האמת היא שאני מרגישה הרבה יותר נקייה, משוחררת, וחופשייה כשאין לי בראש גברים לחשוב אליהם.
באמת.
כי עכשיו אני יכולה להתרכז בדבר החשוב באמת-בכתיבת הספר שאני רוצה להוציא בעתיד! סוף סוף! אפשר לחשוב בשקט בלי הפרעות, ולהתרכז רק בזה.
אבל כול נושא הזוגיות, וקשרים עם המין השני פשוט מעיקים מעליי. אולי כבר לא משפיעים עליי מבחינה נפשית ורגשית , אבל הם כן מתישים אותי מאוד, ודיי נמאס לי לעסוק בנושאים האלה כול הזמן.
ובעקבות שיחה קצרה עם הבן דוד שלי, הגעתי למסקנה שהוא פשוט מאזן אותי.
כי עם האריה הרגשתי כמו כלבת פודל שכפופה לאדון שלה ורק מחכה להוראות,
ועם החתול השחור הרגשתי מבולבלת יותר מתמיד.
ואיכשהו... האומן... הוא פשוט גורם לי לאיזון בין השניים ומביא אותי בדיוק למקום שבו אני צריכה להיות.
והגעתי למסקנה נוספת שאני כנראה צריכה מישהו שיאזן אותי. לודווקא מישהו שדומה לי באופי. אני צריכה פשוט מישהו אחר שהוא ההפך הגמור ממני. שידע לאזן אותי, להקשיב לי, לעזור לי, ולתמוך בי כשצריך.
אני לא מבקשת הרבה באמת. זה מה שאני צריכה.
מישהו שיאזן אותי כשהמצב מתחיל להיות מעורער ולא יציב.
אבל כנראה שאני צריכה להפסיק לחשוב 'מה היה קורה אם...' אני פשוט צריכה ליהנות שאני יכולה לדבר איתו, ולספר לו דברים והוא יבין. ולא לחשוב באמת מה היה קורה אם...
פשוט להפסיק לחשוב וליהנות ממה שיש.
אבל פשוט נמאס לי לחשוב שלא הולך לי בזוגיות ובקשרים עם אנשים.
זה מעיק, וזה מתיש, ואני פשוט לא צריכה את זה עכשיו.
אז אני פשוט צריכה הפסקה מכול הרעש הזה שאתם עושים סביב הנושא הזה, זה מכניס אותי למקומות לא טובים ולמחשבות מעיקות ומתישות.
אז מספיק. דיי.
אני צריכה להתרכז בדברים שהם חשובים יותר מגברים וקשרים.
ואופפ הראש שלי כואב >.< וגם אתמול הוא כאב...
עכשיו באמת מספיק!!!
אגב הצלחתי סוף סוף לכתוב משהו שהמורה שלי הייתה מרוצה ממנו, וגם לי הסיפור גרם לי להרגיש ממש טוב מבחינה נפשית.
התמקדתי יותר בשלושת הגברים בחיי (האריה, החתול השחור, והאומן) וזה ממש עשה לי סדר בראש! ועכשיו הראש נקי משולשתם, ואני מרגישה ממש טוב עם זה.
זה יצא 8 עמודים (כי פירטתי על כול אחד מהשלושה פירוטים שאפשר בהחלט להזדהות איתם)
וגם המורה אמרה שהסיפור הזה יכול להיות כסיפור ספרותי בספר! **
אז אולי מתישהו אני יעלה אותו.
ועוד דבר-
נממ אני שמה לב שהחתול השחור מצא לעצמו חבר חדש אז... נממ...
למה שלא תפגשו בעזיראלי, כדי שתכירו אחד את השני ותהפכו לחברים טובים? אהה? מה אתה אומר? כמו שנפגשת איתי, תיפגש גם איתו. זה לא יזיק. XDDD
בהצלחה!
וזהו.
אני אנסה בימים הקרובים להתחיל לכתוב את הפרק הראשון של הספר שלי 3:
ופחדתי שכבר הרסתי את היחסים הטובים שכבר בניתי עם הבן דוד שלי וזה קצת הלחיץ אותי. האדישות שמרה עליי מלא להשתגע בגלל זה,
אבל היום הוא הרגיע אותי ואמר שהכול בסדר. ששום דבר לא נהרס. אז ירדה לי אבן גדולה מהלב! ושמחתי.
כי אם הייתי הורסת את הקשר איתו...
זה היה גומר אותי לגמרי! והייתי מרגישה אבודה ולגמרי לבד!
כי אני גם ככה רגילה שכול דבר שבו אני נוגעת נהרס אז כבר פחדתי שגם הרסתי את זה בגלל הרגשות המטופשיים שלי.
זה אולי נכון שאני במצב אדיש כרגע, ולא אכפת לי על מי אני דורכת או במי אני פוגעת, אבל אל תוציאו אותי הרעה בסיפור.
וזה הכול בגלל חודש מרץ והפנטזיה שאני והחתול השחור חלקנו! פנטזיה מטופשת שלרגע אחד חשבנו שיש תקווה, שאין עוד אפלה, שהכול יכול להסתדר, שאנחנו יכולים להיות יחד,
ואני לא מאשימה כאן אף אחד! אני מאשימה את עצמי שנגררתי לתוך כול הפנטזיה השקרית הזאת!
ואני חושבת שהבום הגיעה אחרי שחזרתי מצרפת.
משהו קרה לי בראש וגם בראשו של החתול השחור קרה משהו, ואיכשהו המשכנו לדבר, אבל הקשר איכשהו... איך לומר? התרחק.
כבר הפסקתי להרגיש את אותם רגשות עזים ותשוקתיים שהרגשתי בפנטזיה המשותפת שלנו.
כאילו קיבלתי את המכה לפנים, וחזרנו למציאות האמיתית והרגילה שבה אנחנו אדישים, חסינים מפגיעה, לא חשופים רגשית, והכי חשוב- אסור לבטוח באף אחד! צריך להישאר לבד.
במילא בעולם שלי אין כזה דבר תקווה, אהבה, זוגיות, חברים, מעשים טובים, לא קיים! כול הדברים האלה היו קיימים רק לחודש אחד מסכן ותמים שבו כול הזמן הייתי בירידיות ועליות.
והאמת? אני שמחה לחזור למציאות, וסוף סוף להבין מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי!
בפנטזיה הלא מציאותית הזאת, הישתגעתי! לא ידעתי מה אני רוצה ומה אני מרגישה זה היה פשוט סיוט! גיהינום!
ואחרי שחזרתי מצרפת, הבנתי שבאמת חייתי בתוך אשליה ושכול הדברים הטובים שקרו בה, במציאות הקרירה שלי פשוט לא יכולים לקרות!
והאמת? טוב שכך.
ובמילא החתול השחור לא צריך אותי.
הוא מצא לעצמו חבר חדש (שבמקרה הוא גם הומו בן 30) ובמילא הוא אמר לי שהוא רוצה לנסות את המין השני (הגברי) והיה משועשע מין הרעיון.
זה יכול להיות שאני מקשה עליו, שאני ממהרת ומתקדמת יותר מדיי ביחד עם כולם והוא פשוט נישאר מאחור.
יכול להיות.
אז בסדר.
ניסיתי לעזור לו לצאת מהקופסה ולהיות אופטימי. ניסיתי והשקעתי את כול האנרגיות שלי, ואיכשהו בסוף יוצא שאני אשמה.
אז בשביל מה אני בכלל מנסה אם אף אחד לא מעריך את העזרה שלי?
נמאס לי!
מספיק!!
אני לא עוזרת יותר לאף אחד! תסתדרו בעצמכם!
נמאס לי לדאוג ולחשוב רק על אחרים!
אתם במילא אף פעם לא מקשיבים לי, אז מה הטעם לנסות בכלל?
ואולי יוצא שאני אכזרית עכשיו, אבל יש בי חלק אכזרי כזה שנמאס לו מכול הסיפור הדפוק הזה ומכולם!
ובמילא אני במצב אדיש...
אז מבחינתי החתול השחור משוחרר!
הוא מצא את המין שאיתו הוא מסתדר יופי.
שמחה בשבילו.
עשיתי מה שיכולתי. לא עזר. אני מוותרת.
ואולי נכון שהוא מבוגר ממנו בכמה שנים... אבל נראה שהם פשוט מוצאים שמה משותפת אז..
שיהנה איתו! אין לי שום התנגדות!
אני מעדיפה להיות לבד בלי אף אחד. אין לי שום תלונות.
ובבקשה אל תוציאו אותי הרעה בסיפור כאן.
אני לא באה להאשים אף אחד. ככה אני מרגישה וזאת זכותי המלאה.
מצטערת חתול שחור, אני ניסיתי,
NOW? YOU ARE FREE FROM ME
אני באמת לא יודעת מה בן דוד שלי חושב על כול המצב שנוצר בעקבות זה שהתחלתי לפתח רגשות כלפיו... אבל עצרתי את זה.
ובדיוק היום אימא שלי שאלה אותי אם אני עדיין בקשר עם הבן דוד ואמרתי לה כמובן שכן.
ואז היא שאלה עם נידלקתי עליו O.ם וכמובן שלא עניתי כלומר אמרתי ' לא' וחייכתי את אחד מאותם חיוכים מטופשים שתמיד מסגירים את הרגשות שלי ואת מה שאני לא מעזה לספר.
ואמרתי לה שזה אסור, והיא אישרה ואמרה לי שכוון שהוא בן דוד רביעי שלי רחוק , אז אין שום קשר משפחתי שיכול למנוע מאיתנו להיות ביחד.
אבל עדיין...
זה מרגיש שזה עדיין לא הדבר הנכון לעשות,
כי אני מרגישה שהמוח שלי מנצל אותו רק כדי לשכוח מהאריה ומהחתול השחור...=.=''
וזה באמת מה שקורה, וזה נוראי שהמוח שלי בכלל עושה כזה דבר...
אני מיואשת ומותשת.
אבל הכי חשוב שאני כבר לא מבולבלת יותר בקשר לכול השלושה!
עשיתי אתמול סדר בכתיבה והבנתי בדיוק סוף סוף מה אני מרגישה כלפי כול אחד ואחד מהם, והיום פשוט הרגשתי טוב עם זה!
שסוף סוף אין לי בלגן בראש, ואני יודעת מה אני רוצה וצריכה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
