לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם יש גן עדן


"אם יש לך חסד, חוכמה ויופי, תוכל ליהנות מכל המעלות הללו. אך היזהר מן היוהרה, שהיא לבדה יכולה להכתים את כל השאר."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

הרהורים אסורים


הרהורים אסורים מבית עולם השאלות.

בעולם שאלותיי האסורות מנקראת שאלת המוות לאחרונה.

אותה שאלה שאני יודע שעצם ההרהור בה מסוגל להביא לסוף שלי עלי אדמות(על ההמשך אני לא שואל).

 

את שאלת המוות(ספק משאלת מוות) על מותי האפשרי בעיר עזה ובפרבריה מוקפי הגדר אני חווה כהתקפת השאלה עליי. איני עצמי שואל אותה כי אם הכוח בי שמושך אל המוות.

השאלה מנקרת ומבליחה לה מדי פעם.

מה יקרה אם אחטף? אהרג מטיל שיירו על הג׳יפ שלי? אם המפ שלי ימות או יפצע? אעלה על מטען? איך בכלל אמנע מלעלות על מטען? אם אהיה בקרב בו יקרה משהו?

 

שוכנת בי התחושה שלא אצא מהמקום ההוא בחיים(מוות סמ״רים מישהו?) אבל אני לא מאמין לתחושה הזו כי על המוות קל יותר לחשוב מאשר על החיים שמחייבים הרבה יותר.

במוות יש משהו קל, פשוט ולרגע נדמה לך שכשתמות המסע שלך ייגמר. על המוות קל לחשוב כי הצד בך שרוצה שיחמיאו וידברו אומר לך שכשאנשים מתים מדברים עליהם דברים טובים ופתאום מגלים מי הם היו באמת, בעירומם המלא.

אני רוצה לגלות את עצמי באמת, אחרים באמת ושיגלו אותי באמת כאן ועכשיו בעולם הזה ולא בהבא.

 

חוצמזה שהרהורי המוות מסוכנים הם כי הם מזמנים את כוחו של המוות להגיע ולשכון באזורך. עדיף למות כשהמוות יחליט שהוא בא ואז גם יהיו הסיבות הנכונות למותו של הגוף.

 

״ובחרת בחיים״

 

-השיר שמבטא אהבה בדרך הכי טהורה ואמתית ששמעתי אי פעם-

נכתב על ידי Just-A-Human , 22/10/2014 00:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




החורף התחיל לו.
נכתב על ידי Just-A-Human , 20/10/2014 09:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just-A-Human ב-21/10/2014 11:12
 



חווית חורף קיומית


רגשות ורגיעה. דברים רבים קורים אי שם במעמקים, דברים שאבין עוד בהמשך על אמיתות חיים ורגשות אהבה.חי נפשי.
כל הכבוד לי.

על המסירות, הנתינה, הנסיון המתמיד בשמירת הלב.
הנה החורף הגיע לו. הבה אשתחרר ואוהב.

אני חווה חוויה קיומית מאד ברגע זה של אחדות, אהבה ומפגש עם עצמי. אני מרגיש שלם ומחובר לעצמי. גאה בעצמי ומחבק.
נכתב על ידי Just-A-Human , 14/10/2014 21:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'ניהל ב-14/10/2014 23:11
 



ה״מציאות״, מי היא ומה היא?


אני לגמרי בתוך ה״מציאות״, לגמרי חי את כל התחושות והרגשות, את כל מה שעובר באדם. זו תקופה כזו שדגלה הוא השירות הצבאי. אותו אחד שהלכתי אליו בידיעה שעליי להתחבר לצד הזה שבי, לרכוש מיומנויות אנושיות. מתגעגע אני אל צדדים אחרים ובתקווה שכשאשתחרר אצליח ולו מפאת הפנאי הרגשי והפנאי המעשי. כרגע כשאני בצבא אני עובד ועסוק רוב הזמן במשהו כלשהו. ככה זה חפק, אני בחרתי.
נכתב על ידי Just-A-Human , 11/10/2014 00:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just-A-Human ב-18/10/2014 14:03
 



מה קורה פה?


חיים מוזרים שכאלה. לעתים איני מבין את שמתרחש בי.
נכתב על ידי Just-A-Human , 11/10/2014 00:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היפרדות


באימה ובפחד ניצב מולם

ניצב מולם, מול מולידיי שלי

טירוף הדעת וסערת הרגשות פוקעים מעלה מעלה כאפר מהר געש

 

אין טירוף חושים גדול מזה, נולדתי בסערה

ביתה של הסערה הוא בית הוריי

ביתי שלי לשעבר היה חי ועודנו חי כשביתם של אחרים

דם אש ותמרות של אפר מאפיר,

אפר אפור משולהב בשחור ואדום

 

את כועסת ונסערת מתפרצת כהר געש בכל כמה זמן

נדמה שכשאני כאן את סוערת יותר, כי אני מקשיב

הגוזל אני? מחזיקה אותי את בכפות רגליי רגע לפני שאעוף לתמיד

מתחננת שאשאר ואגור בקינך, קורעת על ברכייך ומבקשת, כאן

 

תהייתי הגדולה היתה ועודנה, הנכון מעשה זה?

בכאב רב עליי לעזוב, כילד שנקרע מטבור אימו

במקום זה הדם ניגר מגרונם של מולידיי, אותם אני אוהב

דמם ניגר ונשפך ולא עוצר, נשפך וניתז ונמעך.

לבם הקטן כאוב כלבו של לוחם שחזר מתוהו ובוהו

עייף כאוב ומר, נלחם את מלחמתו האחרונה לפני מותו שלו

 

אל תמותו הוריי, בין הפטיש לסדן אני כאן

בין חיי שלי לבין בחירותיכם שלכם

האושיט ידי אליכם או אתבונן בשתיקה ובאהבה?

 

 

 

 

אמא גוססת מבפנים ואבא עצוב בבית ונובל. שניהם מורידים האחד את השני מטה מטה אל שאול תחתיות ולי אין מושג אם בחירה אחרת תהיה טובה יותר או שגורלם נגזר. אני מרגיש שקטנתי מלדעת או לשפוט.

אוהב את שניהם וכאוב על שניהם, מנסה לזכור שיש לי הנטייה להשתתף בצערם של אחרים עד שיכחה של עצמי. אז אני מנסה לזכור את עצמי בתוך ים הדמעות שלא נשפכות בבית הוריי.

אמא לא יודעת שכבר חצי שנה איני רואה במקום הזה כביתי, מבחינתה אני כאן. זה רק החומר שלי שמגיע מדי פעם כי הלב אומר שלום מתוך אהבה, כבוד והתחשבות.

נכתב על ידי Just-A-Human , 2/10/2014 11:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

17,049
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , חינוך , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust-A-Human אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just-A-Human ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ