לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של נער בגיל ההתבגרות, רגיל ואופטימי


נער אופטימי , דתי , מתנדב במד"א לשעבר. בחיפוש תמידי אחר משמעות ותכלית החיים, בבלוג זה אספר על מסעות חיי , על החיפוש אחר המשמעות , וגם סתם מה שעובר עליי בחיים. תרגישו חופשי לשאול אותי כל דבר בקשר להשקפת עולמי, גם אם אין קשר ישיר לפוסט שהגבתם אליו.

Avatarכינוי:  Life's good

בן: 21

MSN:  תבקשו, תקבלו




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2016    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2016

הגיע הזמן להתמודד ולהשתנות


10 חודשים עברו מהצבא... כמעט שנה עברה מסוף המכינה... 

10 חודשים אני בצבא, תקופה לא קצרה, למעשה 10 חודשים זו תקופת מפתח בשבילי, כי 10 חודשים זו בדיוק התקופה שהייתה המכינה גם בשנה א' וגם בשנה ב', באותם 10 חודשים כל אחד בנפרד וגם כ20 חודשים כמכלול עברתי דברים מדהימים, קשיים והתמודדויות, התמודדות עם הפחדים שלי ומציאת מקומי בעולם, מציאת חברי אמת וחידוד האידיאלים שלי. המכינה נקראת מכינה קדם צבאית אך היא מכינה לחיים והיא אכן הכינה אותי במובנים מסויימים גם לצבא וגם לחיים, אך אם חשבתי שעברתי התמודדויות לא פשוטות אז טעיתי, כלומר לא טעיתי, עברתי דברים לא פשוטים ואחרי הרבה מאמץ הצלחתי בכל מה שעשיתי ב"ה, אבל עכשיו, במסגרת הצבאית , ששונה כל כך מהמכינה, ובחג הזה זה התחדד לי עוד יותר, הייתי בשבת שבועות במכינה, היו יומיים מדהימים מדהימים מדהימים, מפגש עם החברים הכל כך טובים, חזרה למקום שעושה לי טוב רק להיכנס בשער שלו, לימוד תורה ברמה גבוהה, תפילה שכבר חצי שנה(מאז שבת האחרונה שהייתי במכינה) לא הייתה, הפער העצום בין זה לבין החיים בצבא מאלץ אותי להתמודד עם המלחמה הקשה ביותר- המלחמה בתוך עצמי, אחרי שהצלחתי פחות או יותר להתמודד עם המעטפת: הפחד מהתגובות של אמא שלי על התהליך שאני עובר, המעבר שעשיתי למכינה דתית, חידוד האידיאלים, עכשיו הגיע הזמן לא רק להכניס דברים חדשים ללב ולא רק להתמודד עם הסביבה אלא בעיקר להתמודד עם עצמי, משהו שחשבתי שעשיתי, אך כנראה שלא עשיתי מספיק והצבא העמיד לי מראה מול הפנים ועכשיו , במיוחד אחרי השבת והחג המדהימים שעברו עליי, עכשיו צריך לעבוד קשה, הגיע הזמן לתקן את המידות, הגיע הזמן לתקן את אותם הדברים שגורמים לי לסערת רגשות ולתחושות קשות, הגיע הזמן לאזן את עצמי.

באיזשהו מקום אני מרגיש שאיבדתי תמימות מסויימת, וכשאני חושב על זה במהלך החגשבת וגם היום כשהייתי ביום ישיבה יש 2 דברים שמאותתים לי טוב טוב בראש, האחד זה האמירה של המדריך של המכינה "גבול דק עובר בין להיות זה שתמיד עוזר לבין להיות פראייר" , ואמירה של הרב שהייתי איתו היום בישיבה:"תמים תהיה עם ה' אלוהיך, עם ה' אלוהיך תהיה תמים, אבל לא עם בני אדם, אדם צריך לדעת לשמור על עצמו" וזה נכון, כי איפשהו מרוב הפחד להיות אגואיסט עברתי את הגבול הזה, והיום לראשונה היה לי האומץ להתמודד עם זה, יש גבול לכל דבר, ובשביל לעבור את השירות הצבאי בצורה הטובה ביותר אסור לי להיות זה שתמיד אפשר לסמוך עליו שיהיה פראייר, אלא אני צריך להיות האדם המקצועי שעושה את העבודה שלו, עוזר לאחרים, אבל יש גבול לכל תעלול, כי בסופו של דבר, זה לא רק בשביל עצמי, בשביל האישיות שלי, בשביל החיים שלי אחרי הצבא , זה גם בשביל השירות הצבאי, כי אם אני אמשיך ככה בסוף ישבר לי ואני אתחיל לזרוק ולהיות ההפך הגמור ממה שאני רוצה להיות, מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת, בשביל שזה לא יקרה אני חייב לעבוד על עצמי לאזן את עצמי, לדעת לומר לא, לדעת לשים גבולות, כן גם למפקדים שלי, שידעו שאני תמיד מוכן לעזור אבל יש דברים שבשביל להיות חייל טוב אני לא מוכן לסבול, המפקדים שלי יודעים טוב מאוד שאני אחראי ושאני מקצועי (בלי להשתחצן או משהו, אני באמת מקצועי עד כדי כך שהמפקדת הישירה שלי שואלת אותי איך לעשות דברים מסויימים) יודעים שאני לא מתבכיין ואני לא חותר ושאפשר לסמוך עליי ב100%. זה חלק ממני, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. אבל מפה ועד לחשוב שאני איזו בובה שאפשר לשחק איתה איך שבא , אז לא, ממש לא, והגיע הזמן שכולם יבינו את זה, כי אין מצב שאני מוכן להיות פראייר כל החיים, ואם אני לא אעבוד על עצמי עכשיו כשאני עוד במסגרת הצבאית, יהיה קשה מאוד לעבוד על זה באזרחות, כי דווקא הצבא מזמן לך את התקלים וההתמודדיות הקשות ומעמת אותך עם עצמך, ואם הגעתי למקום שאני נמצא בו כנראה שהקב"ה ידע שפה אני אבין איפה אני אמור לעבוד על עצמי... אחרי כל הניסיונות לצאת מהמקום הזה ושום דבר לא צלח, אין מנוס מלהודות שהקב"ה שם אותי איפה שאני אמור להיות, הוא לא שם אותי איפה שיהיה לי נוח וקל, הוא שם אותי איפה שאהיה חייב לעבוד על עצמי... חחחחח והאמת עם מה שעברתי בחיים זה לא מפתיע, הקב"ה יודע הכל, אין הכל מדויק לגמרי, אני מתכנן תוכניות והקב"ה אומר:"אחלה התוכניות האלו שאתה מתכנן אבל אני מתכנן לך משהו אחר, משהו קשה יותר אבל בסופו של דבר זה רק טוב בשבילך" , והקב"ה כמו תמיד, תמיד צודק, כנראה שצריך ללכת נגד הרוח כדי להבין שהרוח כנראה דוחפת אותך למקום הנכון. יהי רצון שהשנה ו10 שנותרו לשירות באמת יהיו תקופה שאצא ממנה עם תיקון מידות ושאוכל מפה לחזור לבית המדרש ולעוף מעלה מעלה עמוק לתוך עולם התורה, עולם האידיאלים, עולם המשפחה וכל הדברים האלו שאני כל כך מאמין בהם.

נכתב על ידי Life's good , 14/6/2016 00:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בר | All About Me ב-14/6/2016 00:47
 





5,991
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLife's good אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Life's good ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ