לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 21

Yahoo:   




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

רגעים כאלה


שאני באמת שואלת את עצמי למה. 

לא, באמת, למה. 

למה אני צריכה את העין התופסת הזאת ששמה לב לדברים הקטנים והדפוקים האלה? למה אכפת לי? אנשים אחרים רואים חתולים ברחוב וטפי, מי שם זין? יש דברים יותר חשובים לעשות? יש. יש לאן למהר? יש. מה אכפת לי, אני שיש לי מספיק צרות משל עצמי חייבת להכניס את הידיים שלי ללכלוך ולהתרוצץ מהשעה הפנויה הראשונה שאני מוצאת עד שאוזל לי הכוח עד שאני מסדרת להם משהו. למה? כי אכפת לי יותר מידי, נדפקתי.

סיפור ישן נדוש וקצר, מצאתי חתול קטן בין אנשים שאני לא אוהבת כלכך, התאהבתי בו מצאתי לו בית, לפחות למישהו אני יכולה לעזור. יופי קייט, יופי, כי זה מעולה לחזור הביתה ולגלות מפנים קרות של אמא "אה כן, החתול הקטן שלך מת" "הו אמא, הבנתי, מה יש לאכול?" 

כן, רק שלא ממש. אתם יודעים זה סתם, עצוב שהדברים הקטנים האלה שלא עשו כלום ושום דבר לאף אחד מתים. אני יודעת שזה נדוש אני יודעת שזה משהו נאיבי שבת 4 עושה, משהו שאני עשיתי משהו שאני עושה גם בגיל 21 אבל אני יושבת ובוכה על חתול קטן שמצאתי וחשבתי שהצלתי אותו אבל הוא מת. ואני יודעת שזה נדוש אבל אני לא מצליחה להוציא מהראש עיניים קטנות שמסתכלות עלי ואני שונאת את עצמי, הלוואי שהיה לי פחות אכפת, לא יודעת, אין לי באמת כוח לדברים האלה אני חייבת להפסיק לנסות להציל את כולם

נכתב על ידי , 15/11/2014 21:10  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה סוג מערכת היחסים שכולם צריכים שתיהיה להם-


לא פעם ולא פעמיים הסדרה הזאת מפתיעה אותי. זה פשוט מקסים ואין לי מה להגיד חוץ מלמשוך באף ולנגב דמעות כמו ילדה קטנה. 

זה בן אדם שאתה רוצה לבלות איתו את כל החיים ביחד. 

______

?CARLOS -  Did I ever tell you when I knew I was going to marry you

?GABRIELLE: First time you saw me on the runway

Carlos: Nooo. That's when I knew I was gonna sleep with you. Nah, I knew I was going to marry you the night we went to that restaurant on 3rd Street

Gabrielle: Mmm. I remember that place.

Carlos -Mm-hmm. You wore a white linen sundress and you ordered this giant plate of ribs. And you ate them with such gusto - up to your elbows in barbecue sauce, meat hanging from your teeth and grease in your hair - and when it was all over, I pointed out what a mess you were. You pulled out your mirror, took a look at yourself, and just let out this huge, happy, totally unrestrained laugh. The room completely filled with it, and I thought to myself now *that* is a sound I'd like to hear the rest of my life. That's why I proposed to you. And it had nothing to do with your looks

?Gabrielle - You know when I decided I wanted to be with you forever

?Carlos - No. When

Gabrielle - About two seconds ago.

[kisses Carlos]

Gabrielle Up until then, it was pretty touch and go

 

חיבוק של הסוררת

 

נכתב על ידי , 1/11/2014 15:28  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,602
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCatie. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Catie. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ