לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אפשר לספור אותי על אצבע אחת



כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

2/2013



קופיף החלל שלי

מרעיד המעיינות היבשים בסתיו

מפרק הרימונים של סופי השבוע

מאלף החתולות מתימן

כובש פסגת הגגות הירושלמים

האכלן הבררן במשקל נוצה

משורר הציטטות של כל המשוררים

שומר הסף של אלופת השניצלים

מייבש הדמעות האוטומטי

מדבר שקט ואינסופי כלוא בגוף אדם

הכפית הפנימית הגברית בעולם

לוחם הצומי מתחת לשמיכה

האוויה* השואג בדיחות ג'ונגל

לוכד הנשמות הבודדות

מזייף הלחנים היצירתי והמקורי באמת

חוקר התמונות המצחיקות

לועס הצווארים והפופיקים והאף

בובון שלג, שוקולד ואכפת לי

נסיך קטן מכוכב אחר

 

תודה שאתה כל כך נדיר

מזל טוב קטן

 

(אני מתה עליך יותר מכולם, כי אם לא היה פה עוד מישהו איתנו)

 

 

_ _ _

 

זה מה שבערך אני מתכוונת לכתוב לאבישי ליום הולדת 24 בעוד חודש, שזה גם יוצא החצי שנה שלנו בערך (לא יודעת בדיוק כי לא ספרתי בדיוק), וגם לכבוד הסיום קורס הראשון שלי וגם לכבוד זה שאנחנו טסים לסקי בצרפת עם המשפחה שלו.

 

אמא של אבישי נפטרה לפני שלושה שבועות. קראו לה ורדה והיא הייתה אישה ענוגה, צנועה, חדה ויפה. לפני שלוש שנים חזר לה הסרטן בפעם השניה עם גרורות לעמוד השדרה, לריאות ולכבד. היא סבלה מאד בשבועות האחרונים. בלילה של הבחירות נסעתי אליהם הביתה, ישבנו היא, אבישי, אחותו ואחיו הגדולים ואני, ושמחנו נורא כי כולנו הצבענו מרצ וקיבלנו 6 מנדטים שזה פי 2 מהבחירות הקודמות, היא קרנה מאושר ואחר כך הם היו צריכים לסחוב אותה במדרגות למטה. היא נאנקה מכאבים. ביום האחרון (בערך 10 ימים אחרי) אבישי קרא לי אליו מהר, שהוא צריך ללכת למשמרת והיא נושמת מאד לאט והוא רוצה שאני אהיה שם להזריק לה מורפיום אם צריך כי אף אחד לא יודע איך, אז הייתי שם עם המשפחה שלו כשהוא היה במשמרת. היו שם דודים מלונדון ומקיבוצים ומהעיר, ורדה סבלה יותר מתמיד. כשנכנסתי לחדר שלה היא התפתלה אבל אמרה - איזה יופי לראות אותך. כל המשככי כאבים לא עזרו, בסוף הרופא אמר לתת לה את המורפיום עם הדורמיקום תת עורי, וזה מה שגמר אותה בשלווה בשלוש בלילה. כשזה נגמר אבישי נרגע, אפילו שכבנו. הרבה. הוא בכה רק בהלוויה כמו ילד, אבל לא לפני ולא אחרי. אנחנו לא מדברים על זה הרבה, מדברים על החיים כרגיל.

 

אבישי הפך למשפחה שלי, ובשני הלילות האחרונים כשקדחתי מחום חלמתי שאנחנו מתחתנים (חתונה קטנה, בחלום השני זה היה בבית במושב אפילו) ואני עם שמלה כחולה כהה. בחלום השני זה כבר הפריע לי שאני לא עם שמלה לבנה, כלומר לא ממש הפריע אבל קצת היה לי חבל כי יש שמלות לבנות באמת יפות. אני לא יודעת אם זה הכיוון, כנראה שלא נתחתן (סטטיסטית), אבל מי יודע.

 

אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו, אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי. זה משהו אחר קצת מדברים אחרים. אולי זאת כן אהבה. אולי זאת פשוט אהבה בתצורה שהיא אמורה להיות, נעימה ולא כואבת כמו שהכרתי עד עכשיו, אולי אני לא צריכה לבכות מהאהבות שלי. אולי מספיק מישהו שהעור שלו הופך לבית שלי וכל מה שאני רוצה זה שהוא יהיה שבע ובריא ושמח ואיתי ופה זה נגמר. האמת שבשבילי זה מספיק.

 

אני לא בטוחה מה להביא לו ליום הולדת.

_ _ _

 

 

התשוקה הגדולה שהייתה לי בהתחלה לקראת הקורס חובשים

אז אני עדיין מאמינה באידיאלים

אבל המוטיבציה לעשות הלכה לאיבוד, אני לא יודעת לאן או מתי, נהיה לי כבד מדי, לא בא לי להתעסק בזה, אין לי כוח.

אולי כי כבר הובטח לי התפקיד הבא, התפקיד קידום. קצינת צפ"ה.

אולי כי יש בי איזה פאק טמוע, שאני עצלנית כרונית עם מסווה של משהו יותר גדול

אין לי כוח

לא בא לי להתעסק בזה

רק לחזור הביתה או לאנשהו

 



 

נכתב על ידי , 24/2/2013 16:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-25/2/2013 15:43



31,612
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 20 פלוס , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרֵד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רֵד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ