לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אפשר לספור אותי על אצבע אחת



כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2012


ובהקשר של מה שקורה בעזה עכשיו.

 

 

נורא קל לי להסחף לפטריוטיזם. אני פראמדיקית, אני קצינה, אני מושבניקית, זה הכי טבעי לי וללא שום קשר לנטיותיי הפוליטיות. בכיתי כמו ילדה קטנה כשטולדנו ושאר החבר'ה מהקורס אמרו לי שהם כבר בשטחי היערכות בזמן שאני בבית, אבישי לא ידע מה לעשות איתי, ניסה לעצור אותי מלהתקשר למפקד שלי ולהתחנן בפניו בשישי בצהריים שישלח אותי לשם, שאין לי מה לעשות פה, שיעשה משהו, שאני כוח טוב, שישתמשו בי. וזה לא שאני לא משקשקת מפחד על הדרך, כן? כשהוא התקשר בחצות הלילה בין שבת לראשון כשאני במיטה מכורבלת בתוך אבישי הערום אחרי שכל היום הייתי צריכה להדוף אותו מעליי (ללא הצלחה) בגלל הלימודים, והודיע לי שאני צריכה לחתום על נשק למחרת בשבע וחצי בבוקר ושאני יורדת לדרום - ברור שנלחצתי. ברור. למחרת בבוקר אבישי שאל אם אני זוכרת מה קרה בלילה, שבכיתי ושאלתי אותו אם הוא יבכה אם אני אמות שם, וביקשתי שלא יבכה. לא זכרתי אבל האמנתי לו. לא התכוונתי לחטוף חום, אני משתעלת כמו איזו חולת שחפת, לא קרה לי משהו כזה כבר המון זמן, האנטיביוטיקה בקושי עוזרת. זה מתיש. אבל אני מוכנה לכל דבר, אני מוכנה, רק תגידו ואני נכנסת, רועדת מפחד ומקווה לא להיות בשוק אבל נכנסת. בכל הכוח, ועושה יותר ממה שמצופה ממני, ומוכנה לכל תרחיש, רק תקראו לי.

 

ואני מפחדת על החברים שלי בדרום, גם אם לא ייכנסו, שלא יפוצץ אותם איזה טיל, ועל החברים במרכז, שלא יתפוצץ עליהם איזה אוטובוס או יהיו סקרנים מדי עם היירוטים של כיפת ברזל. רק אני והמשפחה מוגנים.

 

אני אגיד מה כן מפחיד אותי באמת בכל מה שקורה כאן. יש בי חשש אמיתי שאולי באיזשהו מקום אנחנו הופכים לצמאי דם. שלא תבינו לא נכון, אני מאד מסכימה שאי אפשר להמשיך עם הירי כפי שהוא קורה בשנים האחרונות, ויש גבול לסבלנות שלנו. אני חושבת שבמלחמה גם אזרחים מתים, ואני חושבת שהצבא שלנו עושה את המקסימום בשביל להמנע מהרג של חפים מפשע. אני חושבת שהחיסול של ראש מטה החמאס היה מבריק ומפתיע. מצד שני, עכשיו, שבוע אחרי תחילת המבצע, כשמתחיל מו"מ בהקשר של הפסקת האש, אני כבר פחות נחושה בדעתי שכניסה קרקעית לעזה היא פתרון מתאים. הרי בסופו של דבר, המטרה שלנו היא הפסקת הירי על יישובי הדרום (ועכשיו גם המרכז). האם לא נכון למצות את כל הדרכים הדיפלומטיות לפני מלחמה? הרי מה שקורה במלחמה, בסוף, זה דיפלומטיה. בסוף מלחמה חייב לבוא הסכם על הפסקת אש. אם אפשר לחסוך אותו עוד לפני כניסה קרקעית, למה לא להתאמץ לעשות את זה? אני רואה שזה מה שהממשלה מנסה לעשות, אבל זה מרגיש כאילו כולם (אזרחים, חיילים ומילואימניקים) העלו את רמות האדרנלין כל כך עד שאי אפשר לקבל פתרון מדיני על חשבון לחימה. מוזר. צריך לעצור לרגע ולהבין מה קורה סביבנו, מה התמונה המלאה. החמאס והפרו-פלסטינים מפיצים שקרים בתצורות שונות- תמונות, סרטונים, דיווחים שקריים. הכל נכון. אבל צריך לזכור שהתקשורת מציגה תמונה חלקית בכל מקום, הן מטעמי בטחון מידע והן מטעמים אחרים (פוליטיים, כלכליים וכו'). אני מאד ספקנית לגבי הרבה ממה שמוצג לנו פה. אבל זה לא משנה.

 

הלוואי שזה יגמר. האלימות הזאת מחלחלת גם לתוכי, בחיי, אני מרגישה את זה, אני כבר רוצה לצבוע את הפנים.

 

_ _ _

 

שיט, שניה, חייבים להזכיר עוד נקודה. שלא קשורה למלחמה, זה שוב אבישי. סליחה שאני חופרת עליו אבל זה באמת נדיר בשבילי כל העסק הזה. הוא כל כך יפה ואני יכולה להתחיל לדמוע רק מלהסתכל עליו ואני משתגעת ממנו, והסקס כל כך טוב (אלוהים) ואני לא בטוחה שאני עומדת בקצב שלו, בקטע של 8 פעמים ביום במשך שלושה ימים ברצף, וכל פעם זה איזה שעה או משהו וזה יכול להיות כמה פעמים ברצף ואי אפשר לעכל בכלל אבל אלוהים ישמור. והוא כמו תינוק מתכרבל ויונק ומתחנן ותופס וזהו.

נכתב על ידי , 21/11/2012 12:38  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של OldNavy ב-21/11/2012 13:45



31,612
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 20 פלוס , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרֵד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רֵד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ