חזרתי עכשיו מתיקון ליל שבועות בביה"ס הנפלא שלי. היו מלא קבוצות שהיינו צריכות לבחור מהן, ובחרתי בסדנת כתיבה יוצרת. דיברנו על לימודים וכו' וקראנו כמה יצירות שעוסקות בחוויות של תלמידיםות בביה"ס... בסופו של דבר כתבנו, וזה מה שיצא לי:
אצלנו אין מורות,
ואין הוראה.
אצלנו יש מחנכות,
וחינוך.
חינוך לחשוב, חינוך
להיות טוב, חינוך
לאהוב.
זה בכלל לא תמיד עובד, אבל
כל דבר עדיף על
דנמרק או ליד"ה
או זיו או אדם.
עוד מעט זה נגמר. אין עוד
בגרויות או מבחנים או בחנים שזה טוב,
אבל לא יהיו עוד אנשים כה
רבות וכה מקסימות,
שבאו למען החינוך, ולא למען
הכסף.
אני גם רוצה לחנך, וזה ממש
לא פופולרי. זה אפילו נלעג,
או מגוחך.
זו אשמת המערכת.
we need education
אבל אנחנו לא רובוטיות ורובוטים.
יהיה טוב.
~~
קרו הרבה דברים לאחרונה. נפרדתי מבת זוגתי בשישי, סיפרתי לשתי חברותיי החדשות שיהיו איתי במכינה על היותי אישה, היו כמה מתכונות ובגרויות...
לא יודעת, אין לי כח לכתוב על זה.
המגדר עדיין מציק. עם הזמן אני יותר ויותר בטוחה בעצמי ובעלת יותר תקווה, אבל כן יש שקעים כאלה לפעמים.
יהיה בסדר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
תימי.