לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 22




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2018

אלמונית בענק


חלמתי איתך 

אפילו היא בסדר איתי 

אפילו במקרה

משתמשת בקרם שאני קונה תמיד

ביוון. 

הבית גדול ויפה ויש בו פסנתר. 

 

נכתב על ידי , 27/6/2018 12:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



6+


חרדת הנייר הריק הזו מדגימה בגדול את כל מה שעלי לכתוב, כמו מכווצת עיניי מול לבבי ומנסה להבין את הטקסט הרקום בו, פועם. הספירה לאחור מטבעה הופכת למהירה יותר ויותר, במיוחד יחסית לעובדה שהיא נעה באותו הקצב בדיוק. זהו. הימים תמים. ואני, תמימה? הלוואי שהייתי כמו ווייז. פשוט מוצאת את דרכי אל היעד, בהוראות פושטות.

אני מרגישה את טעמה של הנשיקה, רכות הביטחון בתנועה זרה, שלא שלי, בנשיקתכם. בסך-הכל מדובר בחלום, בו אני משולה לכל מה שאני מושלת בו, חיי, תנועות ידיי בניסיון לייצב את כל הבלוז הזה. הנשיקה הזו מזכירה לי משהו. אני לא יודעת מה, או את מי. שברירי מהות שהמח שלי מצא כרלוונטיים מציירים תמונה יפה, חדה ודקה, כמו מחט. ידך, יפה יותר בשיערה, מבטך, בוטח יותר בכל מה שהוא לא בי. כאילו המצאתי משהו. המח שלי בז לי בכנות הברוטלית שהוא מחדד את פחדיי- נשיקה. אפילו לא במין, אין כאן קרקס של בתנועה מאוזנת מעלה ומטה, קדימה ואחורה. כמו די ורק במבחן הפשוט של האהבה. אני זוכרת היטב איך יושבת ומתייעצת עם המלאכים האפורים, חבריי, האם נאה הדבר בעינהם ולאן, למען השם, אלוהים אדירים, עלי לפנות? ובהנתן ההזדמנות, כמו בחלום שכזה,  ערמומי במיוחד, ההזדמנות ניתצת בפניי, בפי ובידיי, אחרי שהכרעתי עם כן, מהוסס. כמה משפיל... המח שלי מציג לי תמונות מדויקות יותר משמאפשר לי לכתוב, מנסה לרפא אותי מעצמי.  אני שולפת בחזרה עליו את נשקו, הדמיון- ידי, יפה יותר בשערי, מבטך, בי. בסבר פנים מתוח מבטיחה להיות רכה. מבטיחה להרים את המבט מעלה, בידיעה, כשחופנת את רגלייך. בעצם, מבטיחה שלא להבטיח דבר עוד. עטור מצחך זהב שחור, אינני זוכרת אם כתבו כך בשיר... שישה ימים, חיי מלאי שיר. 


גם מסע של אלף קילומטרים
מתחיל בצעד אחד
אני נפרדת
כמו בניתוח מח עדין
בערות מלאה
מהסקפטיות.
זה לא מהיום. זה מפעם. ועדיין. 

 

נכתב על ידי , 25/6/2018 15:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נקודת החיבור


לרצות לדעת מישהו בין חור התחת לביצים בתהגלות מן העירום... להעצים כמו עוף החול מתוך התחת, כמו בדיקה דקה בעובי מחט בלשון הסקרנית להרפתקה מינית. ואור היום מבציע חודר לחלומי והשעון חותם עלי את נעלי הספורט שלי... לעבודה! לעבודה לרוץ! מהר! כי המשכורת תמגר.. את כל הרעשים בין התחת לביצים.... 

 

[איני יכולה לכתוב כאילו דבר אינו תלוי בדבר. כך מילותיי תלויות על חבל הייבוש, מתייבשות לאור השמש הנוגה. אין לי מילים להסביר את התופעה. נזכרת בגלגלת השיניים המתוחכמת, הנדנדה, שהקמנו בביתו של סבי. אותו איש שהיה חתיך ובשואה ואז חיים ואז מת. בוהו. פריקינג הו.]

על כנפי הזכרון את מושיטה לי יד רכה למראה, מרוכזת במינונים גבוהים של רצונות וזכרונות סובייקטיבים (כומה אותיות ומספרים מסוכנים ברורים לאף איש) מתוקים להחריד, כמו ויטמינצ'יק פטל. 

נכתב על ידי , 11/6/2018 14:02  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אלגנט ב-11/6/2018 14:53
 





54,349
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאלגנט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אלגנט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ