לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my cold evil world!!!


the world is so cold and evil ther is so much pain ... i feel sad darkness are part of my life now and anything c'ant change it!!!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  




הוסף מסר

9/2010


אוקיי אחרי שני פרקים של הסיפור החדש הגיעה הזמן לפרסם את הפרק ה3 ^__^

 

מקווה שאולי הפעם הפרק יהיה יותר ברור..

 

כי פרק ראשון  ושני ממש לא היו ברורים בעיקר הפרק השני שלדעתי היה מסובך ><

 

לגבי הפרק הנוכחי אני חושבת שהוא יצא לי קצת משעמם =.=

* אשתדל לפצות אתכם בפרק הבא שלי מצטערת מראש*

 

עכשיו בלי הרבה דיבורים מיותרים קבלו את הפרק !

 

פרק 3

 

 



הוא כיבה את המדורה הקטנה שהדליק כדי לא לגרום לאש שתגרום לשריפה עצומה ביער.

'' הנה'' אמר ושפך דלי מים קרים שבמקרה היו לידו ואני לא שמתי לב עליו.

המדורה כבתה אפשר לצאת לדרך!

שנינו קמנו עמדנו על הרגליים אני מעט מעדתי רגליי בגדו בי '' בוגדות'' סיננתי

נפלתי לאחור אך אחי לא נתן לי ליפול הוא החזיק בי כפי שהיה עושה כשהייתי קטנה

'' תיזהרי לא ליפול'' אמר לי עם חיוך שובבי

אני השבתי לו '' כן צודק אני אזהר''

הוא העביר אותי למצב עמידה ועכשיו הצלחתי פחות או יותר לעמוד כמו שצריך

'' שנזוז אחותי? אני לא רוצה לאחר לפגישה'' אמר אך נשמע משועשע ספק נלהב

הייתי סקרנית עכשיו יותר מתמיד '' נו למה אתה לא מגלה לי!? רשע!'' נעלבתי מכך שהוא לא רוצה לגלות לי את מי אנחנו הולכים לפגוש .

הוא אמר שזה חבר שלו אבל ידעתי שמשהו חשוד הייתה לי הרגשה שזה מישהו שאני מכירה אבל בכול זאת לא רציתי לדחוק בו יותר מידיי העדפתי לתת לזמן לעשות את שלו.

הוא לקח את ידיי ואחז בה '' בואי'' אמר לי קלות

אני התחלתי ללכת אחריו ולאט לאט התחלנו לצאת מהיער הקפוא.

כאשר יצאנו מהיער הייתי בשוק לא האמנתי למראה עיניי '' אהההה!!!!!!!'' צרחתי

הוא הסתכל עליי עם מבט דפוק לא מבין למה אני צועקת '' מה קרה אחותי? למה צרחת בצורה כזאת?''

הרמתי את ידי והצבעתי על המכונית האדומה שכרגע נראתה מול עיניי '' אהה עכשיו אני מבין חחח'' הוא צחק '' זאת המכונית שלי נכון שהיא מדהימה?'' עיניו נצצו

תומס לא היה שחצן באופיו אבל במכונית הספציפית הזאת הוא אהב להשוויץ הוא התגאה בה מאוד מאוד.

'' אני גאה בה היא הבייבי שלי..'' הוא נשמע מאוהב כמו שלא היה מאוהב בעולם

'' זאת רק מכונית'' אמרתי '' מה יש לאהוב במכונית?''

הוא השתעשע בי '' חחח יש הרבה דברים שאת לא מבינה אחותי אבל מכונית היא כמו אישה עם לא תטפלי בה כמו שצריך היא תיהרס ובסוף תמות''

אוקי עכשיו באמת לא הבנתי את המוח המוזר והמשונה של אחי הוא כזה מוזר לפעמיים,

במקום להיות מאוהב באשתו הוא מאוהב במכונית אלוהים! שמתי את ידי על מצחי וראשי נפל לאחור בייאוש.

הוא התחיל להגיד לי משהו '' טוב מריה.. תפסיקי לבהות במכונית שלי אני יודע שהיא מדהימה אז יש לנו פגישה מאוד חשובה להגיעה עליה ואני לא רוצה לאחר אז קדימה בואי!'' הוא נשמע רציני ומעט כועס

החזרתי את ראשי לקום בעייפות '' בסדר'' אמרתי וכעת התחלנו להתקדם לעבר המכונית האדומה שלו שהייתה מחוץ ליער.

אפילו לא ידעתי שיש לו מכונית.. מתי הוא הספיק ללמוד רישיון נהיגה? טוב זאת שאלה טיפשית כמובן עברו 50 שנה אז אני מניחה שהוא למד תיאוריה במשך השנים.

עצרנו ליד המכונית הוא הוציא את מפתחות  הרכב ופתח את הדלת '' קדימה תיכנסי'' אמר לי

נכנסו למכונית ולמזלי למכונית היה גג ניפתח כך שהקור שססר בחוץ לא יכל לפגוע בי כמו ביער ההוא.

הוא התחיל להתניע את המכונית ואז פתח חימום כי הייתי ממש קפואה רעדתי מעט

'' חכי תכף האוטו יתחמם ואז יהיה לך נעים'' אמר לי תוך שנגע עם כף ידו במזגן לבדוק שהוא חם מספיק.

חומו של המזגן התחיל להתפשט בכול האוטו ואני התחלתי להרגיש בנינוחות.

'' סוף סוף קצת חום'' נשמעתי רגועה עכשיו והתרווחתי במושב הכיסא שבו ישבתי.

סוף סוף התחלנו לנסוע ולאט לאט עברנו את היער הקודר והחשוך שבן הסתגרתי במשך השנים האחרונות.

התחלתי לראות בניינים , אנשים, חנויות, מפעלים כול דבר אפשרי שאנשים נורמאלים רואים יום יום  בעיר הרגילה שבה הם חיים, הייתי מופתעת עכשיו שכחתי איך זה לגור בעיר עם הרבה רעש ואנשים מסביב זה היה ממש משונה.

זאת אומרת גרתי פעם בעיר ברור  אבל  מאז שעזבתי ליער ההוא קצת שכחתי את ההרגשה ועכשיו פתאום הכול חוזר עליי כמו גל גדול, דמעות של אושר התחילו להציף את עיניי'' מזה אחותי? את בוכה?'' שואל בהפניית ראשו לשנייה

אני ניגבתי את עיני בעזרת ידיי ואמרתי '' לא סתם נכנס לי משהו לעין זה בסדר''

'' את בטוחה?'' שאל

'' כן'' עניתי בלי להסתכל עליו לא רציתי שיראה את עיני הדומעות כעת.

הוא התרכז  בנסיעה לבית ששכר בלב מקום.

אני התקדמתי קדימה ובאתי להפעיל את הרדיו כדי לשמוע מוזיקה.

הרדיו ניפתח על שיר שקט ויחסית נעים שהיה נעים  לאוזן.

עצמתי את עיני נשענתי בכיסא לאחור והקשבתי לשיר בזמן שאחי נהג.

'' אני רואה שאת נהנית מהמוזיקה השקטה אה?'' ספק שזאת בכלל שזאת הייתה שאלה אך בכול זאת עניתי בשלווה '' כן.. היא מרגיעה אותי''

הוא חזר להביט על הכביש כדי שחס וחלילה לא תהיה תאונה.

אחרי כמה דקות הבטתי בשעון '' עוד שעתיים '' אמרתי

ברגע ששמע אותי הוא התחיל להגביר מהירות '' אל תיסע כול  כך מהר תומס גם ככה הנהגים פה נוסעים כמו משוגעים'' הערתי לו

הוא לא הקשיב לי , הוא שנא שמעירים לו על  אופן הנהיגה שלו זה הרגיז אותו ולכן העדיף להתעלם ממני.

תוך חצי שעה כבר היינו בבית שלו '' הגענו'' אמר והחנה את האוטו מתחת לבניין הלבן.

פתחתי את הדלת ויצאתי וגם הוא.

התחלנו להיכנס לתוך הבניין ולבסוף הגענו לדירה המאוד צנועה אף הנחמדה של אחי.

היא לא הייתה גדולה מידיי בדיוק דירה קטנה כמו שהיא צריכה להיראות סלון, מטבח, חדר שינה, ומקלחת. אחי לא היה צריך יותר מי זה כי בסך הכול הוא גר כאן לבד ועם הביא מישהי והוא לא הם היו ישנים באותו החדר.

אני מניחה שמידיי פעם אשתו בקרה כאן כי היו שם זכר  לכמה צעצועים של בתם הקטנה מהביקור האחרון  שלהם '' תגיד מתי הייתה הפעם האחרונה שבה ראית את אשתך?'' שאלתי אותו לפתע

הוא נשמע ונראה מופתע מהשאלה הפתאומית שלי '' אממ.. אני לא ממש זוכר זה היה לפני כמה ימים עם אני לא טועה'' הוא אמר

הנחתי את דעתי '' אוקי'' אמרתי ואז ראיתי שהסלון מעט מבולגן '' נורא מבולגן כאן'' אמרתי

הוא הסתובב עליי עם חיוך מבויש '' חחח כן מצטער על זה.. עבר הרבה זמן מאז שהייתי כאן רוצה לשתות משהו?'' הציעה לי

'' כן'' עניתי

פילסתי את דרכי דרך הבלגן שהיה בסלון ולבסוף התיישבתי על הספה החומה שהיה מעט בלויה.

'' רואים שלא היית כאן הרבה זמן'' אמרתי כי הכול היה מלא אבק  וגם הספה הייתה מעט קרועה כנראה מריה הקטנה עשתה בה כמה קרעים לא רצוניים.

הוא צחק צחוק מבויש '' מצטער על זה.. אפילו לעוזרת לא היה לי מספיק כסף כדי שתדאג למקום'' הוא אמר לי

'' אז למה לא ניקית בעצמך?'' התעניינתי

הוא נכנע וענה '' לא היה  ל זמן את יודעת העבודה, האישה והילדה כול זה גוזל ממך את כול הכוח לעשות דברים אחרים כמו לנקות את  הבית'' הוא הגיש לידיי כוס מים קרים והתיישב לידי.

עכשיו הסתכלתי בשעון הלבן שהיה תלוי על הקיר הבלוי '' השעה עשרה ל 5 כדי שאתקלח ואחליף בגדים'' אמרתי במהירות

'' כן כדי שגם אני.. טוב לכי להתקלח תתארגני ואני אכנס אחרייך'' הוא אמר לי

לגמתי מכוס המים הקרים ואז הנחתי את הכוס על השולחן והלכתי להתקלח.

תומס המשיך לשבת על הספה  כשקיבל עוד הודעה הוא פתח את הטלפון '' אה? עוד הודעה?'' תהה

הפעם ההודעה הייתה מאחיו הגדול פול '' פול? מה גם הוא!? מה לעזאזל קורה כאן שכולכם פתאום מחליטים לחזור חזרה לארץ!?'' הוא השתגע למראה המחשבה שפתאום כולם חוזרים לחייו.

הוא קרא את ההודעה '' היי אחי מה קורה? אני יודע שלא דברנו הרבה זמן וזה לא בסדר אבל רק רציתי לדעת שהכול בסדר מה שלום מריה? מה שלום אחותנו הקטנה היא בסדר?''

זאת הייתה עוד אחת מההודעות הרגילות שפול היה נוהג לשלוח לתומס שבהן הוא מתעניין בשלומו ובשלום משפחתו ושלום אחותם מריה.

'' לא שוב..'' הוא נאנח כאשר ראה את ההודעה

'' כמה פעמיים הוא עוד ישאל את זה!?'' כבר נמאס לו מההודעות המעצבנות האלה אך בכול זאת ענה כי זה לא יפה לא לענות  אז הוא כתב '' היי פול.. הכול בסדר איתנו אשתי וילדתי בסדר וגם מריה אחותנו בסדר אנחנו תכף הולכים לפגוש את דרו'' סיים לכתוב ושלח את ההודעה.

לאחר כמה דקות קיבל שוב הודעה שבה היה כתוב ''דרו? באמת? אז הדפוק חזר חזרה לארץ? חח כמה מתאים לו בטח שוב  אשתו בגדה בו כמו תמיד חחח אז מתי אתם נפגשים?''

כן אשתו של דרו אהבה לבגוד בו בכול הזדמנות זה לא שהיא לא אהבה את בעלה אבל אתם יודעים איך  זה הגברים פשוט לא יכלו לעמוד בעדה והיא לא יעלה לעמוד בהם אז היא הייתה חייבת לנסות.. היא הייתה סוג של זונה ואהבה את העבודה שלה עד שיום אחד לדרו  נמאס מהבגידות של אשתו עם גברים אחרים אז הוא עזב אותה   וחזר חזרה לארץ הרחק מאשתו הדפוקה והבוגדנית.

תומס השיב לו '' כן יכול להיות שהיא שוב בגדה בו.. אני כבר לא זוכר והאמת היא שזה ממש לא אכפת לי נו מילא ואנחנו נפגשים  ב 6 '' סיים לכתוב ושלח

כעבור דקה קיבל עוד הודעה מפול '' חח שיהיה לכם בהצלחה מריה יודעת מכול זה?''

תומס ענה לו '' לא היא לא יודעת אמרתי לה שזה '' חבר שלי'' כדי שלא תחשוד'' שלח לו

והוא ענה '' חחח תומס שובב שכמוך.. תמיד ידעתי שאתה ערמומי טוב תבלו נדבר כבר ''

תומס שמח שסוף סוף ההודעות נגמרו לא היה לו זמן להתעמק בהן יותר מידיי.

הוא שמע את דלת חדר האמבטיה נפתחת ואז שמע את קולה של אחותו '' סיימתי אתה יכול להיכנס'' אמרה ופנתה לחדר השינה של אחיה.

תומס נכנס לחדר האמבטיה והתחיל להתקלח.

בניתים מריה התארגנה בחדרו היא ידעה בדיוק מה ללבוש.

היא בחרה שמלה שחורה יפה שלא הייתה צמודה מידיי , אחרי שבחרה את השמלה היא הוציאה נעלי עקב שחורות שלא היו גבוהות מידי היא נעלה אותם ולבשה את השמלה שלה.

לאחר סיימה היא התאפרה קלות ופיזרה את שערה השחור.

'' זה מושלם'' מלמלה לעצמה כאשר הסתכלה על עצמה במראה

הא התיזה על עצמה בושם נעים וחיכתה שאחיה יצא מהמקלחת.

היא הניחה שהוא יצא מהמקלחת ישר לחדרו אז היא יצאה לסלון והתיישבה על הספה באלגנטיות שהתאימה לה, ברגע הזה היא נראתה כמו נסיכה יפה שנפלה מהשמיים.

מריה הביטה שוב בשעון השעה עכשיו הייתה 5 ורבע '' קדימה קדימה..'' היא הייתה חסרת אי שקט ונלחצה קצת.

היא לא ידעה למה נלחצה כי זה  לא מישהו שהכירה זה היה בסך הכול החבר של אחיה מה יש פה להילחץ? זאת אומרת מה כבר יכול לקרות? היא תכיר אותו הוא יכיר אותה והכול יהיה בסדר.

כעבור כמה דקות נשמעה פתיחת דלת '' סיימתי אני אתארגן ונזוז'' נשמע קולו הגברי של אחיה

היא השיבה '' בסדר''

הוא סיים להתארגן לבש על עצמו חליפה שחורה מהודרת שתאמה את צבע שערו הברונטי ועיניו הספק שחורות ספר חומות.

כאשר יצא מהחדר  ראה  את אחותו יושבת באלגנטיות על הספה כשרגלה הימנית מקופלת על רגלה השמאלית והיא מחייכת חיוך שובבי ומתוק.

'' ואו אחותי את נראית מדהים!'' עיניו גדלו לרווחה השמלה נראתה עליה פיצוץ !

היא הייתה פשוט יפה הוא לא זכר אותה כול כך יפה כמו עכשיו.

מריה הסמיקה '' באמת? אתה חושב?''

הוא חייך והנהן '' אני לא חושב.. אני בטוח! הוא ימות ממך עכשיו קדימה בואי.. אני לא רוצה לאחר'' אמר לה

היא קמה והוא אחז בידה כאילו הייתה בת זוגו לנשף.

עכשיו ברגע זה  ממש התרגשתי כבר פחדתי לפגוש את החבר הזה אבל הייתה לי הרגשה רעה בקשר לזה.

עדיין חשדתי בכול העניין.

ידעתי שתומס מסתיר ממני משהו, לא אהבתי את זה אבל לא העזתי לשאול אותו פשוט חיכיתי לראות מי זה החבר הזה.

יצאנו מהבניין שוב לעבר המכונית האדומה שלו שכול כך אהב כול פעם שראיתי את המכונית נדהמתי מחדש היא הייתה פשוט מדהימה! כמובן שאחי היה מרוצה מכך שאני מתלהבת מהמכונית המצועצעת שלו זה היה טיפשי להתלהב בצורה כזאת נו מילא העיקר שזה משמח את אחי.


סוף פרק..

 

ניפגש בפרק הבא

 

עכשיו הגיעה תורכם להגיב

 

תהנו ^.^

 

נכתב על ידי cold princess , 2/9/2010 23:19  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




היום הראשון ללימודים!

 

 

 

אוקיי אחרי שקראתם את פוסט הדכאון  הלא הכרחי שלי..( רציתי למחוק כי הוא באמת מיותר אבל עכשיו אחרי שהגבתם.. טוב נו ניחא נשאיר אותו =.=)  מגיעה סוף סוף פוסט ראשון מסוגו של אופטמיות!

אני חייבת לציין שבחיים שלי לא הייתי אופטימית אני אף פעם לא כזאת ולכן הפוסט הזה מיוחד * צמרמורת עוברת בגופי כשאני כותבת אותו כי הוא כול כך לא אני.. אבל החלטתי בכול זאת לשפוך קצת אור על אווירת הדכאון שנפלה עליי ביום האחרון אז שנתחיל?

 

אז ככה:

 

קמתי בבוקר התפללתי לאלוהים שתהיה שביתה בת יום וקיוותי שהוא יענה לתיפלתי חלכן כוונתי את השעון לשעה 6:45 במיוחד כדי לראות עם לומדים או לא.

ואפילו לא הייתי עייפה למרות שהלכתי לישון מאוחר.

ברגע ששמעתי תמילה ''אין שביתה!'' הייתי כול  כך בדכאון טוב לא ממש דכאון אבל כן הייתי עצובה =.=

אבל אמרתי לעצמי '' יאלה נעבור תיום הזה ושיגמר כבר''

אז התארגנתי התלבשתי ויצאתי.

הגעתי לבצפר ממש מוקדם הוא היה יחסית ריק.

נכנסתי באדישות וממש לא פחדתי כי מה יש לפחד? זה בסך הכול בצפר הא לא ינשוך אותי א משהו כזה *_*

קיצר הלכתי למזכירות לשאול איפה אני אבל זה לא היה הכרחי .. כי ידעתי שאנחנו היודבתים ( י'ב) נהיה בבניין החדש זה היה ברור.

אז עליתי  לקומה האחרונה וגיליתי שדפקו אותנו ><

סןף השנה תקעו אותנו בקונה אחרונה! ><

הייתי בטוחה שנהיה בקומה ראשונה כמה מרגיז ( אבל אני לא אתלונן כי זה ספורט טוב בשבילי אז אני שותקת) :D

בכול אופן פתחתי מזגן בכיתה ובחרתי מקום מעולה מול המזגן מקום מושלם ^__^

ביניתים התלמידים התחילו להגיעה בהמוניהם... הבצפר התחיל להתמלאות.

המחנכת נשארה אותה מחנכת  כמו שנה שעברה.

אני חייבת לציין משהו קטן* דיי התגעגעתי לכיתה ההיפר שלי* אני אסביר

הכיתה שלי היא כיתה טובה טוב לא ממש טובה אבל הילדים בה ממש סבבה וכול שיעור והפסקה עושים שכ'ונה ויש מלא צוחקים

כי הם פשוט יודעים איך לעשות את זה וככה השיעורים לא משעממים XD

אז היום כולנו נכנסו לכיתה וישר הם התחילו לצעוק לספר בדיחות לעשות שטויות להתנהג כמו מפגרים לצלם השטוית הרגילות

אתם יודעים של שנה ראשונה חח יש מלא אנרגיות XD

 

בקיצור היה ממש מצחיק איתם אין רגע אחד של שקט אפילו בשיעורים כשהם מפריעים זה איכשהו מעביר תזמן למרות

שזה מפריע למהלך התקין של השיעור נו מילא העיקר שהזמן עובר ^.^

אני הייתי בכיתה כי לא היה מה לעשות למטה * מה כבר אפשר לעשות?*

פתחתי את המחברת וכתבתי 3 שירי דכאון ליום הראשון סתם כי באלי חחח* אני גם כותבת שירים למי שלא יודע אז עם תרצו שיר רק תבקשו* ^_^

 

אחרי כמה  זמן כולם עלו לכיתות  וקבלנו מערכת שעות.

אז המערכת שלי דווקא ממש סבבה הנה היא

 

ראשון אני מתחילה ב9

שני מתחילה ב10

שלישי מתחילה ב9

רביעי מתחילה ב8:15

חמישי מתחילה ב9

ואהה הכי מבאס אני לומדת ביום שישי  עד שעה 1:00 תכף תבינו למה

 

בקשר לכמות השעות:

ראשון 9 שעות עד 4

שני 8 שעות עד 3:15

שלישי 7 שעות עד 2:30

רביעי 6 שעות עד 1:30

חמישי אותו הדבר 6 שעות

ושישי 5

בקשר למגמה אני במגמת תיירות

והשנה נוספו לנו עוד שתי מורות למערכת  ובגלל זה שעות המגמה התארכו

ואנחנו נאלצים ללמוד ביום שישי ועד כמה שאני אוהבת את המגמה שלי זה עדיין סיוט בשבילי

ללמוד 5 שעות מגמה ברצף =.=

עוד דבר ששכחתי לציין למעלה

אני חוזרת בי אני לא מאמינה באלוהים יותר לעולם!! >< התפללתי לחינם והוא לא עזר לי ><

הנה השיחה בת ה3 השורות שלנו

 

אני: ''אלוהים למה!?'' שואלת בעצב וכעס

 

אלוהים בקור '' כי ככה.. את בת אנוש ואת צריכה ללמוד כמו כולם!''

 

אני יורה עליו בסינון קר '' בוגד!''

 

הוא מתעלם ממני הסוף.

 

בקיצור היום הראשון ללימודים עבר לא רע עד כמה שהייתי אתמול בדכאון.

למרות שהבטחתי לעצמי שאני אקלל תיום הזה עד יום מותי ואכן קמתי בבוקר  וקיללתי תיום הזה יום ארור!

למרות שאני שונאת את  בית הספר ( אני לא מאמינה שאני כותבת את זה צ'זס ארררר ><) דווקא שמחתי לראות את  כולם

ובעיקר את הכיתה המופרעת שלי שאין איתם רגע דל אף פעם XD

אז היום עבר בסבבה לא חשבתי על כלום ולא ממש התרגשתי אפשר לומר...

שהייתי אדישה במשך כול היום כאילו כלל לא הייתי בחופש מעולם.

אז לסיכום אני מאחלת לכולנו שנה טובה ובהצלחה!

 בזאת סיימתי לחפור לכם על היום הראשון ללימודים שלי * שוב מצטערת מראש כבר הזכרתי בפוסט הקודם

שהפוסטים שלי לאחרונה נעשו חופרים=__='' *

זאת הפעם האחרונה שאני עושה פוסט כזה אופטימי >< הוא דוחה אותי איכס!!!! >_<

עכשיו כדי לסיים את הפוסט החופר והמייאש הזה בצורה הטובה והאופטימית ביותר קבלו כמה

תמונות + קליפ שמח

 



 

 



עכשיו הקליפ אני לא רוצה להעמיס בתמונות הפוסט הזה גם ככה חופר =.=

דאם אפילו הקליפ דוחה אותי ברמות >< כי הוא לגמרה לא הסגנון שלי

נשבעת שזאת הפעם האחרונה נשבעת!! ><

זהו חפרתי מספיק

עכשיו רק נשאר לכם הבלוגרים להגיב עם אתם רוצים..

לא חובה *.*

 

 

 

 

נכתב על ידי cold princess , 1/9/2010 20:55  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  cold princess

מין: נקבה

תמונה



מצב רוח כרגע:


1,049
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcold princess אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על cold princess ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ