לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

my cold evil world!


welcome to my darkness evil life!!

Avatarכינוי:  haunted princess

בת: 21

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

אגו+ עצירת זרימה


הרבה זמן שכבר לא עשיתי םוסט שבו דיברתי על שני דברים חשובים.

הגיע הזמן לא?

אתחיל בדבר השני-

זוכרים שאמרתי שהתחלתי להשתחרר ולזרום עם כול רעיון שעובר לי בראש?

 איך שהחג נגמר, הזרימה נעצרה והתחלתי שוב לחזור לפחד ובחזרה לשולחן השרטוטים מה שניקרא.

לשבת מול המחשב, לתת לרעיון לחלוף בראשי, לחשוב אם הוא טוב או לא, לתכנן אותו ובסוף לתת לזמן לעבור  ולא לעשות שום דבר הרעיון. לתת לו להישכח אי שם במעמקי האפלה העמוקה שבראשי.

 וזה מעצבן!

זה כאילו שהתת מודע או הנפש שלי או המוח אמרו- בחופש תני לעצמך הזדמנות להשתחרר ולזרום עם כול רעיון שעובר לך בראש, וברגע שהחופש מסתיים , חוזרים חזרה לשגרה הקבועה שבה את כבולה להכול ואת לא יכולה להשתחרר ולזרום עם שום דבר שקורה בחיים שלך. את חייבת לציית לחוקים ולכללים שהכתיבו לך. אסור לך לחרוג מהכללים.

ועד שכול כך נהניתי לזרום ולכתוב בלי לחשוב... באמת הרגשתי לזמן הקצר שבו זה קרה שהשתחררתי מכבלים וחוקים וכתבתי  לשם שינוי בלי לתכנן ולחשוב יותר מדיי.

ואני שואלת את עצמי למה גם בתוך השגרה אני לא יכולה להמשיך לזרום ולכתוב בלי לתכנן? למה אני חייבת לכלוא את עצמי שוב כשהחופש נגמר? מה כול כך מפחיד בחופש חופשי וארוך?

כנראה שאני לא מסוגלת לתת לעצמי חופש שהוא אין סופי  וברגע שהחופש נגמר, זהו. חוזרים לחבלים ולסורגים שמשמים אותי ככלא מפני העולם. מפני עצמי אולי.

ושוב אני צריכה לפחד ולחשוב אם הרעיון טוב או לא ובסוף אני לא עושה איתו כלום והוא נשכח.

זה מתסכל.

מקווה שאצליח לשחרר את עצמי ולזרום לא רק בחגים כשהכול שקט אלה גם בתוך השגרה העמוסה והמתישה שלי עם כול הנסיעות לכול מיני מקומות.

הדבר השני הוא אגו.

מזה בכלל אגו? עד לאותו יום לא ידעתי שיש לי בכלל אגו.

הזכרתי את  העובדה שאח שלי ברח מהבית ביולי כמעט יומיים לפני הקייטנות בגלל ריב מטופש על מזגן שהיה לנו ואמא שלי צרחה עליו והוא החליט לברוח.

בקיצור מאז לא דברנו,

ובחג שלחתי לו הודעה ' חג פסח שמח וכשר' (הוא דתי. בערך) וזה היה ביום שני של תחילת החג. שני שעבר.

וציפיתי שהוא יתקשר או ישלח הודעה בחזרה. זה לא קרה.

עברו יומיים מאז, ואז ביום רביעי אם אני לא טועה, בזמן שלא הייתי בחדר הוא צלצל אליי פעמיים ואני תהיתי  מה הוא רוצה? למה חיפש אותי? מה רצה להגיד לי? ואם לא עניתי אז למה לא שלח הודעה?

ןובאותו הרגע הבנתי שעכשיו זה רק שאלה מי יתקשר אני או הוא.

אני שלחתי הודעה ועברו יומיים הוא היתקשר.

אז כנראה שהאגו שלי ניפגע  באותו הרגע  ולא רציתי להיות זאת שתעשה את המהלך הבא. קיוויתי שיחזור אליי עוד באותו היום. זה לא קרה.

אז מה פתאום הוא מתקשר אליי אחרי יומיים? מה הקטע?

ולא חשבתי שיש לי בכלל אגו.

כלומר אני לא אחת שמשחקת משחקי כוחות ועושה חשבונות מי פגע במי  או צריך להיתקשר למי.

אבל עכשיו...

אני מניחה שאני זאת שצריכה להתקשר אליו, לבדוק מה הוא רצה להגיד לי באותו היום שלא הייתי בחדר ולא עניתי לו.

אני בכול זאת פגועה. האגו שלי ניפגע. חשבתי להתקשר אבל פחדתי שאולי הוא רוצה להגיד לי לא להתקשר אליו יותר. לא לשלוח הודעות כי הוא לא יענה.

אני לא יודעת מה הוא רצה להגיד לי.

וכמובן שמאז אותו יום לא שמעתי ממנו. מיום רביעי שעבר עד היום  לא לא טרח להתקשר שוב.

מה שאומר שאני צריכה כנראה להתגבר על האגו הפגוע וכנראה להתקשר אליו בחזרה ולראות מה רצה.

אבל אני מפחדת. אני לא יודעת מה יקרה בשיחה ומה הוא יגיד.

כי הוא כבר עשה את המהלך. הוא ניסה להתקשר אליי ואני לא עניתי כי לא הייתי בחדר.

מה אני צריכה לעשות עכשיו? להתקשר אליו בחזרה?

אגו מטופש. מעולם לא חשבתי שיש לי אגו.

עכשיו מסתבר שיש לי.

והוא פגוע. אגו פגוע שלא מוכן לסלוח ולעשות את המהלך הבא.

 



 



נכתב על ידי haunted princess , 23/4/2014 23:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור מתוך זרימה מספר 2


אני חייבת להגיד שמאז שהחלטתי לפתוח את הראש ולזרום עם כול רעיון לא מתוכנן שעובר בראשי, אני מרגישה שהעולם שוב נפתח בפניי! שאני יכולה לכתוב  הכול ועל כול דבר! איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה בלי מגבלות!

כי לכתוב סיפור שלא מתוכנן מראש בזרימה זה פשוט להשתחרר מכבלים וחוקים, וזאת הרגשה נפלאה!

ואתמול קיבלתי השראה מסרטון קצר שראיתי בנייד שלי שניקרא '  מאיפה זה הגיע? רכב הרפאים הזה יצוד אותך'.

ואת הסיפור הזה אפילו  לא תכננתי! הרעיון פשוט התגנב למוחי /ראשי  ברגע שראיתי את הסרטון. ואני בכלל באותו  הרגע חשבתי על לכתוב סיפור קצר שבו הדמות הולכת לים ומצטרף אליה מישהו.

אני אומרת לכם.. אין הרגשה טובה מזו.

וזה לא משנה אם הרעיון בא מירח מלא או מסימנים בלתי מזוהיים שהופיעו על רגלי או אם זה סרטון שראיתי. אני עושה הכול עכשיו בלי לפחד! פשוט כותבת ונהנית מהתחושה של שחרור מכבלים וחוקים. עד לפעם הבאה כמובן.

והסיפור הבא הוא הקלאסי ביותר - של הדמות שרואה רוחות רפאים  ועצמים שעוברים מולה והדמות השנייה שלא מאמינה לה וחושבת  שהיא משוגעת.

ואני מוכרחה להודות שזה הסיפור הכי משוגע שיצא לי לכתוב ועוד מתוך זרימה, עד היום.

אורך הסיפור- 4 עמודים שלמים.

תהנו :) אני נהניתי לכתוב אותו.

 

רכב רפאים


 אני וחברתי נסענו על הכביש. הוא היה רטוב  אחרי גשם קצר שירד.

השמיים היו אפורים וקודרים ואני ביצעתי פנייה שמאלה יחד עם עוד רכב שפנה איתי ברמזור הירוק.

נסענו במהירות המותרת. לא פחות ולא יותר.

'' ראית את זה?'' אמרה לפתע חברתי בבהילות '' מאיפה זה הגיע?''.

כוון שפניי היו על הכביש לא יכולתי להביט בה.

דיברתי איתה כשפניי בקו ישר על הכביש '' ראיתי מה תמי? מאיפה הגיע מה?'' לא הצלחתי להבין על מה היא מדברת. האם ראתה משהו שאני לא ראיתי?

'' המכונית הזאת'' אמרה בקול רועד.

'' איזו מכונית?'' שאלתי בדאגה. לא ראיתי שום מכונית. באמת שלא.

'' ראיתי מכונית שחורה עוברת מולנו. לא ראית אותה? היא הייתה ממש מולנו!'' עיניה מביטות בחרדה על הכביש. סוקרות אותו פעם נוספת. מחפשות אחר רכב הרפאים  שהיא טוענת שראתה.

גיחכתי קלות '' את בטח הוזה תמי. אין דבר כזה רכבים שבאים משום מקום. בטוח שהייתי רואה אותה אם הייתה עוברת מולנו''.

'' אבל ראיתי אותה! נשבעת שראיתי! אני לא הוזה!'' התעקשה והחלה להתפרץ בצעקות רמות שהיא לא משוגעת.

לא ידעתי אם להאמין לה או לא. היא בדרך כלל לא משקרת , אבל כן יש לה מדיי פעם הזיות. היא חושבת שהיא רואה דברים.

זה מזכיר לי שפעם טיילנו ביער והיא אמרה שהיא ראתה רוח רפאים של חייל הרודף אחריה. אני כמובן צחקתי. לא האמנתי לה. אין כזה דבר  רוחות רפאים. אני לא מאמינה בשטויות האלה.

והיא כמובן התעקשה שהוא אמיתי. שהיא  לא הוזה.

ועכשיו היא ממציאה לי על הכביש מכוניות שהופיעו משום מקום. נו באמת. עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת עם ההזיות המטורפות שלה?

אני צריכה לדבר עם הרופא המטפל שלה שינמיך את מספר המינונים של הכדורים שהוא נותן לה. היא כנראה לוקחת יותר ממה שהיא צריכה וזה גורם להזיות שלה.

היא אוהבת  לערבב ולעשות תערובות  של כול מיני כדורים אלה באלה, וזה מסוכן. היא יכולה למות ממנת יתר ומכדורים שהיא לא צריכה לקחת.

'' תמי...'' נאנחתי '' תפסיקי. אין שום מכונית על הכביש. תאמיני לי שהייתי רואה אותה בדיוק כמוך. תסתכלי'' אמרתי לה '' אין שום מכונית. את סתם מדמיינת''. לא ידעתי מה עוד לעשות איתה. הפעם היא הגזימה. עברה את הגבול.

'' אז עכשיו את קוראת לי שקרנית!?'' הזעיפה פנים לעברי ונראה שהיא נעלבה מהמחשבה שאני לא אמינה לה. שאני חושבת שהיא הוזה ומשקרת.

'' אני לא קוראת לך שקרנית'' התגוננתי '' אני כן חושבת שאת לוקחת יותר כדורים ממה שאת צריכה, וזה גורם לך לדמיין כול מיני דברים שלא קיימים על הכביש. כמו המכונית הזאת שאמרת שעברה מולנו''.

היא עצמה את עיניה בעצב ובייאוש '' את מסרבת להאמין לי נכון? את חושבת שהשתגעתי נכון? תגידי לי. אני יודעת שאני רואה דברים ואת  לא מאמינה לי, אבל נשבעת שעברה כאן מכונית! אני ראיתי!'' ודמעות כאב ובהלה החלו להציף את עיניה הירוקות חומות.

ניסיתי לחזור אחורנית  , ולנסוע שוב מאותו מקום שבו נסעתי. אולי עכשיו אצליח להבחין ברכב המסתורי שעליו דברה.

נסעתי שוב באותו המקום. פניתי את אותה הפנייה. כלום. לא ראיתי שום מכונית שחורה שעברה מולי. אין לי מושג על מה היא מדברת.

'' את עייפה תמי. אני אקח אותך הביתה, תעשי אמבטיה חמה ותיכנסי למיטה , בסדר?'' עצרתי את רכבי והסתכלתי עליה בדאגה.

'' את פשוט לא מבינה כלום. כלום את לא מבינה! אם היית במקומי , היית רואה שאני לא משקרת! שאני לא ממציאה! למה את לא מאמינה לי?'' קולה היה סוער ופניה האדימו מדמעות.

הסתכלתי על חברתי הטובה. כול כך רציתי להאמין  לה שהיא לא משקרת. שהיא לא ממציאה , אבל לא יכולתי. בלי הוכחות בשטח קשה להאמין שהיא באמת ראתה רכב שעבר בדיוק מולנו משום מקום.

'' תמי...'' ניסיתי לנחם אותה. להיות שם בשבילה.

'' עזבי'' נאנחה בעצב, לא מעזה בקושי להביט בי '' אני יודעת מה ראיתי. אני לא צריכה שתאמיני לי. אני אצלם את המכונית הארורה ואוכיח לך שאני לא משקרת! ''.

'' תצלמי? איך? אם באמת ראית רכב רפאים שאני לא ראיתי , היא לא תופיע בתמונה. רוחות רפאים לא מופיעות בתמונות. חשבתי שמהניסיון שלך את אמורה לדעת את זה'' אמרתי ולא האמנתי שבכלל אמרתי את זה. כלומר איך אפשר לצלם משהו שלא רואים? משהו לא מוחשי שאין לו גוף בעולם הנוכחי? אם אי אפשר לצלם רוחות רפאים בלתי נראות, אז איך בדיוק היא תצלם רכב בלתי נראה? ועוד רכב שחור? אני חושבת שהיא זקוקה למנוחה טובה.

'' שמעת  את זה?'' אמרה והחלה לנגב את עיניה ולמחות את אפה

'' שמעתי מה תמי?'' כיווצתי את גבותיי בשאלה

'' את הצעקה הזאת. נישמע שבעלת הרכב שראיתי שעברה מולנו, התנגשה ועשתה תאונה'' אמרה והסבירה לי את מה שלא שמעתי.

נפלא. קודם היא רואה רכבים שלא קיימים ועכשיו היא שומעת צעקות של בעל הרכב? זה כבר לא מצחיק הסיפור הזה , ותמי מתחילה להפחיד אותי.

היום האפרורי והקודר הזה לא מיטיב לנו. בעיקר לא לה.

מחר על הבוקר אגש לדבר עם הרופא שלה שיחליף לה את הכדורים.

 מה שהיא לא לוקחת , זה לא עושה לה טוב. בכלל לא.

'' טוב תמי...'' אמרתי והנחתי זרוע על ידה '' זה לא יעזור לדמיין  מה קרה לבעל הרכב. בסדר. את עייפה ואת הוזה דברים. אנחנו נוסעות הביתה עכשיו!''. עוד לפני שנתתי לה הזדמנות להגיב ולהגיד עוד משהו שיעצבן אותי, נתתי גז והתחלתי לנסוע משם בשיא המהירות.

אני כבר לא יכולה  לסבול את זה יותר! עוד שנייה אחת והיא הייתה ממציאה לי עוד מכוניות או זומבים  שעוברים דרך קירות ואנשים. והיא  בהחלט מסוגלת לזה.

הייתה פעם שהיא חשבה שהיא רואה רוחות רפאים משתלטים על אנשים וגורמים להם לרצוח  את עצמם.

אני אומרת לכם, היא נמצאת על הכדורים הלא נכונים  או שהיא פשוט לוקחת מהם יותר ממה שהיא צריכה לקחת.

תמי הזעיפה לעברי  מבט זועם וכועס. התעלמתי ממנה. לא יכולתי לסבול את ההזיות שלה יותר.

כעסתי על עצמי שאני לא חברה מספיק טובה כדי להיות שם בשבילה עד הסוף בעניין ההזיות האלה אבל להודות על  האמת לא יכולתי לעשות דבר חוץ מלשכנע אותה שהיא הוזה. מדמיינת. מה שרק הגביר את הכעס שלה עליי.

היא חושבת שאני נגדה. שאני חושבת שהיא משוגעת שהוזה דברים. שקרנית פתולוגית שממציאה דברים כדי למשוך תשומת לב.

אני חסרת אונים מולה. אני לא רוצה לדעת מה עובר לה בראש או מה היא רואה כשהיא רואה את כול הדברים המוזרים והמשונים האלה שאני לא רואה.

כנראה שזה ההבדל בינינו- היא מאמינה ברוחות רפאים. אני לא.

זה כמו מלאך ושטן. רע וטוב. שחור ולבן.

אני חיה את המציאות כמו שהיא אמורה להיות והיא חיה את הפנטזיה הלא מציאותית שבה יש כול מיני חפצים שפתאום מופיעים משום מקום ואף אחד חוץ ממנה לא רואה, ורוחות רפאים של אנשים מתים שגורמים לאחרים לרצוח את עצמם, שגם אותם אף אחד לא רואה חוץ ממנה. כמובן.

עליי להודות שחברתי לא שפויה. לא בריאה בנפשה. זה כבר ברור לי. ואני היחידה שיכולה לעזור לה. לא רוצה שתגיע למצב שההזיות האלה ינהלו אותה במשך כול חייה.

נסעתי  הביתה, לבית שלה.

הכנתי לה אמבטיה חמה , וכשסיימה הכנסתי אותה למיטה עם תה חם וכדורי שינה כדי שלא תחלום סיוטים ותתעורר בסערה שוב.

הייתי עייפה בעצמי. ריחמתי עליה קצת שזה המצב שלה.

בטח נורא לדמיין דברים ולדעת שאת היחידה שרואה אותם כשאף אחד אחר לא רואה וכולם חושבים שאתה פסיכי משוגע שמדבר לעצמו וממציא דברים.

זה כמעט שווה לתחושה שאתה חיי לבד בעולם, בלי אף אחד לצידך.

היא בטח מרגישה נבגדת. עזובה. היחידה בעולם מטורף שלא מצליחה להבין למה אני, חברתה הטובה לא לצידה ולא מאמינה לה שהיא לא הוזה. לא ממציאה דברים.

'' תמי...'' לחשתי וליטפתי קלות את שערה בזמן שנרדמה '' אני מבטיחה לעשות הכול כדי לעזור לך לצאת מזה. את תיראי. בקרוב לא תיראי את הדברים המשונים האלה יותר. אני מבטיחה לך'' ונשקתי קלות לשערה החום השחור.

בחוץ ירד גשם והיה קר. מאוד קר.

הרגשתי את העייפות מתגנבת לגופי, ולכן החלטתי להירדם לצידה. לשמור ולהגן עליה מכול רע. כשאני לצידה , שום דבר לא יפגע בה.

כשהבוקר יעלה , אתכנן כבר  מה  לעשות  בנוגע לתמי ולכדורים הלא נכונים שהיא לוקחת. אני גם אעשה סדר בכדורים שהיא צריכה לקחת, ואפריד אותם  מהכדורים שגורמים לה להזיות. לא אניח לה לחיות  במצב הזה כול החיים.

עצמתי את עיניי, התכרבלתי לצידה, עטפתי אותה בשתי ידי הארוכות, ונרדמתי ככה עד הבוקר.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כמובן שאפשר להמשיך את הסיפור, אבל זה דיי צפוי וידוע מה יקרה אחר כך לא? אתם יכולים לנחש.

והנה הסרטון שנתן לי את ההשראה לכתיבת הסיפור הקצר הזה-

 


  והבוקר הזה פשוט קסום! רוח נעימה ושמיים כחולים. עושה לי חשק ללכת לים... *-*

ומחר חוזרים לשגרה. שוב.

תנצלו  את היום הקסום הזה ליציאות וחופש אחרון מכבליה של השגרה המעיקה והכול כך מוכרת.


נכתב על ידי haunted princess , 21/4/2014 11:14  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

10,483
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , פאנפיקים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhaunted princess אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על haunted princess ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ