לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של נער בגיל ההתבגרות, רגיל ואופטימי


נער אופטימי , דתי , מתנדב במד"א לשעבר. בחיפוש תמידי אחר משמעות ותכלית החיים, בבלוג זה אספר על מסעות חיי , על החיפוש אחר המשמעות , וגם סתם מה שעובר עליי בחיים. תרגישו חופשי לשאול אותי כל דבר בקשר להשקפת עולמי, גם אם אין קשר ישיר לפוסט שהגבתם אליו.

Avatarכינוי:  Life's good

בן: 21

MSN:  תבקשו, תקבלו




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2016

געגועים לפשטות וחלומות לעתיד


עברתי לי בין הבלוגים שפעם היה לנו קשר חם מאוד , הגיבו אצלי, הגבתי אצלם, אנשים שחיזקנו אחד השני, אחדים מהם יצא לי להכיר בדרכים שונות ומשונות, עכשיו? דיי נטושים כמעט כולם, וגם אלו שלא, כבר לא פעילים כמו פעם, כמובן גם אני, פעם הייתי כותב מדי כמה ימים, לפעמים אפילו מדי יום, טוב נו זה היה בתקופות אחרות, בתקופה שהייתי כל יום ב3 בבית, כשהייתי בשיא התהליך של ההתחזקות שלי, כשעוד חקרתי הרבה, וראיתי עולם הרבה, והתלהבתי הרבה, טוב נו, כן כשהייתי פשוט בהרבה, כשעוד לא היה לי סמארטפון , כשהקשר שלי עם האינטרנט היה כשחזרתי הביתה, כשבטיולים שנתיים הייתי מתנתק. מתגעגע מאוד , מתגעגע לתקופת המכינה, תקופה שאתה הכי פשוט שיש , אין לך יותר מדי כסף(כן הצחוקים האלו של המכיניסטים העניים) כשאתה גר במין קרוון עם מיטות פשוטות, סלון פשוט, לא הכי נקי בעולם אבל הכי בבית בעולם, הכי משפחתי והכי חברי, אוכל סבבה אבל פשוט, התלהבות כשיש פתאום פנקייק בארוחת בוקר ביום שני אחרי שבת בבית או כשיש המבורגר בלחמנייה וצ'יפס בארוחת צהריים ביום חמישי לפני שיוצאים הביתה. לימוד התורה המרובה, השנ"צים של ה20 דקות על השולחן בבית מדרש לפני מנחה ואחרי לימוד הלכה, הלקום ב6:45 ולחזור לישון עד 7:00 וללכת ב7:15 לתפילה, ללכת לישון ולדבר עם החבר שגם נמצא במיטה העליונה  במיטת קומותיים במרחק של 20 ס"מ ממך ולומר איזה דבר תורה קצר, לדבר על החיים, על השאיפות שלנו, לרצות ללכת לישון ב11 וחצי ולהיגרר לשיחות נפש עד 1 וחצי ולקום שפוך מעייפות ב6:45 ובכל זאת להנות מכל רגע. בלי דאגות, בלי מחשבות על כסף ועל לימודים, פשטות במלוא מובן המילה, פשטות שלעיתים מוזרה לאנשים, כשאתה מספר לאנשים שלא אכפת לך שאתה גר באיזה קרוון ושאתה מאושר על החיים ומסתכלים עליך ואומרים בלי מילים:"תגיד אתה משוגע? אתה אמיתי?" כן, אי אפשר להבין את זה בלי לחיות את זה, בלי לחיות במסגרת הזאת שמעטים האנשים שיבינו על מה  אני מדבר, על החיים מלאי הבחירה, החיים שאתה לא כבול לנורמות ולכל מיני קודים חברתיים, שנתיים שבהן בחרת באופן מלא, אף אחד לא  הכריח אותך, אפילו ניסו להוריד אותך מזה, שנתיים מלאות שהיו ערך בפני עצמן ונתנו לחיים שלי משמעות לעתיד, השנתיים שבלעדיהן אני לא יודע מה הייתי, מה היו החלומות שלי, מה היה חשוב לי בחיים? אין ספק שהשנתיים האלו פיתחו לי את החלומות השאיפות והאידיאלים. חלומות שאני מקווה שיתממשו לאחר שאשתחרר מהשירות הצבאי, כרגע אני בעיקר מרגיש מותש ושחוק, קשה לי לשמור על החיוך ועל האופטימיות, אני מרגיש שהפשטות נעלמה ממני, מדי פעם אני מבקר במכינה ושואב קצת מהפשטות, וזה עושה לי רק טוב, אבל בצבא הכל לא פשוט, לפחות בצבא שאני נמצא בו(כשנפגשתי עם חברים הסופש יצא לנו לדבר על זה שכל אחד נמצא בצבא אחר, כל מקום יש לו אופי מאוד מאוד שונה) הכל מאוד חיצוני ומאוד חומרי, ולכן גם מאוד שוחק, אני יודע שעכשיו תורי לתרום לעם ישראל בצבא, ואני יודע עד כמה חשוב השירות שאני עושה, אבל קשה לי, כי קשה לחשוב על אידיאלים וחלומות כשאתה במערכת כל כך שוחקת כשכל מה שאתה רוצה לעשות כשיש לך זמן פנוי זה לישון ולנוח, ואפילו שלפעמים יש הרבה זמן פנוי עדיין הראש במעין "כוננות" והיכולת לשבת ללמוד ולחשוב על חלומות ואידיאלים וליישם אותם בפועל דורשת מאמץ רב, מאמץ שלא תמיד יש כוח להשקיע בו. וגם כשאני חושב על השחרור אני חושב על כל הדברים שאני רוצה לעשות ואני טובע בתוך המחשבות, יש לי כל כך הרבה חלומות ושאיפות:

-לעשות את שביל ישראל ואת שביל הגולן

-ללמוד תורה ולהעמיק בה ולזכות באמת לאורה של תורה לפחות למשך שנה

-לגור במקום אידיאליסטי בהתיישבות ביו"ש

-להשקיע זמן להתנדבות בקהילה

וכו' 

מתישהו אני אשתחרר, עוד שנה ו5 חודשים, ועם כל החלומות והשאיפות שלי יש גם את המציאות- צריך לעבוד וללמוד ולהתפרנס, והשאלה היא איך משלבים את זה, האם משקיעים עכשיו שנה נוספת ודוחים את הלימודים (אחרי שכבר דחיתי גיוס בשנתיים) לשנה ו7 חודשים אחרי השחרור(במקום רק 7 חודשים) ומתמקדים בהגשמת חלומות, בביסוס האידיאלים, בלימוד תורה, ובראש ובראשונה- בירור עמוק ופנימי לקראת החיים למען עם ישראל או שנכנעים לדרישה להתפרנס וללחצים מהחברה והמשפחה ולהתחיל ללמוד 7 חודשים אחרי השחרור ואיכשהו להצליח לטעום קצת מהחלומות והשאיפות ב7 חודשים האלו ובין שנה לשנה בלימודים. נראה לי שברור מהי האמת ומה נכון לעשות, אך האם יהיו לי הכוחות שוב לעמוד מול כל הלחצים ולעשות את הטוב עבורי ועבור עם ישראל? עד עכשיו נראה שיש לי הכוחות, אך האם אחרי שנתיים ו8 שוחקות בצבא עדיין יהיו לי הכוחות? לעת עתה אני נהנה מזה שעדיין לא הגיע הזמן להכריע בשאלה הזאת, אך כשהוא יגיע, עוד שנה פחות או יותר, וזה לא כל כך הרבה, מה אעשה אז? אהיה חייב להתייעץ עם מישהו חיצוני, אבל בנתיים אני כולי מלא געגועים, ומלא בחלומות ובשאיפות, בתקווה גדולה שאזכה לממשן. 

 

 

נכתב על ידי Life's good , 5/11/2016 21:01  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Life's good ב-10/11/2016 13:17
 





6,010
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLife's good אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Life's good ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ