכלתי עליו , זכרתי שזה חברי הטוב דן. הוא תמיד אהב להתגנב מאחורי בליל ירח מלא. אבל עכשיו ההתנהגות שלו הייתה ממש משונה. הוא צרח ונראה מבועת מתמיד.

צחקתי לכמה רגעים ומיד התאפסתי על עצמי '' מה יש לך דן?'' שאלתי בבלבול '' למה אתה נראה מבוהל?'' הסתכלתי עליו וחיפשתי תשובות.

'' אל תתקרבי אליי! את מפלצת!'' בקולו נשמע  פחד ואימה. ואני עדיין לא מצליחה להבין מה עובר עליו. למה הוא קרא לי מפלצת? מה לעזאזל יש לו?

'' מפלצת?''  אמרתי בנימה משונה ומוזרה '' אני אנושית דן. אני לא מבינה על מה אתה  מדבר'' ניסיתי להתקרב אליו והוא רק התרחק ממני. יש משהו שהוא יודע ואני לא?

הוא שתק. זיעה קרה מכסה את פניו, ופיו רועד כמו גם עיניו הירוקות.

ידו נשלחה למאחורי גבו  ושלפה מראה '' הנה''  הוא אמר ישירות. מציב לי את המראה מול הפנים '' הסיבה להיותך מפלצת''.

ברגע שפניי השתקפו במראה שמולי, הבנתי למה הוא קרא לי מפלצת. שכחתי לגמרי את הקללה הארורה שהטילו עליי לפני שנים כשרק נולדתי.

 זכרי אריקה. בסוף כול חודש, בליל ירח מלא את תהפכי מאנושית לחיה טורפת ואת אפילו לא תרגישי בשינוי עד שהאדם שמולך יראה לך את זהותך האמיתית. וכשהירח המלא יעלם , תחזרי להיות אנושית. השתדלתי במצב זה לשמור מרחק מאוהבייך. אחרת  החיה תשתלט עלייך  ולא תהיה לך שליטה על מעשייך  בקרבתם.

חזרתי על המשפטים האלה כמה וכמה פעמיים בראשי. אני לא מאמינה שהצלחתי לשכוח את העובדה הזאת.

חשבתי שדן יודע את זה '' לא סיפרתי לך?'' שאלתי, ובליבי קיוויתי שהוא יענה לי תשובה חיובית.

'' סיפרת לי מה אריקה!?'' הוא צעק את המשפט בצורה איומה וצורמת לאוזניי.

אם זאת תשובתו, כנראה שלא סיפרתי לו. כנראה שלא רציתי שיפחד מהזהות האמיתית שלי. ידעתי שזאת  תהיה תגובתו וידעתי גם שעובדה זו תרחיק אותו ממני.

עכשיו כבר אין דרך חזרה. אני זאבה מול החבר הכי טוב שלי שלא ידע עליי את העובדה הזאת כול השנים. הוא בטוח כועס עליי וחושב ששיקרתי לו כשהסתרתי את זה ממנו.

מה עליי לעשות?

הרכנתי את ראשי '' מצטערת שלא סיפרתי  לך דן''. לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו. הרגשתי כול כך  אשמה שרציתי פשוט להיעלם ולא להיות  כאן איתו באותו הרגע.

'' מה לעזאזל חשבת לעצמך!?'' נזף בי בחומרה '' שתצליחי להסתיר זאת מפניי עוד שנה ואני לא אגלה זאת במוקדם או במאוחר? יודעת מה, אני לא פוחד ממך. זאבים לא מפחידים אותי. את לא מפחידה אותי. להפך, אני כועס עלייך! למה לא סיפרת לי דבר כזה!? למה רק עכשיו הייתי צריך  לגלות שזאת הצורה האמיתית שלך!?'' אופן דיבורו החמור נורה  אליי כחצי רעל דוקרים ומכאיבים ששברו את ליבי לחתיכות קטנות.

בלעתי את רוקי בכבדות.  דמעות קטנות של שברון החלו לבצבץ במורד עיניי האפורות כחולות.

'' פחדתי מהתגובה שלך. תראה איך אתה מגיב. אני בטוחה שאם גם עלייך היו מטילים כזאת קללה , לא היית  ממהר לרוץ ולספר לי כזה דבר. זה לא פשוט לבוא לחבר הכי טוב שלך ולספר לו  שקללה ארורה משנה אותך לזאב בליל ירח מלא!'' לא יכולתי להחזיק את עצמי באופן רגוע. הייתי נסערת מכדי לדבר בצורה רגועה.

צעקתי את המילים כשהדמעות הקטנות הופכות לנהר של דמעות אדומות וזועמות. כול גופי רעד. חשפתי שיניים חדות ולבנות. כבר לא ראיתי בו חבר. ראיתי בו אויב. אויב שאני צריכה לחסל.

'' אריקה...'' הוא לחש ונראה מבוהל ומפוחד עד לשד עצמותיו.

'' אני  מוכנה לסלוח על כעסך אם תסכים לקבל אותי כמו שאני'' הצבתי בפניו אולטימאטום ברור, ונעצתי בו את עיניי.

'' לא...'' קולו רעד. מהסס '' לא אמרתי שלא אקבל אותך כמו שאת. אמרתי לך. אני לא מפחד ממך. אני רק כועס שהסתרת את זה ממני במשך שנים ולא אמרת דבר. אני מבין שזה  היה לך קשה אבל לא יכולת לדעת  או לצפות מראש את תגובתי. תחשבי על זה שאם כבר בהתחלה היית מספרת לי  אולי לא הייתי כועס כמו שאני עכשיו'' התחיל להסביר לי את עמדתו. זה לא ממש עזר לי.

זעמי הלך והתלקח כאש הלהבה השורפת '' זה לא פשוט כמו שזה נישמע דן! גם בהתחלה לא רציתי לספר לך. ומה אם כן היית פוחד? ומה אם היית שונא אותי ובורח בכול פעם שהייתי משתנה לזאבה!? חשבת על הדברים האלה!?'' נהמתי ואוזניי ישתטחו לאחור. רציתי לקרוע אותו לגזרים על כך שהוא לא מבין אותי.

הוא הסתכל עליי. בולע בעיניו את הזעם שלי '' טוב'' הוא אמר '' זה כבר לא משנה עכשיו. את זאבה ואני גיליתי את זה עכשיו. אני יודע שלא תפגעי בי לא משנה מה''.

הנימה שלו הייתה אדישה וחתומה. הוא כבר לא פחד. רעדו נכבש.

הבטתי לעבר השמיים. לירח המלא והתפללתי שהלילה יעבור ואני אחזור להיות אנושית. נדמה שהלילה הזה הוא כנצח. אין לו סוף. לא ידוע מתי הוא יסתיים.

'' האמת'' התחלתי וחיוך זדוני ומר על פניי הזאביות '' שהתכוונתי כן לפגוע בך. על זה שאתה כועס שלא סיפרת לך את הסוד הקטן שלי. למען האמת התביישתי בקללה הזאת. לא העזתי לספר אותה לאיש'' החיוך הזדוני נעלם באחת והתחלף בחיוך קר ועצוב.

'' גם לא להורייך?'' שאל בהרמת גבה

'' הוריי זרקו אותי מהבית כשהתחלתי לגדול. הם גדלו אותי עד גיל מסוים. וכשהגעתי לגיל שש בערך הם החליטו שהם לא רוצים להתמודד איתי ולגדל בבית ילדה מקוללת שהופכת לזאב בליל  ירח מלא. כנראה חששו שאפגע בהם  ואעשה צרות אם אשתנה. ובצדק. גם אני הייתי מתנהגת כמוהם''  הרגשתי חנוקה ובקושי הצלחתי לבלוע ולנשום. הדמעות חנקו אותי וליבי דקר וכאב.  המחשבה על הנטישה  הכאיבה לי בצורה נוראית שגרמה למיצי קיבה מרים לעלות במעלה גרוני. התאמצתי לבלוע אותם כדי לא להקיא מולו.

דן הביט בי במבט עצוב  ומבין. הוא רצה לחבק אותי. עצרתי בעדו '' אל תעשה את זה דן'' קולי היה קר ומנוכר '' אני שונאת חיבוקים''.

'' למה?'' שאל בחוסר הבנה

'' אין לזה באמת סיבה. אני פשוט לא מבינה את כול גילוי החיבה  המטופשים האלה. מה הם אמורים להביע בדיוק?'' קימטתי את  מצחי בקדרות ונשמתי את האוויר הקר לתוכי.

'' לא כולם חייבים להביע משהו. אבל חיבוקים בדרך כלל מביאים רצון לקרבה ושייכות. חום ואהבה. להגיד שאני כאן בשבילך. מקום חם לחזור אליו ולהיות בו כשהכול נעשה רע'' הוא הסביר לי וחיוך נעים על פניו הרגועות.

'' לא רע לי עכשיו'' שיקרתי.

'' באמת? חשבתי שאת כועסת ורוצה להרוג אותי'' התבדח ופלט גיחוך קל שהרגיז אותי.

הזעפתי לעברו מבט מצמית ועצבני '' סתום  דן!'' נהמתי וחשפתי שוב את שיני החדות מולו '' שום דבר שתגיד עכשיו לא ישפר את מצב רוחי!'' שערות גופי  סמרו כמו חתול עצבני.

'' ומה אם אגיד לך שהבוקר עומד לעלות ותשתני בחזרה לחברה שאני אוהב?'' אמר וניסה לשפר את  ההרגשה שלי בעזרת חיוך מיוחד שהוא שומר רק למצבים שבהם ממש אין לי מצב רוח  שהוא ינסה  לשפר את הרגשתי.

משהו במשפט הזה עצבן אותי '' מזה היה אמור להביע!?'' שאלתי בגסות

'' מה?'' אמר ולא הבין על מה עכשיו אני כועסת.

'' מזה אמור להיות '' תשתני בחזרה לחברה שאני אוהב!?'' הדגשתי את שתי המילים האחרונות. זה נישמע שבצורתי המקורית אני מפלצת ואין מה לאהוב בי. ורק כשאני אנושית הוא מוצא מה לאהוב בי.

'' אני אוהב אותך. לא ידעת? את חברה שלי'' אמר בהתגוננות.

'' אז? וכזאבה אני מפלצת?'' קולי נישמע מרוחק כשהזכרתי לו את הכינוי שבו כינה  אותי.

הוא השפיל את מבטו ממני '' מצטער שקראתי לך מפלצת אריקה. לא התכוונתי. נפלט לי. נבהלתי וזאת הייתה התגובה הראשונית שלי להופעה החדשה שלך. סולחת לי?'' התקרב אליי, והניח את כף ידו על ראשי הפרוותי.

נשמתי החוצה נשימה מלאת אדים '' סולחת. וזה רק כי לא ידעת מה אני. אבל עכשיו שאתה יודע, שזה  לא יחזור על עצמו שוב! תיזהר!'' נבחתי עליו כמו כלב שמירה המזהיר אנשים זרים לא להתקרב אליו.

'' אל תדאגי'' אמר, חייך שוב חיוך קליל ונעים, והמשיך ללטף את ראשי כדי להשכיח את זעמי '' זה לא יחזור על עצמו שוב. עכשיו כשאני יודע מה את ומתי זה קורה.  זה דווקא מגניב. זה סוג של חיים  כפולים. את אנושית חצי חיה. ביום אנושית בלילה חיה'' ועכשיו הוא צחק . צחוק שנעם לאוזניי.

'' לא מדויק'' אמרתי '' רק בליל ירח מלא אני משתנה לזאבה. בכול שאר הלילות אני אנושית לחלוטין. כמו כול אחד'' תיקנתי אותו.

הבחנתי שהירח מתחיל לשנות את מיקומו והבנתי שהבוקר עומד לעלות. נשמתי בהקלה. כבר רציתי לחזור ולהיות אנושית. נמאס לי להיות חיה טורפת ולחשוש שאפגע בחברי הטוב אם יעשה או יגיד משהו. וזה כמעט קרה.

'' על מה את חושבת?'' הוא שאל כשהבחין שאני שותקת במשך כמה דקות.

הבטתי לירח '' על זה שבעוד כמה שעות הירח יעלם ואני אחזור שוב להיות אנושית''.

'' חבל'' אמר בעצב '' דווקא חיבבתי את הזהות האמיתית שלך כזאבה''.

 המשפט הזה גרם לי לנשוך את ידו קלות כדי להזכיר לו שבהתחלה הוא נבהל ממני וקרא לי מפלצת. מה פתאום עכשיו הוא מחבב אותי!? יש מחיר למעשים ודיבורים!

'' זה כאב!'' צווח בכאב ולקח את ידו משיניי החדות '' למה עשית את זה!?'' מבטו חדר לעיניי.

'' כדי להזכיר לך שקודם לא חיבבת את מי שאני. זה למה. עכשיו אולי תלמד את הלקח שלך'' ופי נמתח לחיוך זדוני וערמומי.

'' יופי. ממש זאבה ערמומית את. משהו'' ציניות  מרירה שטפה  את נימת קולו בזמן שהוא נשף קלות על זרועו שכאבה מהנשיכה שלי.

ליקקתי את שפתי, הצלפתי בזנבי והייתי מרוצה מעצמי באופן יוצא מין הכלל.

הלילה החל לאט – לאט להפוך לבוקר. הכוכבים נעלמו. הירח התחלף בשמש והשמיים נצבעו שוב בתכלת ימי שהזכיר לי  את הים השקט והמרגיע.

ברגע הזה השתניתי שוב  מחיה  טורפת לאנושית, וההרגשה הייתה מעולה. רק שעכשיו הרגשתי מותשת כאילו הייתי בפעולה כול הלילה ולא עצרתי לשנייה לנוח.

'' אני הולכת הביתה לישון. החילופים האלה בין לילה לבוקר הורגים אותי'' אמרתי בעייפות ושפשפשתי את עיניי.

'' את לא ישנה בלילה?'' תהה דן והביט בי. בחברה האנושית שלו

עיוותי את פניי '' איך בדיוק אני ישנה אם אני איתך בלילה? עכשיו לא ישנתי. הייתי איתך אם לא שמת לב''  והנחתי את ידיי על מותניי בפנים זעופות.

'' אז אני מניח שזאבים לא ישנים בלילה נכון? אלה שעות הפעילות שלהם. כלומר שלך. אז בבוקר את ישנה ובלילה את ערה?''  שאל וניסה  להבין את סדר הפעולות והתפקוד שלי כשאני משתנה מאנושית לזאבה.

''  משהו כזה. כן''. נאנחתי ופיהקתי '' תקשיב, אני מתה לישון. אני מרגישה שכול הלילה הייתי  בפעולה סוחטת כוחות ועכשיו לא נשארה בי טיפת כוח. מזל שאנחנו בחופש מהלימודים''. כבר שכחתי שאני עדיין בבית הספר. ושם חוץ ממני ודן אף אחד לא יודע על הקללה הנוראית שלי. ואף אחד גם לא ידע. דן יודע לשמור סודות. הוא יודע שאם הוא יספר למישהו, זה יהיה הסוף שלו.  הוא יודע למה אני מסוגלת. כבר פגעתי בו בעבר בצורה לא נעימה והוא יעדיף שהמקרה הזה לא  יחזור  על עצמו בשנית.

'' אז את חוזרת הביתה לישון?'' שאל וקיווה שאשאר איתו בכול זאת. לא יקרה.

'' כן. זה חופש דן. תנצל את היום שלך לעשיית דברים שאתה אוהב לעשות. כמו לשחק  כדור רגל עם החברים שלך. אתקשר אלייך ברגע שאתעורר ואחדש  את מאגר הכוחות שלי בשינה טובה. להתראות'' אמרתי, נופפתי לו לשלום, והתחלתי לחזור בחזרה לבית שלי. משאירה את דן מאחור להתחיל את היום שלו בלעדיי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 



 

 



 

 

איך עבר החג שלכם? נהניתם? מנצלים טוב את החופש?

המשך חג פסח שמח לכולם :)

נכתב על ידי haunted princess , 15/4/2014 23:37  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

10,435
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , פאנפיקים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhaunted princess אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על haunted princess ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ