לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אפשר לספור אותי על אצבע אחת



כינוי: 

מין: נקבה

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

9/2012


נהיגה מרגיעה אותי.

נסעתי עם אחי לדגניה ב' לארוחת חג עם המשפחה. לשנינו יש שריטה כזאת, שקשה לנו עם כל המאסה המוגזמת הזאת של האנשים הקולניים והדודים עם הבדיחות הלא מצחיקות והריטואל הקבוע של השאלות. אנחנו די שמוקים, תכלס, זה באמת פאק ברמתינו. ממש. אין לי תירוצים, קיבלנו את הצד האשכנזי של אבא ופספסנו את החלק שבו נורא נהנים מכל ההוויה המשפחתית הזאת.

בכל אופן אני נפלתי לערסל וקראתי תוך שעתיים את הזקן והים של המינגוויי. הוא מספר על זקן חזק מאד שמפליג בסירה שלו לעומקו של האוקיאנוס במצוד אחרי דג חרב עצום במשקל טונה. זה דג יפה מאד והזקן אוהב אותו, בחייו ובמותו. אחרי יום הוא נתפס בקרס, אבל לא מתייאש ומושך את הסירה עמוק יותר ויותר לתוך האוקיאנוס. גם הזקן לא מתייאש, ואחרי שלושה ימים בערך הדג נכנע והזקן התשוש קושר אותו לצד הסירה ומתחיל לנווט את דרכו חזרה לחוף. ריח הדם של הדג מותיר שובל לאורך הדרך, ומושך כרישים שנוגסים בו, מגבירים את הדימום וקוראים לעוד כרישים. הזקן מנסה להיאבק בהם עד שארית כוחותיו וכלי הנשק שלו, אבל הם מצליחים לבתר את כל הדג ולהשאיר ממנו רק שלד לבן עם חרב מקדימה וזנב מאחורה. הזקן מצטער שהרג את הדג היפה ושנכנס כל כך עמוק לאוקיאנוס ושלא הביא איתו מלח או לימון לדגים שאכל תוך כדי ההפלגה ושלא היה איתו את הנער שיעזור לו. אחרי כמה ימים של שינה הוא חוזר שוב להפליג, וזהו. זה היה סיפור עצוב.

בארוחה קבעתי עם אחי שאנחנו הולכים להשתכר ולאבד הכרה בבריכה של הקיבוץ. אכן שתינו (לא לשכרה, אחי נקבה), והלכנו להסתכל על ההופעה של הקיבוץ ליד החדר אוכל. הסברתי לו איך למצוא את הצפון דרך קסיופאה, דיברנו על איפה נגור כשנהיה גדולים ומה נלמד ועל זה שקשה לנו לאהוב ועל המדבר ועל המשפחה, והתנדנדנו, ואז חזרנו למשפחה. אמא דיברה על הלידה שלי ואורלי דיברה על הלידה שלה ואני דיברתי על הלידה של האתיופית שיילדתי ברחובות ועל כמה שהיא הייתה שקטה. כולם צחקו, אני קצת פחות, תמיד כשאני שותה אני מאבדת קצת תחושה בשפתיים.

 

נזכרתי בנסיעה על כביש 6 ביונתן (שאני מקווה שלא קורא פה, לא נראה לי שזה מעניין אותו תכלס), וקצת התכווץ לי הלב.

חשבתי על הלילה שאני אסע לירושלים ונוריד בגדים וניכנס למים, אבישי ואני, ואולי גם נירדם שם. אם נוריד את הבגדים מבויש ומהר או שדווקא נרצה להסתכל לזה בעיניים ולא לברוח מזה שיש פה עירום וטקסיות וזה לא מפחיד אותנו בכלל. אני אבדוק לו דופק קרוטידי, אני יודעת ששלי בטוח יאיץ.

חשבתי על נדב והצטערתי שאני מכירה אותו כל כך הרבה שנים, מילדות. ההיכרות שלנו מצולקת וזה חבל, אני חושבת שאולי אם היינו מכירים עכשיו הוא היה יכול להיות הרבה ממה שאני צריכה בחיים שלי. זה כבר לא יוכל לעבוד בחיים וזה מאד עצוב באיזשהו מקום, בגיל 14 באמת חשבתי שאהבתי אותו.

הבטחתי לעומר לתת לו הזדמנות שניה. בסוף השבוע. אמרתי לו שאתן לו הזדמנות שניה. אולי מגיע לו, אולי לא, דווקא לפני יומיים התרגשתי מהמחשבה על זה אבל אחרי שאבישי דיבר איתי ולא הפסקתי לצחוק ולבכות זה הזכיר לי דברים שלא קרו לי הרבה זמן. אני עוד אתאהב באידיוט הזה. סתם, לא, אני חסינה! הכל בסדר.

 

חשבתי גם על זה שאני צריכה לכתוב בהזדמנות על כל העניין של לפקד על קורס חובשים, שכנראה הולך לקרות בקרוב, אז בהזדמנות.

 

אסף אמר את זה יפה, אז אני אצטט-

שתהיה לנו שנה משנה

נכתב על ידי , 17/9/2012 12:05  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של funsized joy ב-17/9/2012 12:40



31,612
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 20 פלוס , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרֵד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רֵד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ