ביום חמישי אמרתי שאני שבוע בלי מתוקים ומטוגנים,

אוקיי מודה לא ממש הלך לי טוב

אם מתחשבים ב :

  שני שניצלים בינוניים שאכלתי היום

  או בשני ביסווטים ושלוש כפות גלידה שאכלתי אתמול לא כולל השוקו כמובן

  או אולי בעוד כמה כפות גלידה שאכלתי בשבת..

אבל הניצחון הקטן שלי,

זה שבחמישה ימים האחרונים אימוש קנתה שני עוגיות שוקולד-צ'יפ שאני הכי אוהבת,

באמת ה-כי אוהבת!

ופשוט לא נגעתי בהן (טוב נו חוץ מרבע עוגייה).

אבל היום,

שנכנסתי הביתה וראיתי את העוגיות מעל המקרר

אמרתי לעצמי שאני אשתוף רגליים וידיים אחרי יום מלא חזרות ריקוד ואז אקח לעצמי את העוגייה המיוחלת

באתי במהירות עצומה לעבר העוגיות

ידי התרוממה לעבר העוגיות

שמתי את העוגיות על השולחן

באתי בחוזקה לפתוח את העוגיות ואז..

אמרתי משפט 

מיני ברבים בישרא 

"עכשיו קשה בסוף שווה"

הסתכלתי באיטיות על העוגיות

והחזרתי אותך על מקומן הראוי,

שם,

למעלה,

הרחק מן העין..

מעל המקרר

(אולי שם זה מקומם של הדברים האסורים?!)

סיפרתי לאמא בהתלהבות על המשפט..

וזה 

זה הניצחון הקטן שלי על העוגייה,

או על המוח,

מה שתחליטו