לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

midnight story


בלוג סיפורים בהמשכים...

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  




הוסף מסר

9/2010

פרק 13!!


טובב.. רק עכשיו מתחיל הסיפור XD אז בבקשה בבקשה בבקשה נוי, עפרי ונופר תגיבו!!

הבטחתי פרק לפני יום כיפור והנה אני מקיימת את הבטחתי!!

אבל לפני.. יש לי יותר מ-190 כניסות!!!!!!! אז תגיבו בבקשה (זה מעודד אותי לכתוב)

 

*****

 

פרק 13: מריחים את הסוף של ההתחלה ואת ההתחלה של הסוף

 

עתינו בפעם האחרונה את מבטינו החלולים ויצאנו לחצר, אלבין ורופטין חיכו לנו.. בידיים ריקות.. "רצינו להיפרד מכם לפני שתצאו למסע הקשה הזה, אתם עדיין יכולם להתחרט.." אמר אלבין בטון אבהי, "לא, זה היעוד שלנו" אמרתי בקול חלול. אלבין ציפה לתשובה כזאתי מאיתנו, "טוב לפחות תקבלו מאינו עצה?" אמר "מתחנן" לעזור לנו "ממך נקבל הכל" ענה רוני בקול החלול שלו.. "אוקיי" אלבין חייך "אנחנו ממליצים לכם ללכת ליער האפל" אמר בטון משכנע ביותר, נורה אדומה נדלקה בראשי.. "היער האפל, בקעת ההלוכמים ושקע המטנימי הם המקומות היחדים בכל היקומים שמבטלים את כוחך במלואו כל עוד אתה בשטחם. שאר המקומות המסוכנים רק משבשים את את כוחך אך שלושת המקומות האלה הם היחדים שמבטלים אותו לחלוטין!! ניתן להגיע למקומות האלה ע"י פתיחת שערים אך האלן נסגרים תוך שניה ואין באפשרותך לפתוח עוד שערים" מתוך הספר שהזמנתי על מקומות מסוכנים ביקומים, עמ' 2 פרק 1 פסקה 1.

 

רופטין גם הוא אמר אמר מילות פרידה, הם ליוו אותנו עד לשער המקום והפנו לנו את גבם "הם לא יחזרו" אמר אלבין לרופטין "ואם כן הם יקפצו מהגשר" אמר רופטין ושניהם צחקו צחוק מרושע ואפל.. התחלנו ללכת ולהתרחק כמה שיותר מהר מהמקום המקולל ההוא.. אחרי שעת שתיקה רוני התחיל לדבר "אוקיי.. מה עושים עכשיו?" שאל אותי כאילו אני הבוס "בורחים כמה שיותר רחוק.." אמרתי.. "כן שמתי לב לזה אבל לאן? אי אפשר לחזור הביתה, אנחנו תחת שבועה" אמר רוני בחצי ציניות וחצי דאגה, "נכון אבל כבר שכחת את התוכנית שלנו?" שאלתי אותו ולפני שרוני פצה את פיו כבר פתחתי שער למימד בו המונים חיים, כיוונתי אותו שיגיע למי שאנחנו צריכים.. "כנס הוא עוד שניה נסגר" אמרתי לרוני במהירות, תפסתי בידו ומשכתי אותו לתוך השער, הוא נגרר יחד איתי ופעם שנייה בחיי הרגשתי את התחושה של לעבור בשער..

 


 

"הכל הולך לפי התוכניות" עדכן אותי לי-הו, שבינתיים בחר להתנחל בביתי... אני רואה אותו כל הזמן!! אוףף, בוקר, צהרים וערב להיות לידו זה לא משהו מאד כיפי.. למה הוא מתנחל בביתי? יש לו בית הרבה יותר טוב ויפה משלי.. למה אני זה שצריך לסבול אותו?! מבאס ביותר... לאחר כשעתיים בהם הוא לא עשה כלום חוץ מלהתלונן על הבית שלי התפרצתי עליו "אם לא נוח לך פה תחזור הביתה!!" בכעס רב שהשתחרר אחרי שהחזקתי אותו אצלי יותר מידי זמן "אני לא יכול, גירשו אותי מהבית בטענה שאני פועל נגד זא.." הוא נשמע עצוב.. לי-הו עצוב?! הגענו לאחרית הימים!! "למה?" שאלתי, כבר שנים לא גירשו ביקומי מישהו מביתו כי פעל נגד זא.. "בגלל הטל הזאת, הבת אדם.. הם חושבים שאני מפריעה לה לחפש את זא " צחקתי "תמיד ידתי שיותר מחמירים באטלנטיס מאשר בסיירה" אמרתי "אין ספק סיירה הוא יקום מאד חביב" הסכים איתי לי-הו..

 


 

הגענו למימד ההמונים, רק חבל שאף אחד לא הזהיר אותי שאנשי המימד הם חצי מגובה בני האדם... התחלנו לשאול אנשים.. ואף אחד לא התייחס אלינו עד שהרגשי שמישהו מושך לי בשולי החולצה "אולי אני אוכל לעזור..." פתח רוני ואני נמלאנו תקוה.. אולי זוהי במקרה התחלה ברגל ימין? אבל אבל אסור לפתוח פה לשטן- הוא לא רופא שיניים...

 

*****

 

זה קצר, נכון אבל רק בגלל שעוד שעה הצום נכנס לתוקפו... גמר חתימה טובה וצום קל לכווללם!!

מצטערת אם פגעתי במישהו, זה לא בכוונה

♥♥ אתכם

 

יולי

 



נכתב על ידי , 17/9/2010 13:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בקשה קצת מוזרה...


היי נוי, עפרי, נופר והעוד מישי שקוראת ת'בלוג שלי!!! אז ככה, לא עדכנתי המוןןן זמן!! אבל יש לי סיבה למה... פתחתי בלוג חדש עם עפרי (פריקי הידועה לשמצה) ואנחנו ממש רוצות תגובות (כי את הסיפור הזה אני המצאתי) אז בבקשה כנסו ותגיבו (אחרת לא יעלה פרק 2 :'( ) אז בבקשה =]

 

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=710868 

 

הסיפור ממש ממש ממש ממש ממש ממש יפה (אני לא משוחדת או משו) אז כנסו בבקשה..

 

פרק 13 - מחר או מחרתיים ובטוח שלפני יום כיפור!!

נכתב על ידי , 15/9/2010 21:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 12


פרקים קצרים בתדירות גבוה יותר עדיפים מפרקים ארוכים בתדירות נמוכה!! אבל פיצוי על אתמול (היום לפנות בוקר) הנה פרק קצת יותר ארוך..

 

 

 

*****

 

 

 

פרק 12: התחלה במרחק נגיעה.. 

 

 

רוני ואני היינו אובדי עצות ולא הצלחנו לישון היטב בלילה, היינו עסוקים בלארוז (לא סמכנו על אלבין ורופטין שיביאו לנו ציוד) ולהעלות רעיונות מאיפה נתחיל לחפש.. לא ממש הצלחנו בהכל, כלומר, ארזנו הרבה דברים (בעיקר משקה אנרגיה בעל טעם מגעיל שפיתחתי, שנותן לך אנרגיה ולא סוכר כמו במשקאות אנרגיה רגילים), אולר, תיק ענק, אוהל חזק שלא יכול להיקרע או להישרף, שקי שינה, אבן ירח (אבן מיוחדת שמקלה על תהליך הזזת האטומים), אוכל, מים, בקבוקים, נשק והרבה, גפרורים וספר המסביר היכן אי אפשר להשתמש בכוחות שלנו, יש משהו כמו 10 מקומות כאלה בכל היקומים, שיננו את השמות של המקומות האלו על מנת שלא נלך שולל ע"י אלבין ורופטין...

 

כל הלילה ניסיתי לתקשר עם לי, ו"הקו החם" שלנו היה ללא מענה וחשבתי לעצמי מה אמר לי לי שיכול לתת לנו נקודת התחלה שימושית. לקח לי בערך שעתיים-שלוש אבל בערך ב 2 בלילה נזכרתי בדבריו, מיד אחרי שאלבין השמיע לנו את הנבואה.. אבל מה הייתה הנבואה?! הייתי כ"כ קרובה להיזכר ואז רוני החל לנחור לי באוזן.. הערתי אותו בבהלה כי היה לי בלאק אוטט בנוגע לנבואה.. "רוני, רוני קום מהר" אמרתי בלחץ (בכוונה כדי להפחיד אותו). רוני קם בבהלה אך בכל זאת היה ישנוני "מה קורה יקירתי?" שאל גיחתי לעצמי וכחכתי בגרוני "רוני די!!! תפסיק לקרוא לי יקרתך אני לא שלך!! וחוץ מזה מה הייתה הנבואה שאלבין סיפר לנו עליה?!" רוני נראה נבוך ביותר וניסה להתרכז ופתאום התחיל למלמל את הנבואה בדיוק מוחלט, הוא זימן נייר ועט וכתב אותה מילה במילה.

 

 

 

"כ- - - בני אדם  - - - -

 

את  - - - החדש

 

יקבלו הם - - - שלא חלמו עליו

 

ובו - - - - - עם שאר הגזעים

 

ויתנו -  - - - חדש

 

זהו יקירי- - - -  תם."

 

 

 

"וואו רוני זה מדהים! יש ל זיכרון צילומי?! לא רגע, אין לך, אחרת היית תלמיד טוב בבית הספר" אמרתי בעודי מתקנת את עצמי באמצע המשפט, רוני חייך חיוך מבוייש?!?! על המחמאה והסביר "יש לי זיכרון טוב, כמעט צילומי, אבל אני לא משקיע בבית הספר ואני לא ממש קולט את החומר אז זה לא ממש עובד בבית הספר", "הבנתי" השבתי לו והנהנתי במרץ למרות שלא ממש הבנתי..

 

"עכשיו למה היית צריכה להעיר אותי בשביל הנבואה?!" שאל חוזר לטון הישנוני והעייף שלו "חשבתי ללכת לשליחים שהיו לפנינו" הסברתי לו, "אבל אלבין ורופטין לא הורגים את כולם?!" רוני היה מבולבל "אני חושבת שהם לא הורגים את כולם, שווה לנסות. מקסימום נחפש כיוון חקירה אחרת" אמרתי לו והוא הסכים איתי..

  


 

"הם מתחילים לגבש תוכנית, והיא אפילו די מוצלחת. תשמע לא הייתי מצפה לכזאתי חוכמה מבת אנוש צעירה" עידכן אותי לי-הו, "לא אמרת שהיא מעצבן אותך?!" לא הבנתי "היא לא מעצבנת היא פשוט.. קצת חופרת אבל היא מתייקת כל מילה ומילה שאני אומר לה- אני אוהב את הקטע הזה" השיב "אבל אין ספק שהיא מעצבנת ומזל שכך כי לרוב מי שמעצבן אותי לרוב יודע להסתדר בעצמו" המשיך להסביר לי. "אני מקווה שלא יפלו למלכודת 'היער האפל' הידועה לשמצה שלהם" אמרתי, חושש שהמזל הרע ינצל את פתיחת הפה שלי, הרי הוא לא רופא שיניים נכון?! "אל תדאג, הם כיסו את עצמם בנושא הזה" אמר לי-הו בטון מרגיע "על מה אתה מדבר?!" שאלתי אותו מבולבל, איך אפשר להתכונן למלכודת שאתה לא יודע עליה?!. "אמרתי לך שטל הזאת חכמה נכון?! היא זימנה ספר המסביר על כל האזורים בהם לא ניתן להשתמש בכח שלך" אמר לי עם בטון הגורם לך להבין שיש לו הערכה עמוקה לטל הזאת, היא רק בת אנוש.. איך היא יכולה להיות חכמה?! בני אנוש ידועים בתור היצורים הכי מטומטמים ביקומים, חוץ מ"עצי הטמטם" שהם זן נכחד.. אפילו חתולים (יצורים חסרי ערך בעולמם) יותר חכמים מהם!  

 

הרגשתי חנוק, אז יצאתי מהמערה שלי והשקפתי על העמק שלי, בעודי נושם עמוקות את האויר. העמק נראה בדיוק כמו אתמול ושלשום, אותם מערות שפתחם מסומן באדום וירוק, העצים הננסים שאנחנו תמיד רומסים, הפרחים הקטנים והיפים שבגובה העצים, השמיים הצבועים בורוד פוקסיה הרגיל לשעת צהריים זו, קרני השמש הירוקה ליטפו את פני ונתנו לי אנרגיה (אנשי יקומי שואבים אנרגיה או מהשמש או שהם מיצרים אותו מאוכל כמו בני אנוש). לי-הו יצא אלי, הניח יד על כתפי ואמר "אל תדאג, הגורל יובילם לכאן, בינתיים תהנה מהיופי המדהים שיש לך פה", זימן כיסא למימדיו והתיישב לו בנחת בעודו צופה על העמק כאילו משהו מעניין עומד לקרות בקרוב.. אני שונא את הביטחון העצמי המוגזם שלו!!! אוףף זה מחרפן אותי!! היתי מתוח לקראת הבאות.. זה לא הולך להיות קל, את זה לפחות ידעתי.

 


 

הלכתי לישון בתחושת בטן שיש משהו או מישהו או משוהם שממתינים לי בחוץ.. הייתי עירנית ולקח לי נצח להרדם אך בבוקר קמת עירנית לגמרי וכך גם רוני (בדיעבד היינו זקוקים לערנות הזאת כל המסע), התארגנו, החלפנו בגדים ונכנסנו בפעם האחרונה למטבח, הטבחים היו היום מדוכדכים מהרגיל אך בכל זאת הביאו לנו ארוחה מדהימה (כרגיל) ואז אחד הטבחים הושיט לנו סל ע-נ-ק (רוני ואני נאלצנו לסחוב אותו ביחד כי לא הצלחנו לבד, אבל גם ביחד זה היה מאד מאד מאד קשה) "הנה הצידה לדרך שלכם" בעצב "תודה" לא התאפקתי ואמרתי (למרות שאסרו עלינו לדבר עם הטבחים) הטבח משך באפו, ניגב את הדמעות הסגולות עיניו (איזשהו שלבמתרגלי למוזרויות של המקום הזה) ונפרד מאיתנו לשלום, הכנסנו את הצידה לתיק שהכנו בקלות יחסית וירדנו למטה כדי שאלבין ורופטין יגידו לנו לאן עלינו לצאת.. "זה לא יהיה פשוט" אמרתי לרוני והוא הנהן בהסכמה ואז פתחנו את הדלת שהופיעה מולנו בפעם האחרונה... 

שנינו היינו במתח עצום לקראת הבאות..

 

*****

מקווה שנהנתם לקרוא ויש לי 169 כניסות!!! (נוי אני יודעת שזה כלום לעומת 25,800 אבל לי זה המון!!!)

 

♥♥ מאד ומצפה לתגובות (למרות שאני בספק אם תהיה לי אחת)

 

יולי

 


נכתב על ידי , 9/9/2010 18:54  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

268
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תחביבים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליולי ;P אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יולי ;P ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ