לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 21

Yahoo:   




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

לב מנייר


lonely

 

עץ אחר עץ אחר עץ מהר ומהר יותר נהפכו לשורה של ירוק. העיניים שלה נצצו מאור השמש משקפות את העצים שהופכים אט אט לכתומים, ואז לאדומים ועכשיו זה נראה כמו להבה מתמשכת, אור השמש השוקעת השתקף על העצים גרם לעלים הירוקים להפוך לגיצי אש קטנים. 

"תעצור בצד," היא ביקשה "אני לא יכול" הוא ענה בקצרה. לא טורח כלל להביט בה, אבל הרי היא כלכך רצתה שיסתכל. שיביט לה לתוך העיניים ויראה את מה שהיא רואה, שיראה את העצים, שיראה את השמש שוקעת, שיראה עד כמה היא אוהבת אותו שיראה כמה היא משתוקקת להושיט יד ולהעביר אותה על הפנים שלו, הפנים היפות שלו שלא הראו כל סימן של רוך, את העיניים העצובות שלו שהיא ידעה שהיא יכולה לשמח, הוא לא נתן לה. 

היא לא ביקשה שנית. זה היה יותר מידי לבקש, היא הייתה מאוהבת אבל לא טיפשה. הראש שלה עבד שעות נוספות והיא התפללה שהוא יפסיק, מה יוצא לה מזה? היא תמיד בשליטה, היא שותקת כשצריך, היא שומרת את הידיים לעצמה ולא עושה שום מעשה מטורף שאולי, בכל זאת היה גורם לו להביט בה. הוא עוזב והיא נשארת ולא נראה שאכפת לו כמו שאכפת לה. הלב שלה יוצא אליו ואילו הוא נראה אדיש לחלוטין, כן, הם דיברו על זה שעות על גבי שעות במשך לילות ולפעמים במשך הימים גם כן, כשהזמן איפשר להם לדבר היא הייתה מתיישבת לידו "אתה יודע מה אמרו לי בעבודה היום?" היא הייתה מיישרת את השמלה שלה עם קצות אצבעותיה בעדינות מציצה אליו מידי פעם לראות שתשומת הלב שלו עליה "מה אמרו לך מלאך?" היה עונה בשקט "אמרו לי שכנראה יתנו לי קידום, ממש בקרוב, כנראה חודש הבא אני מרגישה את זה מגיע אני יודעת שיתנו לי משרה טובה יותר זה פשוט זה.." והוא היה מחייך "זה מעולה" זה לא מה שהיא רצתה לשמוע. הם היו בדרכם לשדה התעופה. הוא נוהג, היא תחזור במונית לגמרי לבדה לבית שהיה פעם שלה, שלו, מלא בחפצים שלהם אבל מה באמת נשאר לה? היא תחזור לחיים שלמים שהפכו בו ביום לעבר, לרוח שלו שתלווה אותה במיטה, בארוחות הערב שהיא תבשל לעצמה לטיולים עם ידיה משולבות צמודות לגוף כשקר, לעונות שיתחלפו בלי שיהיה לצידה, לידיעה שצריך להתחיל מחדש ולהרגשה שזה כמעט בלתי אפשרי.  "ומה עוד!" הייתה ממשיכה בעליזות, "שמעתי שהחורף השנה יהיה טוב, הבטיחו המון גשם מזמן לא ראינו כאן גשם נכון?" והוא היה יושב בשקט מרכין את הראש "אני לא יכול להישאר מלאך" היה עונה. ואף אחד לא היה מסתכל לאף אחד בעיניים. רק שקט, והלב הקטן שלה היה נקרע, כאילו עשוי היה מנייר ומה יועיל לה לב מנייר כשיורד כלכך הרבה גשם?

 

נכתב על ידי , 27/9/2014 17:38  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה השבוע הכי מדכא שהיה לי


am i even here - image

 

אני מן הסתם לא זוכרת את כל השבועות המדכאים שעברתי לכן זה לא לחלוטין נכון, מצד שני אני באמת לא זוכרת אז אני פשוט אסמוך על התחושה המתוקה שאני רוצה שהוא יגמר. עכשיו. אם אפשר. 

הייתי עסוקה כל היום בלבהות בעקרות בית נואשות לבין לרטון שאני צריכה לסדר את הארון. ולפני שעה החלטתי שאני באמת צריכה לסדר את הארון ובאמת שהתחלתי אבל הינה אני כעבור שעה יושבת כאן ובהצצה הצידה הארון עדיין מבולגן. (מדף אחד כבר לא, אבל זה רק כי החלטתי להפיל ממנו הכל רק שיראה מסודר בעין) 

וזהו זה, ארון מבולגן, עקרות בית נואשות לילות חסרי שינה אלה הם חיי. הלוואי שהיה פחות בסיס. או פחות בית אפילו. כן, אני לא בדיוק מרגישה שבא לי להיות באף אחד מהמקומות האלו לאחרונה בא לי פשוט להיות בחוץ. להיות בחוץ ולהיות לבד. אני כל הזמן עייפה ונמאס לי לענות על אותה השאלה מאוסה שכולם נותים להפיל "את בסדר? מה קרה?" "אני עייפה" היא אמרה בפעם האלף. ואני באמת עייפה, זאת לא עוד תשובה מתחמקת ל"עצובה" או כל דבר דרמטי אחר זאת פשוט עייפות. כמעט בלי שינה בכלל והרבה מאוד על הראש נראה שאני קורסת לאט לאט. הרבה מעצבן אותי ואנשים נוטים לעצבן עוד יותר, אף אחד פשוט לא מבין את הרמז ואני על הקרשים רק רוצה באמת ובתמים שיעזבו אותי בשקט. 

זה פשוט יותר מידי לכרגע, ולצערי אני לא יכולה לעצור הכל ולהגיד שאני עייפה. תפסיקו לדבר איתי, תפסיקו לנסות ליצור קשר או לשחק אותה כאילו אכפת לכם, תפסיקו להתעניין, תפסיקו להריץ הכל כלכך מהר, הכל באמת מתקדם מהר מידי. בא לי לתפוס אומץ ולהסתגר בתוך החדר ולא לצאת, לא לענות לטלפונים ולא לדבר עם אף אחד...אחח אם רק יכולתי לעשות את זה. נמאס לי מכולם. נמאס לי לנסות להבין אנשים, לנסות להתאים להם, לשמח אותם, להסביר להם, להתעצבן עליהם, להתעצבן על עצמי שאני לא תמיד מצליחה. נמאס לי, אני עייפה כבר אמרתי? 

 

נכתב על ידי , 15/9/2014 20:25  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,221
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לCatie. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Catie. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ